אבן הראשה עו

שלו שאף בלא מה שאסרה התורה אין בזה גדר מכירה כלל ואינו לוקה שהמוכר דבר שאינו שלו לא מכר כלל וחרמי כהנים הוי כמוכר של אחרים ואין במכירה כלום וכן מכירת יפ"ת שאינה שלו לשום קנין שאף להשתמש בה אינו יכול רק שיכול לישא אותה הוי כמוכר ישראל חבירו שאין תופס בזה מכירה כלל וכתב הרמב"ם שגם המוכר מע"ב תמים דומה לזה דהוי ג"כ כמוכר דבר שאינו שלו וכהא דאמר גבי בכור חי דלא הוי ממון בעלים כשהוא תם אלא בזה"ז דכיון דלא חזי להקרבה אית להו לכהנים זכייה בגווייהו אבל בזמן שבהמ"ק קיים לית לכהן זכייה בגויה אלא מהקטרת אימרין ואילך. והגם דמחלק הש"ס דשאני מת"כ דכי קא זכו משלחן גבוה קא זכו הא קאמר שם בב"ק ודף י"ג) בהא דבן עזאי אומר לרבות את השלמים דהוי ממון בעלים למעוטי מאי אילימא למעוטי בכור השתא ומה שלמים שטעונים סמיכה ונסכים ותנופת חזה ושוק אמרת ממון בעלים הוא בכור מבעיא אלא א"ר יוחנן למעוטי מעשר דלא הוי מחיים ממון בעלים יע"ש. והגם דפרש"י ד"ה בכור מבעיא ובבכור בח"ל קאמר עמ"ש הש"מ בשם הרא"ש שהקשה על פרש"י אפילו בכור בא"י נמי גרוע טפי משלמים מהאי טעמא ועוד אמאי לא קאמר למעוטי בכור בא"י ופירש דה"ה אפילו בכור בא"י נמי הוי ממונו מהאי טעמא ורבינא דאוקמה לעיל בבכור בח"ל לטעמיה דס"ל דבכור חשיב משלמים ע"ש ומבואר מזה דס"ל להש"ס דמה שאינו יכול למכור מע"ב הוי משום דלאו ממון בעלים הוא ובמק"א הארכתי בזה בסוגיית הש"ס דתמורה (דף ח') דמותיב מהא דרש"א בהמתה פרט לבהמת בכור ומעשר ובדברי הכ"מ שכתב דמדאורייתא לא מתסרא מכירתו אלא תמים חי דומיא דתמורה מההיא דבכורות (דף ל"ב) מניין למע"ב של יתומים כו' ובדברי הרמב"ם (פ"ד ממעילה הלכה ח') שכתב דהמוכר עולתו ושלמיו לא עשה כלום ודלא הוו ממון בעלים וזה שכתב הרמב"ם בלשון ויראה לי שהמוכר מעשר לא עשה כלום ול"ק לוקח ולפיכך אינו לוקה כמוכר חרמי כהנים כו' והקשה הנוד"ב שאם הוא פוסק כרבא הלא הוא מפורש בדברי רבא ואיך הוא תולה זה בסברת עצמו, ועפמ"ש מיושב שבא הרמב"ם לחדש לפי מה שמוכח מסוגיית הש"ס שהמוכר מעשר לא עשה כלום והוי כמוכר דבר שאינו שלו שאין בזה גדר מכירה כלל ודמי למוכר חרמי כהנים ויפ"ת ודממילא אינו לוקה ולא נחשב כדבר שהוא שלו אלא דל"מ מעשיו משום דא"ר לא תעביד אלא דגלתה לנו התורה לומר דהוי כמוכר דבר שאינו שלו שאין בזה גדר מכירה ולפיכך אינו לוקה

