אבן הראשה נא

איש פרט לקטן אשר ינאף את א"א פרט לאשת קטן ואי אמרת מייעד א"כ מצינו אישות לקטן ולדברי ר"י ברזילי הרי מצינו אישות לקטן כשקידש לו אביו אשה ועמ"ש הש"א ליישב דשפיר פריך ומשום דא"צ קרא לפטור ממיתה גם כשקידש לו אביו אשה משום דספק נפשות להקל ושמא ימחה משיגדיל. אלא דאכתי יקשה הא דאמר שם ת"ש א"ר אייבו א"ר ינאי אין יעוד אלא בגדול אין יעוד אלא מדעת תרתי ופרש"י (ע"ש בתוס') הא חדא מילתא היא דכיון שאין יעוד אלא מדעת פשיטא דאין יעוד מועיל אלא בגדול שהרי קטן לא מצי לשווי שליח לקדש. ולפ"ז יקשה דמאי פריך דהא טובא קמ"ל דסד"א שיש יעוד בקטן משום דזכין לאדם שלא בפניו והוי כלדעת. ומ"ש הנוד"ב ליישב דגם אם האב יכול לקדש אשה לבנו קטן אינו יכול ליעדה לבנו קטן משום דהוי תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים שנאסרת בזה לכל אדם ובקדושי אשה דעלמא אינו חב לאחרים כיון שהדבר תלוי ברצונה משא"כ ביעוד לפמ"ש התוס' בקדושין (דף ה') שיכול לייעדה בע"כ ומה שאמרו אין יעוד אלא לדעת היינו שצריך להודיעה אבל א"צ רצונה ובזה ודאי הוי חב לאחרים. קשה לענ"ד דא"כ אכתי משכחת יעוד קטן היכא שהוא בדעתה ורצונה וגם עמ"ש הרשב"א בקדושין (דף ס"ה) בהא דקאמר התם לא מחייב לאחריני הכא מחייבא לאחריני דה"פ מחייבא לאחריני דנאסרת אכ"ע בהודאתה זו ואין לך מודה שנתקדשה שאינה מחייבת אחרים וכתב דאכתי קשיא מאי מחייבת איכא דמה אית להו עליה ומאי שייכי בה דנימא שהיא חובה להן בהודאתה ואפילו לר"נ דאמר המגביה מציאה לחבירו ל"ק חבירו משום דהוי תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים אע"פ שאותן אחרים לא הי' להם בה שום זכות שאני הסם דהוי כהפקר וזכות הכל עליה ונמצא זה כמחייב לאחרים שהיו יכולין לזכות בה בלא רשות אבל כאן שאין לאדם זכות עליה ואין אדם זוכה בה אלא מדעתה מאי חב לאחרים איכא יע"ש. וגם לפמ"ש הר"נ בנדרים (דף ל' ד"ה ואשה) דכשהאשה מסכמת לקידושי האיש היא מבטלת דעתה ורצונה ומשויא נפשה אצל הבעל כדבר של הפקר. אכתי גבי אחריני פשיטא שאינה כדבר של הפקר וא"כ יקשה דמשכחת שייעדנה מדעתה ורצונה דגם לדעת התוס' שיכול לייעדה בע"כ יכול לייעדה ג"כ מרצונה ולפרש"י צריך לייעדה מרצונה כמ"ש בחידושי הרשב"א בשם פרש"י ע"ש ועמ"ש הכ"מ על הרמב"ם וליכא למימר דכיון שהאמה העבריה היא קטנה שעדיין לא מביאה סימנין אין לה דעת דפתוי קטנה אונס דז"א לא מיבעיא לפמ"ש הרמב"ם דקטנה שהשיאה אביה אם זינתה ברצונה נאסרת על בעלה ודס"ל דכשהיא קרובה לשנות גדלות יש לה דעת והא דפתוי קטנה אונס היינו דוקא בקטנה גמורה וכמ"ש במק"א ליישב ולבאר דעת הרמב"ם. אלא אף אי נימא שהיא נחשבת כאנוסה ואינה נאסרת על בעלה אכתי אינו בזה חב לאחרים כיון שאין לשום אדם בעולם זכות עליה בפרט שמייעדה מדעתה וגם בתחלה מכרה לו האב להאדון ומעות הראשונים לקדושין נתנו שיוכל לייעדה לעצמה או לבנו וא"כ הדר יקשה דאף אי אין יעוד אלא מדעת יש מקום לומר שיש יעוד בקטן ומשום דהוי ליה זכות ודוחק לומר שגנאי הוא לישא אמה ושפחת אביו ומש"ה יש קצת חובה בדבר. אמנם עפמ"ש למעלה דכיון שאם הגדיל יכול למחות ליכא שום צד חובה בדבר כיון שיודע שהדבר תלוי ברצונו ואם ירצה ימחה ויתבטל הקדושין. י"ל דגבי יעוד אי אפשר שייעדנה לבנו קטן ושיהא הדבר תלוי ברצונו לבטל היעוד דמצות יעוד שהוא מגזה"כ אינו כשאר קדושין דעלמא וצריך שתהא מיועדת לו לחלוטין ולא שיהיה תלוי ועומד ושיוכל לבטל היעוד. ומש"ה קאמר דפשיטא דכיון שאין יעוד אלא מדעת אין יעוד מועיל אלא בגדול שהרי קטן לא מצי משוי שליח דהכא אם תהא מיועדת לו לא יוכל לחזור בו וממילא יש קצת ענין חובה בדבר דאגיד בה ולא יהבו ליה אחריתא וכה"ג. וכל שיש קצת חובה הגם שהזכות גדול הרבה יותר ל"מ אלא מטעם שליחות ול"מ בקטן וכמ"ש:

