אבן הראשה יז

ש"ש משום פרוטה דרב יוסף. והנה כ"ז הוא לפום פירש"י דכולה ברייתא בהקדש היא. אבל לפמ"ש הש"מ בשם הר"ן והרמב"ן שבתוספתא היא שנויה עם דיני השומרין ולא גבי הקדש כלל אלא כולהו בשל חול נינהו ומזרעים קפריך דזרעים שהשרישו משמע דהיינו קרקעות תו י"ל דגם כשאין לו שכר שבת הו"ל מיהת ש"ח עליו ביום השבת כיון דלפ"ז לא שייך קושית התומים דהא לא מיירי בשמירת חפצי הקדש. ולשיטת הרמב"ם שאם פשע חייב לשלם מוכרח לומר דמש"ה לא מוקי הש"ס הא דהשוכר את הפועל לשמור כו' כשפשע דא"כ יחייב גם כשאין נותנין לו שכר שבת ומשום דש"ח מיהא הוי. ומשום דהש"ס מתרץ הברייתא דאתא אף כחכמים דרבי שגם אם הכניס ברשות חייב דכיון שקיבלו בסתם ועדיין היא ברשותו יום השבת הו"ל ש"ח. וע"כ דלא מיירי בשל הקדש. והשתא י"ל דלפום דינא דכשלא קיבל עליו לשמור אף ש"ח לא הוי תו א"צ לומר שקנו מידו אלא כשפשע וכשאין נותנין לו שכר שבת פטור מפשיעה משום דאף ש"ח לא הוי. ובפשוט י"ל דכיון שהרמב"ם לא כתב אלא את הפרה והתינוק ולא הזכיר את הזרעים וכיון דמיירי בשל חול ולא קתני זרעים דהוי קרקע א"צ לאוקי בשקנו מידו דקושית הש"ס הוי מזרעים. והרמב"ם השמיט זה והכא בהלכות שבת לא מיירי מדין שבועה בקרקעות. ונקט פרה ותינוק כלישנא דברייתא וא"ש

והתומים כתב ליישב דברי התוס' לפי המבואר בשו"ע סימן ש"ג דשומר שהיה לו לקדם ברועים ומקלות ולא קידם בש"ח בחנם ובש"ש בשכר חייב ואם היה לו לשכור ולא שכר ה"ז פשיעה וחייב. וא"כ הו"מ לאוקי כשהיה יכול לקדם ברועים ומקלות בשכר דכשהוא ש"ש חייב מטעם פשיעה ומ"מ ש"ח פטור דכשאין נותנין לו שכ"ש אינו מחויב לקדם בשכר. ומ"ש הקצה"ח להקשות ע"ז דאי אפשר לפרש הברייתא בכה"ג דהא היכא דמצי להציל בחנם גם ש"ח חייב והוי פשיעה ובשכר לא משכחת בשבת דאסור לשכור פועלים בשבח בשכירות וכמבואר באו"ח סי' ש"ז סעיף ח' ובלבד שלא יזכיר לו שכירות. וא"כ אכתי לא משכחת אחריות שבת לענ"ד אי מהא לא איריא דהא כבר כתבו התוס' בנדרים דף לא דה שכר שבוע נותנין לו שכר שבת. וז"ל ואין להקשות חפצי שמים הוא דקבלת שכר לאו חפצי שמים הוא. וא"כ יכול לשכור פועלים עכו"ם בשבת לצורך חפצי הקדש

