אבן הראשה קלה

בל יקחו עמהם הטף למען ישקעו בטומאת מצרים ובציו להם עבדי עולם. ואחר מכת החשך אמר רק צאנכם ובקרכם יצג גם טפכם ילך עמכם וחשב מזמות בל יוכלו לזבוח לה' (ולבטל את הע"ג שעבדו לטלה) ולא יטהרו מטומאתם אף בצאתם ימים אחדים. ואחר מכת בכורות שאמרו כלנו מתים לא יכול עוד לאחר צאתם אף רגע וימהר לאמר קומו צאו מתוך עמי וגו' ולכו עבדו את ה' כדברכם ורמז שיהיה כדבריהם כי ילכו דרך ג"י במדבר לזבוח לה' ואח"כ ישובו למצרים. ואף כי עתה כבר ידע שלא יושקעו בטומאת מצרים וישארו עבדי ה' בכ"ז היה חפץ כי יעבדהו עוד עד סוף הת' שנה [ולפמ"ש בב"ב (דף מ"ח) דאגב אונסיה גמר ומקנה וכופין אותו עד שיאמר רוצה אני גם פרעה אגב אונסיה גמר ונתן רשות וחשיב ברצונו ממש הגם דגבי פרעה שהיה רשע לא שייכה סברת הרמב"ם שבעצם נפשו הוא חפץ לעשות הטוב אכתי אגב אונסיה כו' וזה לא חשיב כמתנה גם דהכא הוי אונס גדול ביותר ופ' גיטין (דף נ"ה) ומש"ש וכאשר חזק ה' את לבבו לא היה כאיש נדהם ונבהל מרוב פחד וגם אחר מכת בכורות אמר להם ברוח שקטה עבדו את ה' כדברכם ושישובו למצרים וכאיש אשר לא ידע פחד ומגור ונחשב כמו שנתן להם רשות ברצונו ממש]. ולזה אמר הי"ת למשה דבר נא באזני העם וישאלו איש מאת רעהו וגו' לפי שלא נשלם עדיין הזמן ארבע מאות שנה שיצאו ברכוש גדול בע"כ של המצריים רק שנתן ה' חן העם בעיני מצרים וישאלום וכדי שיתקיים הבטחת ה' לאותו צדיק אאע"ה ואחרי כן יצאו ברכוש גדול וכמו שנתקיים מ"ש ועבדום וענו אותם באיכות השעבוד באשר קושי השעבוד השלים ל כי מספר השנים היה מעט מזה. וזה מ"ש הש"ס איל ולואי שנצא בעצמנו משל לאדם שהיה חבוש בבית האסורין והיו אומרין לו בני אדם מוציאין אותך למחר מבית האסורים ונותנין לך ממון הרבה ואמר להם בבקשה מכם הוציאוני היום ואיני מבקש כלום, שדומה להנמשל שאם יהיו משועבדים עד כלות ת' שנה יצאו ברכוש גדול ויקחו ביד חזקה בשכר עבודתם [וע' סנהדרין ודף צ"א) תנו לנו שכר עבודה של ס' רבוא ששעבדתם במצרים כו'] ואמרו הלואי שנצא בעצמנו היום וטוב לנו שנצא עתה בלא רכוש גדול ובכל זאת נתקיים גם עתה הבטחת ה' היציאה ברכוש גדול ע"י שאלה. [והוצרכו לשאול מהמצרים ולא נתן להם הי"ת בעצמו רכוש גדול דכיון שהיו עדיין עבדים למצרים כל מה שקנה עבד קנה רבו וגם כדאקני ליה אחר מנה וא"ל ע"מ שאין לרבך רשות בו סבר ר"מ דקני רביה וכמבואר בקדושין (דף כ"ג) ור"א אמר דכל כה"ג כ"ע לא פליגי דקני עבד וקני רביה ויעו"ש בפוס' וגם אי נימא דר"מ לטעמיה דסבר מתנה עמ"ש בתורה תנאו בטל וכמ"ש הרשב"א וסבר נמי תפוס לשון ראשון ודמשכחת למ"ד תנאו קיים שלא יקנה רביה יהיה פתחון פה וטענה לומר שלקחו בעול דעבד שקנה נכסים עבד למי ונכסים למי ולזאת נתן הי"ת את חן העם בעיני מצרים שהשאילום בעצמם. וגם שבלשון ההבטחה ואח"כ יצאו ברכוש גדול מבואר שיהא הרכוש של המשעבדים אותם ולקחו בשאלה כדי שיתקיימו דברי ה'. וגם כי בהיותם עוד אז משוקעים בטומאת מצרים לא היו ראויים עוד לעשות להם נסים גלויים להשפיע להם טובה ועשה רק נסים גלויים להעניש המצרים ביד פשעם באשר כבדה חטאתם כי הרבו להצר מאד לישראל ולזה בקריעת ים סוף טען שר של מצרים מה נשתנו אלו כו' ולא קודם לזה ועוד יבואר בזה]. והנה ישראל לא הלכו רק דרך ג"י ואח"כ שבו וחנו לפני פי החירות לאחוריהם לצד מצרים ולפרעה הוגד כי ברח העם ולא ישובו עוד למצרים. ואולי חשב כי באמרם נלכה דרך ג"י הוא שיהא כל מהלכם בהליכה