אבן הראשה קלז

של הקב"ה אתם הבו גודל וכיון שבק"ש הוא מקבל עול מלכות שמים תחלה וגם אומר בשכמל"ו וע' פסחים (דף נ"ו) הוא נותן גדולה להי"ת בקבלת עמ"ש ואמירת בשכמל"ו וקבלת מצות אהבת ה' וכל פ' שמע ופרשת והיה אם שמוע הוא מקבלת עמ"ש ומצות ומש"ה א"צ לברך לפניה מה"ת וכשלומד בתורה בעלמא שאינו מתחיל בלימודו מגדולת ה' וקבלת עמ"ש צריך לברך לפניה מה"ת וגם י"ל דנהי דס"ל לרבינא דהרהור כדיבור דמי אפילו בדוכתא דכתב רחמנא דיבור מ"מ לענין חיוב בה"ת דיליף מקרא דכי שם ה' אקרא בשירת האזינו דכתיב וידבר משה באזני כל קהל ישראל את דברי השירה ליכא למילף מינה לענין הרהור שאינו דבר הנשמע לאזני אחרים (ושומע כעונה) וגם דנהי דסבר דכדיבור דמי לענין שיצא מ"מ לאו כדיבור דמי לענין שיהא בע"ק אסור להרהר וכמ"ש כדאשכחן בסיני ועמ"ש התוס' ומש"ה כשמהרהר בק"ש א"צ לברך לפניה מה"ת ולעולם מודה דבה"ת הוה חיובא מה"ת, ורב יהודה בודאי סובר דהוי מה"ת וגם בחיוב מדבריהם אמר בעירובין (דף כ"א) העובר על ד"ס כו' ועיין בשבת (דף מ') וביבמות (דף כ') שאינו מקיים דברי חכמים קדוש הוא דלא מיקרי כו' ועיין בנדה (דף י"ב) ואיך יתכן לומר שלא ברכו בה"ת

והר"נ כתב בשם ה"ר יונה ז"ל שעוסקין היו בתורה תמיד ולפיכך היו חכמים ונביאים תמהים על מה אבדה הארץ עד שפרשו הקב"ה בעצמו שהוא יודע מעמקי הלב שלא היו מברכין בתורה תחלה כלומר שלא היתה התורה חשובה בעיניהם כ"כ שיהא ראוי לברך עליה שלא היו עוסקים בה לשמה ומתוך כך היו מזלזלין בברכתה והיינו לא הלכו בה כלומר בכונתה ולשמה עכ"ל והדברים צריכין ביאור שאם למדו שלא לשמה שלא ע"מ לעשות שנוח לו שלא נברא כמ"ש בברכות (דף י"ז) ועמ"ש התוס' בסוטה (חף כ"ב) דהיינו כשאינו עוסק בתורה כדי לקיים אלא להוסיף על חטאתו פשע שאע"פ שידע שעובר לא מנע מכל פאות לבו כו' ועמ"ש התוס' בפסחים (נ') ותענית (ז') ונזיר (כ"ג) הוא מזלזל גם בכל המצות והוא דבר הניכר לכל וגם כשלומד כדי לקנטר הוא דבר גלוי וא"כ אכתי יקשה דכשנשאל לחכמים ולנביאים למה לא פרשוהו והלא דבר גלוי היה וקל לפרש ואם נזהרו בכל המצות אלא שלא עסקו בתורה לשמה ממש וכההיא דלעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אפילו שלא לשמה כו' ומאהבת קיבול פרס וכה"ג לא היה להם לזלזל בבה"ת ובש"מ בשם הרא"מ ז"ל שאין מברכין בתורה תחלה קודם שמתחילין ללמוד ונראה שאינם לומדים לשם שמים וצריך להבין למה יזלזלו בזה המצוה דהוי חיובא מה"ת

