אבן הראשה קנ

ורגליו שוקעות ומשאוי עליו שא"ל העבר המשאוי מעליך ואתה שולף את רגליך ובעברו בנהר לא יוכל להניח המשאוי בנהר אלא שיסירו מעל שכמו ויתנו בידו ועי"ז יוכל לשלוף רגליו מהטיט ורפש שנשקע בה אף שעדיין המשאוי בידו כך אמר הקב"ה לישראל מפני מה אתם אומרים כי עונותינו עברו ראשינו יעזוב רשע דרכו ואני מרחם אתכם שהגם שאין בידו לטהר נפשו בלי עזר ה' בידו לעזוב דרכו מה שהולך בדרכי הרע ופונה ונוטה אליה (שהדרך הוא מה שמהלך ונוסע לאיזה מקום ומטרה) וישים דרכו ומטרתו להטיב מפעליו וכשתעשו הסכם והכנה לעזוב הרע אני מרחם אתכם שכל הבא לטהר מסייעין אותו. וכמו שהמסלק המשאוי מכתפיו ונותן בידו שהוא עושה הכנה להשליכם מעליו כשיעבור הנהר יקל לו לשלוף רגליו מהבוץ ורפש שנשקע בה אף כי עוד המשאוי בידו כן כאשר יעשה בנפשו הסכם והכנה להשליך רוע מעשיו כאשר תשיג ידו אף שאין בידו עדיין לטהר נפשו יוכל לעלות ממצולות העונות אשר נשקע בה בעזר ה' וכי יוסיף בנפשו אונים להתגבר על משאלות יצרו ולא כן כאשר לא יעשה הכנה לטהר א"ע שעדיין המשאוי על כתפיו שישאר שקוע בבור שחת ורוע מפעליו וכמ"ש הכל ביד"ש חוץ מיראת שמים ואין מסייעין מלמעלה אלא כשבא לטהר. ובמדרש תהלים ישראל אומרים לך שוב תחלה שנא' שובה ה' עד מתי ואתה אומר לא כי אלא שובה ישראל לא אתה תשוב לעצמך ולא אנו לעצמינו אלא שנינו כאחד שובנו אלהי ישענו שיעשו הכנה לתשובה וה' יעזור ויטהר לבבנו לשוב אליו

ובילקוט תהלים (ל"ב) אתה מוצא ביוה"כ בא שטן לקטרג את ישראל והוא פורט עונותיהם כו' והקב"ה פורט זכיותיהן של ישראל מה עושה נוטל קנה של מאזנים והוא מעיין את העונות כנגד הזכיות והן שוקלין אלו כנגד אלו ושתי כפות של מאזנים שוות והשטן הולך להביא עונות וליתן בכף עונות ולהכריעה מה הקב"ה עושה נוטל את העונות מתוך הכף ומטמינם תחת פורפירא שלו והשטן בא ואינו מוצא שם עון שנא' יבוקש את עין ישראל ואיננו כיון שהשטן רואה כן אמר לפניו רבון העולמים נשאת עון עמך כסית כל חטאתם סלה לכך דוד משבחם לישראל שנא' אשרי נשוי פשע כסוי חטאה ע"כ. והמאמר הזה מופלא לכל עין רואה האם הקב"ה ירא לטול העונות מפני השטן עד כי יעשה כן בשעה שהולך להביא עונות? ומה זה מהלכו להביא עונות הלא כבר מונחים בכף הזכיות והעונות

