אבן הראשה קמד

לטבע שגם בעמדך אפומא דמחתרתא תצפה לעזרת ה' ויהיה ה' בעזרך לעורר בך רוח טהרה כי תלך ארח מישרים

ויש לבאר ג"כ עפמ"ש קדושין (דף ל') אם פגע בך מנוול זה משכהו לבהמ"ד ושיבא גם הוא לבהמ"ד, והוא באשר האנשים המסלפים אורחותם יבקשו להם כבוד וגדולה ויאמר אני ואפסי עוד ומי הוא פלוני הנמבזה אשר ירהב בנפשו להתדמות אלי ובבואם למלאות תאות לבבם הנמבזות יהפכו לענוים מבלי דעת כל בושת ובבקש מאתם נדבת כסף יהיו שפלים בעיניהם ויאמרו הלא גם פלוני קפץ ידו מתת ולמה זה אתן אני וישכחו אז את רום לבבם וגאותם וירדפו אחר הכבוד המדומה אשר המשכיל ידע כי אך הבל וריק הוא וכמ"ש גאות אדם תשפילנו ויתרחק מעשות צדקה המכבד את האדם באמת. וטוב יותר אם בגאותו ורום לבבו יפזר כסף והון לעניים למען ידעו כי נדיב הוא על נדיבות יקום ואף כי גם זה הבל ומצות הצדקה צריך שיהיה לש"ש לקיים מצות הי"ת. בכ"ז כשיודע בנפשו שהיצר מחטיאו בגסות הרוח ויבצר מאתו להכניעו ישתמש בו למדה טובה לעשות חסד וצדקה שגם בעשותו שלא לשמה הוא מחיה נפשות רעבות. וז"ש בכל דרכיך דעהו שיבקש תחבולות להשתמש גם במדה רעה שהוא דבר עבירה לדבר מצוה ופעולה ישרה והוא יישר ארחותיך שמתוך שלא לשמה הוא בא לשמה ויעזרהו ה' ללכת ארח מישרים. ואם פגע בך מנוול זה משכהו לבהמ"ד ואף כי גם בשבתך בבהמ"ד לעסוק בתורה ימשוך היצר אחריך וירדוף להחטיאך בכ"ז אם אבן הוא נימוח כו' כי המאור שבה מחזירתו למוטב וכמ"ש הלא כה דברי כאש וגו' ומתוך שלא לשמה בא לשמה. וכאשר יתגאה בלבו בתורת ה' אשר בקרבו סופו שישים אל לבו כי תועבת ה' כל גבה לב ויעזרהו ה' לבא למדת הענוה [וגם ימצא בהמדה מה שיוכל להשתמש בה לטוב ע"ד מ"ש בסוטה (דף ה') שצריך שיהא בו א' משמנה שבשמינית וכמ"ש ויגבה לבו בדרכי ה' שלא יאמר מי אני כי אעשה מצות ה' לדבקה בו ובכל הנטיות הרעות ימצא הערום ביראה איך להשתמש בהם לטוב] ואם לב אבן לו מחסרון רגשי יראת חטא הוא נימוח בתורה וביחוד חלק האגדה הנמשל למים כמ"ש בחגיגה (דף י"ד) הצפון במשכיותם דברי מוסר ויראת חטא ואם בחל הוא מתפוצץ שאם יצרו כברזל מכח התאוה הבוערת בקרבו מתפוצץ בלימוד ההלכות שמטריחהו במלחמתה של תורה וכמ"ש בסוף ה' א"ב להרמב"ם והוא בחלק ההלכות וכבר נתבאר מזה בדרוש (ב')

