אבן הראשה לב

היום מתפלל של מוסף שאין לה תשלומין. ולענ"ד מוקשה מאד לומר דלא אצטריך מימרא דר"י אלא לדיוקא בעלמא. [גם דבהא דמייתי בשם ר"י דאין הלכה כר' יהודה דאמר מתפלל אדם של מוסף כו'. לכאורה ליכא לפרש דקמ"ל בזה דדוקא כשיש שהות כו']. ולענ"ד י"ל לפמ"ש בתוד"ה ושל מוספין להקשות מדאמרינן פ' תמיד נשחט דזמן מוספין בשש כו' ותירץ דהתם מיירי בשבת וביאר המ"א סימן רפ"א כוונת דבריהם דההיא דמוספין בשש היינו לכתחלה ומיירי בשבת דלא ילפינן מרגלים ובדיעבד זמנן כל היום וברגלים דכתיב מלבד עולת הבוקר אשר לעולת התמיד [ויוה"כ ילפינן מינה] היו המוספין נשחטין עם התמיד ונקטרין עמו. והצל"ח כתב דביוה"כ שלא הספיק לגמור עבודת היום אם היו מתאחרים בשחיטת התמיד הקדימו התמיד והמוסף לסמוך מוסף לתמיד. וכן ברגלים היה הרבה להקריב עולות ראיה ושלמי חגיגה ובשבת שלא היה שום קרבן היו יכולין לאחר התמיד עד סוף זמנו בארבע ונגמר הקרבתו בחמש והמוספין אחריו בשש דהוי עיקר זמנו יע"ש בדבריו. והשתא יש מקום לחלק בין יוה"כ ורגלים לשבת. דבשבת דזמן מוספין לכתחלה בשש וסוף זמן הקרבתו עד שבע הגם דקאמר בפסחים שם מוספין בשש ועביד לי' לתמיד בשש ומחצה מ"מ סוף זמן הקרבתו הוא בשבע [וכהא דאמר ר' יהודה שהרי קרבן מוסף קרב והולך עד ז' שעות דהוי דומיא דקאמר שהרי תמיד של שחר קרב והולך עד ד' שעות דעד ועד בכלל] וכן קיי"ל בשו"ע שאין לאחרה עד אחר סוף ו' שעות ואם איחרה והתפלל אחר סוף ז' שעות נקרא פושע וכמימרא דר' יוחנן ובשש ומחצה אינו פושע דעדיין הוי סוף זמן הקרבתו ממילא כשעומד בחצי שבע [דבזה שייך הא דפליג ר"י דמתפלל של מוסף קודם] יש סברא להקדים של מוסף שיתפלל מוסף בזמנו המובחר לכתחלה ויתפלל אח"כ מנחה בזמנה. שאם יתפלל של מנחה תחלה ויתפלל מוסף אחר ז' יתפלל שלא בזמנה הקבוע לכתחלה וכיון שאח"כ נקרא פושע הוי קצת כעין מצוה עוברת וכיון דברייתא איירי בכל גונא אף ביוה"כ ורגלים דזמן מוסף אז לכתחלה הוא הרבה קודם ו' דאז מסתבר טפי לומר דמתפלל של מנחה תחלה משום דכבר עבר זמן מוסף לכתחלה שהוא הרבה קודם ו' ובדיעבד יוכל להתפלל כל היום וגם בתחלת שבע כיון דזמן מנחה הוא מתחלת שבע אלא דלפי שאין אנו בקיאין בחצי היום איחרו זמנה חצי שעה וכמ"ש המ"א סימן פ"ט דמש"ה אסור להתפלל אז תפלת שחרית ה"נ כיון שכבר הגיע זמן מנחה אין לו להתפלל אז מוסף משא"כ בשבת דהוי אז זמן מוסף לכתחלה דמסתבר להקדים אז של מוסף דהוי זמנה לכתחלה. וא"כ י"ל דמש"ה הוצרך ר' יהודא דקאמר מתפלל של מוסף ואחר כך מתפלל של מנחה לומר טעמא שזו מצוה עוברת וזו מצוה שאינה עוברת דמש"ה גם ביוה"כ ורגלים הוי כן ומש"ה הגם דקיי"ל בזה דלא כר' יהודא ודזמן מוספין כל היום היה מקום לומר דבשבת יש להקדים של מוסף משום דהוי אז זמנו לכתחלה וכמ"ש. והוצרך ר"י לומר טעמא שזו מצוה עוברת משום יוה"כ ורגלים ולזה הוצרך ר' יוחנן לאשמועינן דלעולם מתפלל של מנחה תחלה גם בשבת. ועמ"ש בשו"ע סי' תר"כ למהר בענין שיתפללו מוסף קודם ז' שעות וע"ש בבאה"ג משום דצריך להתפלל מנחה כו'. ולכאורה לפמ"ש בתוס' בשם הר"י והובא בשו"ע היינו דוקא כשצריך להתפלל שניהם מיד אבל אם היה לו שהות להתפלל אחר מוסף תפלת המנחה בזמנה אין לו להקדים וגם שאין עושין כן בציבור כמ"ש בשו"ע. ועפי"ז יתכן דגם מ"ש התוס' מכאן יש ליזהר ביוה"כ כו' דאל"כ היו צריכין להתפלל תפלת המנחה קודם היינו דוקא ביוה"כ ומשום שכבר עבר זמן מוסף לכתחילה משא"כ בשבת. ולכאורה י"ל לדעה הראשונה בתוס' דאיצטריך הא דר' יוחנן משום דפלוגתא דר"י ורבנן הוי כשצריך להתפלל אז גם מנחה כגון קודם סעודה גדולה של נשואין וכמ"ש בלשונם היו לפניו ב' תפלות ושכבר מחוייב בשתיהם וסד"א שאם היה לו שהות להתפלל אחר מוסף תפלת המנחה בזמנה אין להקדים וקמ"ל ר' יוחנן דמתפלל של מנחה תחלה בכל גוונא ולשיטת ר"י דא"צ גם ביוה"כ [והגם שמאריך במוסף לא חיישי' שמא ימשוך בתפלתו ולא יתפלל מנחה דדוקא בסעודה חיישי'] י"ל כמ"ש מקודם [ובברכה משולשת ע"ש הש"מ כתב דהוצרך לומר דשל מנחה תחלה משום דר' יודא אמר טעמא לדבריו משא"כ רבנן וצ"ע] וע' צל"ח ממ"ש בירושלמי הובא ברא"ש דגם כשאין שהות להתפלל שתיהם מתפלל של מנחה תחלה ולא משמע דהש"ס פליג מדהביא זה הרא"ש ומהא דר' יוחנן לכאורה לא מוכח מידי כמ"ש

