אבן הראשה קמב

עמי אזיא ואפריקא הפראים אף אם חילם רב ועצום מהם ובידם כלי נשק טובים ומהוללים אשר יקחו להם בכסף מבתי חרושת המעשה אשר באירופא, ובכל זאת אף שרי צבא מצויינים ברוח חכמתם ותבונתם בעצות ומזימות למלחמה באין להם אנשי צבא וכלי נשק לא יוכלו לעמוד במערכה מול רבבות אנשי החיל החמושים בכלי נשק אף אם המה מנהליהם ושריהם אנשי חסרי מדע אשר לא ידעו מאומה מטכסיסי המלחמה, באשר למלחמה ידרש אנשי חיל וכח וכלי נשק טובים וגם רוח עצה ותחבולות וז"ש ואיש דעת מאמץ כח כי לא בחיל וכח לבד תעשה לך מלחמה כי אם גם ברוח דעת ועצות ותחבולות

והנה הכתוב מדבר ממלחמת היצר כמבואר מהכתובים הקודמים וראש הפרשה אל תקנא באנשי רעה ואל תתאו להיות אתם וגו' ואשר ידרש להאדם לעמוד כנגדו במלחמת תנופה חמוש כלי נשק תורה ומצות ומע"ט וכמ"ש בברכות (דף ה') לעולם ירגיז אדם יצ"ט על יצה"ר ופרש"י שיעשה מלחמה עם יצה"ר ובקדושין (דף ל') שיצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש להמיתו כו'. ובאבות דר"נ (פרק כט) שכל שיש בידו מדרש ואין בידו הלכות זה גבור ואינו מזויין וכל מי שיש בידו הלכות ואין בידו מדרש חלש וזיין בידו, יש בידו זה וזה גבור ומזויין, ומקודם אמר שמי שיש בידו מדרש ואין בידו הלכות לא טעם טעם של חכמה ומי שיש בידו הלכות ואין בידו מדרש לא טעם טעם של יראת חטא והירא חטא בלא תורה וחכמה הוא כגבור שאינו מזויין ואין לו במה להתגבר על יצרו וגם לא ידע במה יכשל ומי שיש בידו תורה בלא יראת חטא הוא חלוש וחסר אונים להתגבר על יצרו אף בהיותו חמוש כלי נשק התורה ומחוסר יראת חטא יפול ברשת יצרו ולא יעמוד כנגדו בהכלי נשק אשר בידו ופעמים יקח הגבור הזיין מיד החלש וימיתהו בכלי זיין ההם וכן מי שיש בידו תורה בלא יראת חטא וכמ"ש ביומא (דף ע"ב) זכה נעשית לו סם חיים לא זכה נעשית לו סם מיתה וכן אמר בתענית (דף ז') ומי שיש בידו זה וזה שהוא גבור ומזויין ויוכל להתגבר על יצרו ידרש לו לבקש עצות ותחבולות למלחמה ברוח דעת ותבונה וכמ"ש בברכות (דף יז) מרגלא בפומיה דאביי לעולם יהא אדם ערום ביראה ופרש"י להערים בכל מיני ערמה ליראת בוראו וביארו רז"ל אופני התחבולות להתגבר על היצר שאם עשית חבילות חבילות של עבירות עשה כנגדן חבילות חבילות של מצות, וכאשר במערכת הקרב יפלג שר הצבא חילו לגדודים ואנפים אשר יפיצם במקומות רבות ויתאמץ להכתיר האויב מפנים ומאחור. ובערי המבצר והמקומות היותר נדרשים להמטרה ואשר משם יעברו ארחות ונתיבות רבות ברכסי הרים ונחלי מים יאחד (קאנצענטרירען) גדודים רבים מאגפי חילו ויבצרם בצריחים וסוללות בכלי תותח ונשק, כן במלחמה הפנימית על היצר ונטייה רעה אשר בלב האדם, ידע כל אדם בנפשו וירגיש אל מה יטהו יצרו ע"פ מזגו ותכונתו לחטוא כי לא כל האנשים דומין בטבעם ותכונתם. זה בטבעו אוהב בצע הון ועושר ויצרו מטהו לאהוב בצע ומעשקות או כי יעש עול ומרמה במסחרו ומלאכתו, וזה בטבעו ומזגו רודף עגבים ותענוגי בשרים נמבזים ויצרו מחטיאו לזנות אחרי מראה עיניו וללכת בשרירות לבו ויש אשר בתכונתו וטבעו הוא איש רע ולשונו חרב חדה אשר ע"פ נטייתו וטבעו יצרו מחטיאו בלה"ר ושנאת חנם לירד לחיי חבירו ולרדפו באף וחמה והאדם עלול ביותר ליפול ברשת יצרו ולעשות הרע בדברים שהוא נוטה לזה ע"פ תכונתו. והנה אף כי ימצאו אנשים רעים וחטאים אשר ע"פ רוע תכונתם הם עלולים לעשות כל רע לרצוח ולנאף לגנוב ולעשוק ולעשות כל תועבה. אנשים כאלה הם כיוצאים מן הכלל ואך מעט המה בתבל. ובדרך כלל יש לכל איש תכונה מיוחדת אשר ע"פ טבעו יטהו יצרו לחטוא

