אבן הראשה לא

כ"ה דהני גט כו') וגם משמע שלנים שם תמיד ודמש"ה בלילי שבתות דשכיחי מזיקין עיין פסחים דף קי"ב ובשבת ד' כ"ד ובחידושי הר"ן שם ובהכ"נ שלהם לא היה בישוב אכלו ג"כ שם שלא יצטרכו לחזור לילך ללון

אמנם כ"ז לפי גירסת הירושלמי שבידינו. ובהגה"מ הביאו הב"י סימן קנ"א כתב כדאמר בירושלמי פ"ק דפסחים בכ"נ צריכים בדיקה לפי שאוכלים שם בעיבור השנה כשנקבצו לעבר שנים. ועיין סנהדרין דף ע'. ולפי"ז הגירסא היינו בביהכ"נ ממש. ולא מסתבר שגם החדרים הסמוכין יצרכו להיות להן אור גדול ומש"ה לא בעי הירושלמי כשיש בה בית דירה לחזן הכנסת עיין יומא דף י"א. ומש"ה הביא ההג"מ מהירושלמי ולא מהש"ס דילן דאכלו ושתו וגנו בביכ"נ דזה היינו בחדרים הסמוכין. ומהירושלמי מוכיח דהיינו בביהכ"נ ממש מדקאמר שאורן מרובה ואדרבה מוכח דחדרים הסמוכין אין להם דין ביהכ"נ לענין זה (ועיין ח"י סי' תל"ג ס"ק כ"ב דאם לא בדק בכ"נ ובמ"ד ליל י"ד בודק לכתחלה ביום י"ד לאור החמה כמו אכסדרה ובב"י בשם רי"ו דדוקא אכסדרה אבל בית אחר אע"פ שיש בו אור הרבה כו'). אמנם עזרת נשים נראה שיש לו דין ביהכ"נ לענין זה. וממ"ש חותני הגאון בברית יעקב חלק או"ח סימן ח' שמצוה לנשים שיתפללו בביהכ"נ והביא ממ"ש בסוטה דף כ"ב הוי אתיא ומצלי בי מדרשא כו' ולא שכר פסיעות יש ומן הירושלמי פ"ק דסוטה וממ"ש במדרש משלי בקרא דלשקוד על דלתותי יום יום שא"ל מנעי עצמך מביהכ"נ שלשה ימים כו' יע"ש בדבריו. ובספר חסידים סימן תש"פ מביא שנענשה אשה זקנה שהיתה רגילה לצאת מבהכ"נ בסדר קדושה ולא היתה ממתנת. ועיין ע"ז דף ל"ח שופתת אשה קדירה ע"ג כירה ובאת נכרית ומגיסה עד שתבא מבית המרחץ או מבית הכנסת ואינה חוששת. ומעיקרא קתני מניח ישראל כו' עד שיבא מבהכ"נ או מביהמ"ד ואינו חושש. ומשמע דבדיוק שבק גבי אשה לבהמ"ד ולא קתני אלא בהכ"נ משום דלא שכיחא בי מדרשא כמ"ש מוע"ק דף י"ח. והגם דקאמר ומצלה בי מדרשיה דר' יוחנן הלכה שם להתפלל. וכן בירוש' שם ר"מ הוה יליף דרוש בכנישתא דחמתא כל לילי שבתא הוי ספן חד איתתא כו' היינו לפי שהיה דורש בביהכ"נ ששם היה עזרת נשים להתפלל ושמעה גם הדרשה. אבל במקום המיוחד לביהמ"ד ללמוד תורה לא שכיחי נשים כלל. וגם הוי בפלוגתא דסוטה דף כ' דלמ"ד שאין למסור ד"ת לנשים אין להם לילך לשמוע (ומה שהקדים הש"ס דבר בזיון קמי בית הכנסת ובשבת דף קכ"ז דייק דגדולה הכנסת אורחין יותר מהשכמת ביהמ"ד דקתני מפני האורחין והדר ומפני ביטול ביהמ"ד ופרש"י דתנא דידן אקדמה ברישא ומבואר מלשונו דמהקדימה נשמע שהיא גדולה וחשובה יותר ולא משום שדרך התנא לזכור הפשוט קודם עיין סוכה דף כ' וש"נ. וכן דייקינן בלשון תורה סוף כריתות וסוכה דף מ"ח אנא עדיפנא. ובגיטין דף ל"ה דקתני גלופקרא אחד וספר תהלים כו' י"ל שהגלופקרא היה עיקר השווי דמים והפרעון (ואין לומר שנדפס בטעות ונכתב מבה"מ והיינו מביהמ"ד והדפיסו בטעות מבית המרחץ. דז"א דהא מעיקרא קתני מביהכ"נ או מביהמ"ד וכמ"ד במגילה כ"ו דביהכ"נ קדישא טפי או דקתני דרך לזא"ז דאף כשיבא מבהמ"ד שלפעמים שוהה זמן יותר מבביהכ"נ מ"מ אינו חושש והכא קתני מבהמ"ד תחלה וגם קשה לשבש הגירסא) ואולי משום דהוי ענין מצוה ובתפלה בציבור אינה מחויבת כ"כ מקדים לזה להורות שהוא מצוה וחיוב שתלך לטבול או דכיון שביהכ"נ שלהם לא היה בישוב היתה שוהית במהלכה זמן רב יותר נקט דרך לזא"ז דאף עד שתבא מבהכ"נ אינה חוששת. וכתבתי זה לפי שכל מה שיש ליישב דקדוק הלשון בדברי רז"ל מצוה לישב]. ועכ"פ כיון שמצינו בכל הש"ס שהלכו לביהכ"נ להתפלל מסתבר דגם עזרת נשים יש לה דין בית הכנסת שצריכה אור גדול

