אבן הראשה צ

הקפידו בזה לפי שלא היו דרין בבית חמיהם כמ"ש בב"ב (דף צ"ח) ובקדושין (דף י"ב) ועיין פסחים (דף פ"ז) משא"כ האידנא שרגילין לדור בבית חמיהם ולאכול על שולחנם ועמ"ש התוס' בקדושין שם דממילא לא תוכל להזהר מלקרות שם אביה בפניו. וגם חשש הש"ס כשדר בבית חמיו שייך טפי בזה. וא"כ י"ל דכשיש היכר והבדל ביניהם שלזה קוראין בשני שמות כאחד ליכא שום חשש וקפידא בדבר

סימן לב

מה שהשבתי לאחי הרה"ג מו"ה אברהם נ"י עש"ק כ"ב מנ"א שנת תרכ"ט שקלאוו

הגיעני מכתבך וראיתי דבריך היקרים מה שכתבת בדברי התוס' ביבמות (דף מ"ג) ד"ה מאי היא שכתבו וז"ל וכי תימא מ"מ תקשה ליה שסברת ר' יוסי הפוכה מדר' יהודה דר' יהודה מחמיר טפי בכיבוס מבאירוסין ולרבי יוסי איפכא ע"כ אין הש"ס חושש בכך דהא לקמן בעי למימר דתנאי היא כו'. וכתבת די"ל דר' יוסי לטעמיה בנדרים (דף פ') דר' יוסי אומר כביסתן קודמת לחיי אחרים ומשום דכביסה אלימא ליה לר' יוסי וסבר דהוי חיי נפש ומש"ה מיקל ר' יוסי טפי בכיבוס והבאת דברי התוס' בב"ק (דף צ"ה) ד"ה בשבח שכתבו והשתא הוי סברא הפוכה דר"י מדר"מ דבצבע לר"מ שינוי קונה כו' ומ"ש המהרש"א בכתובות (דף ע"ה) בד"ה ספק טמא דק"ק דהוי סברא דר"ג הפוכה מסברת ר"י דלר"ג חזקה דגופא עדיף מחזקת ממון כו'. ודבריך נכונים דבודאי י"ל דר' יוסי לטעמיה מיקל טפי בכיבוס ויש לומר ג"כ דלטעמיה אזיל בההיא דסוכה (דף מ') וב"ק (דף ק"ב) דתניא אין מוסרין פירות שביעית לא למשרה ולא לכבוסה ר' יוסי אומר מוסרין ומשום דא"ק לכם לכל צרכיכם ודמרבה אני את הכבוסה ששוה בכל אדם שהכל צריכין לה כמו אכילה והיינו משום דאלימא ליה כביסה וחשיב לה חיי נפש ועיין ביצה (דף ל"ב) ג' חייהן אינם חיים כו' וי"א אף מי שאין לו אלא חלוק א' ות"ק אפשר דמעיין במניה וי"ל די"א כר' יוסי ופ"ק כרבנן וע' שבת (דף כ"ה) ועמ"ש התוס' ביבמות (דף צ"ט) ד"ה כתב וז"ל וכן נראה לר"י דאי לר"מ מיתמי נמי אית ליה דמשתעבדי א"כ סברת ר"מ הפוכה מדרבנן דלרבנן כתובה גרוע מבע"ח כו' ולר"מ עדיפא דאפילו מטלטלי דיתמי משתעבדי לה כו' וכ"כ התוס' בבכורות (דף נ"א) ד"ה ולא בראוי. וי"ל ג"כ דר"מ לטעמיה דסבר כתובה דאורייתא כמ"ש בכתובות (דף נ"ו) ואלימא ליה כתובה (אלא דמ"מ לא מסתבר להו לומר דלר"מ עדיפא מב"ח) ועמ"ש התוס' בברכות (דף ל"ט) ד"ה מברך להקשות על פרש"י וז"ל ותימא א"כ סברא הפוכה דלר"ה פתיתין שהן גדולים עדיפי ולר' יוחנן שלימין עדיפי ואין סברא לומר דפליגי בהפוך סברות ע"ש וכן הקשו בע"ג (דף ע"ה) ד"ה איתמר על פרש"י שם דא"כ הוי סברתו הפוכה דרב ושמואל שהרי רב מיקל ביבשתא יותר מברטיבתא כו' ועיין תמורה (דף י"ב) ד"ה ואין שהקשה הר"ש מלוניל על פרש"י דאין זה שיטת הש"ס דמעיקרא לדברי רחב"א ר"א לקולא כו' סברת אמוראי הפוכה כזה לא מצינו כו' מיהו אומר ר"י דבכמה מקומות בש"ס מצינו כן כו' בקדושין (דף ל"ו) דבעי אי ר"א לקולא פליג כו' והתם אינו סברא הפוכה אלא דפליגי אי סבר לקולא וכה"ג מצינו טובא בש"ס. ועמ"ש התוס' בעירובין (דף ל"ט) ד"ה מודים חכמים תימא דסברת חכמים הפוכה ממה דקיי"ל כרב כו'. ובביצה (דף י"ג) תד"ה איכא דאמרי מחלוקת בשבלים אבל בקטנית ד"ה לא טבלא הקשו דבכל הש"ס לא מצינו א"ד כה"ג שהוא להפך מן הראשון כו' יע"ש וביבמות (דף צ"ג) ובכתובות (דף ז') ד"ה המזכה דסברת ר"נ הפוכה מדרב הונא דסבר לכשתלד קנה ובפירות דקל אף משבאו לעולם יכול לחזור בו והש"מ בכתובות (ד' י"ד) ד"ה ותו רשב"א כתב בשם הקונטריסין וז"ל שהספר מקשה והאמרת רישא על ת"ק וכוונתו להקשות משום דהויא סברא הפוכה דת"ק יאמר חלל ודאי כשר ממזר פסול כו' אבל רש"י ז"ל אינו חושש מסברא הפוכה כו' ועוד דאין לחוש לסברא הפוכה כו' יע"ש והיינו דפרש"י לטעמיה בברכות ובע"ג שם (וע' חגיגה דף כ"א ואינו ענין לזה). ומה שהבאת במכתבך מ"ש המפרש לנזיר (דף ל') ד"ה אסיפא פליגי דלרבנן ס"ל איפכא ומאי דא"ר יוסי דאין זה מגלח על נזירות אביו ס"ל דהוי מגלח ומאי דקא"ר יוסי דהוי מגלח ס"ל לרבנן דאינו מגלח י"ל דבשיטת רש"י קאי דאינו חושש לסברא הפוכה ודמש"ה התוס' לטעמייהו לא מפרשי הכי אלא דאסיפא לחוד פליגי ולא ס"ל לרבנן בהיפוך מר' יוסי. וכן להמסקנא להמפרש הוי סברתם הפוכה משא"כ להתוס' דלטעמייהו דס"ל דלא מצינו שיחלקו בהיפוך סברות, ומה שהבאת מב"ק (דף קי"ח) אין מחלקותם בהיפוך הסברות דר"ח דאמר שלא לדעת דעת הואיל ואנקטה נגרי ברייתא אינו חולק על הסברא דלדעת בעי טפי השבה מעליותא אלא שאמר דצריך דעת מטעם אחר כדי שידעו הבעלים לשמור וכדלא ידעי בעלים לא מזדהרי בה. אמנם מה שהבאת מדברי התוס' בבדק (דף צ"ג) ד"ה בקלא דלרבא לר"ש עדיף ליבון דלא הדר מצבע דהדר ורבנן עדיף להו צבע כו' משמע שאין להקפיד כ"כ ויש להעיר בזה מכמה סוגיות בש"ס. ועיין בשבועות (דף מ"ו) השתא היכא דמחמיר ר"י מקילי רבנן כו' יע"ש. מאת אחיך הדו"ש ומברכך בכל טוב מאדה"ש אליהו: סימן לג

