אבן הראשה ס

ב' סימן ) שכתב דמש"ה חשיב עשייה וזכירה בהדי הדדי משום דהא דלא קרינן מגילה בשבת אינו אלא משום גזירה בעלמא ולא מיעקר תקנה דכנה"ג וכתב עוד כמה טעמים יעו"ש וא"כ לא מוכח מינה לענין סעודה. [ועיין בפרש"י (דף ה' ד"ה ע"ש זמנם הוא) שכתב דכיון שתקנו להקדים משום דרבה הרי הוא לנו כיום וזמן הקבוע מתחלה לכל דבריו. אך ז"א להמסקנא] ולפ"ז אליבא דרב יוסף דאמר מפני שעיניהן של עניים כו' דלדידיה אנשי כנה"ג עצמן תקנו להקדים וכמ"ש בטו"א לא היה מעולם זמן הקריאה בשבת ולא הוי כהדדי. ועמ"ש התוס' דאיכא נפקותא בסברא דרב יוסף במקדש דליכא שבות ולפ"ז יש ג"כ נפקותא דלא חשיב זמנה כלל

ובדברי הנוד"ב הנ"ל בדברי התוס' ד"ה מבטלין עבודתן. דלא מיירי שכבר הוא סוף היום ושוב אין שהות דא"כ ע"י קריאת המגילה ידחה תמיד של בין הערבים ובזה ס"ל להתוס' כהר"ן שאין שום מצוה דאורייתא נדחית יש להעיר ממ"ש הט"ז (סי' תרפ"ז ס"ק ב') שהקשה מהא דאמר מכאן סמכו של בית רבי שמבטלין ת"ת ובאין לשמוע מ"מ ק"ו מעבודה ומה עבודה שהיא חמורה מבטלינן ת"ת לא כ"ש והתם בת"ת נדחית לגמרי דהיינו הלימוד שיש עכשיו עליו חיוב בשעה זו א"א בתשלומין שמה שילמוד אח"כ היא מצוה בפ"ע ואפ"ה נדחה מפני המגילה ומוכח דגם לענין עבודה הוי כן. וכתב דדעת התוס' אינו כדעת הר"ן. ולכאורה יש ליישב דכיון דפשיטא שיש לקיים לשמוע קריאת המגילה ולבטל אז המ"ע דת"ת דאל"כ בטלת לגמרי למצות קריאת מגילה. דדוקא בעבודה היה מקום לומר דכהנים בעבודתן פטורין מזה אבל במ"ע דת"ת שכל ישראל חייבין בזה אי נימא שאין לבטל מת"ת לקרוא את המגילה יתבטל מצות קריאת המגילה לגמרי. אלא שהיה מקום לומר דמ"ע דת"ת עדיף ויש לאחר קריאת המגילה בסוף זמנה שלא לבטל מת"ת עד סוף זמנה. שפיר מוכיח דכיון שמקדימין אותה לעבודה כ"ש שמקדימין אותה לת"ת ויש לקרותה בתחלת זמנה דכיון שהוא מוכרח בין כך וכך לבטל שעה א' מלימוד אין נ"מ לענין דחיה אלא לענין קדימה ואיחור ועיין מו"ק (דף ט' תוד"ה כאן במצוה שא"א לעשותה ע"י אחרים) דגם רשב"י הפסיק לעשיית מצוה ודוקא לתפלה וק"ש אין מפסיקין שננו מפני שננו. ובשבת (דף י"א) קאמר דגם רשב"י הפסיק לק"ש שהוא מה"ת. אך עדיין קשה דהא כבר הקשו עמ"ש שמבטלין ת"ת ובאין לשמוע מ"מ דהא מקרא מגילה נמי היינו ת"ת ובפרט למ"ד בספר מה שכתוב במגילה וכדי ליישב זה צ"ל דאיכא ביטול מת"ת בשעת הליכתן שבאין לשמוע קריאת מגילה שבשעת הליכה הוא מבטל מת"ת בפרט אם אינו יכול להרהר בדרכו ולדבר בד"ת ופעמים שצריך לילך דרך מקום שא"א להרהר שם בד"ת וגם עמ"ש הש"א (סימן כ"ד) דגבי בה"ת הרהור לאו כדיבור דמי ומש"ש. ואף אם בשעת שמיעתו קריאת המגילה הוי כעונה ממש ומקיים מצות ת"ת מבטל למצוה בשעת הליכתו. וא"כ קשה מנלן שמבטלין ת"ת שנדחה לגמרי המצוה וא"א בתשלומין והגם דקאמר במנחות (דף צ"ט) מדבריו של ר' יוסי נלמוד אפילו לא שנה אדם אלא פרק אחד שחרית ופרק אחד ערבית קיים מצות לא ימוש ספר התורה הזה מפיך וע"ש הא דא"ר יוחנן משום רשב"י. הא הוי שם בפלוגתא יע"ש ועיין ברכות (דף י"א תוד"ה שכבר נפטר) ועמ"ש הר"ן בנדרים (דף ח' ד"ה הא קמ"ל דכיון דאי בעי פטר נפשיה) דלאו דוקא דבהכי מיפטר שהרי חייב כל אדם ללמוד תמיד יומם ולילה כפי כחו אלא דאי בעי פטר נפשיה בק"ש ממאי דכתיב בקרא בהדיא דהיינו בשכבך ובקומך יע"ש. וליכא למימר דפשיטא שיש לשמוע קריאת המגילה דאל"כ מתבטל המצוה לגמרי ואין הספק אלא לענין קדימה ואיחור. דז"א דכיון שיכול לקיים מצות