ועיין נדרים דף כ"ג באדם אחד שהדיר את אשתו מלעלות לרגל ופי' הרא"ש שהיו מתקבצים לשמוע הדרשה ואף הנשים היו נוהגות מצוה לבוא שמה ולראות בכבודה של תורה ועיין מ"א סימן רפ"ב ס"ק ו' דאשה חייבת לשמוע קה"ת דחייבות לשמוע וי"ל דמש"ה נשים מברכות בה"ת ושומע כעונה ועיין נדרים פ"א ומש"ש לענין הרהור ושמיעה גבי בה"ת. ועיין ר"ה דף ט"ז חייב אדם להקביל פני רבו ברגל שנאמר מדוע את הולכת אליו היום לא חודש ולא שבת מכלל דבחודש ושבת איבעי לה למיזל. ולכאורה תמוה דפתח ברגל וסיים בחודש ושבת וכבר הרגיש בזה הריטב"א ועמ"ש הנוד"ב מהד"ת או"ח תשובה צ"ד. ולכאורה י"ל דמש"ה בחודש הוא זמן שאשה הולכת משא"כ אנשים שעושין מלאכה בר"ח ואין להם לבטל ממלאכתן ועיין חולין דף נ"ד דאין בעלי אומניות רשאין לעמוד מפני ת"ח בשעה שעוסקין במלאכתם כו' ונשים הן פנוין בר"ח כמ"ש מגילה דף כ"ב ושאין בו ביטול מלאכה לעם כגון ר"ח קורין ד' ופרש"י ותוס' דודאי מותר הוא בעשיית מלאכה לאנשים אבל נשים אסורות במלאכה לפי שלא פרקו נזמיהן במעשה העגל וכן בתוס' חגיגה י"ח ור"ה דף כ"ג ע"ש (ולכאורה גם מזה מוכח דנשים ישנם בחיוב שמיעת קה"ת. דאל"כ מה ענין קריאת ד' בשביל נשים שאין עושין בו מלאכה) ואדרבה ברגל היא טרודה יותר במלאכת אוכ"נ לכבוד עונג וסעודות יו"ט ובחודש ושבת הן פנוין יותר ואנשים הוי טפי זמנן ברגל

ולכאורה עפ"ז יש ליישב מה שהשמיטו הטוש"ע הך דר' יצחק דחייב להקביל כו' ומ"ש הנוד"ב ליישב דבזה"ז שחרב ביהמ"ק אין להקביל פני רבו שלא יהיה כבודו גדול מכבוד שמים ש' מוקשה לענ"ד דמה שהולך להקביל פני רבו הוא לכבוד שמים לשמוע ממנו ד"ת דא"ח ואינו דומה לעמידה שהוא כבודו לבד וגם מה שאינו עומד מפניו אינו אלא יותר משחרית וערבית ועיין בפרש"י. וגם בזה"ז עומד מפני רבו בכל יום. ועפמ"ש י"ל דלפום דפסק ברמב"ם וטוש"ע יו"ד סימן רמ"ו כר"א דכל המלמד בתו תורה כו' (ועיין שבת ל"ג נדרים ל"ז קדושין כ"ד תד"ה אלא. ולענין בה"ת אי מברכות הגם שפטורות או דשייכי בדינין שלהם עמש"ש) לא שייך בנשים הקבלת פני הרב וע"כ לא אתי קרא להכי ודר' יצחק סבר כמאן דפליגי על ר"א. וכן י"ל דהוי בפלוגתת הירושלמי והבבלי דלהירושלמי בראיית פנים בעזרה הכל חייבין כמו בהקהל הנשים והטף והש"ס דילן פליג עיין תוס' ריש חגיגה (ועיין יבמות כ"ט גבי אשתו ארוסה לענין לטהר לרגל ומ"ש הש"א). ולמ"ד שפטורין גם מראיית פנים בעזרה א"א שיחייבו בהקבלת פני הרב וע"כ לא אתי קרא להכי

סימן י

המ"א הלכות שבת ס"ס רפ"ו כתב וז"ל ונ"ל דאם הוא סמוך לערב ואין שהות להתפלל שתיהן יתפלל מוסף דמנחה יש לה תשלומין בערבית וכ"כ השג"א סימן י"ט להוכיח מהא דאר"י הלכה מתפלל של מנחה ואח"כ מתפלל של מוסף דקשה מאי קמ"ל דהא פשיטא דכיון דקיי"ל דתפלת מוסף כל היום דמתפלל של מנחה קודם דע"כ לא קאמר דמתפלל מוסף קודם אלא משום דס"ל דאין זמנה אלא עד ז' שעות והויא מצוה עוברת ולפום דקיי"ל דזמנה כל היום פשיטא דשל מנחה דתדירא קודמת. ואין לומר דהא גופא קמ"ל דקיי"ל כרבנן דמוספין כל היום דא"כ הו"ל לומר הלכה כרבנן בעיקר הפלוגתא דזמנה כל היום אע"כ דר' יוחנן קמ"ל דיוקא דדוקא כשיש שהות להתפלל שניהם מתפלל של מנחה קודם אבל אם אינו יכול להתפלל אח"כ של מוסף כגון שהוא בסוף