אבן הראשה לג

הא דר' יוחנן אמר הכי הגם דאמר שנקרא פושע דמ"מ של מנחה קודם

סימן יא

הנוד"ב מהד"ת חלק יו"ד תשובה נ"ב כתב שהטעימה שהתיר הצ"צ באיסור פגום היינו כשאינו בולע כלום אבל אם בולע קצת אסור מה"ת מטעם ח"ש ולגבי איסור הנבלע בהיתר ל"מ טעימה בלשון דאכתי כשיבלע ירגיש בו טעם איסור וצריך טעימה ממש. אמנם הריב"ש תשו' רפ"ח השיב על מה שהקשו לו לפום דמסקינן בברכות י"ד דשרוי בתענית טעימה לא קביל עליה דאף גבי איסורי אכילה נימא דשריא בהו טעימה ולמה צריך קפילא ארמאה וכתב דבשאר איסורין טעימה אסורה כדי שלא יבא לבלוע מעט ואתי לידי איסורא דאורייתא. ומבואר מדבריו שסומכין על טעימה כזו שאין איסורה אלא מדרבנן וכ"כ הכו"פ סימן צ"ח שכל מה שאנו מצריכין קפילא הוא כדי להתיר להטעימו ישראל דכל האיסור אינו אלא מדרבנן ומש"ה סמכינן על הקפילא ארמאה. ולענ"ד יש מקום להוכיח בזה מהא דאמר בכריתות ד' י"ח חתיכה ספק של חלב ספק של שומן ואכלה באנו למחלוקת ר"א וחכמים לר' אליעזר מאי איריא כי אכלה אפילו לא אכלה נמי דהתנן ר"א אומר מתנדב אדם אשם תלוי בכל יום כו'. והקשו התוס' מאי פריך אין ה"נ מתנדב אבל הכא הוא מחייב אשם עבור חטאו וקמ"ל צריך שיביאנו ולא בעינן חתיכה משתי חתיכות ותירצו דהכי פריך דהא לא משכחת דר"א לא מצריך ב' חתיכות אלא מטעמא דאמר מתנדב אדם א"ת בכל יום ומש"ה מייתי אפי' בחתיכה אחת וא"כ חובה לא הוי וא"כ אפילו כי לא אכל נמי וא"כ יקשה לפום דפרש"י דאע"ג דאמרי לעיל פטור דבעינן ב' חתיכות לאו ד"ה אמרי דהא ר"א מחייב כיון דאמר דמתנדב אדם כו' וליכא למימר חולין לעזרה מייתי הכא ודאי מיחייב הואיל ובא לידי ספק וא"כ מאי פריך אפילו לא אכלה נמי דהא כשלא אכלה ליכא חיובא [ואא"ל דמפרש כתוס'. ולהמסקנא מפרש הכי ודכוונתו הוא לפי המסקנא דבזה לא יתיישב כמובן] וכדי ליישב זה י"ל לענ"ד דפריך על הא דנקט ואכלה שהוא לשון מיותר דהא קאי על הא דלעיל וכדפרש"י. ול"ש חיוב כשלא אכלה ומוכח שבא לדייק לומר ואכלה דהיינו שאכלה לכל החתיכה ולא נשאר הימנה כלום ושאם נשאר ממנה מעט אינו מחוייב להביא מיד אשם תלוי גם בהגעת הרגל כיון שאפשר שיתברר אח"כ ע"י בקי ששומן הוא ואין לו להביא מיד מטעם חשש חב"ע וצריך להמתין עד שיתברר ע"י בקיאים והא דגבי ב' חתיכות חייב א"ת לפי שאפשר לברר איסורו שיבא לאח"ז בקי שיכיר אם זו הנותרת שומן ודאי חלב אכל ויביא חטאת אין להמתין שמא יתברר שודאי חלב אכל דכיון שא"ת בא להגין מן היסורין עד שיודע לו ויביא חטאת מה בכך שיביא חטאת לאח"כ אבל הכא חיישינן שיתברר ששומן אכל והביא חב"ע ומש"ה יש לו להמתין עד שיתברר. ואין להקשות דא"כ גם בב' החתיכות ימתין ולא יביא א"ת עד שיתברר ע"י בקי שאם יתברר שהנותרת היא חלב מה שאכל היה שומן ודאי ולא יביא חב"ע. די"ל שאין לסמוך על מראית עין הבקי לחשוב הנותר לודאי שומן או לודאי חלב כיון שלמראית עיני כל הוא בספק ואינו דומה לטב"ע דמהני באיסורין ועמ"ש הפמ"ג בענין אי סמכינן על הכרה בט"ע חתיכה שנתערבה בטריפות דכל טב"ע היינו שמכיר שהוא אותו הדבר בעצמו וכן הא דע"ז ד' מ' ויו"ד סי' ק"א סעיף ט' אבל הכא שאינו מכיר בטב"ע שהוא החתיכה שראה מקודם אלא בקיאות בעלמא בדבר שהוא ספק לכל אדם י"ל דלא סמכינן ע"ז לעשותו ודאי גמור חלב לחייבו חטאת או ודאי שומן לפוטרו מקרבן אלא דמהני מה שיכיר הבקי במראית עין שהוא שומן דממילא מותר ג"כ לטועמו דאיסור טעימה אינו אלא מדרבנן ולענין איסור מדרבנן יש לסמוך על מה שמכיר במראית העין ואחר שטועם תו יש לסמוך עליו גם לענין חיוב ופטור מקרבן. והגם שכתב הטור וז"ל מין שנתערב במינו דליכא למיקם אטעמא כגון חלב בשומן היינו משום דכל שנתערב מעט חלב בשומן והטעמים קרובים זל"ז לא ירגישו טעם החלב כל שהוא מעט מאוד נגד השומן שנתערב בו אף שהיה ראוי ליתן טעם בשומן אם לא היו הטעמים קרובים אבל הכא שהוא חתיכה בפ"ע בלא עירוב זה בזה י"ל שהבקי יכול להכיר היטב בטעמו אם חלב או שומן הוא שיש ביניהם הרגש והבדל מעט בטעם אף שקרובין זה לזה וכן מוכח מהא דאמר בחולין ד' ק"ט מכדי כל דאסר לן רחמנא שרי לן כוותיה אסר לן דמא שרא לן כבדא נדה דם טוהר חל בהמה חלב חיה חזיר מוחא דשיבוטא כו'. ופרש"י שהכבד טעם דם לו ומוחא דשיבוטא טעמו כטעם חזיר ומדלא קאמר חלב בהמה שומן וחלב המותר באכילה (עיין רש"י חולין דף מ"ה ובבכורות ד' י') דהוי בבהמה גופא ואין ביניהן שום הבדל בטעם ש"מ שיש הבדל קצת ביניהן בטעם ומש"ה קאמר חלב חיה ודהגם שבין בשר בהמה לבשר חיה ודאי יש הבדל קצת בטעם י"ל דבין החלבים אין שום הבדל בטעמם ומש"ה עדיפא נקט הך. והשתא א"א לברר גבי ב' חתיכות ששומן אכל ע"י בירור שהנותרת היא חלב דהא על מראית העין של הבקי וכן על קפילא ארמאה לא סמכינן לענין מה"ת לפטור מא"ת ולטעמו אסור עכ"פ מדרבנן וכיון שיש איסור בדבר לטועמו לא יוכל להתברר לעולם ששומן אכל ודוקא אם נשתייר מאותה חתיכה שאכל יש להמתין שמא יתברר לבקי במראית העין שהוא שומן ונסמוך ע"ז להתירו לטעום וכמ"ש וע"י הטעימה תו יתברר בודאי ששומן אכל ושפטור מקרבן ושאין לו להביא חב"ע ואיסורו אפשר לברר בב' חתיכות לפי שאפשר לברר שאכל חלב כשיתברר ע"י בקי שהנותרת היא שומן ע"י טעימה אחר שיכיר במראית העין וכמ"ש

