אבן הראשה פג

דלא משכחת בהו כיסוי הדם בלא פדייה לעולם משא"כ הכא כשהאשה כותבת גיטה דכיון דמשכחת שתכתוב על קלף ודיו של הבעל מש"ה גם כשלא הקנתה לבעל קודם כתיבה לא מקרי מחוסר מעשה וכה"ג כתבו לחלק התוס' בד"ה יצא זה שמחוסר שפיכה גרירה וכיסוי דלא דמי לדם הניתז דהתם אם לא היה ניתז לא היה צריך גרירה אבל כאן א"א בלא גרירה ומיושב גם ההיא דנזיר ודף מ"ה) מי שאינו מחוסר אלא לקיחה ונתינה יצא זה שהוא מחוסר לקיחה הבאה ונתינה וכן מיושב ההיא דחולין (דף קל"ה) במקדיש גיזה עצמה סד"א ליגזוז וליפרוק וליתיב ליה א"ק גז צאנך תתן לו מי שאינו מחוסר אלא גזיזה ונתינה יצא זה שמחוסר גזיזה פדייה ונתינה דכיון דלא משכחת לחיוב מוקדשין בראה"ג אלא ע"י פדייה בין גזיזה לנתינה דאי פדה קודם גזיזה הוי חולין מקרי הפדייה מחוסר מעשה ולפ"ז אם החסרון מעשה הוא בגוף הגט כמו מחובר מיקרי מחוסר מעשה בין כתיבה לנתינה הגם שאפשר להמציאות בלא"ה וכשא"א המציאות בלא"ה הוי מחוסר מעשה אף שאינו בגוף הדבר. זאת אמרתי להשיבו על סדר קונטרסו יום א' לסדר חקת התורה שנת תרל"ב לפ"ק ידידו הדו"ש מלונ"ח מברכו בחו"ש מאדה"ש: נפתלי הירץ בלאא"מ מוהר"נ ז"ל החופ"ק שימבארג

סימן כז

ע"כ תשובת כאאמ"ו הרב הה"ג שליט"א והרה"ג מו"ה בנימין דובער נ"י הנ"ל שלח אז גם אלי את קונטרסו בענין הנ"ל ובענינים אחרים ואכ"מ לכתוב מה שהשבתי לו אז בענינים שונים ואכתוב בזה רק איזה דברים הנלע"ד בענין הנ"ל. והנה לכאורה יש להוכיח כדברי אאמ"ו שליט"א דגבי שליח ופועל בשכר ל"א דכל דאיהו ל"מ עביד שליח נמי ל"מ משוי. ממה שכתב הר"ן בקדושין פ"ב על הרי"ף שהביא שם הסוגיא דנזיר (על המשנה דהאומר לשלוחו צא וקדש לי אשה פלונית) דהאומר לשלוחו צא וקדש לי אשה ומת השליח אסור בכל הנשים כו' וז"ל ויש שדקדקו מכאן שאדם יכול להיות שליח להוליך קדושין לקרובתו ולקדשה לאחר אע"פ שאינו יכול לקדשה לעצמו דאי לא יאמרו שמותר בקרובות השליח אלא ודאי רשאי כשם שהוא רשאי להיות שליח לקבלת קדושין שלה כו'. [ועמ"ש הנוד"ב מהד"ת אה"ע (תשובה ע') שא"י להיות שליח לקדשה דהוי תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים שנאסרת בזה אכ"ע ודוקא היכא שיכול לקדשה לעצמו מיגו דהו"מ זכי לנפשיה זכי נמי למשלחו וכבר הקשו עליו מדברי הר"נ הנ"ל ועמ"ש לעיל בסימן (ט"ו) בשם הרשב"א קדושין ודף ס"ה) דכיון שאין אדם זוכה בה אלא מדעתה ל"ש לומר דהוי חב לאחרים]. ולפמ"ש הש"כ (סימן ק"ה) דמי ששכר לאחד שיתפוס בעדו מבע"ח ותפס קנה אפילו במקום שחב לאחרים ושכל הפוסקים מודים לזה יקשה דלעולם נימא שא"י להיות שליח בחנם להוליך קדושין לקרובתו ומשום שחב לאחרים בקדושין והא דלא קאמר הש"ס שמותר בקרובות השליח היינו משום דמיירי הש"ס גם כשהוא שליח בשכר דתו יכול להיות שליח לקדש קרובתו הגם שחב לאחרים ומנ"ל להוכיח מזה שיכול להיות שליח גם בחנם והר"נ סתמא נקט שיכול להיות שליח ולא משמע לומר דהיינו דוקא בשכר. ומוכח מזה דגבי שליח בשכר ל"א דכל דאיהו ל"מ עביד שליח נמי ל"מ משוי וכיון דקאמר דאע"פ שהיתה לה אחות ונתגרשה לאחר מכאן דההיא שריא מ"ט דבההיא שעתא דקא"ל הוה נסיבן לגברי ומשום דל"מ משוי שליח אלא במילתא דאיהו מצי עביד האי שעתא מוכח דלא מיירי בשליח בשכר ומדלא קאמר שמותר בקרובות כשליח ש"מ שגם בחנם יכול להיות שליח לקדש קרובתו ויש לדחות דדוקא לענין זכיית מציאה ותפישה מבע"ח הוא דשייך לומר דמהני כדהוי שליח בשכר ומשום דזכי גם לנפשיה בלקיחת השכר וזכיית השכר הוא מסוג הזכות בהחוב והמציאה וכמו שנוטל חלק קטן בהמציאה משא"כ הכא שקבלת שכר וזכיית ממון בעד השליחות אינו מסוג זכיית המקדש שזוכה בהאשה המתקדשת ואין להשליח שום חלק בזכיית המקדש שמה שנוטל שכר אינו מסוג זכיית המקדש ממילא פשיטא שאם א"י להיות שליח בחנם לקדש את קרובתו גם בשכר א"י להיות שליח ושפיר מוכיח שגם בחנם יכול להיות שליח לזה. וגם עמ"ש התומים לחלוק על הש"ך בזה וגם י"ל דפשיטא להר"נ מסברא דלא שייך בזה לומר שהוא חב לאחרים כיון שאין אדם זוכה בה אלא מדעתה וכמ"ש הרשב"א הנ"ל אלא דסד"א דלענין שליחות דקדושין צריך שיהא בתורת קדושין שיוכל לקדשה לעצמה קמ"ל ועמ"ש לעיל (סימן ג') לענין ש"צ בשכר ומ"ש האחרונים בענין קיום מ"ע דכתיבת ס"ת ע"י כתיבת הסופר בשכר דפועל הוי ידו כיד בעה"ב ויש להאריך

