אבן הראשה קלח

ה' לנגדי תמיד ואידך האי שויתי מאי דריש ביה ההוא מיבעי ליה כדר"ח בר ביזנא כו' המתפלל צריך שיראה עצמו כאילו שכינה כנגדו שנאמר שויתי ה' לנגדי תמיד דלטעמיה דאפילו אלו נוטלין ואלו מניחין אף היא היתה תמיד וא"צ שיהא תמיד ממש בלא שום הפסק וה"נ הוי תמיד הגם שאינו כל היום וכל הלילה אלא בשעת תפלה משא"כ לרבנן שצריך שיהא תמיד בלא הפסק מש"ה מפרשי דהיינו מה שעושה אותה לס"ת כמין קמיע ותולה בזרועו. אך קשה דהא גם לרבנן לא הוי תמיד ממש דהא אינו נכנס בה לא לבית המרחץ ולא לבית הכסא שנא' והיתה עמו וקרא בו מקום הראוי לקרות בו ומש"ה אמר במנחות (דף מ"ג) שבשעה שנכנס דוד לבית המרחץ אמר אוי לי שאעמוד ערום בלא מצוה כו' ע"ש ובב"י יו"ד (סימן רפ"ב) כתב עמ"ש הרמב"ם והטור שלא יאחוז אדם ס"ת ויכנס בו לבית הכסא או לבית המרחץ אע"פ שכרוך במטפחת ונתון בתיק שלו דהכי אמרינן בפ"ב דסנהדרין גבי מלך שאין ס"ת זז ממנו אלא בשעה שהוא נכנס לביהכ"ס או לבהמ"ר ולכאורה קשה דהא אדרבה מדמייתי הש"ס ילפותא שנא' והיתה עמו וקרא בו מקום הראוי לקרות בו ש"מ דאי לא הוה כתיב וקרא בו הוה סד"א שנכנסת עמו גם בביהכ"ס כשעושה אותה כמין קמיע ותולה בזרועו ואס"ד שאסור לכנוס בו לבהכ"ס למה לי למימר משום דכתיב וקרא בו מקום הראוי לקרות בו דהא בלא"ה ידעינן דליכא מצוה דוהיתה עמו אלא במקום שנכנסת עמו ולא לבהכ"ס וגם ליכא טעמא דלמען ילמד וגו' שאסור גם להרהר שם בד"ת והגם די"ל דמש"ה יליף הש"ס מהא דוקרא בו כדי שלא נטעה לומר דגבי מלך יש בזה ענין מצוה שתהא נכנסת עמו בכ"מ או דליכא איסורא ליכנס בו בביהכ"ס כשנתונה בתיק או בקמיע אלא מדרבנן וממילא מה"ת הוי מצוה שתכנס עמו בכ"מ ומש"ה סד"א שנכנסת עמו כדי לקיים מ"ע של תורה אכתי יקשה דהא עכ"פ לא מוכח מהש"ס לאיסור]. וליכא למימר דהגם שאינו נכנס בה לביהכ"ס חשיב תמיד בלא הפסק כיון שבכל זמן ועת היא עמו ודוקא במקום בזיון שאינו מהרהר שם בדברי קדושה אינו עמו. דהא ביומא (דף ז') קאמר ור' שמעון סבר תמיד לרצון לפני ה' מאי תמיד אילימא תמיד על מצחו מי משכחת לה מי לא בעי מיעל לבהכ"ס ומי לא בעי מינם אלא תמיד מרצה הוא ולר' יהודה נמי הא כתיב תמיד ההוא תמיד שלא יסיח דעתו ממנו כו'. ואולי נימא דדוקא התם פריך דלא הוי תמיד שגם בשעת שינה אינו על מצחו כדקאמר ומי לא בעי מינם משא"כ הכא שגם בשעת שינה היא עמו שעושה אותה כמין קמיע ותולה בזרועו וע' בטוש"ע או"ח (סימן מ"ד) ואינה זזה ממנו אלא בבהמ"ר ובהכ"ס. גם י"ל דהכא שפיר כתיב תמיד דממילא נדע דהיינו במקום שיכול להרהר בדברי קדושה משא"כ גבי צין דכתיב תמיד לרצון להם שמרצה על ישראל משמע דתמיד מרצה הוא גם דלכתוב והיה על מצחו ואייתר תמיד לומר דתמיד מרצה. ועכ"פ ר' יוסי לטעמיה דחשיב תמיד הגם שאינו אלא בשעת תפלה לחוד ועיין בחגיגה (דף כ"ו) שלחן כתיב ביה תמיד מנורה לא כתיב בה תמיד והיינו ג"כ דתמיד הוי ממש. וע' מגילה (דף כ') ועיין שבת ודף קל"ג) דאמרי נהרדעי רבנן דפליגי עליה דר' יוסי היא ודלר' יוסי דאמר כי שבקי והדר מתחלי נמי תמיד הוא ה"נ פירש חוזר אע"פ שאין מעכבין דכולה גמר מילתא היא ועמ"ש השאג"א (סימן נ"א) אי הלכה כר"י משום דסתם תנא כוותיה במגילה ולפמ"ש משמע מסוגיות הש"ס דתמיד הוי ממש וע"ש שהביא ההיא דנדרים (דף ח') דכיון דאי בעי פטר נפשיה בק"ש שחרית וערבית מש"ה חייל שבועה עליה ומ"ש הר"ן דכל מידי דאתא מדרשא אע"פ שהוא מן התורה כיון