אבן הראשה עט

תעזבני יומים אעזבך לשנים שיצאו א' מטבריא וא' מצפורי ופגעו זה בזה בחדא משכנא לא הספיקו לפרוש זה מזה עד שהלך זה מיל וזה מיל נמצאו רחוקים זה מזה ב' מילין ובמדרש איכה פסוק בלע ה' איתא י"ח מיל על י"ח מיל כמן טבריא לציפורי. ולכאורה יש ליישב זה לפמ"ש בב"ב (דף ע"ה) א"ר יוסי אני ראיתי צפורי בשלותה והיו בה מאה ושמונים אלף כו' וא"כ י"ל דמה שא"ר יוסי [כגירסת הש"ס ומ"ש הר"י מיגש א"ר ינאי בודאי הוא טעות הדפוס] יהא חלקי ממכניסי שבת בטבריא כו' היינו בעת שהיתה צפורי בשלוותה שהיתה גדולה הרבה בשטחה והיה טבריא קרוב לה בתוך תחום שבת שלה ואחר שנחרבה צפורי נתרחקה כמה מילין מטבריא. אמנם לפ"ז קשה מ"ש הר"י מיגש שם על הא דקאמר בסנהדרין (דף ל"א) היבמה הולכת אחר היבם להתירה עד כמה א"ר ירמיה (ובגמ' הגירסא א"ר אמי) אפיל מטבריא לצפורי דקמ"ל דהגם דקריב טפי אין כופין אותו לבא אצלה אלא היא הולכת אחריו להתירה והוכיח דבתוך תחום שבת קיימי מהסוגיא הנ"ל ולפ"ז הא לא מוכח דבימי ר' אמי שכבר נחרבה צפורי ג"כ היו קרובין זה לזה כל כך ואין לומר דגרס א"ר ינאי יהא חלקי כו' שהיה ג"כ בזמן מאוחר דא"כ הדר יקשה מהמדרש הנ"ל וגם דגירסת הש"ס א"ר יוסי עיקרית וכל המימרות שם הם של ר' יוסי] וגם קשה ממ"ש בירושלמי (פרק כיצד מעברין הלכה א') נותנין עיבור לעיבור דמר רשב"י יכול אני לעשות שיהו מהלכין מצור לצידון ומטבריא לצפורי ע"י מערות וע"י בורגנין וא"כ שפיר משכחת לה דמכניס שבת בטבריא ומוציאה בצפורי הגם שהיו מרוחקין הרבה זה מזה שע"י מערות ובורגנין יכול להלוך גם מרחק רב וכן מצור לצידון הוא מהלך יום כדפרש"י שבת (דף י"ט). [ואין לומר שבא להוכיח דמשמע מזה שאינם מרוחקין הרבה דלא שכיחא שילכו מרחק רב ע"י מערות ובורגנין דז"א דבלשון הר"י מיגש מפורש דמוכיח מזה שהן קרובים להדדי בתוך תחום שבת ממש. וגם קשה למה לא הביא דברי הירושלמי הנ"ל] ועיין עירובין ודף נ"ח) בענין מדידת ההר וצפורי היתה בראש ההר וי"ל שע"י השיפוע היה רחוק הרבה. וביותר קשה מ"ש הריטב"א בב"מ (דף כ"ד) בהא דר' חנינא מצא גדי שחוט בין טבריא לצפורי והתירוהו לו דכאשפה שבבית דמי שאין אדם עשוי להטיל נבלתו שם וה"נ בין טבריא לצפורי דליכא אלא מיל ושכיחי עוברי דרכים טובא ומבואר מדבריו דגם בימי ר' חנינא לא היה ביניהם אלא מיל והוא סותר לדברי הירושלמי הנ"ל וצ"ע. והנה יש ליישב קושית הט"ז דמה הוצרך לומר כמחמתן לטבריא דאטו לא ידענא שיעור מיל אלפים אמה די"ל שלא נוכל לידע מזה כשיעור בדיוק לפי שלא נוכל לידע מי הוא האדם הבינוני אשר נמדוד באצבע וטפח ואמה שלו ויתיישב גם ההיא דפסחים

ועיין ביומא (דף פ') האוכל חלב בזה"ז צריך שיכתוב לו שיעור שמא יבא ב"ד אחר וירבה בשיעורין כו' דלא מחייבי קרבן עד דאיכא כזית גדול ומשמע דהגם דשיעורין הלמ"מ ושכחום וחזרו ויסדום אינו ידוע השיעור כזית בצמצום דאי ניחוש שבאותו זמן יתגדלו הזיתים משיעור גדלם בזה"ז הא כבר נתחייב בשעת אכילה וגם דא"כ הול"ל להש"ס לומר שמא יתגדלו הזיתים ולא בלשון שמא יבא ב"ד אחר ועיין קדושין (ל"ח) תוד"ה אקרוב ומה שהקשו דהא נשתכחו שיעורין ולפ"ז בלא"ה אינו ידוע השיעור כזית בצמצום אלא דלא סגי בלא"ה וצריך שיאכל כזית גדול וחדא אכילה היא ויש להאריך בכ"ז