ועפ"ז מיושב בפשוט מ"ש החינוך לדעת הרמב"ם שהמוכר שדהו לצמיתות שניהם לוקין אע"פ שלא הועילו דבריהם דהיינו משום שפסק כרבא דלקי משום דעבר אמימרא דרחמנא ומ"ש (במצוה שס"א) שהמוכר מעשר אינו לוקה היינו משום דהוי כמוכר דבר שא"ש וכמ"ש משא"כ במוכר שדהו לצמיתות דלא מיבעיא לפמ"ש הרמב"ן בסה"מ שם בשם הרמב"ם שמתנין ביובל ע"מ שלא תחזירנו ביובל כדרך שאמרו בשביעית והיינו משום דפסק כרבא דכי לי הארץ הוי לענין קדושת הארץ ומ"מ שלו הוא ובידו להתנות דא"כ ודאי חשיב מוכר דבר שהוא שלו אלא שלא הועילו מעשיו כשמכר לצמיתות שלא דרך תנאי. אלא גם לפמ"ש החינוך דלא מהני תנאי ביובל וכ"כ המג"א שטעות נופל בספר אשר הגיע ליד הרמב"ן ושגם לדעת הרמב"ם ל"מ בזה תנאי, אכתי לא נחשב מוכר דבר שאינו שלו הגם דכתיב כי לי הארץ דהא שלו הוא ובידו למוכרו עד היובל וגם למוכרו לס' שנה ויותר שאינו חוזר ביובל וגם כשמוכר לו סתם שחוזר ביובל יחזור ויהא שלו וכיון דמכירה הוי אלא דהוי גזה"כ שאינה נמכרת לצמיתות מש"ה היו לוקין אע"פ שלא הועילו דבריהם [ועמ"ש המל"מ מההיא דזבחים (דף ט') דקאמר ליהוי מעשר למאי הלכתא דלא ליבעי נסכים ולמלקא עליה בלא יגאל והרמב"ם לא כתב בלשונו אלא המוכר מעשר שאינו בגדר מכירה וכמ"ש משא"כ גואל מעשר דהוי ג"כ איסורא כמכירה וכדמוכח בסוגיא דתמורה וברמב"ם ודל"א דאתי קרא דלא מהני בה גאולה ומכירה וכיון דהא דל"מ פדייה וגאולה הוי מגזה"כ ולא משום שאינו בגדר גאולה שפיר לקי אליבא דרבא וכמ"ש התוס' בתמורה בשם רבינו ברוך שאם פדה בכור או מעשר היה לוקה אליבא דרבא משום דעבר אמימרא דרחמנא. וא"ש דקאמר בזבחים שם למלקא עליה בלא יגאל והיינו למ"ד דעק"ש הוי מעשה הגם דלא אתעבד בדיבוריה מעשה וע"ש בנוד"ב ויש לי אריכות דברים בזה ואכ"מ]. ומתיישב מה שהביא מ"ש הכ"מ (פ"ג מהלכות מלוה) והוא מתשובות הריב"ש דדעת הרמב"ם הוא לפסוק כרבא ומ"ש מדברי הרמב"ם שפסק שמערב ב' הדמים ומזה משניהם ביארתי במק"א ליישב ולא העתקתים בזה לבל יארך הענין יותר מהמדה

סימן כב

ב"ה י"א טבת תרמ"ה, לשב"ז הרב הה"ג ר' בצלאל נ"י ברעסלער הרב דק"ק סעלץ

הגיעני יקרת מכתבו אשר ידרוש כת"ר להודיעהו חות דעתי בדבר כתיבת שם זאויל בגט באיש אשר שם הלידה שלו הוא זאויל וכן הוא עולה לתורה ומהחתימה שלו א"א לידע כלל והב"ש כתב לכתוב בבי"ת ח"ל זבל ואין זה קיצור השם מזבולן והוא שם בפני עצמו וקורין אותו כך לס"ת עכ"ל אמנם דרך העולם הוא לחתום בוא"ו. לענ"ד צ"ע מ"ש הב"ש לכתוב זבל דהא מצינו בכתוב (שופטים ט') השם זבל שר העיר וא"כ יבאו לטעות ולקרות זבל כנקודתו בתנ"כ ולא כקריאתו בפתח וכה"ג הביא בפ"ת בשם תשו' מים חיים באשה שהיתה נקראת בפ"כ באבא היינו ב' ראשונה בהברת פתח שיש לכתוב באל"ף אחרי הב' ראשון אם כי אין לכתוב א' על הוראת פתח כדי שלא להחליפו לקרות ב' ראשונה קמוצה והשניה רפויה כמשפט שמות ראשי מסכתות דסדר נזיקין וכשם בבא בן בוטא שמורגל אצלינו לקרות כן [ולדעתי יש להוכיח שגם בימיהם היה נקרא כן מהא דאמר בנדרים (דף ס"ו) א"ל זילי חברי יתהון על רישא דבבא הוה יתיב בבא בן בוטא אבבא וקא דאין דינא אזלת ותברת יתהון על רישיה שצוה לשברם על הדלת וסברה שצוה לשברם על ראש בבא בן בוטא ומוכח שאין שינוי והבדל בקריאתם והשם בבא דלת מפורש בתרגומים שנקרא כן] וא"כ ה"נ יש לחוש לזה (ובמנחות ל"ד ארבעה באבי אמנם בפרש"י איתא בבי) ואין לחלק ולומר דשאני שם בבא שהוא ידוע לכל דהא גם שם זבל ידוע כיון שהוא בתנ"כ (וכן ידוע שם זבל בסגל מענין אשפה) וא"כ יטעו בקריאת הנקודות. וראיתי בתשובות הגאון רע"א שכתב להגאון ר' זאבל איגר וכמדומה שחתם א"ע כן ושכן חתם א"ע גם בספרו והגאונים זצ"ל בודאי מהרו בכתיבתם וחתימתם לכתוב בדקדוק כדי שלא יטעו לכתוב כן בגט ובכתיבת שם משלם למדו מחתימת רבי' משלם וע"ש בט"ג שהביא בשם המהרש"ל שת"ח צריך לדקדק לכתוב כדין כדי שלא ילמדו ממנו לדינא (ודוקא לענין כתיבת מלא חסר אין ראיה מספרי דפוס וגם שנכפל כן הרבה פעמים ובודאי הוא בדקדוק) ואולי כתבו זאבל שלא להחליפו בשם זבל שבתנ"כ ובודאי אינו קיצור השם זבל שבתנ"כ. והנה דוחק לומר דכוונת הב"ש הוא על מי שנקרא זבל ולזה הוצרך לפרש שאינו קיצור השם מזבולן ולעולם מי שנקרא זאויל אינו נכתב זבל ודשמואל המכונה זנוויל נקרא בקיצור זאויל דז"א וגם לא שמענו מי שנקרא זבל גם דמשמע שהיה רשע שהיה