אבן הראשה פט

הוי משום עירוב צח"ז צריך שיהא כדי לבטל המ"ר (שתחלת ביאתן בתערובות) וע' יו"ד (סימן צ"ב) גבי ביטול איסורין וחנ"נ יע"ש. ועמ"ש המל"מ דאי הא דאמרינן דבטומאת משא לא שייך ביטול דטומאה כמאן דאיתא היא הוי מה"ת בלא"ה ניחא הא דש"ז של זב מטמא במשא. ויש להעיר בזה מהא דאמר בב"ק (דף כ"ה) והא האי תנא דלא דריש דיו כו' וקא מייתי לה בין למגע בין למשא ואמאי נימא אהני ק"ו למגע אהני דיו לאפוקי משא כו' ולא קאמר דטומאת משא ידעינן בלא"ה לפי שא"א בלא צח"ז ובטומאת משא לא שייך ביטול ולטומאת מגע הוא דאצטריך ק"ו. והארכתי כדברי המל"מ במק"א: סימן לא

לגיסי הרב נ"י

קבלתי מכתבו ואשר ידרוש ממני להשיבו חות דעתי להלכה למעשה אם יש חשש ליקח לחתן מי שיש לו שני שמות ושם אחד מהן שוה לשם החותן. כבר ידוע לכבודו מ"ש החכ"א דמ"ש בצוואת ר"י חסיד ז"ל היינו דוקא כשהן משולשין כשיקח חתן זה חתן ששמו כשמם וכמ"ש בס"ח (סימן תע"ז) וכ"כ הח"ס. והנו"ב כתב דכל צוואת החסיד ז"ל לא היה אלא לזרעו אחריו וכמו שהביא כל זה בפ"ת אה"ע (סימן ב') וביו"ד (סימן קט"ז) וכן הביא בשם השב יעקב שכמה גדולים לא הקפידו בזה אפילו לכתחלה. ועיין סוטה (דף י') אמר שמואל סבא חמוה דרב שמואל בר אמי משמיה דרב שמואל בר אמי (וכבר הביא מזה הגאון סה"ד בשם שמואל סבא דמוכח מזה שלא הקפידו ליקח חתן ששמו כשמו) ושמואל סבא אינו ב' שמות שבימיהם לא קראו בשני שמות כאחד וכמ"ש באה"ע (סימן קכ"ט) ונקרא סבא ע"ש שהיה זקן כמ"ש בירושלמי סנהדרין (פ"ב ה"ג) תנא שמואל הזקן קומי ר' אחא. ועיין מנחות (דף כ"ט) ראמי בר תמרי דהוא חמוה דרמי בר דיקולי [והזכיר אותו דהוא חמוה כו' לפי שחתנו היה יותר מפורסם וכהא דמנחות שם אגרא חמוה דר' אבא ובסוטה שם חמוה דרב שמואל וכן בפסחים (דף מ"ג ודף קי"ז) רב נתן אבוה דרב הונא וכן בזבחים (דף ע') ובכריתות (דף כ"ה) רב תחליפא אבוה דרב הונא בר תחליפא. ומה שמחק בגליון בר תחליפא לכאורה מתיישב הגירסא אבוה דר"ה בר תחליפא כדי שלא יטעו לחשוב דאבי רב הונא שבכל הש"ס היה שמו רב תחליפא] אמנם בחולין (דף ק"י) גרס רמי בר תמרי דהוא רמי בר דיקולי ולפי שתמרי ודיקולי ענינם שוה. ולהגירסא דמנחות ג"כ יש שינוי קצת בין ראמי לרמי. ועיין כתובות (פ"ט) רש"י ד"ה מר קשישא שני בנים היו לרב חסדא ושם שניהם שוין אלא שהגדול קורין לו מר קשישא ולצעיר קורין לו מר ינוקא [ועמ"ש התוס' ב"ב דף ז' להיפוך מדהקדים למר ינוקא]. ועמ"ש הנו"ב שאנו מוצאים לרבינו יהודא החסיד בצוואה שלו דברים שכמעט אסור לנו לשומעם כי הוא אומר שלא ישא בת אחותו ובגמרא אמרו שהוא מצוה. הוא אומר שלא ישא אב ובנו שתי אחיות ורב פפא ובנו נשאו שתי בנות של אבא סוראה (כתובות דף נ"ב). הוא אומר שלא ישאו ב' אחים ב' אחיות ובגמרא פ' זוג אחים כהנים נשאו פ' זוג אחיות כהנות ותרי בנתיה דר"ח הוו נסיבי לרמי ולמר עוקבא בר חמא (ברכות דף מ"ד ותוס' ב"ב ד' קמ"א וע' קדושין ז') ומזה הוכיח שלא צוה אלא לזרעו אחריו לפי שראה ברה"ק שלא יצליחו בזווגים כאלה