וזאת העצה היעוצה מרז"ל לבקש תחבולות לעקור ולשרש הנטייה הרעה אשר בנפשו שאם יצרו תוקפו להחטיאו לדבר רע בלשון שקר יתחזק בכל עוז בקיום מצות ולמדתם אותם את בניכם בשקידה יתירה ודבר זה הוא בידו באשר אין תוקף היצר והתאוה מפריעו בלי לעשות ולדבר טוב כתגבורת התאוה לדבר רע ואך מעצלות לא ישקוד בדברי התורה וכאשר יוסיף אומץ לשקוד בקיום המצוה הזאת יוסיף כח ועצמה לנפשו אשר יוכל להתגבר על תאות יצרו המחטיאו בלשון שקר ואם יצרו תוקפו ומחטיאו להיות רגליו ממהרות לרוץ לרעה ואין בידו לכבוש תאות יצרו הבוערת בקרבו ירוץ אחר מילה כו' שאין בזה תאוה חזקה ותוקף היצר המונעו מעשיית המצוה ובכח וזכות המצוה לש"ש יעלה בידו להוסיף כח בנפשו אשר יוכל לכבוש יצרו בלי לרוץ לרעה [וגם יש לפרש עפמ"ש בשבת (דף קנ"ו) יהי גברא אשיד דמא אמר רב אשי אי אומנא אי גנבא אי טבחא אי מוהלא וישתמש בטבע אבירות הלב ואכזריות שבנפשו בשפכו דם מילה בכריתת ערלת התינוק שידרש להמוהל להיות אביר הלב ובזכות עשיית המצוה לש"ש ינצל שלא יטהו טבעו ותכונתו לענין רע ודבר עבירה]. והגם שהחוב הוא על כל אדם מישראל לקיים כל התרי"ג מצות בשלימות וגם המצות שאינם נוהגות בזה"ז ע"י לימוד הלכותיהם בכל פרטיהם וכמ"ש כל העוסק בתורת עולה כו'. בכל זאת יש להאדם להתאמץ בכל כחו ולשקוד ביותר על קיום המצות המסוגלות לעקור ולשרש הנטיה הרעה אשר בנפשו ולשום מצור על הנטיה ותכונה רעה אשר בה יתבצר אויבו בנפשו יצרו הרע המתגבר עליו בכל יום ומבקש להכריתו מחיי הנפש, וכמו שלתחלואי הגוף יש רפואות כוללות ופנימיות המחלימים ומבריאים הגוף ויש תרופות מקומיות להגהות מזור להאבר הכואב כאשר ישימו עליו תחבושת ורטיה מסמי רפואה. כן בתחלואי הנפש יש רפואה כוללת והוא בעסק התורה כמ"ש בעירובין (דף נ"ד) חש בראשו יעסוק בתורה שנאמר כי לוית חן הם לראשך שאם מחשב והוגה דעות זרות וכוזבות יעסוק בתורה ויאירו עיניו באור האמת והמאור שבה מחזירתו למוטב וחש במעיו יעסוק בתורה שאם יצרו תוקפו למלאות כרסו ובטנו במאכלות אסורות יעסוק בתורה שהיא אילת אהבים ומצלת מן העבירה וחש בכל גופו יעסוק בתורה שנא' ולכל בשרו מרפא שהוא סמא דחיי חיי הנפש. ובכל זאת כאשר בפצע וטריה בגוף ידרש לשום עליו תחבושת בסמי מרפא והרפואות הפנימיות יקחו רק במדה קצובה פעמים ביום והרטיה שעל המכה בל תזח ממנו כן ידרש תרופה מקומית לפצעי נפשו [והתורה מצלת מן העבירה רק בעידנא דעסיק בה ובעת שטרוד בעסקיו כמ"ש בברכות (דף ל"ה) הנהג בהן מנהג דרך ארץ יוכל להכשל בחטא. וקשירת תפלין היה עליהם כל היום בימי רז"ל דהיסח הדעת לא הוי אלא כשעומד בקלות ראש וכן לפמ"ש הש"א עד שיעור מהלך ק' אמה אין בו משום היסח הדעת] ואם יצרו מחטיאו בעינים רמות ישקוד ביותר במצות והיה לטוטפות בין עיניך שיהיו עליו כל היום ולא יסיח דעתו מהן ובזה ימצא מזור ותרופה בל יוכל יצרו להחטיאו. ורז"ל בקדושתם מסרו לנו אופני התרופות לתחלואי הנפש בכל פרטיהם ואופני שמירת הבריאות להנצל מהחולי

ובזה יתכן לבאר מ"ש בשבת (דף קי"ח) א"ל רב יוסף לרב יוסף בריה דרבא אבוך במאי זהיר טפי א"ל בציצית יומא חד הוה קא סליק בדרגא איפסיק ליה חוטא ולא נחית ואתא כמה דלא רמיה. ולכאורה יפלא במה ידע שבמצוה אחת מהמצות היה זהיר ביותר וכבר אמרו הוי