אבן הראשה פו

אדם מקנה דשלב"ל ומשמע דהרמב"ם פליג ע"ז ודגם אי מקנה דשלב"ל ל"מ כיון שלא היתה בת גירושין ממנו כשנכתב הגט ונמצא שנכתב שלא לשם גירושין ויקשה הא דמהני כשכותב לו לכשאקחך הרי עצמך קנוי לך מעכשיו דגם שחרורי עבדים בעי לשמה כמ"ש בגיטין (דף ט') וברמב"ם וכמו שהביאו מזה התוס'. ובטוש"ע (סימן קמ"ג סעיף ט"ז) אמר לה ע"מ שלא תנשא לפלוני כו' ויש מי שאומר שמותרת לינשא מיד כיון שבידו לקיימו שא"א לינשא לו אלא מדעתה ואין תקנה להתירה לאותו פלוני אא"כ יקדשנה המגרש ויחזור ויגרשנה סתם כו' ומשום דכיון שנתן לה גט כשר אין בידו להתירה אא"כ יקדשנה. ובאבני מלואים הביא להקשות בשם תשו' מהרי"ט דהא יש תקנה להתירה לאותה פלוני כשיכתוב לה גט אחר ויתן לה בלי שום תנאי דליכא למימר שאין גט אחר גט ולא מהני מידי הגט האחרון כיון דלא אגידא ביה כלל דהא בשעה שתנשא לאותו פלוני יתבטל הגט הראשון ותהא א"א למפרע ושוב יחול הגט האחרון וכהא דאמרי' דקדשה על תנאי וכנסה סתם מקודשת משום שאין אדם עושה בבע"ז הרי דהגם שהיתה מתחלה מקודשת גמורה אלא שהטיל תנאי בקדושין חיילי הקדושין האחרונים שהיו בלא שום תנאי דכיון שנתבטלו הקדושין הראשונים חלו האחרונים ודמי לשבועה שאם שאל על הראשונה עלתה לו שניה. ולכאורה י"ל דמש"ה ל"מ מה שיכתוב לה גט אחר בלא שום תנאי דכיון שבשעת כתיבת הגט ונתינתו כבר היא מגורשת ממנו כ"ז שלא נשאת לאותו פלוני דמי להא דאמר לסופר כתוב גט לפלונית לכשאשאנה אגרשנה בו שאינו גט מפני שלא היתה בת גירושין ממנו בשעת כתיבת הגט ונמצא שנכתב שלא לשם גירושין וגם כתב ליבמתו כו' הוי ספק גירושין הגם דאגידא ביה ועמ"ש התוס' בנזיר שבידו לבא עליה ולגרשה ומ"מ ל"מ כיון שאינה אשתו גמורה בשעת כתיבה ומכ"ש הכא שאינו בידו שתהא אשתו אלא אם ירצה אותו פלוני לישאה והגם שאז יבטל הגט הראשון למפרע ואיגלאי מילתא שהיתה אשתו בשעת כתיבה מ"מ בשעת כתיבה הוי כנכתב שלא לשם גירושין וגם קיי"ל ביבמות (דף ל"ה) דכהאי גוונא לא אמרינן תיגלי מילתא למפרע וע"ש בתוס' ומ"ש הנמ"י שם דהגם דאמרינן בכמה מקומות איגלאי מילתא למפרע שאני הכא דדלמא באותה שעה ראויה היתה לילד ולד גמור אלא שאח"כ גרם לה איזה דבר להפיל והכא בשעת גירושין לא היה דבר ברור שתנשא לאותו פלוני ובהאי שעתא מגורשת גמורה היא ממנו. וכן לשיטת התוס' והרא"ש לא הוי גט כיון שאין בידו להשיאה לפלוני והוי דשלב"ל כיון שאינו יכול לגרשה לא מצי משוי שליח לכתוב לה הגט וגם דהכא אם יכתוב לגרשה עתה ודאי אינו כלום שכבר היא מגורשת ואם יגרשה שיחול הגט אחר שתנשא לפלוני שתהא אשתו למפרע יהא תחלת הנשואין באיסור. ועפמ"ש מיושב מ"ש בתשובת ב"י דאין לומר שאף אם יקדשנה המגרש ויחזור ויגרשנה סתם לא מהני ומשום דאם אח"כ תנשא לפלוני יתבטל למפרע הגט הראשון ונמצא קדושין הראשונים במקומן עומדין והקדושין השניים אינן כלום שכבר היתה מקודשת מחמת קדושין הראשונים וא"כ הגט השני שגירשה סתם לאו גט הוא דאם קדושין אין כאן גט אין כאן. דאכתי כיון שחזר והותרה בגט שני זה גם לאותו פלוני ותמה האב"מ דא"כ אמאי הצריך הרא"ש שיחזור ויקדשנה יתן לה גט שני סתם ויתבטל תנאי הגט הראשון ואין תועלת בקדושין השניים כיון שלא יחולו הקדושין השניים. ועפמ"ש מיושב דמהני מה שיחזור המגרש ויקדשנה דממילא בהאי שעתא היא בת גירושין ממנו ונכתב לשם גירושין. דאח"כ כשתנשא לפלוני ויעמדו קדושין הראשונים במקומן לא יתבטל הגט השני וגרשה בלא שום תנאי בטל התנאי שהתנה בגט ראשון דהא אדרבה יהא גט השני גט גמור כיון שהיתה אשתו עדיין לפי שנתבטל הגט הראשון ולכתב הגט וניתן לה בשעה שהיתה בת גירושין ממנו לפי שהיתה אשתו וגם בשעת כתיבה ונתינת הגט שלא נדע עדיין שתנשא לפלוני היתה אשתו מצד הקדושין השניים משא"כ כשלא יחזור ויקדשנה דממילא אין בגט השני ממש לפי שנכתב בשעה שלא היתה בת גירושין ממנו ומיושב ההיא דקדשה ע"ת וכנסה סתם כו' שרוצה שתהא מקודשת לו גם אם בטלין הקדושין הראשונים ודוקא שטר אירוסין הוקש לגט ולא קידושי ביאה וכהא דנתן לה קרקע בתורת כסף מקודשת שלא הוקש לגט ובלא"ה לא דמי להא דהכא שאינה בת גירושין ממנו בהאי שעתא וא"ש. ומה שיש לבאר עוד בהסוגיא דנזיר ביארתי במק"א