דליתיה מפורש בקרא בהדיא שבועה חלה עליו ובק"ש מצי פטר נפשיה ממאי דכתיב בקרא בהדיא דהיינו בשכבך ובקומך וקרא דוהגית בו יומם ולילה לא נזכר בתורה והוי קרא דד"ק ביהושע והביא מ"ש הרא"ש לפרש והלא מושבע ועומד הוא דכתיב והגית בו יומם ולילה ומפרש דאי בעי פטר נפשיה בק"ש גם ממצות והגית בו וגו' וכן כתב הש"מ דלדעת הר"נ לא פטר נפשיה בק"ש אלא מהשבועה בס"ס ומידי והגית בו יומם ולילה לא פטר נפשיה אא"כ יעסוק בתורה כל היום ולדעה הרי"ץ והרא"ם אי בעי פטר נפשיה בק"ש והוי ת"ת רשות וכדקאמר במנחות דדבר זה אסור לאומרו בפני ע"ה ע"ש ולפמ"ש שצריך שימסור יום ללילה כו' יש לפרש דאי בעי פטר נפשיה בק"ש שו"ע שיכוון לקרות בשעה שמוסר יום ללילה כו' וכשיטת הסוברין שיכול להקדים ק"ש קודם צה"כ מעט. ויתחיל קריאתה קודם הלילה

ועפ"ז יתכן ליישב לענ"ד מה שתמה השאג"א על הרא"ש דמפרש דפטר נפשיה בק"ש גם ממצות והגית והיינו כר' יוסי דאף זה נקרא תמיד וא"כ אפילו פירש חוזר אף על ציצין שאינן מעכבין את המילה משום דכולה גמר מילתא היא ולאו אתחלתא אחריתא היא ובפרק ר"א דמילה פוסק הרא"ש כההיא ברייתא דפירש אינו חוזר והמה תרתי דסתרן אהדדי. ועפמ"ש מיושב דגם ר' יוסי מודה שאם פירש אינו חוזר משום דהוה התחלה אחריתי והא דאמר דאפילו אלו נוטלין ואלו מניחין אף זה היה תמיד היינו משום דלטעמיה דסבר מקצת היום ככולו ויליף ג"כ מישיבת אהרן ובניו וכשמוסר יום ללילה כו' הוי תמיד והא דאמרי נהרדעי רבנן דפליגי עליה דר' יוסי היא דתנן כו' טפחו של זה בצד טפחו של זה כו' אתיא כפום דדחי הש"ס בנזיר (דף ט"ו) דהא דר' יוסי אומר שומרת יום כנגד יום כו' ופטורה מלעשות פסח שני לאו משום דקסבר מקצת היום ככולו אלא משום דקסבר מכאן ולהבא הוא מטמא (והגם דאמרי נהרדעי הלכה כאבא שאול כמ"ש במו"ק דף י"ט היינו דוקא באבילות דרבנן) ולהך דיחויא ע"כ הא דא"ר יוסי דאף זה היה תמיד היינו משום דסבר דכי שבקי והדר מתחלי נמי כולה גמר מילתא היא. ורב לטעמיה דאמר יום שבעים עולה לכאן ולכאן וסבר דטעמא דר' יוסי הוי משום דקסבר מקצת היום ככולו וכן מסיק הש"ס התם וכמ"ש המפרש דהאי דקא משנינן דסבר מכאן ולהבא מטמא שינויא דחיקא הוא. ומש"ה א"ר גידל אמר רב האומר אשכים ואשנה פרק זה נדר גדול נדר כו' דכיון דאי בעי פטר נפשיה בק"ש שו"ע חייל שבועה עליה דלטעמיה דסבר כר' יוסי דמקצת היום ככולו בתחלתו או בסופו ופטר נפשיה גם ממצות והגית בו יומם ולילה כשמוסר יום ללילה (וע' ברכות דף כ"ז הא דמצלי של שבת כו' ומ"ש הרא"ש ומש"ש ויש לבאר גם לענין ק"ש של שחרית אם קראה משעלה עה"ש אם מוסר בזה לילה ליום ולחד מ"ד בירושלמי צריך שימסור גם לילה ליום והכא כתיב יומם ולילה אלא דגם בסופו הוי מקצת ככולו ודוקא באמצע לא וכמ"ש התוס') ומש"ה שפיר פסק הרא"ש דפירש אינו חוזר ומשום דאתחלתא אחריתי ולאו גמר מילתא היא דלמסקנת הש"ס בנזיר גם ר' יוסי מודה בזה וכמ"ש והא דאמרי נהרדעי הוי כהס"ד וכהסוגיא דפסחים (דף פ"א) וכמ"ש ומש"ה אמר בירושלמי שבת שם א"ר יוחנן דברי ר' יוסי אפי' על ציצין שאין מעכבין המילה אם פירש חוזר היי דין ר' יוסי הי דתנינן תמן ר' יוסי אומר י"ט הראשון של חג שחל להיות בשבת ושכח והוציא את הלולב כו' ולא מייתי מהך ר' יוסי דתמיד משום דר' יוחנן לטעמיה בירושל' דיומא דאמר מישיבת אהרן ובניו למד ר' יוסי כו' ובזה יתיישב ג"כ קושיית הש"ק על הפ"י ביומא (דף ו') שהבאתי למעלה די"ל דהתוס' ישנים כתבו