וחזרה רק דרך ג"י וכיון שראה ביום הרביעי שלא שבו עוד רדף אחריהם בחמישי וששי וחשב שירדפם וישיגם ולא יצילם ה' מידו באשר הצדק אתו להכריחם לשוב למצרים ולעבדו עד כלות ת' שנה. ובאמת הלכו רק דרך ג"י וכאשר צעקו אל ה' מפחד מצרים הרודפים אחריהם קרע הי"ת את הים לפני בנ"י ומצרים רדפו אחריהם תוך הים בחשבם כי ירדפו בצדק אחר בנ"י הבורחים ולא יענשו על מעשיהם ולזה אמר הי"ת למשה נטה את ידך על הים וישבו המים על מצרים וגו' וישב הים לפנות בקר לאיתנו שהי"ת עשה נס בקיעת הים רק לישראל ולא להמצרים שאינם ראויין לנס ושב הים לאיתנו ונטבעו בתוך הים וספו תמו המעבידים והמשעבדים. וכבר נתקיים מ"ש וענו אותם ת' שנה באיכות השעבוד רק שהיה מקום טענה למצרים לומר שיתקיים גם מספר השנים ממש ולא הענישם ע"ז במכה ומגפה רק ברדפם אחר ישראל בתוך הים והם לא היו ראויים לנס ירדו במצולות הים ונטבעו והכחיד הי"ת אותם מן הארץ באופן אשר לא יהיה שום טענה ופתחון פה לאה"ע לאמר כי עשה להם הי"ת עול ח"ו. ובזה מבואר מ"ש במדרש וילקוט פסוק ויסעו בנ"י מרעמסס. א"ל האוקטורין הגיע פרוטגמא שלכם לחזור למצרים שנא' דרך ג"י כו' א"ל משה חזרו לאחוריכן כיון שתקע קרן לחזור התחילו מחוסרי אמנה שבישראל מתלשין בשערן ומקרעין לכסותן עד שא"ל משה מפי הקב"ה נאמר לי שאתם בני חורין כו' שא"ל חזרו לאחוריכן כדברי פרעה שעדיין תלוי ברשיונו, ואח"כ א"ל שנאמר לו מפי הקב"ה שהם בני חורין ולא ישובו עוד למצרים באשר יסופו ויאבדו המשעבדים ברדפם אחריהם. ומ"ש בתנחומא וילקוט על הכתוב דויקרא למשה ולאהרן לילה וגו' למה לא מתו כולם במכת בכורות אלא בים אמר רשב"נ כו' הוא כי כאשר לא נתנום ללכת אף דרך ג"י היו ראויים להענש במיתה וכמ"ש כי עתה שלחתי את ידי ואך אותך ואת עמך בדבר ותכחד מן הארץ ואולם בעבור זאת העמדתיך וגו' שלא היה להם שום טענה ופתחון פה על מה שלא נתנום ללכת דרך ג"י לזבוח לה' וכנתבאר למעלה ומ"ש בילקוט בפסוק קומו צאו התחיל פרעה צווח לשעבר הייתם עבדי אבל עכשיו הרי אתם בני חורין הרי אתם ברשותכם צריכין אתם להלל להקב"ה שאתם עבדיו היינו שעשה כמו שא"ל משה אמור הרי אתם עבדיו של הקב"ה והם בני חורין משעבוד הנפש שיטהרו מטומאת מצרים ויהיו עבדי ה' ולא מחל שעבוד הגוף לגמרי או דלענין זה דהוי כתלוה ויהיב מרוב פחד וגם אם נתנן ללכת דרך ג"י חדלו המכות היה לו טענה שישובו אחר ג"י ואפשר שאמר שהם בני חורין וברשותם על משך הזמן שילכו לזבוח לה' שיהיו עבדי ה' ושלא יחשבו באותן הימים עבדים למצרים וכדי שיוכלו ליטהר מטומאתם ויקדש נפשם לה'. ובילקוט שופטים בדבורה וברק ליל פסח היה אותו הלילה כו' היכן הם הפלאים שעשה ה' לאבותינו בלילה הזה כו' וע' סה"ד שהיה שנת תרל"ו ונשלם אז זמן ת' שנה זמן הגאולה. ובברכות (דף נ"ט) גמירי דזעפא תרתי שעי לא קאי כו' והוא בערך פ"ג שנה לפ"ז החשבון ומשה היה בן פ' ואהרן בן פ"ג בעת עמדו לפני פרעה וע' גיטין (דף פ"ח) מהרה דמרי עלמא כו'

וכאשר במצרים ראו נפלאות ה' להעניש המצרים ולא ראו עוד חסדי ה' ונפלאותיו להטיב כתוב בקי"ס ויאמינו בה' שהוא מדת הרחמים בקרעו לפניהם הים (וכמ"ש כי ה' נלחם להם במצרים שע"י רחמי ה' ונס קי"ס נענשו המצרים) ועל מה שאמר ה' ילחם לכם ואתם תחרשון אמר הי"ת למשה מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו ובמדרש אמור לסם שיסיעו דברים מלבן אמש היו אומרים המבלי אין קברים במצרים ועכשיו אתה מרבה בתפלה כו'