והנה הגאון נו"ב בדורש לציון (דרוש י"ג) הקשה על הסוגיא דנזיר דמותר באשה שהיתה לה אחות ונתגרשה מטעם דכיון דל"מ עביד השתא לא מצי משוי שליח מהא דאיתא בקדושין (דף כ"ג) דעבד יכול לעשות שליח לקבל גיטו מיד רבו אף דאיהו בעצמו לא יכול לקבל והקשה הש"ס מהא דאר"ה בריה דרב יהושע דהני כהני שלוחי דרחמנא נינהו דאי שלוחי דידן נינהו מי איכא מידי דאנן לא מצינן למיעבד ושליח דידן מצי למיעבד ומתרץ דישראל ליתנהו בתורת קרבנות אבל עבד שייך בגיטין דתניא נראין הדברים שהעבד מקבל גיטו של חבירו מיד רבו של חבירו אבל לא מיד רבו שלו וא"כ קשיא ההיא דנזיר דכיון דעכ"פ המשלח ישנו השתא בתורת קדושין שיכול לקדש אשה אחרת א"כ מצי עביד שליח לקדש לו אף אשה זאת שאינו יכול לקדש עכשיו. ולזאת כתב לסתור פירוש התוס' ויצא לחדש פירוש אחר בהסוגיא דנזיר שהמשלח לא בעינן מצי עביד השתא רק שיהיה בתורת אותו דבר והא דקאמר דבעי דוקא דמצי למיעבד השתא קאי על השליח יע"ש בארוכה

ונלע"ד ליישב בהקדם מה שיש לבאר דברי התוס' שם בקדושין ד"ה מהו שיעשה שליח דיש מפרשים דהכי קמיבעיא ליה היכא דאמר העבד לאחר לקבל לו גיטו מיד רבו מהני קבלתו או לא דכי לא א"ל לקבל גיטו ובא ומקבלו פשיטא לן דמהני דאמרינן במתני' ובשטר ע"י אחרים אבל אמירתו שאמר לו לך וקבל גטי שמא מיגרע גרע לפי שבא מטעם שליחות או לא. והנה בודאי אין כוונתם לומר דכשלא א"ל שיעשה שליחותו מצי זכי עבורו בתורת זכיה משא"כ היכא שא"ל בפירוש שיעשה שליחותו דהוי קפידא שיחול בו דין שליחות דז"א דאטו גרע מה שעשאו שליח דנימא דתו לא שייכה בו תורת זכייה וכוונת התוס' הוא דכיון דטעמא רשב"א דאומר אף בשטר ע"י אחרים ולא ע"י עצמו הוי משום דגמר לה לה מאשה מה אשה עד שיוציא גט לרשות שאינו שלו אף עבד נמי עד שיוציא גט לרשות שאינו שלו (ועיין גיטין (דף ע"ז) שגם יד האשה קנויה לבעל וגיטה וידה באין כאחד וא"כ גם בעבד י"ל כן וי"ל) ושפיר בעי מהו שיעשה שליח לקבל גיטו מיד רבו די"ל דשליח נמי לא מצי משוי משום דשלוחו של אדם כמותו והו"ל כמו שקיבל העבד בעצמו דידו הוי כיד משלחו וכמו שבא הגט לרשות שלו שבא ליד העבד ובזכייה בלא שליחות בא הגט לרשות שאינו שלו והשליחות אינו מבטל כח הזכייה אלא דמגרע גרע לפי שנחשב כאלו מקבל העבד בעצמו וא"כ מיושב שאינו סותר להסוגיא דנזיר דשאני הכא גבי קבלת גט לעבד דא"צ תורת שליחות וסגי בזכייה בעלמא דהא בשטר ע"י אחרים [וגם עמ"ש שם הגאון בן המחבר דשליחות לקבלה א"צ שיהא כדין שליחות גמור דעלמא ומשום דאינה צריכה לעשות מעשה ולא בעי