אבן הראשה עז

פקיד אבימלך וכמ"ש בחולין (דף ד') ודלמא גברי דאחאב הוו מעלי לא ס"ד דכתיב מושל מקשיב על דבר שקר כל משרתיו רשעים והגם דבערכין (דף י"ז) קאמר והא איכא יהויקים דלא הוה מעלי ודריה הוי מעלי משרתיו שאני והוא היה פקיד אבימלך הנמשל לאטד ולא חרה אף זבל אלא על דברי געל ולא על עבדם גילולים כמבואר בכתוב. והגם דבירושלמי פסחים (פרק אלו דברים הלכה ג') אמר ר' יהושע הלא זה העם אשר מאסת בו צא נא עתה והלחם בו אין הוכחה ממה שתפס ר"י מליצתו שלא היה רשע וא"כ בודאי לא מסקי בשמו וכמ"ש ביומא ודף ל"ח) ועיין גיטין ודף י"א) ומש"ש. והנה אם יכתבו כדרך העולם שחותמין בואוין לכאורה יש לכתוב זוויל כיון שאין מקום לטעות וא"כ אין לכתוב א' על הברת פתח (וכשיכתוב באל"ף יראה קריאתו בקמץ) אך עמ"ש הט"ג בשם ואלק ובשם מאזוס שהאל"ף היתר אינו מזיק כי מורה גם על פתח ומבואר דכשחותמין כן יש לכתוב גם בגט באל"ף וא"כ יוכל לכתוב זאוול. ובענין כתיבת ב' גיטין עמ"ש בתשו' רמ"א (תשו' פ"ד) דליכא חששא דאין ברירה וגם משום דספר אחד אמר רחמנא ולא ב' ספרים ליכא בנותנן זא"ז ומ"מ אין ליתן ב' גיטין אלא מדוחק מטעם אחר ואין הס"ג בידי ואולי חששו שהרואה סידור הגט הגרוע יחשוב שלא סידרו אלא גט זה ויבא ללעז או לקלקולא וכהא דאמר במגילה (דף כ"ב) גזירה משום הנכנסין ומשום היוצאין כו' ועיין יבמות (דף ל"ו) דילמא איכא אינש דהוי בחליצה ולא הוי בהכרזה ואתי למימר כו'. וא"כ י"ל דהיינו דוקא בעובדא דהרמ"א שכתב שיש לכתוב סעדי' דמתקרי ישעי' ולא לכתוב גט שני המכונה ישעי' ומשום דכשיש ספק אם לכתוב דמתקרי או המכונה יש לכתוב דמתקרי שהוא כולל ג"כ כינוי אבל בכתיבת המכונה יש חשש פסול לדעת הרמ"א שם ומש"ה אין לכותבו אף לרוחא דמילתא משום שהרואה סידור הגט הגרוע יבא לקלקול ולעז אבל במקום שאין חשש פקפוק לענין בדיעבד גם באחד משני הגיטין י"ל דעדיף לכתוב שניהם לכתחלה לרווחא דמילתא (ובפרט שנהגו שהרב המסדר גונז הגט אצלו ואינו נותנו ביד האשה וליכא כ"כ חשש לעז) וגם ליכא חששא דשמא גמר בלבו לגרש בהגט הגרוע כיון שגם הגרוע כשר בדיעבד והגם דלענין חשש שני ספרים אדרבה גרע מה ששניהם הן כשרין מהיכא דחד מנייהו הוא פסול כמ"ש הטו"א בר"ה (דף כ"ז) על דברי התוס' דסוטה מההיא דגיטין (דף פ"ו) שנים ששלחו ב' גיטין שוין ונתערבו נותן שניהם לזו ושניהם לזו דלא הוי ב' ספרים כיון שאינה ראויה להתגרש אלא באחד מהם אותו שנכתב לשמה הלכך השאר לגבי דידה לאו ספר מקריא וכמאן דליתא דמי והוי כאלו אין כאן אלא ספר א' יע"ש וא"כ במקום ספק ודממ"נ אחד מהן הוא כשר ואחד מהן הוא פסול אין חשש משום ב' ספרים אף כשנותנן בב"א משא"כ כששניהם הם כשרין. אכתי כשנותנן בזאח"ז ליכא חששא כמ"ש הרמ"א שם ובפרט כשאין הבעל יודע שיצטרך לכתוב גט שני וכמ"ש הנוד"ב

