אבן הראשה קמג

זהיר במצוה קלה כבחמורה כו'. ועפמ"ש יבואר זה שכאו"א מהצדיקים היה נזהר ביותר באחד מהמצות על שאר המצות [וע' בתשובת הגאונים העשרה מדות הקדושות שנהג בהן רב שכאו"א מתלמידיו לקח לו מדה אחת מהן] שגם בצדיקים יש יצה"ר וע' סוכה (דף נ"ב) כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו כדי שיגדל שכרו בהתגברו על יצרו ובקדושת נפשו יוכל להתגבר עליו [ומה שאמר אביי אי מאן דסני לי הוה לא הוה מצי לאוקומי נפשיה הכוונה שהיה מסיתו לחטוא והיה צריך לכבוש יצרו בהרגזת יצ"ט ולא כההוא גברא שהכיר בו שלא הסיתו יצרו כלל לחטוא] ואילו היו כמלאכים בלא יצה"ר לא היו בעלי בחירה ומצד שהן בעלי בחירה ומתגברים על יצרן הן גדולים ממלאה"ש. וכאו"א מהצדיקים ידע תכונתו וטבעו ובמה יוכל יצרו לפתותו ולהחטיאו ובחרו להם המצוה המסוגלת לשמרם מהנטיה הזאת והתאמצו לזהור בה יותר עוד מזהירותם בכל מצות התורה ולדקדק בה הרבה יותר מכפי שורת הדין

ואולי יש לבאר בזה דברי הכתוב (ישעיה כ"ח) הכל היום יחרש החרש לזרע יפתח וישדד אדמתו הלא אם שוה פניה והפיץ קצח וכמן יזרק ושם חטה שורה וגו' ויסרו למשפט אלהיו יורנו וגו' ובסנהדרין (דף ק"ה) א"ל נביא לישראל חזרו בתשובה אמרו לו אין אנו יכולין יצה"ר שולט בנו א"ל יסרו יצריכם א"ל אלהיו יורנו. וצריך להבין ביאור והמשך הכתובים. ועפמ"ש יתכן לבאר שהחרישה לזרע הוא עמל האדם לחרוש ולזרוע על תלמי לבבו מטע התורה והיראה ע"ד הכתוב (ירמיה ד') נירו לכם ניר ואל תזרעו אל קצים וביארו התוס' בפסחים (דף ק"ז) ד"ה נירו וז"ל דכתיב אם תשוב ישראל נאם ה' אלי תשוב ואם תסיר שקוצים וגו' פי' לאחר שתסירו שיקוצים אז תשובו אלי וכ"ז ששיקוצים עמכם ונתייאשתם ממנו לא תוכלו לשוב כו' ואל תזרעו אל קוצים כ"ז שהקוצים בתוכה אינה מועלת זריעתה כלום ע"ש. וז"ש שגם אם לא יעמול כל היום לחרוש ולזרוע על תלמי לבבו מטע התורה ויקבע עתים לתורה ויעסוק גם בד"א כמ"ש הנהג בהן מנהג דרך ארץ יעשה פרי לדבוק בה' ולהתרחק מרע (וכמ"ש אלהיו יורנו ויורה חטאים בדרך) וינצל מיצה"ר בעזרת תחבולות שונות הנדרשות לכל איש ואיש כפי מזגו וטבעו, והוא שאמר כי לא בחרוץ ידוש קצח וגו' כי במטה יחבט קצח וכמן בשבט, שצריך לידע אופני הזריעה והדישה לכל מין ומין השונה בסוגו הקצח בהפצה וכמן בזריקה כו' ועד"ז ידרש לכל איש ואיש כפי טבעו ותכונתו לעשות תחבולות שונות להשריש בקרבו נטעי נעמנים וכי יעש פרי כי ילך כל היום אורח משרים בדרכי ה' ותורתו

ובמדרש ובילקוט שם איתא גבר חכם בעוז זה בועז ואיש דעת מאמץ כח שנזדרז על יצרו הרע בשבועה שנא' חי ה' שכבי עד הבקר וגו'. וביאור הדברים הוא שבועז בדעת ותבונה עשה תחבולה להתגבר על יצרו שהיה ירא פן יפתהו יצרו לבא עליה לפי שהוא פנוי והוא פנויה ולעבור על החטא הקל לקנותה בביאה בלי חופה ועדים וברכה ושיש גואל אחר קרוב ממנו [ואם היה כעין יבום עיין באה"ע (סימן קס"ו) אי הביאה לקנותה צריך שיהיה בפני עדים] ומפני קלות החטא היה ירא פן יתגבר עליו יצרו לפתהו וכמ"ש בסנהדרין (דף ק"ג) ונגע לא יקרב באהלך שלא תמצא אשתך ספק נדה בשעה שתבא מן הדרך ופרש"י שקשה לו כשימצא את אשתו ספק נדה יותר מנדה ודאית שיצרו תוקפו ואומר טהורה היא ועל חנם אני מונע [ועמ"ש פר"י ריש ברכות שהחמירו על הספק יותר מן הודאי שעל הודאי משים האדם החטא על לבו ודואג ומתחרט כו' ע"ש] ועשה בועז תחבולה שנזדרז על יצרו בשבועה שאמר חי ה' שכבי עד הבקר וגו' ואז היה בטוח בנפשו שלא יתפתה לעבור על העון החמור עון שבועה. ועל דרך זה מצינו בנדרים (דף ח') מניין שנשבעין לקיים את המצוה שנא' נשבעתי ואקיימה לשמור משפטי צדקך וכו' הא קמ"ל דשרי ליה לאינש לזרוזי נפשיה. וגם זה הוא אחת מן התחבולות המועילות במלחמת היצר, וכאשר יבקש לו האדם עצות ותחבולות בהליכות מסחרו וכדומה. יותר מזאת ידרש לו לבקש תחבולות לבל יפול ברשת יצרו

