אבן הראשה נח

דרבה (ולכאורה גם במשלוח מנות יש לגזור שיעביר ד"א בר"ה אלא דכיון דשתי מנות לאיש אחד ונקל להשיג זה בביתו ואינו בהול כ"כ בטירדא דמצוה י"ל דל"ח לזה)

ויש לחקור לדעת המאירי שהביא בשע"ת (סימן תרצ"ג) דלמ"ד דמש"ה אין אומרים בפורים את ההלל משום דקרייתה זו הלילא אם אין לו מגילה לקרות בה יאמר הלל והשתא י"ל דה"נ כשחל פורים בשבת שא"א לקרות בה המגילה צריך לקרות בה את ההלל דבזה ליכא משום גזירה דרבה וכמו שדורשין בענינו של יום. ולא משמע הכי ממ"ש הרמב"ם (פ"ג ה"ו) שלא תקנו הלל בפורים שקריאת המגילה היא ההלל ומ"מ לא כתב שקוראין ההלל כשחל בשבת. וגוף מ"ש הרמב"ם צ"ע לכאורה דהא הש"ס פריך במגילה (דף י"ד) דבין לרבא דאמר טעמא דמש"ה אין אומרין בה את ההלל משום דבשלמא התם הללו עבדי ה' כו' בין לר"נ דאמר קרייתה זו הלילא קשיא והא תניא משנכנסו לארץ לא הוכשרו כל הארצות לומר שירה כיון שגלו חזרו להכשירן הראשון ובערכין (דף י') לא פריך אלא לר"נ לחוד יעו"ש. ולכאורה ר"נ לטעמו דסבר בשבועות (דף ט"ז) דקדושה ראשונה קידשה לשעתה ולא קידשה לעתיד לבא וכן רבא לטעמיה דאמר במגילה (דף י') דגמירנא לה מר' יצחק שמקריבין בבית חוניו בזה"ז דקסבר ק"ר לא קידשה לע"ל ומש"ה סבר דכיון שגלו חזרו להכשירן הראשון והוי כקודם שנכנסו לארץ שהוכשרו כל הארצות לומר שירה [וכ"כ הטו"א דמש"ה חזרו להכשירן לפי שלא קידשה לע"ל] וי"ל דר' יצחק דאמר בערכין (שם) טעמא שאין אומרים שירה על נס שבחו"ל לטעמיה במגילה שם דהדר וסבר דק"ר קדשה לע"ל. ועיין ר"ה (דף כ"ו) רש"י ד"ה כמה דפשיט טפי עדיף משום נשא לבבנו אל כפים וביבמות (דף ק"ה) המתפלל צריך שיתן עיניו למטה שנאמר והיו עיני ולבי שם כל הימים וח"א עיניו למעלה שנאמר נשא לבבנו אל כפים ומש"ש דאי ק"ר לא קדשה לע"ל י"ל דהך קרא דהוה בשעת חורבן שנתבטל הקדושה באותה שעה מש"ה הוי עיניו למעלה ולא למטה כלפי א"י ודי"ל דר' ישמעאל בר"י לטעמיה במגילה (דף י') עמש"ש] וא"כ צ"ע להרמב"ם שפסק (סוף הלכות מעה"ק) דהמעלה קדשים בזה"ז בחוץ חייב משום דק"ר קדשה לע"ל וכן כתב בפ"י מבית הבחירה שמקריבין אע"פ שאין בית ואוכלין קדשים בכל ירושלים דק"ר קדשה לע"ל לפי שקדושת המקדש וירושלים מפני השכינה ובקדושתן הן עומדין וקדושת שאר א"י לענין שביעית ומעשרות לא קדשה לע"ל שחיוב הארץ בשביעית ובמעשרות אינו אלא מפני שהוא כיבוש רבים דמנלן לומר שמקרא מגילה הוא במקום הלל כיון די"ל דר"נ ורבא לטעמייהו דס"ל דל"ק לע"ל גם לענין קדושת ירושלים ומחיצות ומש"ה הוי כקודם שנכנסו לארץ ודלפום דקיי"ל דקדשה לע"ל קדושת ירושלים ומחיצות לא חזרו כל הארצות להכשירן. וצ"ל בדעת הרמב"ם דכיון דלענין קדושת שאר א"י וכן קדושת ערי חומה ל"ק לע"ל תו חזרו להכשירן לאמר שירה והלל. וצע"ק לפמ"ש הרמב"ם שהוא ההלל דהא במגילה קיי"ל שקורא ג"כ מיושב אלא שלא יקרא בצבור יושב לכתחלה מפני כבוד הצבור [ועפ"ז יש לפרש הא דקאמר בסוטה (דף מ') לעולם תהא אימת ציבור עליך כו' ר"נ אמר מהכא ויקם המלך דוד על רגליו ויאמר שמעוני אחי ועמי כו' יע"ש בפרש"י ועפ"ז י"ל דמייתי ממה שקם על רגליו ועיין יומא דף כ"ה] ומצות קריאת הלל מעומד כמ"ש בש"ע (סימן תכ"ב) מדכתיב הללו עבדי ה' העומדים וגם אמר בערכין שם השיר יהיה לכם היינו הלל יע"ש דהוי כמו שירה שבמקדש ולכאורה יש לפרש עפ"ז הא דאמר בר"ה (דף ד') וש"נ דשמיני רגל בפ"ע לענין פז"ר קש"ב וע"ש בפרש"י ותוס' לענין מה הוא חלוק בשיר. ובזה י"ל ג"כ לפמ"ש בירושלמי פ' החליל דמה שגומר ההלל כל ז' היינו משום נטילת לולב כנגד הלולב שהוא מתחדש כל שבעה ודא"כ מה שגומר ההלל בשמיני שאינו נוטל בו את הלולב היינו לפי שהוא רגל בפ"ע והלל היינו שירה] ואולי ס"ל דהגם שקריאת המגילה הוא ההלל מ"מ אינו כהלל ממש. ומש"ה בעי להקיש זכירה לעשיה מה עשיה למפרע לא אף זכירה למפרע לא הגם דגבי הלל איכא קראי אחריני דהקורא למפרע לא יצא. ואי נימא דלר"נ דאמר קרייתא זו הלילא הוי כהלל ממש י"ל דמש"ה אינו מעומד דוקא לפי שהמגילה גדולה וארוכה מקריאת ההלל והוא טורח גדול לקרותו מעומד בפרס בקריאת הלילה שהוא חלש מפני התענית. ועמ"ש הב"י דמה שקורין את ההלל בלילי פסחים בישיבה הוא שמתוך שחולקין אותו אין טורחין עליו לעמוד והר"מ כתב לפי ליל פסח הסיבה וחירות אין מטריחין אותו לעמוד (וגם אינו רגיל כ"כ בקריאת המגילה כבאמירת ההלל וקשות מיושב) ולפ"ז צ"ל דרבא דיליף מה עשיה למפרע לא לטעמיה דפליג על ר"נ ואמר טעמא בשלמא התם הללו עבדי ה' וגו' ולפ"ז מוכח דסוגית הש"ס סבר דלא כר"נ מדמייתי לההיא דרבא בלא שום מחלוקת