וראיתי בנוד"ב מהד"ת (תשובה ק"כ) בתשובת הגאון בן המחבר זצ"ל שכתב להוכיח דגם בזא"ז יש משום שני ספרים ממ"ש התוס' בסוטה ודף י"ח) שאם כתב לה ב' מגילות ומחקו לתוך כוס אחד וכן גבי גט אם נתן לה ב' גיטין אע"ג דכאו"א הוא ספר אחד בפ"ע פסולין ולא מגרשה בתרוויהו משום ב' או ג' ספרים כדאמר בב"ק ודף מ') כופר א', אמר רחמנא ולא ב' או ג' כופרין. וכיון שכתבו התוס' לדמות לההיא דכופר ממילא כמו דבכופר אף אם השותפין משלמין בזאח"ז קרינן ביה ולא ב' וג' כופרין ה"ה גבי ב' גיטין אף כשנותן לה בזאח"ז פסול משום ב' ספרים וחיזק הדברים (בתשובה קכ"ב) דליכא למימר דמש"ה ממעט כ' כופרין משום דשעת החיוב הוא בעת שנגח השור ואז חל החיוב על שניהם בבת אחת דאכתי ה"נ בשני גיטין כשיודע הבעל שצריך ליתן ב' גיטין מפני ספק השמות בשעה שאומר לסופר לכתוב הגט ויודע שיצטרך לצוות לכתוב עוד גט אחר ונותן דעתו ששניהם יהיו לשם גירושין תיכף הוא פוסל הגט במחשבתו משום שני ספרים ואף שאינו כותב ונותן גט השני עד אחר נתינת גט הראשון ובאים ליד האשה בזאח"ז מ"מ מחשבתו היה בתחלה לגרש את אשתו בשני ספרים וכדממעטינן שני כופרין בשור של שני שותפין אף שאין נותנין השני כופרין בב"א הואיל והחיוב של שני כופרין בא בב"א עכ"ד

ולענ"ד דבריו תמוהין דהתם שפיר קאמר שור של שני שותפין כיצד משלמין כופר משלם האי כופר והאי כופר כופר אחד אמר רחמנא ולא שני כופרין ולא יתכן לומר שחייבה אותם התורה בתשלומי שני כופרין גם ליתנם שלא בבת אחת כיון שהתורה לא חייבה רק תשלומי כופר אחד. משא"כ הכא מהיכא תיתי נימא שבזה שיגרשה בגט שני יפסול הגט הקודם אחר שכבר נתגרשה ממנו בספר אחד בכתיבה ונתינה ומה בכך שהיה במחשבתו לתת לה אח"כ גט שני [והטעם חשש דאין ברירה ודבעי נתינה לשמה אינו ענין לחשש ב' ספרים] ולא מיבעי לפום מה דקיי"ל כאביי דגילוי דעתא בגיטא לאו מילתא היא ואע"פ שגילה דעתו שחפץ בביטול הגט אינו בטל ועמ"ש הב"ש (סימן קל"ד ס"ק א') דגילוי דעת למסירת מודעא לא מהני ושגם קודם מעשה כתיבת הגט ל"מ ג"ד לבעל הגט דא"כ פשיטא שאינו פוסל הגט במה שיש במחשבתו לתת לה גט שני אלא דגם למ"ד דג"ד בגיטא מילתא היא וכן לדעת הב"ח (סימן קל"ד) דדוקא אחר מעשה כתיבת הגט אין כח בגילוי דעת לבטל מעשה דאפילו דיבור אינו מבטל מעשה אבל קודם מעשה כתיבת הגט מהני אפילו גילוי מילתא בעלמא דמגלה שיהא עושה מעשה כתיבת הגט באונס אכתי הכא שאינו מגלה דעתו לבטל הגט ואדרבה הוא גומר בלבו לגרש בגט זה אלא שיש במחשבתו ליתן לה אח"כ גט שני דליכא בזה שום מחשבה לבטל הגט אלא דהוי ב' ספרים כשנותן לה ב' ספרים כהדדי מנלן לומר דבמחשבה בעלמא שיתן לה עוד ספר אחר יפסול הגט והכא אף גילוי דעתא ליכא ואינו ענין כלל לההיא דכתובות דף מ"ד שני שטרות היוצאין בזאח"ז ביטל שני את הראשון וכמובן. וכשמכוין לגרשה רק בגט הכשר בלא"ה ליכא משום ב' ספרים דהוי כגט ונייר בעלמא]

ומ"ש עוד הגאון מהר"ש לנדא שם שיש להכריח מדברי התוס' בסוטה דס"ל דמיעוט ב' כופרין קאי על הנתינה ושאם נותנין ב' כופרין לשם כופר לא עלתה בידם ואינו מתכפר להם דאי אמרת דס"ל להתוספות דמיעוט ב' כופרין הוי רק שאינם מחוייבין בשני כופרין אבל בנתינת ב' כופרין ליכא קפידא יקשה מנא להו לפסול שני גיטין ומחיקת שני מגילות דהא מסברא י"ל שאם מגרש בשני ספרים או שמשקה את הסוטה במחיקת ב' מגילות בכוס אחד לא יגרעו כח שנים מאחד וגם בנתינת ב' גיטין למה יפסל אם כל גט וגט נכתב בפ"ע לשם גירושין וכמו דלא נתמעט ב' כופרין אלא שאינן מחוייבין בשני כופרין אבל אם רוצין ליתן ב' כופרין מתכפר להם ומוכח דס"ל להתוס' דמיעוט ב' כופרין הוא לעכב דלא מהני ב' כופרין ושפיר ילפי מזה לפסול שני גיטין וכיון שמוכרח מדברי התוס' דסבירא להו דגם בכופר אזלינן בתר נתינה הדר מוכח מדבריהם דהגם שנותנין הכופר בזאח"ז שייך מיעוט שני כופרין וממילא ה"נ יש לפסול ב' גיטין אף כשנותן לה זאח"ז עכ"ד. ג"כ תמוה לענ"ד דהא אכתי יקשה מנ"ל להתוס' להוכיח לפסול ב' גיטין כיון דמהש"ס לא מוכח אלא שאינם מחוייבין בשני כופרין ולא מוכח לומר דכשנותן ב' כופרין אינו מתכפר לו