והנה גם אי נימא דהבחנת הבקי ע"י הטעימה לא עדיף מהבחנתו ע"י מראית העין מ"מ י"ל דבעי תרווייהו דוקא שיחשב כודאי לענין חיוב חטאת או פטור מקרבן ועמ"ש הח"מ אה"ע סימן י"ז סעיף מ"ג אי בהצטרף כמה סימנין אמצעים נעשה סימן מובהק וכמ"ש הט"ז שם בפשיטות ועמ"ש האחרונים הובא בפ"ת לצדד דתרי סימנין גרועים מועיל לעשותו סימן אמצעי. וה"נ י"ל דצירוף הבחנת המראה והטעם מהני לעשותו כודאי הגם דהבחנת המראה הוא סימן גרוע כיון שאינו ניכר לכל אדם. ובזה מיושב הא דקאמר מאי איכא בין טעמא דרבא לטעמא דר' זירא. א"ב כזית ומחצה לרבא ליכא מצוות ופטור. לר"ז אפשר לברר איסורו ופרש"י כגון ב' חתיכות בזו כזית ובזו כחצי זית ואכל את של כזית ואין ידוע אם הוא חלב או שומן. ולר"ז אפשר לברר האיסור בח"ז הנשאר. ולרבא ליכא מצוות דליכא ב' זתים ופחות מכזית כמאן דליתיה. [וכעת נדפס ע"ש רגמ"ה חד פירוש דמצות איכא אף כשהחתיכה שניה פחות מכזית דח"ש מה"ת ודא"א לברר איסורו ע"י בקי בחצי כזית. וצ"ע דאטו בקי לא יוכל להכיר בחצי כזית]. והיינו דחד של חלב וחד של שומן דאילו שניהם ממין אחד אפילו יש עוד כזית ליכא מצוות דהיינו א' מתוך שתים דהוי כשחלב ושומן לפנינו ולא כששניהם שוין והוא ספק חלב ספק שומן. ומדקאמר כזית ומחצה ע"כ שהח"ז הוא ממין אחר דאל"כ אפילו ב' זיתים ואכל חד כזית ליכא מצוות. ומש"ה פרש"י כגון ב' חתיכות ולא כשהיתה חתיכה של כזית ומחצה ואכל כזית ונשאר מחצה. ודוחק לומר דאגב אורחא קמ"ל דהגם שיש עוד חתיכה של ח"ז מהשניה ליכא מצוות הגם דח"ש