אבן הראשה עח

[ובפרט כשנותנין זאח"ז דלא מוכח מידי מהש"ס לומר דהוו בכלל המיעוט]. והוכחת התוס' הוא מדקאמר הש"ס דליכא למימר דמשלם האי כופר והאי כופר הגם דכופר שלם אמר רחמנא ולא חצי כופר וש"מ דבלשון כופר דכתיב בקרא א"א לכלול חיוב ב' כופרין גם היכא דלא אפשר בע"א ודהגם דכאו"א משלם כופר אחד נמעט מלשון הכתוב ודהוי כמפורש בכתוב כופר אחד שלא יהא ביחד ב' כופרין וה"נ גבי גט דספר אחד אמר רחמנא ולא ב' ספרים כמבואר בגיטין (דף כ') נמעט מלשון הכתוב גם כשכאו"א הוא ספר בפ"ע ונותנן ביחד והוי כמפורש בלשון הכתוב ונתן לה ספר אחד ונמעט מזה כשמגרשה בשני ספרים ביחד ומנלן להכשירם דשפיר י"ל דמגרעו זא"ז שאינו מגרשה בספר אחד אלא בשניהם ביחד אבל כשנותן לה ב' גיטין זאח"ז פשיטא דכיון שכבר נתגרשה ממנו בגט אחד לא יתבטל הגט ע"י מה שנותן לה אח"כ גט שני וכן גבי כופר כה"ג פשיטא דמתכפר לו וא"כ ליכא חשש לכאורה בנתינת ב' גיטין. ובנ"ד כבר כתבתי מה דצל"ע להלכה למלאות חפצו הטהור להודיעהו הנלע"ד בזה. ידידו או"נ הדוש"ת חפץ טובו והצלחתו אליהו באאמ"ו הרב רנ"ה שליט"א

סימן כג

נתתי אל לבי לבאר המדות והמשקלות של תורה בשיעור קצוב ומדוייק כי מדת האמה והטפח והאצבע משתנה באנשים שונים לפי גדלם גבהם ובנין גופם ולא נדע מי הוא האדם הבינוני אשר נמדוד הכל באצבעו בצמצום ועמ"ש התוספות בשבת (דף ל"ה) ד"ה תרי תלתי מיל דמספקא להו מהו אדם בינוני ולזאת לא נוכל להבחין ע"י שיעור הילוך אדם בינוני מתחלת שקיעת החמה יע"ש. וגם הוא משתנה לפי הזמן שאנשי ימי קדם היו רמי הקומה ובריאי כשר יותר ועיין נדה (דף כ"ד) ארוך בדורו הוה ור"ט מגיע לכתפו כו' יע"ש שהיה הלוך וחסור גובה וקומת האנשים] ועמ"ש הצל"ח בפסחים (דף ק"ט) שהביצים שבזמנינו הם קטנים הרבה מכפי מה שהיו בימי הש"ס ולא יתכן לומר שמשתנה שיעור הטפח ואגודל ורביעית לפי הזמן