המל"מ (פרק י"א ממעה"ק) כתב להסתפק בשוחט קדשים בפנים ואכל קודם זריקה אי מהני ליה שאלה לפוטרו דדלמא דוקא שוחט בחוץ דהויא שחיטה שאינה ראויה מהני ליה שאלה אבל בשוחט בפנים לא והביא מ"ש התוס' בכריתות (דף י"ג) ד"ה ארבע דהשתא שנשחטו ונזרקו דמן כהלכתן ליתיה בשאלה ומשמע דקודם זריקה מהני שאלה והביא דברי התוס' בסוטה (דף ו') יע"ש. וראיתי להגאון מהרי"ט אלגזי הלכות חלה בענין עיסת ארנונא שהביא להוכיח ממ"ש התוס' בפסחים (דף מ"ו) ד"ה הואיל שהקשו הא דאתה רואה של אחרים ושל גבוה דהא של גבוה נמי חשיב כשלו הואיל אי בעי מיתשיל עליה וכתבו וז"ל ועוד תירץ ר"י היכא דאתא הקדש ליד הגזבר לא אמרינן הואיל ואי בעי מיתשיל עלה כו' דמוכח מדבריהם דהקדש נמי דינו כתרומה דהיכא דאתא ליד כהן לא מצי לאתשולי דה"ה הקדש כל היכא דאתי ליד גזבר לא מצי לאתשולי. ולענ"ד אדרבה מוכח מדברי התוס' דמהני שאלה מדלא כתבו בפשיטות דהיכא דאתי ליד גזבר ל"מ שאלה ואינו מתיישב מה שכתבו דלא אמרינן הואיל ואי בעי מיתשיל דהא פשיטא דכיון דלא מהני שאלה לא שייך לומר הואיל ומיתשיל עליה. וכוונת התוס' הוא כמו שסיימו בלשונם והואיל אי בעי פריק נמי לא אמרינן דא"כ היה קונה אותו דאטו נחשוב חמץ של נכרי כשלו הואיל אי בעי קני ליה. ומש"ה גם כשבא ליד הגזבר סברי התוס' דל"א הואיל ומיתשיל דהוי כאילו היה קונה קנין חדש לעצמו דהרי החמץ כבר בא ברשות ההקדש ועתה בשאלתו חוזר ומפקיע מרשות הקדש וקונה אותו לעצמו וכל היכא דהוי קנין חדש לא אמרינן הואיל וכמו דל"א הואיל אי בעי פריק או קני ולא סברי התוס' דדוקא היכא שמחוסר ממון לפדות ל"א הואיל (וכסברת הר"ן הובא במ"א סימן תמ"א) אלא דכל היכא שצריך קנין חדש ל"א