קריאת מגילה בלא ביטול מת"ת כשיהא מגילה בידו במקום שעוסק בת"ת וכה"ג שלא יצטרך לבטל מת"ת בעת הילוכו מנלן לומר שמבטל לת"ת כשאין מגילה בידו והולך לשמוע. ומק"ו דעבודה לא מוכח לפ"ז אלא שמקדימין לה ולפי שאפשר לעבוד אח"כ ולא שמבטלין לת"ת דא"א בתשלומין. ועמ"ש האו"ז (הלכות כיסוי הדם) דהא דחייבו ר"ג עשרה זהובים ולא שיתן לו תרנגולת אחרת לשחוט ולכסות מפני שאין תשלומין לחסרון המצוה כדאמר בחגיגה (דף ט') וחסרון לא יוכל להמנות זה שחבריו נמנו לדבר מצוה והוא לא נמנה עמהם שכשיעשה מצוה אחרת אינו עולה לו בעבור מצוה ראשונה שאפילו עשה מצוה ראשונה חייב בשניה. ומכ"ש הכא דלא שייך בתשלומין. וגם קשה לכאורה דאי פשיטא ליה שיש לבטל מצות ת"ת באותה שעה ומשום דאל"כ בטלת לקריאת מגילה א"כ פשיטא דמכל שכן שמקדימין לה. אך בזה י"ל לפמ"ש התוס' בשבת (דף כ"ג ד"ה הדר) דכדמצי למיעבד תרווייהו תדיר ופרסומי ניסא עבדינן תרווייהו ותדיר קודם אבל היכא דלא אפשר למעבד תרווייהו פרסומי ניסא עדיף, וא"כ י"ל דנהי דפשיטא שיש לקרות המגילה דפ"נ עדיף ודוחה הת"ת שבאותה שעה מ"מ יש מקום לומר שיש לאחר קריאת המגילה שלא לבטל מת"ת עד סוף זמנה ולהכי מייתי ק"ו מעבודה. אמנם אכתי קשה כמ"ש. ואולי י"ל דכיון דה"מ בפורים דבעינן נמי לכם מ"ט ימי משתה ושמחה כתיב ביה (פסחים דף ס"ח) וכמ"ש (דף ז') מ"ט לא אתו רבנן דלמא טרידי בסעודת פורים יצא י"ח ת"ת בפורים כששונה פ"א שחרית ופ"א ערבית שקיים מצות לא ימוש וכשילמוד אחר הקריאה אינו מבטל בזה למצות ת"ת דבהאי יומא אין חובה עליו שישנה יותר. אך גם אי נימא הכי יקשה לכאורה דמנלן שמבטלין ת"ת בשביל הכשר המצוה בעלמא כשהולך לשמוע שבשעה שהולך אינו מקיים עדיין למצות קריאת מגילה. ולא מיבעי לפמ"ש התוס' בב"ב (דף י"ג ד"ה כופין) ע"ש דכה"ג לא חשיב בעידנא דמיעקר לאו מיקיים לעשה אלא גם לפמ"ש הפסקי תוס' בזבחים (דף צ"ז) דאם א"א לקיים העשה בענין אחר לא בעינן בעידנא דמיעקר לאו לקיים העשה וכ"כ הנמ"י בב"מ (דף ל') דחשיב בעידנא כיון שמתעסק בהשבת אבידה בשעת עקירת הלאו ואע"פ שלא נגמרה מה בכך גם מצות מילה לא נגמרה עד דפרע יע"ש. הכא בשפת הליכה אינו מתחיל להמצוה עדיין. והיה אפשר למצות קריאת המגילה שיתקיים בלא הליכה כשהמגילה הוא בידו וא"כ כשאין מגילה בידו וצריך לילך לשמוע אין בהליכה אלא הכשר מצוה בעלמא וכעין זה בכתובות דף ל"א הכא אפשר לאכילה בלא הגבהה וע"ש בתוד"ה דאי בעי] וגם היכא שמצותה לקרותה בעשרה אין ההליכה גוף המצוה. וגם אין מעבירין על המצות ועמ"ש התוס' במגילה (דף ו') ועיין מו"ק (דף ט') כתיב אורח חיים פן תפלס שכל מצוה שתבא לידך עשה אותה ואל תניח מצוה קטנה מפני הגדולה. ומנלן לבטל ת"ת שהוא עוסק בה לילך לשמוע קריאת מגילה. ואי דיליף מדכהנים מבטלין עבודתן ובאין לשמוע מ"מ. יקשה דגם התם לא מוכח מקרא דמשפחה ומשפחה להביא משפחות כהונה שמבטלין עבודתן ובאין לשמוע שמפסיקין והולכין לשמוע דדלמא לא מרבה קרא אלא כשהמגילה מזומנת לפניהם בעזרה ויכולין לקרוא שם גם בכנופיא (ועמ"ש התוס' בב"ב דף פ"א וש"נ) וקמ"ל שמקדים מ"מ לעבודה הגם שהיא תדירה. ומניחין העבודה בשביל קריאת המגילה שבידם ומזומנת לפניהם. א"נ שאינם עדיין בביהמ"ק ואי לא היו הולכין לשמוע מ"מ היו הולכין לעבוד במקדש וקרי לה ביטול עבודה וקמ"ל שהולכין לשמוע מ"מ. ומנלן ללמוד מזה שמבטלין ת"ת המצוה המזומנת לפניהם בשביל הליכה והכשר מצוה. ואין לומר דה"נ מיירי כשאינם עדיין מקום הלימוד