ויתכן לבאר בהקדם מה שאמרו ביומא (י"ט) אמריתו אמאי לא אתא משיח והא האידנא יומא דכיפורי הוה ואבעול כמה בתולתא בנהרדעא א"ל הקב"ה מאי אמר א"ל לפתח חטאת רובץ פרש"י יצה"ר מחטיאו בעל כרחו. ויש להבין דבברכות (נ"ב) קאמר מנין שחזר הקב"ה והודה לו לאליהו דכתיב ואשר הרעותי ופרש"י אני גרמתי להם שבראתי יצה"ר כו' וחד דכתיב הנה כחומר ביד היוצר וגו' ואמאי לא מייתי ביומא מהנך קראי שהוא לימוד זכות על החוטא ונקט הא דלפתח חטאת רובץ. ויתכן לומר דביוה"כ אין היצר מסית לחטוא האדם כמו בכל יום שיצרו מתגבר עליו ומבקש להחטיאו דכיון שהוא השטן הוא יצה"ר כמ"ש ב"ב (ט"ז). ובר"ה (ט"ז) תקיעת שופר לערבב השטן פירשו שהוא גם לעורר לתשובה ולערבב היצר ובתפלת השכיבנו והסר שטן מלפנינו ומאחרינו שההסרה מלפנינו הוא מה שמחטיא אותנו ומאחרינו הוא מה שמקטרג שיורד ומתעה ועולה ומרגיז] וכיון דקאמר הש"ס שאין שטן ביוה"כ ה"נ שאינו מחטיא (וממית גם ביוה"כ בגז"ד שנקצב ימיו). וכמבואר במדרשים שביו"כ הם כמלאכים וחפשים מרדיפת ומלחמת היצר. ומה שמביא לחטוא גם ביוה"כ הוא מצד ההרגל שנעשה לטבע וכאשר עגלת הקיטור אשר יגדל מרוצתה מכח הקיטור הדוחף תרוץ מאיליה מרחק ידוע גם כאשר תחדל מוכנת הקיטור מעשות פעולתה בכח מעמיד המרוצה עד ישבת ויעמוד מרוצתה ע"י חיכוך האופנים משביתי ומעמידי התנועה וכל אשר לא תחדל מעשות פעולתה ירבה מרוצתה כפליים בכח הדוחף ומעמיד המרוצה יחד. וכן ההולך בעצת יצרו הרע עד כי הטביע נטי' רעה בנפשו יצרו מתגבר עליו בכל יום שהולך ומתגבר בכח המעמיד (נטי' וטבע הרע) וכח הדוחף (יצר המחטיא) יחד וכמ"ש בסוכה (נ"ב) בתחנה דומה לחוט של בוכיא ולבסוף דומה כעבותות העגלה אבל ביוה"כ אין האדם עלול לחטוא בכח היצר המסית ומחטיא רק בכח המעמיד הנטיה הרעה שנעשה לטבע מושרש בלבבו ע"י מעשיו בכל השנה ולזה לא הביא הכתוב אשר הרעותי אלא הא דלפתח חטאת רובץ המורה על הרגל וטבע הרע שהוא רביצת החטא לפתח ואולי זה טעם חכמים יומא (פ"ו) שעבירות שהתודה עליהן יוה"כ זה כו' אם לא שנה בהן וחזר והתודה עליהן עהכ"א ככלב שב על קיאו כסיל שונה באולתו שדעתם שאם חזר והתודה נראה מזה שהגם שלא עבר בפועל ולא שנה בהן הוא מרגיש בנפשו נטייה רעה בלבבו שהשריש בנפשו בחטאיו שאם כבר אפס מלבבו רגש נטייה רעה לא היה חוזר ומתודה ולזה הוא ככלב שב על קיאו שעוד ימצא בקרבו הנטיות המושחתות אשר השריש במפעליו ורא"ב אומר כ"ש שהוא משובח שנא' כי פשעי אני אדע וגו' לזה הוא חוזר ומתודה אף שכבר שב באמת ואין וידויו מראה שנשארו רושם הפעולות הרעות חקוקות בלבבו. וע' שבת (פ"ט) אם יהיו חטאיכם כשנים הללו שסדורות ובאות מששת ימי בראשית ועד עכשיו כשלג ילבינו בדמיון השנים הסדורות זאח"ז ואין שנה אחת מעורבת כחברתה (וכן חוטי השני ערוכים בסדר ומערכה) כן אין חטאי שנה זו מעורבים בחטאי שנה אחרת לפי שעושין תשובה וע"י התשובה ומחילה וסליחה ביוה"כ נעקר ומתבטל הנטיה הרעה המוטבע בלב עד שנעשה כבריה חדשה ובידו לבחור בטוב [וכשחוזר היצה"ר ומחטיאו מעשיו ומפעליו שוויין בכל שנה ושנה] ואם יאדימו כתולע שיוסיף תמיד האדמומיות שבלא תשובה גמורה עבירה גוררת עבירה [וחטאי השנים מעורבין זב"ז ומצד ההרגל שנעשית לטבע הוא עלול לחטוא בטבעו] וא"כ בשנה האחרת יגדל ביותר נטיית הרע ויחטיאו היצר ביותר כאשר יתחזק כח המרוצה בהתאחדות כח הדוחף וכח המעמיד המרוצה ביחד ולא יהיו מעשיו שוויין בכל שנה ושנה בהתגבר יום יום רוע הנטיה. ובזה יתכן לבאר מ"ש בתפילת נעילה ותתן לנו את יוה"כ הזה קץ ומחילה וסליחה על כל עונותינו למען נחדל מעושק ידינו ונשוב אליך לעשות חקי רצונך בלבב שלם שע"י המחילה וסליחה שנעקר ומתבטל פעולת המעשים הרעים הקודמים נוכל לשוב אליך ולולי המחילה וסליחה כבר נשקע האדם בטומאת גילולי היצר ונעשה לטבע מושרש בלבבו ולא מצאה ידו להתגבר עליו ובמדרש דרשו ה' בהמצאו אלו עשי"ת קראהו בהיותו קרוב ביוה"כ שאין הריחוק רק מצד המעשים הרעים כמ"ש כי עונותיכם מבדילים ביניכם וגו' והמשילו רז"ל סנהדרין (ל"ט) השראת השכינה בעולם בדמיון השמש המאיר בכ"מ שאין מסך ומסתיר וביוה"כ אין היצר מסית ומחטיא וחטא האדם בא אז רק מצד הנטיה וטבע הרע וביד כל איש לעזוב אז משובת לבבו ולהתקרב להי"ת באין מסך העונות המבדילים. ויתכן בזה לבאר כוונת הילקוט שכשהעונות והזכיות שויות וכד בבד ישקלו השטן הולך להביא עונות שיכריעו העונות שיוסיפו לחטוא ביוה"כ (והזכיות שעושין ביוה"כ הן בכף המשקולת וגם מחשבה טובה מצטרפת למעשה) ע"י הרגל וטבע אשר הושרש בלבבם במעשיהם בכל השנה והקב"ה נוטל את העונות מתוך הכף ומטמינם תחת פורפירא שלו שע"י המחילה וסליחה נתב