אבן הראשה לד

אסור מה"ת. ומדלא קאמר הש"ס דנ"מ כשנשאר מחתיכה עצמה שאכל דלר"ז חייב דאפשר לברר איסורו הגם דליכא ב"ח אחת של חלב וא' של שומן מוכרח כמ"ש דבכה"ג א"א לברר איסורו. שגם אם יתברר לישראל בקי בריחו ומראיתו שהוא חלב לא יוכל לטועמו ולא יוכל הישראל לומר שהרגיש גם בטעם שודאי חלב הוא ודוקא כה"ג בב' חתיכות א' של חלב וא' של שומן אפשר לברר איסורו ע"י שיכיר הבקי בריחו ומראיתו שהנותרת היא שומן ושוב יותר לטועמו וע"י הטעימה ידע בבירור שהוא שומן ושמה שאכל הוא חלב. והשתא א"ש דפריך מאי איריא כי אכלה אפילו לא אכלה נמי דהתנן רא"א מתנדב אדם א"ת בכל יום ואף כשלא אכלה בשלימות ואפשר שיתברר אחר זה ששומן אכל מ"מ ליכא חשש חב"ע כיון דמתנדב אדם א"ת וממילא חייב להביא קרבנו מיד ואין לו להשהותו. ומשני רב אשי ר"א אליבא דבבא בן בוטא דתנן אלא אומרים לו המתן עד שתכנס לבית הספק וכשאין ספק כלל אין לו להביא משום דהוי חב"ע ומש"ה כשלא אכלה כולה ימתין מלהביא עד שיתברר ע"י בקיאים דשמא יתברר בודאי ששומן אכל ואין לו להביא קרבן דהוי חב"ע. וא"ש הא דפרש"י דכיון דמתנדב כו' הכא חייב הואיל ובא לידי ספק דמ"מ שפיר פריך וכמ"ש. ומוכח מזה שסומכין על טעימה כזו שאין איסורה אלא מדרבנן דאי צריך טעימה ממש ובליעה שאסור מה"ת א"כ אי מהני מה שניכר לבקי במראה וריח שהוא שומן שיוכל לטועמו הגם שיש בזה חשש איסור תורה ה"נ תהני גם בלא טעימה לחשבהו לודאי חלב כשניכר כן לבקי וכמ"ש

