אבן הראשה קנא

ונעקרו רושם פעולות המעשים הרעים כאילו לא היו מעולם ועי"ז מתבטל הנטייה הרעה וכאשר ביוה"כ מסית לחטוא לא יכשלו בחטא ועון. וז"ש והשטן בא ואיננו מוצא שם עון שנעקרו ונתבטלו וכליל חלפו רושם הפעולות ההם ולא יסובבו עוד הוספת חטא ועון. וז"ש (סוף איכה) השיבנו ה' אליך ונשובה חדש ימינו כקדם שיעזרנו ה' לשוב אליו ויחדש ימינו כקודם החטא (ובמדרש כאדה"ר קודם החטא) שאין נטיה רעה המסובבת הוספת חטא ועון

ויש לבאר הכתובים נשאת עון עמך כסית כל חטאתם סלה אספת כל עברתך השיבות מחרון אפך שובנו אלהי ישענו והפר כעסך עמנו וגו' שאמר והפר כעסך אף שכבר שב מחרון אפו ואסף עברתו ונשא העון. וביאור הדברים הוא כמ"ש בב"ק (נ') כל האומר הקב"ה ותרן הוא יותרו חייו שנא' הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט וארך אפים הוא וגבי דילי' אלא שמאריך רוגז וממתין מלהפרע וז"ש אספת כל עברתך שנושא עון ומכסה החטא לפי שעה ומאריך אף וברוב ימים יאסוף ויקבץ העברה אחר שתתמלא סאתה ביתר שאת והוא מלשון אסיפה וקיבוץ וביטולו לפי שעה. השיבות מחרון אפך שממתין מלהפרע שאסף עתה עברתו וכיסה החטאים שלעת כזאת אינם נראין בגלוי. שובנו אלהי ישענו תן בלבנו לשוב אליך בלב שלם ואז תפר כעסך עמנו שיבטל הכעס במציאות ולא שיאריך אף ויכסו החטאים רק לפי שעה כי הלעולם תאנף בנו תמשך אפך לדר ודר שאם לא תתן לנו ישע ועזר לתשובה א"א שיבוטל החטא והכעס וא"כ ח"ו לעולם תאנף בנו וימשוך האף לדר ודר כשתתמלא סאתה וזה שאמר הלא אתה תשוב תחיינו (חיי הנפש) ועמך ישמחו בך כמ"ש שוש אשיש בה' וגו'

ובזה יבואר הכתוב יחזקאל (ל"ג) אמרתם לאמר כי פשעינו וחטאתינו עלינו ובם אנחנו נמקים ואיך נחיה וגו' ולכאורה מוקשה ממ"ש בע"ז (י"ז) דכל הפורש ממינות מיית ויליף מדכתיב כל באיה לא ישובון ואם ישובו לא ישיגו אורחות חיים ודגם עבירה כדאביק בה טובא כמינות דמיא ולא יתכן לפרש דקאמר שישובו מדרכם ולא יעשו תשובה כהוגן וכמ"ש דלא הדרא בה שפיר ומש"ה לא מתה כו' ע"ש) ואדרבה דרך רשעים צלחה בעוה"ז ונפרעין מהן בעוה"ב וכמ"ש בני חיי ומזוני לא בזכותא תליא אלא במזלא תליא מילתא (שמזה נפרעין בעוה"ז ושכר מצות נותנין לו בעוה"ב ולזה נותנין השכר בעוה"ז ונפרעין ממנו לעוה"ב ולזה נותנין שכר בעוה"ז וחלק ממנו לעוה"ב והכל הוא במשפט וכדי שיהיה חופש הבחירה שאם היה נתינת השכר בעה"ז היו כל האנשים צדיקים ולא היה בדין ליתן שכר לצדיקים על בחרם בטוב. ואם מכל צדיק היו נפרעין בעוה"ז ולכל רשע היו נותנין שכרו על מפעליו המעטים בעוה"ז היה האדם כמוכרח ח"ו לבחור ברע ופעל בי"ת שיתנהג העולם בדרך טבעי שלפעמים גם מרשעים נפרעין בעוה"ז אף כי ע"פ הרוב דרך רשעים צלחה וקצרה תבונת אנוש קרוץ מחומר להבין אופני התנהגות הי"ת בעולמו ולא לנו לחקור ולדרוש במופלא ונשגב מהשגתנו). ובר"ה (ט"ז) תוד"ה ונחתמין שפעמים הצדיקים נחתמין למיתה ורשעים גמורים לחיים דכתיב ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו וגו' ודקרי הכא גבי רשעים מיתה וגבי צדיקים חיים כלומר לחיי העוה"ב ואסף אמר כי קנאתי בהוללים שלום רשעים אראה מדוע דרך רשעים צלחה וגו' ומה זה אמרם ואיך נחי'. ואם כוונתם שאם ישובו ימותו כיון שנמקו בעונותם ואביקו בעבירה טובא אינו מובן מה שהשיב ע"ז חי אני וגו'. ואם נפרש שהשיב והבטיח להם שלא יזיק להם התשובה בעוה"ז (אף שיהיו במדריגת הצדיקים שנפרעין מהן בעוה"ז על חטאם. וע' יבמות (מ"ח) מפני ששהו עצמם להכנס כו') כדי שלא ימנעו לשוב ולפי שהציבור באין לשוב ולא יחיד בלבד עדיין צריך לבאר אמרו ולמה תמותו בית ישראל

