אבן הראשה ל

בחולין דף ע"א וכמה דוכתי משא"כ דגים וחגבים שאינו בסוג מין בהמה וגם דמן משונה מדם בהמות וחיות (ודם דגים קר ולא שייך בהו כי הדם הוא הנפש וכן א"צ שחיטה ועיין כריתות כ"א שבת ד' צ' בתוס']. אמנם בלא"ה לפמ"ש הצל"ח שהוצרך לומר פירכא דהותר מכללו דאי לאו דהותר מכללו הוה איסור נבילה חל על גיד כשם שחל על איסור חלב ושייך ק"ו שיהא בכלל היתר נבילה לא יתכן דברי הפמ"ג ויש לי אריכות דברים בזה. וכן מה שהקשה השעה"מ פ"ח ממ"א דמאי קאמר תאמר בגיד שלא הותר מכללו דהא גם ג"ה הותר מכללו בעוף יש ליישב דגם לר"ש לא חשיב הותר מכללו אצל בהמה מה שהותר אצל עוף ודוקא חלב שהותר אצל חיה וחיה בכלל בהמה נחשב הותר מכללו מה שהותר אצל חיה. גם דבחולין דף צ"ב מבואר דאית ליה ולא עגיל ושם בעי אי אית ליה לכוף ועגיל מאי וקיי"ל להלכה לחומרא מספק וא"כ לא הותר ג"ה בעוף דאית ליה ועגיל נוהג גם בעוף. והא דחולין דף ק"כ דפריך נבילה נמי אשתראי מליקה דחטה"ע לכהנים היינו משום דבנבלת עוף גופי' רבי נפש לרבות השותה ושפיר יליף חלב מנבלת עוף דבזה גופא הותר מליקה לכהנים ומש"ה קאמר נמי אילימא חלב בהמה לגבוה נבילה נמי אשתראי כו' (ועיין בשעה"מ מ"ש שבהדרגות שוים ודבריו צ"ע)

ה) מה שתמה מע"ל על דברי הרמב"ם בפי' המשנה ב"ב ד' ע"ח וז"ל וידוע שחלב האתון לא יצלח לכל א"כ לאיזה תועלת אמר חמור מניקה כו' ותמה מהמשנה פ"ג דמעילה דחמורה מועלין בה ובחלבה כו' והביא מ"ש בבכורות דף ז' דמ"ר חמור שתו אינשי ומעלי לירוקנא. ובפמ"ג יו"ד סימן פ"א שגם אנשים בריאים שותים זה שלא יבאו לחולי ירוקנא יתכן ליישב עפמ"ש התשב"ץ חלק ד' בתשו' הר"ש דוראן פשו' ל"ב שאין חולבין חמורות וסוסיות לפי שיש להם לבהמות אלו הנחלבות היזק גדול והם חסים על בהמתם א"כ אין חוששין לזה כדאמרי' גבי הרבעה דעכו"ם חס על בהמתו שלא תיעקר כו' ע"ש א"כ שפיר קאמר דלאיזה תועלת אמר חמור מניקה כיון שבזה ניזוק החמור הנחלב ומ"מ מלשון הרמב"ם משמע דמפרש שחלב האתון לא יצלח לבריאים כי אם לחולים וכמ"ש הש"כ דמ"ר חמור אין שותים אותו אלא החולים חולי ירוקנא וגם הפמ"ג לא כתב אלא דרך דיחוי וספק ודכיון שלא יצלח לבריאים אלא לחולה לא מסתבר לומר שכוון לזה באמרו חמור מניקה ומשמע דהיא ובנה קא"ל (וכן י"ל מ"ש ע"ד התפא"י שביעית פ"ז מהא דהכא)