דרוש ד

יש לבאר דברי הש"ס במגילה (דף ז') אמר רבא מיחייב אינש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי. המוקשה בראשית ההשקפה ודוברי תועה ירחיבו פה ידברו עתק על המאמר הזה. ויש לבאר לענ"ד כוונת דברי רז"ל הנשגבים כאשר נתבונן ונשים על לב כי זכר המן צורר היהודים הוא לקללה בפי כל איש ישראל כצדיק כרשע כל אשר עוד לאומיות ישראל גזע מחצבתו יקרה בעיניו ובדגלה יתנוסס – על אשר ביקש ברשעתו להשמיד ולהרוג את כל היהודים. אמנם דבר הברכה ותודה למרדכי על הטוב אשר עשה לישראל יפלג העם לשתי מפלגות, אלו אשר אך בלאומתם יתימרו ולא ידעו אלהי ישראל ותורתו יאמרו הן אמנם מרדכי היהודי הגדיל לעשות במפעליו, הוא הגיד את אשר בקשו בגתנא ותרש לשלוח יד בנפש המלך והוא העיר לבב אסתר ללכת אל המלך לבקש על עמה ועל מולדתה עדי נהפך להם מאבל ליום טוב – בכל זאת הלא גם הוא הסיב והעיר קצף וחמת איקא על ישראל באשר לא כרע ולא השתחוה להמן ככל עבדי המלך ויאמרו מה פעל לנו מרדכי – אשר בגללו ביקש המן לשלוח יד ביהודים ובעזרת מפעליו נהפך ונתבטל הגזירה האיומה – טובות. כי נברכהו? ולא כן חלק אנשי המעלה אוהבי ה' ותורתו אשר להם דעת להבין כי אין טוב לאדם משמור מצות ה' ותורתו. כמ"ש את הברכה אשר תשמעו אל מצות ה' – שאין ברכה ומעלה גדולה לאדם ממה שיזכה לשמוע למצות ה' – והם יברכו בלב רגש למרדכי שקידש שם שמים ברבים ולא השתחוה להמן שהיה תמונת צלם ע"ג חקוקה על לבו. והוא בתפלתו וזכותו הרים קרן ישראל והפיח בם רוח חיי התורה ושקבלו שנית עליהם באות נפשם לעשות ככל דברי התורה וקימו למעלה מה שקבלו למטה וליהודים היתה אורה זו תורה [כמ"ש (דף ט"ז) אורה זו תורה וכה"א כי נר מצוה ותורה אור]. והפיחו רוח חיים חדשים בקרב ישראל להחזיק במעוז התורה עומדת לנו גם היום. וזכר ימי הפורים לא יסוף מישראל. ובזכרנו אלה נאמר ונקרא ברגש עוז ברוך מרדכי היהודי אשר הזריח לנו נגה קרני אור התורה והמצוה – והנה מודעת זאת כי בקרב לב איש ישראל מתנוססת רגשי אהבת ה' ויראתו כמאמר החכם מכל אדם אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה אז תבין יראת ה' וגו'. כי כאשר בחפירת והסרת העפר יראו לעין מכמני זהב וכסף האצורים בקרבו כן ממל האדם הוא אך כי יסיר מלבבו הרגשות הנמבזות אשר בעפר יסודם ויראו החוצה רגשות עדינות רגשי יראת ה' ודעת אלקים הספונות בחדרי משכיות לבבו [ועמ"ש הרמב"ם ספ"ב מגירושין]. ולזאת אך באין מעורר להעיר את הרגשות הזכות ההם ישארו נרדמים וטמונים בחבו. ובקראו דבר ה' דברי התורה ושמעו מוסר תוכחת חיים יקוץ משנתו אשר נסך עליו רוח תרדמה ורוח תבונה תפעמו ותשיבו לתחיה חיי רגשות נשגבות רגשי אהבת ה' ותורתו. והנה כבר אמרו בעירובין (דף ס"ה) בג' דברים אדם ניכר בכוסו כו' [וע' סנהדרין דף ל"ח] שבשמחת האדם וטוב לבבו בסור ממנו רעיוני דאגה ועצבת יודע תכונת רוחו ונפשו. הנבל עוכר נפשו ושארו רודף עגבים ותענוגי בשרים ימלא אז משאלת לבבו ויתור אחרי מראה עיניו ולא יאציל נפשו גם ממזימות שד ורצח. ולעומת זה האיש ישר הולך אשר בעת ירבץ תחת משא סבל העמל ותלאה למצוא טרף לביתו יהיה כאיש נרדם אשר נסך עליו רוח תרדמה. ומקצר רות ועבודת הזמן רגשי נפשו העדינות חבושים בממון קרב לבבו ולא יראו החוצה. כטוב עליו לבו וענני הרת תוגה ועצבת כליל יחלופו יתראו תכונותיו העדינות וישוב לחיות חיי תבונה המלאים רגשי קדש. וזה כוונת המאמר מיחייב אינש לבסומי בפוריא שיהיה שמח וטוב לב וגם יתבסם מעט ביין המשמח [וע' פסחים (דף ק"ט) אין שמחה אלא ביין שנא' ויין ישמח לבב אנוש] ובשמחתו שמחת מצוה יתעוררו בקרבו רגשי עוז ומקרב מעמקי לבבו יברך לה' אשר נתן לנו תורת אמת ולבו ירחש רב תודה וברכה למרדכי על הגדילו לעשות להרים קרן ישראל ותורתו. ורגש הברכה למרדכי יהיה לו רגש אמיץ מוחשי כרגש הקללה להאיש אשר ביקש להרוג ולאבד את כל היהודים. עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי, כי יחדיו יהיו לו רגשות מוחשיות ולא ידע כל הבדל ביניהם. [ויש להעיר מהא דמגילה (י"ב) רבא אמר כו' מה עשה לי יהודי דלא קטליה דוד לשמעי דאתיליד מיניה מרדכי דמיקני ביה המן וקצת לטעמיה בסנהדרין (ס"א) וע"ש תד"ה רבא אמר ולטעמיה ערכין (ז') גיטין (כח) מו"ק (י"ד) וע' סוטה (מ"ו) ומש"ש].