ובברכות (דף ס"ג) דרש בר קפרא איזוהי פרשה קטנה שכל גופי תורה תלויין בה בכל דרכיך דעהו והוא יישר ארחותיך אמר רבא אפי' לדבר עבירה ופרש"י תן לב אם צורך מצוה הוא כגון אליהו בהר הכרמל עבור עליה. אמנם לגירסת הע"י דאמר עלה רב פפא היינו דאמרי אינשי גנבא אפום מחתרתא רחמנא קרי ליכא לפרש הכי אלא דהוי לדבר עבירה בלא שום צורך מצוה, וכן משמע מדאמר שכל גופי תורה תלויין בה שהוא דבר הנוהג תמיד בכל עת וזמן ולא דרך הוראת שעה לבד. גם דהא כבר ידעינן זה ממ"ש עת לעשות לה' הפרו תורתך ופרש"י הפרו תורתו עושי רצונו כגון אליהו בהר הכרמל שהקריב בבמה משום דעת לעשות סייג כו' וגם כבר ידענו זה ממקרא מפורש בתורה כמ"ש ביבמות (דף צ') אליו תשמעון אפילו אומר לך עבור על אחת מכל מצות שבתורה כגון אליהו בהר הכרמל הכל לפי שעה שמע לו וע"ש בתוס' ובסנהדרין (דף פ"ט) אם ע"פ הדיבור עשה וצריך לבאר וליישב פרש"י ז"ל ועכ"פ לגירסת הע"י יפלא הדבר היתכן שיאמרו לגנב דעי את ה' בדרכך הרע וכאילו מעשה הגניבה ישר בעיני ה' כאשר ידרוש עזרתו? וע' שבת (דף קל"ט) ויומא (דף ט') רשעים היו אלא שתלו בטחונם בהקב"ה כו' לפיכך הביא עליהם הקב"ה ג' גזרות כנגד ג' עבירות שבידם ולא הועיל להם מה שאמרו הלא ה' בקרבנו לא תבוא עלינו רעה. וגם כאן כשחותר מחתרת וקורא ה' לעזרה מנאץ ה' ע"ד הכתוב בוצע ברך נאץ ה' ועיין ב"ק (ד' צ"ד)

ויתכן לבאר וליישב זה שדקדקו רז"ל ממ"ש הכתוב בכל דרכיך ואח"כ אמר ארחתיך בשינוי הלשון, שהחכם מכל אדם הורה בזה עצה ותחבולה לרשע המסור ביד יצרו הבוער בקרבו ולא יוכל לשום מתג ורסן לתאות לבו כאשר הן ברשות לבן. אשר בכל זאת יוכל לשוב מדרכי משובתו. כי כאשר אין יצרו של אדם מתאוה אלא מה שעיניו רואות שהעין רואה והלב חומד (וכמ"ש בסוטה (דף ח') וע"ש בתוס' ובפרט עון גזל וגניבה וכמ"ש בחגיגה (דף י"א) גזל בפניו נפיש יצריה (פרש"י כשהוא רואה לפניו שיכול לגזול) שלא בפניו לא נפיש יצריה]. וכאשר אין נגד עיניו הדבר המסובב מזימת ותאות לבו לא יכבד עליו לשוב ולהתחרט ולהסכים בדעתו כי לא ישוב עוד לכסלה ורשעים מלאים חרטות. וגם כשלא יוכל להתגבר על יצרו המסיתו לגנוב רכוש רעהו בעת לא תמצא ידו לעשות כזאת יוכל בנקל לשום הגיונו ומבטחו בה' המשביע לכל חי כי יכלכלו בידו הרחבה, וכאשר ישים מחשבתו והגיונו לבטוח בה' ישוב לו ההרגל לטבע עד כי גם בעת אשר תמצא ידו לעשות הרע ובשוב אליו תאות יצרו ויעמוד אפומא דמחתרתא יבטח בה' ויבקש עזרתו אף כי אין יצרו מסור בידו בלי לשוב לכסלה. וכאשר בדרכו הרע ידרש עזר ה' יש תקוה כי יעזוב דרכי משובתו בזכרו כי הוא מצפה לעזרת ה' אשר צוה באזהרה שלא לעשות כזאת וכי בטח יזמין לו פרנסתו ודי מחיתו בהיתר, ולא כן בעשותו הרע ולא ישים מבטחו בה' כמעט אין תקוה כי ישים אל לבו להטיב מעלליו וז"ש בכל דרכיך דעהו והוא יישר ארחותיך שהדרך הוא ההילוך ונטיה לאיזה מקום ואורח הוא הנהגת האדם התמידית שגם אם דרכך ונטיית לבבך הוא לחטא ועבירה ואתה מסור ברשות לבך ויצרך דע תמיד את ה' עד ישוב לך