סימן ט

נשאלתי דבר המבואר בשו"ע או"ח סימן ק"נ סעיף ד' הבונה כנגד חלון ב"ה אין מספיק לו בהרחקת ד' אמות לפי שהוא צריך אור גדול אם כנגד עזרת נשים סגי בד' אמות והפמ"ג נסתפק בזה. והנה הנוד"ב מהד"ת או"ח תשו' ט"ז כתב שדבר זה שיש להרחיק מחלונות ביהכ"נ יותר מד"א הוא דבר חדש אשר המציא בעל ספר אגודה מדעתו ולא למדנו דבר זה מדברי הראשונים ואדרבה משמעות דברי הרשב"א שהביא הב"י בחו"מ סימן קנ"ד וז"ל כתב הרשב"א בתשובה ד"א שאמרו מחלונות של חבירו שיעור מוחלט הוא שכך שערו חכמים שבכך די לו וכל שהרחיק ד"א אע"פ שמאפיל א"צ להרחיק יותר וכל ששיערו חכמים כך הוא במ' סאה טובל כו' שהיא שיעור מוחלט יע"ש. ולענ"ד לא המציא זה האגודה מדעתו ודבריו מפורשין בירושלמי פ"ק דפסחים ר' ירמיה בעי בכ"נ ובתי מדרשות מהו שיהו צריכין בדיקה מה צריכה ליה שכן מכניסין לשם בשבתות ור"ח ותהא פשיטא ליה הכן הוא צריכה ליה הואיל ואורן מרובה מהו שיהא צריך לבודקן בתחילה ביום לאור הנר ובש"ק שם הביא מ"ש המרדכי בשם הירושלמי ב"כ וב"מ מהו שיהו כו' ומסיק שלא לחלק בין ביעור לביעור צריך לבדוק בלילה לאור הנר כו' מיהו בתלמוד שלנו יש אכסדרה לאורה נבדקת יע"ש מה שהקשה ע"ז. ועכ"פ מבואר מהירוש' דביהכ"נ ובהמ"ד צריך שיהא אורן מרובה. ומדברי המרדכי מבואר ששוה לאכסדרה שאורה רב ביותר מדלא מחלק דשאני אכסדרה שתמיד אורה רב משא"כ ביהכ"נ וביהמ"ד שפעמים שאין אורה רב כשיש כותל סמוך להם. ולא יסכן לומר דמש"ה אורן רב לפי שיש בה חלונות הרבה וכמבואר בסימן צ' סעיף ד' בשם הזוהר שטוב שיהיו בביהכ"נ י"ב חלונות דהא ז"א לעיכובא (ובבהכ"נ ולא בבהמ"ד) גם דהא פרש"י בב"ב ד' ג' ד"ה בקייטא בסיתווא וז"ל בהכ"נ היה להם לימות החורף נמוך בכתלים רחבים וחלונות מועטין מפני הצינה ובימות החמה בהכ"נ אחר שאויר שולט בו הרי שבימי הצינה היה לביהכ"נ חלונות מועטין ועיין ב"מ ד' ק"ו רשב"ג משום ר"מ אומר וכן היה ר"ש בן מנסיא אומר כדבריו חצי תשרי מרחשוון וחצי כסליו זרע. חצי כסליו טבת וחצי שבט חורף. חצי שבט אדר וחצי ניסן קור כו'. ר"י מונה מתשרי ר"ש מונה ממרחשוון כו' (וע' ר"ה ד' ז' ונדרים ד' ס"ב דלטעמייהו פ"ק דתענית ופ' ר"ה דף י"ד ומש"ש) וא"כ זמן בדיקת חמץ שהוא קודם חצי ניסן הוי זמן קור לר"מ ור"ש ועכ"פ כיון דלא הוי עדיין ימות החמה פעמים שהן בביהכ"נ דסיתוא ויש להן חלונות מועטין וגם כשיש הרבה חלונות מוכח מדהוי אורן מרובה ודמי ממש לאכסדרה שיש להרחיק כנגדו עד שלא ימעט האור. ומדברי הרשב"א שהביא הנו"ב אין שום משמעות סתירה לזה לענ"ד. שכתב דבחלון בית דעלמא שא"צ אור גדול אלא שלא יאפיל שיערו חכמים בד"א וכל שהרחיק ד' אע"פ שמאפיל א"צ להרחיק יותר אבל פשיטא דביהכ"נ שצריך אור גדול צריך הרחקה יותר. והגם דאמרי' במנחות דף פ"ו שקופין מבפנים ואטומין מבחוץ. לא לאורה אני צריך שהרוחב שבחלון מוחזר כלפי חוץ להוציא אורה לעולם ביהמ"ק שאני. ובפמ"ג בשם הכנה"ג דח' אמות סגי ואין בידי ספר כנה"ג לעיין בו. ולכאורה צ"ע דבשלמא בשיעור ד"א שקבעו חכמים הוי כהא דר"ה דף י"ג דכל מדת חכמים כן הוא כו' אבל במה שלא שיערו רז"ל מנלן דאינו מאפיל אף ביותר מח' בפרט כשהכותל גבוה הרבה ומונע ניצוצי השמש לעבור וגם צ"ע אולי מ"ש הכנה"ג מדבר מא"י וכן בעירו איזמיר שהוא קרוב לארבעים מעלות מהמשוה שגם בימי החורף אודך היום יותר ואין ניצוצי השמש באין כ"כ באלכסון משא"כ אצלנו שרחוק הרבה מהמשוה וניצוצי השמש באין מן הצד ובריחוק יותר ולא יהיה אור גדול בימי החורף כשיש כותל כנגדו בריחוק ח' אמות

ולכאורה יש לפשוט מדברי הירושלמי הנ"ל דגם עזרת נשים צריך שיהא לו אור גדול דהא קאמר שכן מכניסין לשם בשבתות ובר"ח ובפסחים דף ק"א תוד"ה דאכלו ושתו וגנו בי כנישתא הקשו דהא בכ"נ אין אוכלין ואין שותין בהן אע"ג דאכילה ושתיה של מצוה מותר כדאמר בירוש' שהיו אוכלין שם בקידוש החודש ושותין כוס הבדלה וברית מילה מ"מ שאינה של מצוה אסור ותירצו דלאו דוקא בכ"נ אלא חדרים שהיו סמוכין לביהכ"נ קרי בי כנישתא. ולפ"ז הכא דקאמר שמכניסין לשם בשבתות ובר"ח שהאורחים אוכלין שם ע"כ היינו בחדרים הסמוכין ושגם אותן החדרים יש להם אור רב. ולא ניחא להו להתוס' לומר דאכילת האורחים הוי מצוה וכדאמר בשבת דף קכ"ז גדולה הכנסת אורחים יותר מהשכמת ביהמ"ד משום דנהי דבני העיר מצוה קעבדי שנותנין להם מזון ג' סעודות ופרנסת לינה וגם האורחין עבדי מצוה באכילת שבת מ"מ לא מסתבר שייחדו להם מקום אכילה ושתיה ושינה בביהכ"נ (ועיין סנהדרין דף ע"א וברכות דף