אבן הראשה צא

הואיל ודוקא היכי שלא בא עדיין ליד גזבר אמרי' הואיל ומיתשיל ונעשית כשלו לפי שאינו עושה בשאלתו קנין חדש דהא עדיין לא יצאה מרשותו והוי כמו שהיתה שלו מעולם משא"כ היכי שכבר זכה הקדש בהדבר וא"כ בשאלתו הוי הפקעת קנין וכזוכה בקנין חדש דבר שכבר יצא מרשותו ולא נחשב כשלו מטעם הואיל אי בעי קני

אמנם יתכן לומר דל"מ שאלה כשבא ליד גזבר שאין בכחו להפקיע בשאלה ממון הקדש שזכה בו כבר הקדש ומש"ה בשוחט קדשים בחוץ דכיון ששחט נאסרו בהנאה ולא הוי ממון הקדש ולא הוי שאלתו אלא להפקיע האיסור מהני שאלה אף אחר שבא ליד הקדש (וכמבואר בט"ז יו"ד (סימן שכ"ג ס"ק ב') שכתב דאי מהני שאלה מחמת הפסד כו' איך מצינו כרת בשוחט קדשים בחוץ ע"ש שהביא מהרשב"ם ב"ב (דף ק"כ) יע"ש] כיון שאינו מפקיע ממון הקדש בשאלתו. ובזה יש לדחות לע"ד הוכחת המל"מ ממ"ש התוס' בסוטה (דף ו') ד"ה כי קדוש מעיקרא שפיר קדוש מש"ה נשרפת שהקשו אמאי נשרפת כיון דקיי"ל כב"ה דיש שאלה להקדש למה אינו נשאל עליה ותצא לחולין דש"מ דמהני שאלה אף אחר שבא ליד הקדש. די"ל דמש"ה התם מהני שאלה כיון שהמנחה עומדת להשרף בבית הדשן ואין כאן שום ממון הקדש בהמנחה ומש"ה יועיל שאלתו אף שכבר הוא ביד הקדש. ומש"ה ניחא נמי דברי התוס' בפסחים דכיון דמיירי בחמץ של הקדש בתוך הפסח דבהאי שעתא אין בו שווי ממון ואיכא למ"ד דהאוכל חמץ של הקדש במועד לא מעל ודלא הוי כממון מה שגורם לממון לאחה"פ וגם איכא מ"ד שאסור אף אחה"פ ועמ"ש התוס' (דף כ"ט) ד"ה אין פודין דכיון דכמו שהוא עכשיו לא שוי מידי לא שייכא ביה מעילה אף אם יהא באפר ש"פ. ולהסוברים דאיסור הנאה הוי כמו שאין לה בעלים לא הוי החמץ של הקדש כלל] ומש"ה מהני שאלה כיון דבהאי שעתא אין בו שום שווי ממון (אף פחות מש"פ) להקדש ומש"ה הוצרכו לומר הסברא דכדאתא ליד גזבר ל"א הואיל ומיתשיל לפי דהוי קנין חד וכמ"ש. ולעולם ל"מ שאלה להפקיע ממון הקדש כשיש להקדש בו שווי ממון בהאי שעתא וכבר בא לרשות הקדש. ובדברי המהריט"א שם בענין גורם דגורם הארכתי במק"א בתשובה

ויש להעיר ממ"ש התוס' במנחות (דף כ"ב) ד"ה ורבי יהודא ח"ל דלא דמי לדם קדשים דאפשר להיות כחולין כמו שפ"ה לקמן (דף כ"ג) דכשילין לילה אחד יצאו מקדושתן כחולין ויש להבין דהא גם כשילין לא יהא לגמרי כחולין אלא שיפסול לזריקה כחולין ועדיפא הו"ל לפרש דאפשר להיות כחולין ע"י שאלה אי נימא דגם לאחר שחיטה מהני שאלה (וחולין בעזרה לא הוי דכי שחט בהיתר קשחט) והתוס' בעצמם כתבו דחשיב אפשר להיות כמותו בעודה לתרומה ביד בעלים דאיפשר לאתשולי עלה (ולא משמע לפרש דכשילין ובלא"ה לא יהא להקדש יוכל טפי לישאל עליו ושישוב להיות חולין). ולכאורה י"ל דתליא בפלוגתא דבמעילה (דף י"ט) בהמפרש ד"ה עד שיצא מן ההקדש לחול דריש סבר דמאן דמחייב חטאת או אשם הוא חייב באחריותו עד שיביאנו לעזרה וכיון שהביאו נפטר מאחריותו ור' יהודא סבר לעולם הוא חייב באחריות עד שיזרק הדם ובנדרים דף ט' תוד"ה כהלל כתבו דאף כשהיא בעזרה איכא חששא שמא תמות ויהא חייב באחריותה ואתי לידי תקלה ומוכח דסברי דחייב באחריות עד שיזרוק הדם ועיין בחולין (דף קל"ט) רש"י ד"ה דמחסר הקרבה דכי אמר עלי ה"ק עלי להביאו לעזרה ועמ"ש התוס' בחולין (דף כ"ב) ד"ה והביא וז"ל א"נ כיון שהביאן ליד הכהן יצא ידי נדרו מאחר דמ"מ האחד מהן ראוי להקריב ותמה המל"מ (פי"ד ממעה"ק) דהא גם כששחטו שלא לשמו לא יצא ידי נדרו ומכ"ש היכא שאין הכהן יכול להקריבו משום ספק ואולי ס"ל להתוס' דלמ"ד שנפטר מאחריותו משהביאו לעזרה יצא ידי נדרו שאין עליו בל תאחר] והשתא י"ל דלר"ש דמכיון שהביאו לעזרה נפטר מאחריותו כבר יצא מרשות הבעלים ואין בידו לשאל עליו משא"כ לר"י דחייב באחריות עד שיזרק הדם ועומד ברשותו קודם זריקה הוא יכול ג"כ לשאול עליו שעדיין הוא עומד ברשותו ואחריותו. ועפ"ז י"ל אליבא דר' יהודא דאמר אין דם מבטל דם דלטעמיה הוא דסובר דגם אחר שחיטה יכול לישאל עליו ואפשר להיות כחולין ע"י שאלה. ואפשר דמש"ה פרש"י דכשילין לילה אחד כו' כדי שיתיישב גם לפמ"ש בספרי (פ' ראה) דר' יהודא סובר דעד באר הגולה הוא חייב באחריותו והארכתי בזה במק"א בדברי המהריט"א