וקשה לי בזה דברי הט"ז באו"ח סי' רמ"ד סעיף ז' וז"ל ותו ראיה בפרק הזהב השוכר את הפועל לשמור את הפרה כו' אין נותנין לו שכ"ש הרי שעכ"פ עושה היתר בשמירה רק שאין נותנין לו שכר ע"ז בשבת משום שכ"ש ואמר שם בסיפא נא ש"מ שמותר להיות יושב ושומר בשבת. וקשה דהא מהכא לא מוכח מידי דאף אי הוה אסור שמירה מותר הכא משום דהשמירה הוי חפצי שמים ודוקא הקבלת שכר לא הוי חפצי שמים. ואין לומר דהוכחתו הוא לשיטת הרז"ה והר"ן דלא מיירי בשל הקדש והזרעים אינן ספיחים לעומר וב' הלחם אלא זרעים דעלמא ומייתי מינה הש"ס משום דהוי מחובר לקרקע. דז"א דהא בסי' תקפ"ה ס"ק ז' הביא מ"ש המרדכי פרק אע"פ על החזנים שמשכירים אותם להתפלל בשבת דה"ר שמואל אומר דאין איסור דהא נותנין שכר לקיים המצוה להתפלל. והקשה על הר"ש מההיא דשוכר לשמור פרה ותינוק שמביא הטור וזה ודאי מצוה שומר הפרה להיות פרה אדומה וכן התינוק שלא יתטמא כי מעשה הפרה היה פ"י תינוקות. ולא מתרץ די"ל דמפרש דמיירי בשל חול. ומפרש בפשיטות דמיירי בשל הקדש או דסובר דגם הרז"ה מודה דמדקתני פרה ותינוק ע"כ היינו פרה אדומה והתינוק שלא יתטמא אלא שלא הקדישוה עדיין ומגדלין אותה לצורך פרה אדומה (ואי יפטור מחיוב שמירה י"ל שלא הקדישוה כדי שיחייב הפועל וישמור היטב) וע' כתובות דף ק"ו נשים המגדלות בניהם לפרה כו' וא"כ עכ"פ הוי צורך מצוה וא"כ הוי חפצי שמים ואי נימא דממילא הוי עוסק במצוה לפי שהוא חפצי שמים. ולצורך הקדש ויקשה דגם ברישא יהא אחריות שבת עליו. יהא מוכרח לפמ"ש בשיטת הרמב"ם דש"ח מיהא הוי דפרה ותינוק לא מיירי בשל חפצי שמים] ועכ"פ להט"ז גופיה מוקשה ההוכחה שהביא. אמנם בלא"ה מפורש בכל הש"ס דשמירה לחוד שרי. ועיין יומא דף ע"ז שומרי פירות עוברין עד צוארן במים כו' וע' ר"ה ל"ה עם שבשדות וע' מ"ש הרשב"ש ת' שצ"ח דברכת מעין ז' אומרים גם בשבת שאחר יו"ט דגם ביו"ט איכא עם שבשדות לשמור ועיין ביצה דף ל"ז והמוסר בהמה לרועה אע"פ שלא מסרה לו אלא ביו"ט הרי היא כרגלי הרועה ומוקי הש"ס ברועה א' שכל בני העיר מעמידין בהמתם ברשותו ובודאי הוא שומר בשכר אלא דהוי בהבלעה ושרי אף כשמוסרו לו ביו"ט. ובודאי היינו אף ברועה ישראל וע' בהגמ"ר קדושין אות תקס"ה דשרי למסור בהמה דקה לרועה עכו"ם ול"ח שיוציאנה חוץ לתחום מהך דביצה שם דסתמא אפי' ברועה עכו"ם איירי דסתם רועה נקט. וצ"ע דהא אדרבה סתם רועה הוי דוקא של ישראל דהא תניא בע"ג דף כ"ב אין מוסרין בהמה לרועה שלהן ועמ"ש התוס' דסמכינן אהא דמשני ר' פדת דקיי"ל כרבנן דר"א דל"ח לרביעה, וע' טוש"ע יו"ד סי' קנ"ג דפסק כמ"ש הר"ן דהאידנא מוסרין להם משום דבזה"ז באלו המקומות אינן חשודין ע"ז ומכין ועונשין ע"ז וא"כ בימי הש"ס לא מסרו לרועה עכו"ם אלא לרועה ישראל. וגם קשה מהא דעירובין מ"ז דאמר שמואל חפצי העכו"ם אין קונין שביתה וגם לר' יוחנן אינו אלא מטעם גזירה כו' והארכתי בזה במק"א ועכ"פ גם להגמ"ר מיירי הסוגיא גם כשמוסר לרועה ישראל וע' סוכה דף מ"ז גמירי דמאפר אתו שבהמותיהן רועות שם ולא ישבו בסוכה כל ימי החג ומשמע שהיו שם אף בשבת ועיין מגילה דף כ"ד איכא בינייהו דעביד בחנם שהבא לעבור לפני התיבה אינו נוטל שכר ומשמע דרגילות הוא לעבור לפני התיב' בשכר גם בשוי"ט דמסתמ' המפטיר בנביא מיירי בשוי"ט. וי"ל ג"כ לפמ"ש בתשובת הרשב"א ובש"ע או"ח סי' נ"ג סעיף כ"ב דש"צ בשכר עדיף טפי מבנדבה ומשום שנזהר יותר בתפלתו כשמקבל שכר וגם י"ל דבימיהם שהיה מוציא הרבים ידי חובתן ודאי עדיף בשכר דפועל ידו כיד בעה"ב דמהני אף במקום שחב לאחרים וגם במקום דל"מ שליחות כגון בעשיית מעקה ע"י פועל עכו"ם דאין שליחות לעכו"ם יש סוברין דמהני כשהוא פועל בשכר שנחשב כיד בעה"ב והגם שמצוה וחובת הגוף א"א לעשות ע"י שליח אף בשכר מ"מ ש"צ שמוציא י"ח וגם להבקיאין הש"צ שלוחן בתפלתו בקו"ר וכה"ג עדיף שיהא בשכר שידו כידם וכאילו התפללו כולם עמו וכיון שיש עדיפות שיתפלל בשכר שפיר משכירים אותם להתפלל בשבת דגם הקבלת שכר גופא הוי חפצי שמים וצורך מצוה. והשתא יש ליישב קושית הט"ז הנ"ל על הר"ש מההיא דשוכר לשמור פרה ותינוק שמביא הטור דג"כ הוי מצוה. די"ל דשאני התם דליכא מצוה בקבלת השכר ואין קפידא וגריעותא אם ישמרו בחנם הפרה אדומה שלא תיפסל. ואין להקשות מלשמור את הזרעים דלחד פי' דרש"י היינו ספיחים לעומר ושתי הלחם דא"כ עדיף שישמור בשכר כמבואר בב"מ דף קי"ח וגם זה הוי חפצי שמים וצורך מצוה דלק"מ דהטור לא הזכיר לשמור הזרעים וע"ש בטור וגם י"ל כחד פי' דרש"י דהיינו שדה המבכרת וזרוע לעומר קודם לפסח ע' יום גם דכל הטעם דעדיף שיהא בשכר מפרש רבא במסקנא דתקינו רבנן למיתב ליה ד' זוזי כי היכי דלשמעו בעלי זרועות ולפרשו מינייהו ע"ש בפירש"י וכ"כ הרמב"ם ול"ש זה כשאינו נוטל שכר ביום השבת שהכל יודעין שהוא של הקדש שהשומר נוטל שכרו בחול מתרומת הלשכה. וגם להאוקימתא הקודמת דהוי משום דהבטה בהפקר קני ואי לא יהבי ליה אגרא