סימן כח

הב"י אה"ע (סימן קכ"ח) בשם תשובת מהרי"ל וז"ל עיר שניתוסף בה נהר וקא חייש ללעז גיטין הראשונים נראה דאין לחוש וראיה מדגרסינן בשלהי במה מדליקין (לו) ופ' לולב הגזול (לד) בבל בורסיף בורסיף בבל למאי נ"מ לגיטי נשים ופרש"י בחד דוכתא לענין שינה שמו ושמה שם עירו ושם עירה וצריך לכתוב שם של עכשיו ועוד דאין כ"כ נפקותא בענין הנהרות כמו שכתב רבינו שמחה בתשובה שבמיימון שאפילו שינה כשר כו'. ולכאורה קשה לפמ"ש בתשובת ב"י הובא בג"פ ובפ"ת (ס"ק י"ז) דהא דקיי"ל דכשנשתקע שם הראשון כותבין שם השני היינו דוקא היכא דנתגרשו היהודים מאותה העיר בין שם ראשון לשם אחרון אבל אם לא נתגרשו היהודים ממנה בין שני השמות אע"ג דבהמשך הזמן נשתנה שמה בפי העולם לשם אחר א"צ לשנות בגיטין ממה שהיו רגילין לכתוב דלא נקרא נשתקע שם ראשון כיון דבכל הגיטין כותבין שם הראשון וכתב דצ"ע אם יכולין לשנות ולכתוב שם השני וכן מוכרח לפ"ד מהא דקאמר רב אשי אף אנו נאמר בבל בורסיף בורסיף בבל למאי נ"מ לגיטי נשים וקשה מאי קמ"ל רב אשי בזה דהא בלא רב אשי ג"כ היינו יודעין שיש לכתוב בהעיר שנקראת עכשיו בורסיף בורסיף דמכ"ש אילו לא היינו יודעין שהיתה נקראת מקודם בבל שהיו כותבין בה בורסיף השם של עכשיו ואי נימא שידוע שהיתה נקראת מקודם בבל וסד"א שיכתבו השם הקדום וקמ"ל שנשתנה ויש לכתוב השם של עכשיו יקשה דא"כ דינא בעלמא קמ"ל שצריך לכתוב השם של עכשיו ואינו זה ענין כלל להא דבבל בורסיף אלא דהו"ל להשמיענו הדין שיש לכתוב בגט שם של עכשיו שהוא דין כולל בכל עיר שנשתנה שמה ולפמ"ש הב"י ניחא דקמ"ל רב אשי המציאות שנעקר ישוב היהודים בינתים ודכשנתישבו שנית כבר היה על העיר שם החדש דממילא צריך לכתוב השם של עכשיו והיינו דקאמר בבל בורסיף דקמ"ל שנשתנית לבורסיף אף בכתיבת שם העיר בגט ואין כותבין שם בבל הקדום ומשום שנעקר הישוב בינתים וא"כ קשה הא דמוכיח מזה דאין לחוש ללעז גיטין הראשונים דהא שאני התם שכותבין השם של עכשיו שנקרא ונכתב כן מתחלת הזמן שנתיישבו בה היהודים מחדש ולא שייך חשש לעז על הגיטין שנכתבו קודם שנתגרשו משם שהוא דבר ידוע שמקודם נקראת בשם אחר ומילתא כהאי מדכר דכירי ובפרט אם שנים רבות עברו בינתים וגם אם ישכחו יתלו לאמר שמקודם נקראת בשם אחר משא"כ כשיוסיפו לכתוב עוד נהר ולא נעקר הישוב בינתים די"ל שיש לחוש ללעז גיטין הראשונים ואין לומר דהוכחת המהרי"ל הוא דמדקמ"ל זה רב אשי ע"כ שלא היה ידוע זה וא"כ כתבו בגט השם הקודם ורב אשי השמיענו המציאות שמתחלת ישוב היהודים מחדש לא נקרא בשם הקודם ושיש לכתוב שם של עכשיו ול"ח ללעז דז"א