ולכאורה יתכן ליישב לפום דקיי"ל דהשכים לשנות משקרא קיש א"צ לברך שכבר נפטר באהבה רבה וכיון שהם קראו ק"ש משהאיר היום ואז קראו והתפללו ולפרש"י אסור ללמוד משהגיע זמן תפלה ועיין (סימן פ"ט סעיף ו') וגם לפמ"ש התוס' (דף ה') ד"ה אלא דשרי ללמוד קודם אכתי כיון שהיה דרכם לקרות ולהתפלל מיד שהאיר היום כבר נפטרו באה"ר ועיין (סימן מ"ז סעיף ז') והם למדו אח"כ מיד בלא הפסק ומ"ש שלא ברכו בתורה תחלה היינו כדפרש"י ותוס' כשהם משכימים ללמוד תורה והיינו שהשכימו קודם אור היום ואז לא נפטרו עדיין באה"ר ועמ"ש התוס' בברכות שהיה אומר ר"ת דכשאדם עומד ממטתו בלילה ללמוד שא"צ לברך בה"ת מפני שבה"ת של אתמול שחרית פוטרת עד שחרית אחרת וכתבו התוס' דלא נהירא וכמ"ש הרא"ש ובטוש"ע שהמשכים קודם אור היום ללמוד מברך בה"ת. והנה במנחות (דף צ"ט) א"ר אמי מדבריו של ר' יוסי (שאמר גבי לחה"פ דאפילו סילק את הישנה שחרית וסידר את החדשה ערבית אין בכך כלום) נלמוד אפי' לא שנה אדם אלא פרק אחד שחרית ופרק אחד ערבית קיים מצות לא ימוש ספר התורה הזה מפיך ובירושלמי ריש יומא אמר ר"י מישיבת אהרן ובניו למד ר' יוסי כמה דתימר בישיבת אהרן ובניו צריך שימסור יום ללילה ולילה ליום הכא צריך שימסור יום ללילה ולילה ליום (דכתיב ופתח אהל מועד תשבו יומם ולילה שבעת ימים ולא ישבו כל היום וכל הלילה אלא שבאו בסוף היום וישבו עד מקצת הלילה ובאו בסוף הלילה וישבו עד מקצת היום) ר' חייה בר יוסה אמר מכיון שמסר יום ללילה דיו ומבואר מזה כמ"ש המ"א (ריש סימן א') בשם השל"ה שצריך לחבר יום ולילה בתורה או בתפלה הן בבקר הן בערב שכשמוסר יום ללילה בד"ת קיים מצות לא ימוש כמו בלחה"פ (ושמעתי שכבר קדמוני להביא סמך לדברי השל"ה מהירושלמי) וי"ל ג"כ דר' יוסי לטעמיה דסבר בנזיר (דף ט"ז) דמקצת היום ככולו ועמ"ש התוס' בפסחים (דף פ"א) דל"א מקצת היום ככולו אלא או תחלתו או סופו אבל אמצע לא ומש"ה כשמוסר יום ללילה מקיים מ"ש והגית בו יומם ולילה. ויש להעיר בזה ממ"ש בירושלמי סוכה (פ"ב הלכה ז') והביאו התוס' (דף כ"ז) דטעמא דר"א דאמר י"ד סעודות חייב אדם לאכול בסוכה אחת ביום ואחת בלילה דנאמר כאן תשבו ונאמר להלן ופתח אוה"מ תשבו יומם ולילה מה ישיבה שנאמר להלן עשה בה את הלילות כימים אף ישיבה שנאמר כאן נעשה בה את הלילות כימים ול"א דומיא דהתם שימסור יום ללילה ובסוכה (דף מ"ג) נאמר כאן תשבו ונאמר במלואים תשבו מה להלן ימים ואפי' לילות אף כאן ימים ואפי' לילות ולא סגי כשמוסר יום ללילה דומיא דמלואים אך בלא"ה כתבו התוס' דלא לגמרי יליף ממלואים דהתם א"א לישן בעזרה כו' ועמ"ש התוד"ה וסוכה דאי משום תשבו כעין תדורו מה דירה בין ביום בין בלילה שאני הכא דמעטיה קרא בהדיא ללילות דשבעת ימים משמע ימים ולא לילות ע"ש ומש"ה י"ל דבתר דיליף מגז"ש דמלואים דאפי' לילות ולא אמרינן ימים דוקא ולא הוקש ללולב הדר איכא למילף כעין תדורו דהוי כל היום וכל הלילה. ועפ"ז י"ל דמ"ש הש"ס דילן בטעמא דר"א דתשבו כעין תדורו מה דירה אחת ביום ואחת בלילה כו' אינו סותר למ"ש הירושלמי דיליף בגז"ש דמלואים דר"א יליף מגז"ש ומהא דכעין תדורו דאצטריך לשני הילפותות דמהא דכעין תדורו סד"א דשאני הכא דמעטיה קרא בהדיא כו' ומגז"ש דמלואים סד"א דסגי כשמוסר יום ללילה ומשני הילפותות כהדדי הוא דגמר לה דאף סוכה אחת ביום ואחת בלילה ודממילא חייב לאכול בסוכה י"ד סעודות, ועדיין קשה מהא דאמר דנין דבר שמצותו כל היום כו' ופרש"י דמילואים מצותה כל היום לישב בעזרה ושלא לצאת כדכתיב ומפתח אוה"מ לא תצאו ז' ימים ונאמר תשבו יומם ולילה ז' ימים וצ"ל דס"ל להך ברייתא שישבו כל היום ממש וכרבנן דר' יוסי דאמרי גבי לחה"פ טפחו של זה בצד טפחו של זה שנא' לפני תמיד וס"ל גם בישיבת אהרן ובניו שישבו כל היום ור' יוסי סבר שהיו מוסרין יום ללילה ויליף מינה דאפילו אלו נוטלין ואלו מניחין אף היא היתה תמיד ומ"מ גם לר' יוסי חייב בסוכה כל היום והלילה לפום דמסיק תשבו תשבו לגז"ש והדר ילפינן כעין תדורו וכמ"ש. ובזה יתיישב קצת קושיית הש"ק שם על מ"ש הת"י ביומא (דף ו') ד"ה מביתו שאהרן ובניו היו יושבין תמיד פתח אוה"מ והקשה מדברי הירושל' ולפמ"ש הוי בפלוגתא

וי"ל ג"כ דר' יוסי לטעמיה בסנהדרין (דף כ"ב) דאמר וכתב את משנה התורה הזאת כתב הראוי להשתנות ור"א המודעי סבר דכתב זה לא נשתנה כל עיקר ומה אני מקיים את משנה התורה הזאת לשתי תורות אחת שיוצאת ונכנסת עמו ואחת המונחת לו בבית גנזיו אותה שיוצאה ונכנסת עמו עושה כמין קמיע ותולה בזרועו שנאמר שויתי