ויש לבאר הא דפרש"י בסנהדרין (דף נ"ב) עמ"ש אשר ינאף את א"א פרט לאשת קטן. דאשמועינן דקטן אין לו קדושין ובכתובות (דף ע"ג) ד"ה קטן פרש"י שאין קדושין כלום דלאו בר קיחה הוא כי יקח איש כתיב. ולכאורה תרי קראי למה לי ואולי י"ל דאצטריך תרי קראי ומשום דמקרא דמכי יקח סד"א דדוקא קדושי כסף אין לו (ומשכחת ממון לקטן מה"ת כמ"ש התוס') וקדושי ביאה יש לו ומאידך קרא סד"א דאדרבה קדושי ביאה אין לו לפי שאינו כביאת גדול כמ"ש בסנהדרין (דף ס"ט) וקדושי כסף יש לו. ובקדושין (דף ט') קאמר א"כ נכתוב קרא או בעלה מאי ובעלה ש"מ כולהו ולא קאמר דמש"ה כתב ובעלה כי היכי דנימא דקאי קרא דכי יקח איש דממעט קטן גם על קדושי ביאה ודלא נימא דממעט דוקא מק"כ דאא"ל כן דכבר יש מיעוט אחר למעט קטן גם מקידושי ביאה ועמ"ש התוס' בסנהדרין שם ויש להאריך בזה:

ועמ"ש הנוד"ב ליישב הא דפריך בב"ב (דף קנ"ו) על הא דאר"נ אמר שמואל בודקין לקדושין לגירושין דכיון דבדקנא לקדושין לגירושין למה לי ולא משני שקידש לו אביו אשה. משום דכיון שיכול למחות א"צ בדיקה לגירושין דכיון שמגרש א"כ אין רצונו בה יאמר בפירוש שהוא מוחה בקדושין הראשונים ויגרש ותהא מותרת ממ"נ שאם כבר הגדיל מועיל הגט ואם עדיין לא הגדיל מהני מחאתו. אמנם הקשה לפמ"ש הר"ן שאין מחאתו בעודו קטן כלום וצריך שימחה כשיגדיל. ולענ"ד אפ"ל דשאני התם דזכות הוא לו אף אם לא יוכל למחות בקטנותו מחאה קיימת לעולם דמה איכפת ליה בזה כיון שבידו שלא לחזור ממחאתו ולעמוד במחאתו גם אחר שיגדיל. וכמ"ש הר"נ דנהי דמחאה דקטנות לאו מחאה היא לענין שאם נתרצית אח"כ אין מחאתה כלום אפ"ה מהני לענין דלאחר שהגדילה אם עמדה במחאתה מהני ואינו חובה לו מה שיהא בידו ורצונו לחזור ולבטל המחאה כיון שהדבר תלוי בדעתו ורצונו וגם אינו אז בר חיוב ועונשין. משא"כ גבי קדושין דאפשר שהוא חובה לו קצת כשא"י למחות בקטנותו מחאה קיימת משום דאפשר דלא יהבו ליה אחריתא משום דאגיד בהאי דשמא יחזור ויבטל המחאה ויקומו קדושין הראשונים ודמש"ה אין קדושי אביו זכות גמור לו אלא אם יוכל לחזור בקטנותו למחות מחאה קיימת לעולם וממילא יוכל למחות בקטנותו מחאה קיימת. א"נ דהתם מיירי כשמוחה בדיבור בעלמא וגם באכילתו דברים אסורים וכה"ג אין זה מעשה המבטל הקבלה משא"כ הכא שמוחה ומגרש ג"כ דאיכא מעשה וקטן יש לו מעשה ואין לו מחשבה ועיין חולין (דף י"ג) גבי מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו ועיין קדושין (דף נ"ט) דלא אתי דיבור ומבטל מעשה והגם שאם קטן הוא אין בגירושין ממש מ"מ הוא סובר לגרש וע"י ניסת לשוק וחשיב מעשה ועיין גיטין (דף ס"ז תוד"ה דיבורא). ובפרט דהכא וראי הגיע לכלל שנים הגם שעדיין לא הביא ב"ש מהני מחאתו כה"ג. וגם אי נימא דל"מ מחאתו אף כה"ג אכתי י"ל שא"צ לבודקו בשעת גירושין שגם אם לא נבדקו ונסמוך אחזקה שבודאי הוא גדול גם הוא יסמוך בנפשו שכבר גירשה לחלוטין ומהיכא תיתי יעלה בדעתו לחזור ולבטל המחאה וגירושין וגם אי ניחוש לחששה רחוקה שיחזור ויבטל המחאה יוכלו לבודקו אז כשיבטל המחאה שאם ימצא קטן ידעו שהיה קטן ויכול לחזור בו ואם ימצא גדול כבר הגדיל ולא חזר מהמחאה עד עתה ואין לחוש לדבר רחוק שהביא ב"ש בזה היום. וגם י"ל לפ"מ שחקר הגרע"א (תשובה ז') אי דוקא