ועמ"ש המ"א (סימן קמ"ז ס"ק א') שכתב וז"ל ומיהו במגילה שכתובה כדינה צריך ליזהר דמדסתם הרמב"ם ש"מ דלא קיי"ל כשמואל דאמר אסתר אינה מטמאה ידים. ובשע"ת (סימן תרצ"א) הביא בשם הפמ"א שאין נזהרים מליקח המגילה בלא מטפחת והביא הא דקאמר בסנהדרין (דף ק') כי מטו מגילת אסתר אמרי הא לא בעי מטפחת וכתב דלענין זה אמרינן דכיון דנקראת אגרת בלא מטפחת סגי לה ואע"ג דנקראת ספר היינו לענין הדברים שהם הכשר הכתיבה כגון שרטוט והיקף הגבול אבל בדברים שאחר הכתיבה כאגרת דמי. וצ"ע לפ"ז הא דאמר רב (דף י"ט) שנקראת אגרת שאם הטיל בה ג' חוטי גידין כשרה ולא אמר שנקראת אגרת דסגי לה בלא מטפחת ורב הא מתני לעיל דבספר מה שכתב במגילה יע"ש ואולי משמע ליה שנקראת אגרת שאינה חמורה כספר גם לענין התפירה ודמכ"ש דהויא כאגרת בדברים שאחר הכתיבה. ועפמ"ש י"ל דהרמב"ם לטעמיה שקריאת המגילה היא ההלל ושנאמרה ליכתב והויא כשאר כה"ק ומטמאה הידים. ולפי מ"ש הרי"ף והרא"ש והר"ן וכן כתב המ"א טעמא דרבא דבשלמא התם הללו עבדי ה' וגו' י"ל כמ"ד שנאמרה לקרות ולא לכתוב ברה"ק ומש"ה לא נחשב כאמירת הלל שקורין מזמורי תהלים שהוא מכה"ק והגם דאף אי נאמרה לכתוב י"ל שאינה כאמירת הלל לפי שלא נזכר במגילה שם ה' ונפלאותיו רק בדרך רמז. בכ"ז ממילא י"ל שלא נאמרה לכתוב ברה"ק משא"כ למ"ד קרייתא זו הלילא

והתוס' הקשו (דף ז' ד"ה נאמרה לקרות ולא לכתוב) דהיכי פליג על סתם משנה דתני קראה על פה לא יצא. ולכאורה י"ל כדאמר רבא אתיא זכירה זכירה כתיב הכא והימים האלה נזכרים וכתיב התם כתב זאת זכרון בספר מה להלן בספר אף כאן בספר ודהוי כר' יהושע ושמואל דזכרון מ"ש במשנה תורה ספר מ"ש בנביאים דלר"א המודעי דבספר מ"ש במגילה א"צ לגז"ש דמקרא גופיה ידעינן שמגילה דוקא בספר הגם די"ל דבלא גז"ש לא ידעינן דקראה ע"פ ל"י] וקאמר דלא נאמרה לכתוב הגם שנאמר מגז"ש שיהא הקריאה בספר משום דמגז"ש דוהימים האלה נזכרים ליכא למילף אלא קריאה דיום דהא הימים כתיב וכמו לענין סעודת פורים ועמ"ש התוס' (דף ד' ד"ה חייב) דחוזר ומברך זמן ביום דכתיב ולילה ולא דומיה לי כלומר אע"ג שקורא ביום חייב לקרות בלילה והעיקר הוי ביממא וה"נ משמע מדכתיב נזכרים ונעשים ואיתקש זכירה לעשיה מה עיקר עשיה ביממא אף זכירה כן משא"כ לר"א המודעי דבספר היינו במגילה וכל עיקר המגילה הוי בספר דוקא