ולענ"ד יש מקום ליישב הפליאה העצומה על מה שצוה שלא ישא בת אחיו או בת אחותו היפוך דברי רז"ל ביבמות (דף ס"ב) ובסנהדרין (דף ע"ו) שהנושא בת אחותו עליו הכתוב אומר אז תקרא וה' יענה וגו'. שיש ליישב בהקדם מה שנתברר בנסיון לגדולי הרופאים כי מרבית הנולדים חרשים אלמים הם כשהאב והאם הם שארי בשר כמו מנישואי בת אחיו ובת אחותו וכדומה וכל שהאיש והאשה קרובין יותר זל"ז במשפחתם ירבה מספר הנולדים מהם חרשים אלמים וידועי חולי העורון וגירוי העצבים וכדומה. וכשאין ביניהם התיחסות קריבות יולידו חרשים אלמים אך במקרה רחוק מאד [וכמבואר בספר חוקי שמירת הבריאות (היגיענע) מאת ה' רעקלאס אשר כתב זאת ע"פ חשבון הסטאטיסטיק. ועיין במחברת הרעאל-ענציקלאפעדיע לחכמת הרפואה היו"ל ע"י איילענבורג ארטיקעל בלוטס- פערוואנדמשאפט בשם כמה חוקרים מפורסמים וכי גם בבע"ח יסובב נזק לתולדותיהם בהזדווגות שארי בשר. ואף כי הרבה יטילו ספק בזה ויאמרו כי אולי היו סיבות אחרות בכל זאת רבים יחליטו כן לדבר ברור] ומה שאמרו רז"ל שהנושא בת אחותו עה"כ אז תקרא וה' יענה תשוע ויאמר הנני היינו לפי שיש ענין מצוה יותר בנשואי בת אחותו כמבואר בפרש"י ושומר מצוה לא ידע רע וכשנושאה לשם שמים יענהו ה' ויהי לבו בטוח כי זרעו יהיה לברכה. והגם שהוא ענין היזק טבעי לא שכיחא היזקא כולי האי ואין לחוש לזה במקום מצוה וכהבטחת הכתוב אז תקרא וה' יענה וגו'. וכאשר ראה החסיד ז"ל כי אין הדור יפה והמון העם מתכוונין לשם נוי כו' ולא לשם מצוה צוה שלא ישא אדם בת אחותו בגלל הנזק היוצא מזה לתולדותיהם [ועיין יבמות (דף ל"ט) עכשיו שאין מתכוונין לשם מצוה אמרו מצות חליצה קודמת למצות יבום כו' והיינו משום דלענין יבום דלאבא שאול הוי כאילו פוגע בערוה כו' יש להקדים מצות חליצה משא"כ הכא דגם כשמתכוין לשם נוי כו' אינו אלא חשש בעלמא מש"ה לא חשש הש"ס לזה כיון דליכא בזה ענין איסור ומש"ה אמר הש"ס שישאה לשם מצוה ויבטח בה' כי לא ידע רע] ודברי הש"ס והשו"ע אה"ע (סימן ב') הוא כשנושאה לשם מצוה ועה"כ אומר אז תקרא וה' יענה וגו' ומיושב בזה דברי רבינו ז"ל

ואולי מה שצוה שלא יקח אשה ששמו כשם חמיו הוא משום דקיי"ל ביו"ד (סימן ר"מ סעיף ב') שאם שם אביו כשם אחרים משנה שמם אם הוא שם שהוא פלאי שאין הכל רגילין לקרות בו אבל שם הרגילין בו מותר לקרות אחרים שלא בפניו אבל בפניו אסור והדרישה חולק ע"ז. ובבאה"ג הביא בשם הערוך דשם אביי היה נחמני ורבה קראו אביי בשביל אביו ודלא כפרש"י גיטין (דף ל"ד) ד"ה והלכתא כנחמני דע"ש שרבה בר נחמני גידל אביי בביתו ולמדו תורה שהיה יתום השיאו את שם אביו נחמני (וכבר הביאו מהא דפסחים ד' קי"ב יוחאי אבא ובמעילה ד' י"ז ובגיטין ד' י"ד ינאי אבא ובעירובין ד' ל"ו אבטולמוס העיד ופעמים הוי מעליותא וגדול מרבן שמו ועמ"ש במק"א] ולזה יש להקפיד שלא יהיה שמו כשם חמיו לפי שתקרא תמיד לבעלה בשמו שהוא גם שם אביה ולפ"ז היינו דוקא כשאבי הכלה הוא בחיים ולא אחר מותו דאדרבה קוראין הבנים אחר שם האבות] ואולי מש"ה בפניו אסור בשל אחרים אפי' בשם שאינו פלאי משום שיסבור אביו שקורא אותו וכן העומד שם יחשוב כן ויבא להתראות מזה זלזול ופגיעה בכבוד האב. ולא שייך זה אם החתן נקרא בשני שמות והשם השני הוא שם שאין אבי הכלה נקרא כן דתו לא יחשבו השומעין שקוראת לאביה כשתקרא לבעלה בשני השמות יחד או בהשם השני לבד (ובימים הקדמונים לא קראו בשני שמות כאחד) וכן בכלה וחמותה דשייך הטעם שיקרא לאשתו בשמה בפני אמו ג"כ פשוט דשרי כשיש לה שני שמות וכן להיפוך כשהאם נקראת תמיד בשני שמות ביחד והכלה נקראת בשם אחד לבד. וקצת י"ל דמש"ה בימי הש"ס לא