סימן לד

בשו"ע או"ח (סימן תקצ"א סעיף ח') וז"ל לא יתפלל ביחיד תפלת מוסף בראש השנה עד אחר ג' שעות היום וכתב הט"ז וז"ל לפי שבג' שעות האלו הקב"ה דן עולמו ודוקא יחיד אבל רבים הן אל כביר לא ימאס ודוקא מוסף כיון שאינו מחוייב להתפלל אותה בזמן ההוא משא"כ תפלת יוצר שזמנו אז אין לדחות ותמה עליו הגאון ש"א (סימן ה') שהוא דלא כמ"ש הש"ס בע"ג (דף ד') דפריך אי הכי דיחיד דצפרא נמי לא ומתרץ דכיון דאיכא ציבורא דקא מצלו לא קא מדחי וגם קשה אמאי לא מתרץ הש"ס הכי דכיון שזמנה בשחרית אין לאחרה. וגם קשה דהא א"א לאחרה להתפלל אחר ג' שעות דהא צריך לסמוך גאולה לתפלה וזמן ק"ש הוא עד ג' שעות ואי אפשר לצמצם שיסיים ק"ש בסוף ג' שעות ויתפלל אחר ג' שעות הגם דמצינו לותיקין שהיו גומרין אותה עם הנץ החמה כדי שיסמוך גאל"ת ונמצא מתפלל ביום והיו מצמצמין לגמור ק"ש עם הנץ ושיתחיל התפלה ביום אחר הנץ אין הכל בקיאין לעשות כותיקין וכמ"ש התוס' ביומא (דף ל"ז) ובברכות (דף ט') קאמר זימנא חדא סמך גאל"ת ולא פסק חוכא מפומיה כולי יומא וביארו התוס' דהיינו שסמך גאל"ת כותיקין שקורין ק"ש קודם הנץ ותפלה לאחר הנץ הרי שהוא דבר קשה מאד לכוון ולצמצם וגם הותיקין שידעו לכוון זה היינו משום שנץ החמה הוא דבר הנראה לעין משא"כ לסיים ק"ש בסוף ג' שעות ולהתפלל תיכף ושיהיה אחר ג' שעות דג' שעות אינו דבר הנראה לעין שבודאי א"א לצמצם במכוון וכהא דאמר בפסחים (דף י"ב) ובסנהדרין (דף מ"ב) לא שנו אלא בשעות אבל אחד אומר קודם הנץ ואחד אומר בתוך הנץ החמה עדותן בטילה ומשום שהוא דבר ניכר לכל וא"א לטעות בזה משא"כ כשזה אומר בב' שעות וזה אומר בג' שעות דעבידי אינשי דטעו בהכי וע' ברכות (דף ג') גבי הא דכתיב כחצות הלילה שכל אדם אינם יודעין לכוין השעה וגם במורה שעות מדוייק א"א לצמצם וע' בכורות (י"ז) בההיא דא"א לצמצם ועכ"פ הוא דבר בלתי אפשר לרוב בני אדם. וביו"ט של ר"ה צריך לסמוך גאל"ת כדמוכח בההיא דברכות (דף ל') ועמ"ש לעיל (סימן ב') בזה

וגם יש להבין הא דפרש"י דמוספי כל השנה הם שבח וסיפורי מעשה אבל מוסף ר"ה מתוך שהוא מתפלל מלכיות זכרונות ושופרות מיפקד דינא טפי ועמ"ש המ"א דלפ"ז צ"ל דהא דפריך א"ה צפרא נמי קאי אשחרית של כל השנה שהוא ג"כ שאלת צרכיו, ולכאורה מנליה זה לפרש"י דהא בהא דא"ר יוסף לא ליצלי אינש צלותא דמוספין בתלת שעי קמייתא דיומא ביומא קמא דריש שתא ביחיד משמע דהיינו דוקא בר"ה שהוא יום הדין ודמש"ה חיישינן כיון