ובזה יבואר שאמרו שאנחנו נמקים בחטאתינו ואיך נחי' חיי הנפש כאשר בבר נטבע הרע בנפשותינו ואבדנו חופש תבונתינו והשיב חי אני נאום ה' אם אחפוץ וגו' שחפץ ה' הוא שישוב הרשע מדרכו וחי חיי הנפש ואם יבאו לטהר אשלח להם ישע ועזר. ולזאת שובו שובו מדרכיכם הרעים ולמה תמותו מיתת הנפש שבידכם לשוב באשר ה' יעזרכם אם תחפוצו לשוב אליו ובקדושין (ט') רשב"י אומר אפי' צדיק גמור כל ימיו ומרד באחרונה איבד את הראשונות שנאמר צדקת הצדיק לא יצילנו ביום פשעו כו' בתוהא על הראשונות דכיון שמצוה גוררת מצוה ובידו ללכת בדרכי הטוב עונו גדול מנשוא כאשר מרד באחרונה ולזה איבד הראשונות (או שאמר כל צדקותיו לא תזכרנה ובעולו אשר עשה בו ימות כמ"ש גבי ישמעאל באשר הוא שם שאין הקב"ה דן אם האדם אלא לפי השעה שהוא שם ויענש על חטאו בעוה"ז וישלמו לו בעד צדקותיו הראשונות בעוה"ב ולא איבד הראשונות לעוה"ב אלא לעוה"ז)

ואמר עוד ואמרו בני עמך לא יתכן דרך ה' והמה דרכם לא יתכן בשוב צדיק מצדקתו ועשה עול ומת בה ובשוב רשע מרשעתו ועשה משפט וצדקה עליהם הוא יחי' ואמרתם לא יתכן דרך אדני איש כדרכיו אשפוט אתכם בית ישראל וכן הוא ביחזקאל (י"ח) ושם אמר הדרכי לא יתכנו בית ישראל הלא דרכיכם לא יתכן לכן איש כדרכיו וגו'. ומוקשה כפל הענין וביאור הכתובים. וביאור הדברים שהצדיק בשובו מצדקתו ועשה עול עוד מעשיו טובין יותר מהרשע שהחל לשוב מרשעתו (כמו העשיר ורב הון שירד מנכסיו שעוד ירבה הונו מהעני אשר החל עתה להצליח בעסקיו) ובכ"ז ימות הצדיק השב מצדקתו ויחי' הרשע השב מרשעו באשר הי"ת ישפוט דרכי האדם ומעלליו אם פונה לדרך הטוב או לרעה והצדיק שכבר נשרש בלבבו דרכי הטוב והצדק ובכ"ז בחר ברע ועשה תועבה עונשו גדול ביותר (והקב"ה מדקדק עם צדיקים כחוט השערה) והרשע שנשרש בלבבו טבע הרע ועבירה גוררת עבירה והתגבר על נטיית יצרו והחל לעשות משפט וצדקה חי' יחי' כי שכרו גדול ביותר ואולי ז"ש שם ועשה עול ככל התועבות אשר עשה הרשע יעשה וחי' כל צדקותיו אשר עשה לא תזכרנה וגו' שהגם שהרשע העושה כזאת בהחלו להטיב דרכו חי' יחי'. הצדיק ימות בעשותו כזאת באשר עונו גדול מנשוא בערכו ומדריגתו וז"ש ואמרתם לא יתכן דרך ה' שלא. יבינו דרכי ה' מדוע יגדל עונש הצדיק הטוב ממנו ומשיב הדרכי לא יתכן וגו' בעולו אשר עשה ימות באשר שב מצדקתו והחל ללכת בדרכי הרע ובשוב רשע מרשעתו וגו' הוא את נפשו יחי' חיי הנפש וכשנותן לבו להטיב דרכו סופו שישוב מכל פשעיו. איש כדרכיו אשפט אתכם שאשפוט על דרכיו אם פונה לטוב ואף אם זה מעט אשר החל לעזוב דרכי רשעו בכ"ז כאשר שם מטרתו לפנות לטוב סופו כי יטיב דרכו ואשפוט על דרכיו ונטייתו מכפי אשר היה בתחלה (וכאשר נאמר על ההולך מירושלים לחברון שמהלכו לחברון גם בהיותו קרוב ממקום צאתו רק שהחזיק בדרך ובאשר דרכו ומחוז חפצו היא העיר אשר ילך אליה וסופו שיבא שמה) ומ"ש ובשוב רשע מרשעתו וגו' הוא את נפשו יחי' וגו' ויראה וישוב מכל פשעיו אשר עשה חי' יחי' לא ימות כפל בלשונו שאמר מקודם שיחי' נפשו מרדת שחת ויש תקוה כי ימצא מזור ותרף. ובשובו מכל פשעיו חי' יחי' שישוב לאיתנו בריא אולם בחיי הנפש, כמ"ש במקום שבע"ת עומדין כו':