סימן יב

י"ט כסלו תרל"ח שעדליץ. לגיסי הרב הה"ג מ' יחיאל נ"י

אשר דרש כת"ר במכתבו כי אודיעו חות דעתי בבהמה שנטרפה ע"י סירכא דקיי"ל לאסור מה שנחלב תוך ג"י אי נאסר גם החלב שנחלב בתחלת הג' מעל"ע שהיה כנוס בדדי' מקודם הג"י דהיא וחלבה נטרפה. הנה מלשון הטוש"ע מבואר דאין חילוק בדבר ולכאורה לפום דקיי"ל בחולין קט"ז ובטוש"ע סימן פ"א סעיף ו' דטריפה שינקה מן הכשרה קיבתה מותרת מפני שכנוס במעיה ובב"י בשם הר"ן כתב הטעם דחלב הכנוס בבהמה לאו כבהמה שנמצא בה דיינינן לי' אלא הרי הוא כמונח בקערה ודינו כמקום שבא משם ה"נ בא החלב מכשרה קודם שנטרפה ועיין פ"ת בשם הב"א דהשיעור ג"י היינו מעל"ע ע"ב שעות דמה שאסרו בשר ששהה ג"י בלא מליחה לאכלו מבושל שנקרש הדם בבשר למדו מהא דהוגלד פי המכה בידוע שג"י קודם שחיטה שבג"י הדם נקרש ומעלה גלד ע"פ המכה ודומיא דהתם הוי ג"י מעל"ע וקודם ע"ב שעות לא נטרפה עדיין והגם שמעורב בהחלב משהו חלב טריפה שברגע התחלת הג"י שכבר בודאי נטרפה ג"כ נתהפך מדמה ואבריה לחלב לכאורה בודאי יש ס' בהחלב הכנוס בדדי' מקודם נגד אותו משהו וגם לפי מ"ש המרדכי דדבר שתחלת ביאתו לעולם בתערובות לא בטיל הכא אדרבה האיסור לא היה ניכר מעולם בפ"ע דתיכף שנהפך לחלב בא בעירוב וההיתר היה ניכר בפ"ע החלב הכנוס בדדי' קודם התחלת הג"י והגם שבתחלת ביאת החלב לאויר העולם כבר היא בתערובת האיסור בטיל עמ"ש המ"ל פ"א ממשכב ומושב ומהריט"א בכורות פ"ג בסוגיא דבהמה גסה ששפעה חררת דם בההיא דשליא דהולד היה ניכר קודם שנימוח ובטיל ברוב הגם דתחלת ביאתו לעולם יצא מעורב וה"נ כבר היו יכולין לחלוב אותה מקודם ואז היה בפ"ע ובחזקת היתר. ועמ"ש הכו"פ סימן ס"ב דיש לדקדק למה לא יחול איסור טריפה על אמה"ח ולא נימא מיגו דחל על חלב בהמה דחלב טריפה אסור חל נמי אבהמה גופי' וה"ל איסור כולל כו' או י"ל בנמצא טריפה החלב שנמצא במעי בהמה הא לא מתסר שורת הדין משום טריפה רק החלב הנתהווה אח"כ וזהו לא מחמת לאו דטרפה רק הוא מין בהמה ודבר אסור ודמי לצירן ורוטבן ואף באמ"ה צירן ורוטבן אסור. אך זהו דוחק דהא באמ"ה לא אסרינן חלב הואיל דיש היתר לאמ"ה וא"כ עדיין ה"ל מיגו מיגו דחל אחלב מה דלא שייך באמ"ה עכ"ד. ולע"ד י"ל דכיון דכמו"כ תאסר הבהמה אחר שחיטה משום טריפה דלהך מ"ד איסור טריפה מתלי תליא ולכי פקע איסור אמ"ה חל עליה איסור טריפה וה"נ כשנהפך לחלב דפקע איסור אמה"ח הוא דחל עלה איסור טריפות לא שייך לומר מיגו דחל על החלב כיון דהחלב שהוא עתה במעי הבהמה מותר משורת הדין ולא יאסר אלא כשתהפך אח"כ לחלב שיופקע איסור אמה"ח וכמו דלא הוי איסור כולל במיגו דלכשתשחט תאסר משום טריפה כיון דבהאי שעתא אין האיסור חל ולא יחול האיסור אלא לכי פקע איסור אמה"ח ה"נ לא הוי כולל במיגו דלכשתהפך אח"כ לחלב ויופקע איסור אמה"ח תיאסר משום טרפה ובעינן דבשעת חלות האיסור יחול על איזה דבר דאז הוא דהוי כולל. [ועיין מ"ש הרמב"ם לענין מוסיף שצריך שיהו האנשים האחרים מצויין בעולם כו' וגם אי באיסור כולל שאני. הכא דבשעה שנטרפה א"א לחול איסור טריפות על החלב פשיטא שאינו בגדר כולל]. ובלא"ה י"ל לפמ"ש הט"ז סימן כ"ד עמ"ש דעיקור סימנין בחייו כשר אלא שאין שחיטה מועלת בו ונ"מ לענין חלבו דקשה לפמ"ש בחולין דף ס"ט דחלב אף דאתי מאמה"ח מותר דיש תקנה בשחיטה ואבר היוצא ל"ל תקנה בשחיטה דהא עיקור אע"ג שאינו טריפה מ"מ לית לי' תקנתא בשחיטה וא"כ יאסור החלב משום אמה"ח. ותירץ דעכ"פ קיל לי' איסור אמה"ח דבמקום אחר אית לי' תקנתא ותמה בכו"פ דלפמ"ש הרשב"א להקשות דמאי קבעי בהמה שיש בו אבר היוצא אם חלבו מותר פשיטא דאסור מידי דהוי אחלב טריפה. ותירץ דאבר היוצא אין עליו שם טריפה רק לית לי' הכשר שחיטה דהא כל בהמה שחוט והוי כאמה"ח הרי דגם שם הוי רק איסור אמ"ה ומ"מ אסרינן עכ"ד. והנה לפ"ז כל היכא שהבהמה טריפה ולית לה תקנתא בשחיטה אסור החלב משום אמה"ח ותו לא קשה שיחול איסור טריפה על הבשר במיגו שחל על החלב דהחלב יאסר משום אמה"ח כיון שאין לה תקנה בשחיטה וא"צ שיחול איסור טריפות על החלב דבלא"ה אסורה משום אמ"ה כיון דלית לה תקנתא בשחיטה דאחר שחיטה תיאסר משום טריפה. והנה מה שתמה הכו"פ על הט"ז י"ל לע"ד דאי איסור יוצא מטעם דהוי כאמה"ח פשיטא דא"ש דשאני עיקור סימנין דלאחר שחיטה לא הוי אמ"ה אלא נבילה לפי שכבר נעקרו הסימנין ממקומן וא"א שישחטו כראוי ומש"ה מותר החלב כיון דאיסור החלב מצד אמה"ח יש לו תקנה בשחיטה וגם בהריגה ומה שיהא איסור נבילות אין זה ענין לאסור החלב מחיים משום אמה"ח דזה האיסור יתבטל אחר שחיטה ומיתה משא"כ יוצא דלית לה תקנתא בשחיטה דחיותו של אבר זה אין לו תקנה עולמית ע"י שחיטה מש"ה אסור החלב מטעם איסור אמ"ה כיון דליכא תקנתא בשחיטה לזה האיסור גופי' דאמה"ח ועמ"ש הפמ"ג במשבצות סימן י"ד ס"ק ב' דאף להרשב"א איסור אבר היוצא הוא משום טריפה ושאבר זה אין בו איסור מחמת עצמו כטרפה אלא משום דחי הוא אסרה התורה ונתנה עליו דין טריפה ודלא כהכו"פ וא"כ בלא"ה שאני חלב אבר היוצא שאסור משום טריפות. אמנם בלשון הרשב"א מבואר דהוי משום אמה"ח. ומ"ש הפמ"ג ממ"ש הרשב"א בת"ה הקצר דעובר שהוציא ידו אסור כטריפה הלכך חלב של אותו אבר אסור כטריפה. לענ"ד אינו סותר לזה וה"פ שאסור כטריפה שאין לה היתר כיון שנטרפה דה"ל אין היתר לאיסורו הקודם דהיינו אמה"ח וכמ"ש הש"ס שבא