ועיין פסחים (דף מ"ו) אר"ל כדי שילך אדם ממגדל נוניא לטבריא מיל ונימא מיל הא קמ"ל דשיעורא דמיל כממגדל נוניא ועד טבריא. ובמגילה (דף ב') א"ר ירמיה כמחמתן לטבריא מיל ולימא מיל הא קמ"ל דשיעורא דמיל כמה הוי כמחמתן לטבריא. וכבר הקשה בטו"א שם דמאי שנא הכא דנקט סימנא מחמתן לטבריא והתם נקט כממגדל נוניא לטבריא ומ"ש הט"א לתרץ דכיון דמצינו תרי גווני אמות לאביי משמיה דר"נ אמת סוכה ומבוי בת חמשה טפחים אמת כלאים בת ששה טפחים ולרבא משמיה דר"נ כל אמות באמה בת ו' אלא דשל כלאים שוחקות שמודדין בטפחים גדולים ושל סוכה ומבוי עצבות ומצומצמות והכל לחומרא כדאמר בעירובין (דף ג') ה"נ איכא תרי גווני מיל אלפים אמות גדולות וקטנות ולענין חמץ אזלינן לחומרא דבכדי הילוך מיל קטן אסור והיינו שיעורא דממגדל נוניא ועד טבריא ומחמתן לטבריא הוי מיל של אמות גדולות ומשום דליכא חומר בקריאת המגילה בי"ד טפי משל ט"ו עכ"ד. ולענ"ד לא שייכה לומר דאזלינן בזה לחומרא דדוקא גבי סוכה ומבוי וכלאים שמפורש במשנה השיעור אמה מודדין בכלאים בטפחים גדולים ושל סוכה ומבוי במצומצמות לחומרא משא"כ הכא שלא נזכר כלל שיעור מיל ואמה אלא דאם יש כיוצא בו שהחמיץ ה"ז אסור וקאמר הש"ס אם אין שם כיוצא בו מהו א"ר אבהו ארשב"ל כדי שילך אדם ממגדל נוניא לטבריא מיל ולא שייך לומר שהולך במדידת המיל לחומרא כיון דאיהו גופיה הוא דקא"ל לשיעור מיל. וגם לא משמע פירושו דהכא משערינן באמות קטנות מדקאמר הא קמ"ל דשיעורא דמיל כממגדל כו' ולא קאמר דקמ"ל דהכא משערינן באמות קטנות. גם דא"כ לא הוי דומיא הא דאמר אח"כ ר' אבהו ארשב"ל לגבל ולתפלה ולנט"י ארבעה מילין דמשמע דהוי דומיא של המימרא הקודמת והתם אי ניזיל לחומרא אדרבה יש לשער באמות גדולות [ועמ"ש התוס' בחולין (דף קכ"ב) ד"ה לגבל שהקשו אמאי לא חשיב שלשים ריס דב"ק (דף ע"ט) ולדעת הטו"א יש מקום לתרץ דהכא משערינן באמות קטנות דומיא דחמץ והא דאין פורסין נישובים ליונים אא"כ היה רחוק מן הישוב ל' ריס משערינן באמות גדולות]. אמנם לענ"ד מיושב בפשוט הא דנקט שיעורא במגילה כמחמתן לטבריא ולא כממגדל נוניא לטבריא דהא קאי על הא דאריב"ל כרך וכל הסמוך לו וכל הנראה עמו נידון ככרך עד כמה חשיב לה סמוך כמחמתן לטבריא מיל ותנא סמוך אע"פ שאינו נראה נראה אע"פ שאינו סמוך וקאמר סמוך אע"פ שאינו נראה היכי משכחת לה א"ר ירמיה שיושבת בנחל ומש"ה נקט כמחמתן לטבריא דהוי סמוך אע"פ שאינו נראה משא"כ מגדל נוניא די"ל שהיה נראה עמה שהיתה ג"כ בעמק ועיין בעירובין (דף ס"א) התיר רבי שיהו בני גדר יורדין לחמתן ואין בני חמתן עולין לגדר וע"ש בפרש"י דגדר וחמתן יושבין בהר בשיפוע גדר למעלה וחמתן למטה. ועמ"ש הט"ז (סימן תרפ"ח ס"ק ג') להקשות דאטו לא ידענא שיעור מיל אלפים אמה ותירץ דמשום דטבריא היתה יושבת בעמק כמ"ש בשבת (דף קי"ח) יהא חלקי ממכניסי שבת בטבריא קמ"ל דשיעור מיל לענין מגילה הוה עם הקרקע בשיפוע כמו שיש מחמתן לטבריא [ועדיין לא יתיישב בזה ההיא דפסחים] וא"כ מיושב הא דנקט ולא ממגדל נוניא. וגם יש ליישב לפמ"ש בירושלמי (פרק כיצד מעברין הלכה ז') בראשונה היו בני טבריא מהלכין את כל חמתה ובני חמתה אינן מגיעין אלא עד הכיפה ועכשיו בני חמתה ובני טבריא עיר אחת היא ופירש הק"ע שנתוספו דיורין ובתים עד שהם עיר אחת וא"כ י"ל דבימי ר"ל היה ממגדל נוניא לטבריא מיל ומחמתן לטבריא היה יותר ממיל ואחר איזה שנים נתוספו דיורין ובתים והיה ממגדל נוניא פחות ממיל ומחמתן היה מיל ומש"ה נקיט רחב"א (תלמיד ר' יוחנן ועיין ברכות דף ל"ח) שהיה אחר ר"ל מחמתן לטבריא ולא ממגדל נוניא לפי שנתוספו דיורין ובתים. וי"ל ג"כ דמש"ה נקט בפסחים לענין שיעור חימוץ ממגדל נוניא ולא מחמתן משום דהתם איירי לענין שיעור זמן הילוך מיל וכשהולך מחמתן לטבריא שהוא מהר לעמק שוהה בהילוכו יותר לפי שצריך להזהר בהילוכו בשיפוע ההר [ועיין עירובין (דף כ"ב) גבי מעלות ומורדות שבא"י דלא ניחא דריסה דידהו] וממגדל נוניא לטבריא אפשר שהיה יותר מקום שוה ולא בשיפוע ומורד ההר כל כך משא"כ במגילה דמיירי לענין המרחק ולא לענין זמן ההילוך נקט מחמתן לטבריא. [וגם י"ל דכאו"א אמר שיעור המדידה ממקום שהלך לשם תמיד ועיין ירושלמי (פ"ג דהוריות) דערק בדא דמוגדלא]

ובתשובת רבינו יוסף אבן מיגאש (סימן מ"ה) וז"ל ודקא שאיל מר כמה בין טבריא לציפורי מסתברא לן דמקרבי להדדי ובתוך תחום שבת קיימי תדע דגרסינן בפרק כל כתבי א"ר ינאי יהא חלקי עם מכניסי שבת בטבריא ומוציאי שבת בצפורי אא"ב קרובים להדדי נינהו ובתוך תחום שבת קיימי היינו דמשכחת לה דמכניס שבת בטבריא ומוציאה בצפורי אא"א רחוקים מהדדי נינהו היכי משכחת לה כו' ומההיא דאמרינן בשבת (דף ק"ד) כתב אות אחת בטבריא ואות אחת בצפורי חייב איכא למשמע מינה דתרווייהו בתוך תחום שבת קיימי יע"ש והובא בגליון הש"ס להגרע"א זצ"ל בשבת שם. ולכאורה לא משמע הכי מהא דאיתא בירושלמי סוף ברכות אמר רשב"ל במגילת חסידים מצאו כתוב יום