ועמ"ש הרמב"ם (פרק ט' מהלכות ס"ת הלכה ט') וז"ל רוחב הגודל האמור בכל השיעורין האלו ובשאר שיעורי תורה כולה הוא אצבע הבינוני וכבר דקדקנו בשיעורו ומצאנוהו רחב שבע שעורות בינוניות זו בצד זו בדוחק והן כאורך שתי שעורות בריוח וכל טפח האמור בכל מקום הוא ארבע אצבעות מזו וכל אמה ששה טפחים עכ"ל והביאו הש"ך יו"ד (סימן נ"ג וריש סימן רע"ב) ובמ"א (סימן י"א ס"ק ה') וגם זה אינו שיעור קצוב בדיוק שנצרך לדעת בדיוק גמור איזה שעורה היא בינונית ואם היא שוה ברחבה וגדלה בצמצום ודיוק כפי מה שמדד בה הרמב"ם ז"ל ואם יהיה אף הבדל קטן בלתי מורגש הלא יצא מזה הבדל גדול מורגש בענין שיעור אלפים אמה וכדומה ולא יתכן לומר ששיעורי התורה הקדושה אשר כל סעיפי ההלכות תלויין בה אינם קצובין בשיעור ידוע בלתי משתנה

ויתכן לומר לענ"ד ששיעור הגודל והטפח והאמה הוא שיעור קצוב ומדוייק ובלתי משתנה וכמו שנדע בזמננו מדת המעטר שהוא אחד מארבעים מיליאן מאורך היקף כדור הארץ בשיעור קצוב כאשר נדע אורך היקף הכדור במכוון כן נדע מדת הפרסה לפי המבואר בפסחים (דף צ"ד) דשיתא אלפי פרסי הוי עלמא שהפרסה הוא אחד מששת אלפים מאורך היקף הכדור [ועיין סנהדרין (צ"ז) שית אלפי שני הוי עלמא וכן נחלק אורך היקפו לששת אלפים חלקים] והפרסה הוא ארבעה מיל והמיל אלפים אמה והוא שיעור ידוע ואינו משתנה. והגם דאיתותב רבא בפסחים שם מצינו לאחד מן הראשונים המפרש על הרמב"ם הלכות יסה"ת (פרק ג' הלכה ח') שכתב וז"ל שכדור הארץ כ"ד אלף מיל ויהיה קוטר הארץ ו' אלפים וח' מאות מיל בקירוב והמופת שידעו בו כדור הארץ הוא שעמדו במקום וכוונו גובה הקוטב או כוכב מן הכוכבים והלכו על שטח הארץ על קו חצי היום עד שנתוסף הגובה הראשון מעלה אחת ומדדו המהלך שהלכו אותו ומצאוהו ס"ו מיל ושני שלישי מיל כפלו זה בש"ס מעלה יצא להם כ"ד אלף מיל כו' יע"ש ומבואר מדבריו דשית אלפי פרסי הוא היקף כדור הארץ ועיין בעירובין (דף י' ודף ט"ז) תיובתא דר"פ תיובתא והילכתא כוותיה דר"פ תיובתא והלכתא אין משום דדייקא מתניתין כוותיה ועיין בב"ק (דף ט"ו) וה"נ י"ל דקיי"ל כרבא כדגמיר מרביה ובמק"א הארכתי בהסוגיא דפסחים שם ולפי זה מדת הפרסה = $ציור בספר$ פרסה געאגראפית והיקף הכדור = 48 מיליאן אמה וא"כ האמה = $ציור בספר$ מעטר והאצבע שהוא = $ציור בספר$ אמה = $ציור בספר$ צענטימעטר. אמנם מסוגית הש"ס בפסחים מבואר בפירוש דחצי היקף הכדור הוא שנחלק לששת אלפים פרסאות דמזמן הנץ עד שקיעה מהלכת ו' אלפא פרסי ושהשטח ק"פ מעלות המאיר ביחד מניצוצי השמש הוא שיתא אלפי פרסי יע"ש דהכי גמיר רבא מרביה וא"כ מדת הפרסה = $ציור בספר$ פרסה געאגראפית ומדת האצבע = $ציור בספר$ צענטימעטר

ויש להוכיח זה מדברי הרמב"ם שכתב ופרק א' מעירובין הלכה י"ב) וז"ל ליטרא האמורה בכל מקום מלא שתי רביעיות ומנה האמורה בכ"מ מאה דינר והדינר שש מעין והמעה משקל ט"ז שעורות והסלע ד' דינרין והרביעית מחזקת מן המים או מן היין משקל י"ז דינרין וחצי דינר בקירוב נמצא הליטרא משקל ל"ה דינר. וכן כתב (פ"ו ממתנות עניים הלכה ח') נתן לו ירק נותן לו משקל ליטרא והוא משקל ל"ה דינר [ומ"ש המעדני יו"ט (פ"ג דברכות אות פ') להקשות מהירושלמי שהובא ברא"ש פ' גיד הנשה דלוג עביד ב' ליטרין וליטרא עביד מאה זוז והזוז הוא דינר שהוא משקל צ"ו שעורות וכ"כ הרמב"ם בפי' המשנה דתרומות ופרק ו' משנה ח') כבר כתב ליישב בד"ח (פ"ט דנדה) שהזוז אינו דינר כמבואר בפי' המשנה סוף פאה ולפנינו הגירסא בירושלמי וכמה ליטרא עבדא מאה זינין. ומ"ש הגאון חו"י ליישב דהתם דקאי על המשנה דדג טמא שכבשו עם דג טהור כל גרב שהוא מחזיק סאתים אם יש בו משקל עשרה