ועפמ"ש יתיישב הא דאמר בזבחים דף רב ומי יבא מידי דאילו שחיט ליה מצפרא אמרת זימני' הוא וכי מטי בין הערבים אמרת יאוחר דבר אין דהא א"ר יוחנן הלכה מתפלל של מנחה ואח"כ מתפלל של מוספין. דלכאורה קשה נמי למאי מייתי מר' יוחנן דהא גם ר' יהודא לא קאמר דמתפלל מוסף קודם אלא לפי שזו מצוה עוברת משא"כ הכא דהפסח לא הוי מצוה עוברת [וי"ל ג"כ דה"א דבלא טעמא דמצוה עוברת שקולין שניהם ובידו להקדים איזה שירצה ודה"נ אי בעי מקדים לפסח לפי שבא זמן הקרבתו מצפרא. עוי"ל דהא כשחל ע"פ בע"ש הוי זמנו עובר טפי לפי שצריך לצלותו מבעו"י משא"כ להתמיד ומש"ה מייתי מדאר"י דמתפלל מנחה תחלה הגם דשל מוסף הוי קצת מצוה עוברת שאפר ז' אינו זמנו לכתחילה והוא פושע]. ועפמ"ש י"ל דבלא ר' יוחנן הוי סד"א דמש"ה לטעמא שזו מצוה עוברת ובלא"ה של מנחה קודם גם לר' יהודא ביוה"כ ורגלים שכבר עבר זמן מוסף לכתחילה ומקדים מנחה למוסף שאינו זמנה אלא בדיעבד כעין הקדמת תפלה בזמנה לתפלת התשלומין משא"כ גבי פסח דנהי דקיימינן השתא דאילו שחיט ליה מצפרא זימניה הוא. והדכתיב בין הערבים היינו בין שני ערביים מ"מ נהי דזריזין מקדימין למצות מ"מ גם לכתחילה זמנו אחר חצות מדקאמר דאילו שחיט ליה מצפרא בלשון דיעבד ודלכתחילה יש לשחטו אח"כ ומש"ה מייתי מדא"ר יוחנן דמתפלל של מנחה גם קודם ז' ואף בשבת דהוי אז זמן מוסף לכתחילה. וכן ניחא הא דזבחים דף צ"א דמייתי ת"ש דא"ר יוחנן הלכה מתפלל אדם של מנחה כו'. דהיינו גם היכא דהוי זמן מוסף לכתחלה וכן באיבעיא דקדם ושחט לשאינו תדיר מייתי מר' יוחנן דוקא וכמ"ש

וצ"ע מ"ש התוס' ד' כ"ו ד"ה תפלת. מההיא דע"ז ד"ר לא ליצלי אינש צלותא דמוספי בג' שעי קמייתא בריש שתא ביחיד כו' אלמא בשאר ימות השנה יכול להתפלל. דהא שאני ר"ה ורגלים דהוי זמנה בבקר משא"כ בשבת דזמנה בשש. וי"ל עוד דמש"ה מייתי בכל הני מימרא דר' יוחנן משום דברייתא דהיו לפניו ב' תפלות מיירי כשכבר יכול להתפלל מנחה והיינו בחצי ז' ור' יוחנן חידש דמתפלל של מנחה כו' ומתחילת ז' כיון שיש לספק שכבר הוא זמן מנחה וכמ"ש המ"א ממתין עד חצי ז' וא"כ גם קודם חצי ז' שהוא זמן מוסף לכתחילה מתפלל מקודם של מנחה (אמנם בטוש"ע מפורש דדוקא משש ומחצה). וי"ל ג"כ דכיון דלענין תפלת השחר קיי"ל כר' יהודא וגבי תפלת המנחה דעבד כמר וכמר עבד סד"א דכמו"כ לענין מוספין הגם שאם לא התפלל מקודם מתפלל כל היום דאי עביד כרבנן עביד מ"מ אי בעי להתפלל של מוסף תחלה כר"י מצי עביד לחוש לדעת ר"י דהוי לדידיה מצוה עוברת וקמ"ל ר' יוחנן דדוקא מתפלל של מנחה תחלה [ולהתוס' ל"ג במשנה דברי ר"י ולגירסת הספרים י"ל דמש"ה לא קאמר הש"ס בזה הלכתא דמההיא דר' יוחנן דמתפלל של מנחה כו' נשמע לה] והנה הא דא"ל חדת היא לי משום דמספקא לי בריב"ל י"ל דנ"מ