אבן הראשה קלג

ממצרים ולא יכלו להתמהמה ויש להבין הלא לא גורשו ממצרים רק באשר אמרו כלנו מתים ואם היה חפץ הי"ת שיתמהמהו עוד במצרים היו מניחין אותם ויכלו להתמהמה הרבה בחפץ ה'. וכבר ביארו חכמי האמת שכבר היו משוקעים במ"ט שערי טומאה ואילו התמהמהו עוד במצרים היו באים לשער החמשים ונשקעו בטומאה ולא יכלו להגאל לעולם. ולזאת לא יכלו להתמהמה עוד במצרים, אמנם בראשית ההשקפה יפלא הדבר אשר בשנים הרבים שהיו במצרים לא נשקעו בטומאה כ"כ ואילו התמהמהו מעט עד שחמץ בצקם נשקעו בטומאת מצרים ולא יכלו להגאל

ויתכן לבאר עפמ"ש הרמב"ן בהא דשית אלפי שני הוי עלמא שהוא כנגד ששת ימי בראשית וכמ"ש רז"ל דיומו של הקב"ה אלף שנה וכמ"ש ביום אכלך ממנו (מעץ הדעת) וגו' וכמ"ש כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול וגו' והאלף השביעי קודש לה' כנגד יום השביעי שהוא שבת והתורה ניתנה באלם השלישי שהוא כנגד יום השלישי יום שהוכפל בו כי טוב ואין טוב אלא תורה יע"ש. והנה בשבת פ"ח) אמר בריך רחמנא דיהב אוריאן תליתאי לעם תליתאי על ידי תליתאי ביום תליתאי בירחא תליתאי והוא ג"כ באלף השלישי שהוא כנגד יום השלישי. והנה היום מתחלק לערב ובוקר כמ"ש ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד ברישא חשוכא והדר נהורא וא"כ המחצה הראשון מהאלף שנים היינו ת"ק שנה הוא ערב והת"ק שנה השניים הוא יום השלישי. וזמן כניסת ישראל לארץ היה בערך שנת ב' אלפים תק"ב ליצירה אחר השבע שכבשו ושבע שחלקו וכבר נכנסו שנת תפ"ח שהוא כמו י"ב שנה ומחצה קודם ת"ק שהוא חלק אחד משמונים שהוא י"ח מינוט והוא שיעור מיל קודם הנץ ושנת תק"ב הוא סוף נץ החמה של יום השלישי דמתחלת הנץ יש כשליש עישור שעה עד שעולה כל גוף השמש על הארץ (וכמבואר בבאה"ג סימן נ"ח) שהוא חלק אחד מתש"כ שהוא קרוב לשנה ומחצה. וזמן יציאת ישראל ממצרים ומתן תורה שהיה שנת ב"א תמ"ח שהוא כמו רב שנה קודם שנת תק"א שהוא תחלת היום הוא בעמוד השחר של יום השלישי כי מעמוד השחר עד הנץ הוא ערך שעה וחומש שהוא חלק אחד מעשרים ביום שעולה חמשים שנה לפי החשבון הזה ועוד קדם מעט לזה שהוא בהתחלת הברקת השחר. ובירושלמי ריש ברכות ובמדרש דכשראו אילת השחר שבקע אורה א"ר חייא רבה לר"ש בן חלפתא כך היא גאולתן של ישראל בתחלה קימעא קימעא כל מה שהיא הולכת היא רבה והולכת כו' וכן יצאו ישראל ממצרים בהתחלת הברקת השחר ונכנסו לארץ בנץ החמה וברית בין הבתרים היה בסוף אלף השני קודם שנכנס האלף השלישי ולפמ"ש בסדר הדורות היה זה בשנת אלף תתקצ"ו ויעקב ובניו ירדו למצרים שנת ב"א רל"ח והיה ברית בין הבתרים בסוף היום השני כשנטה להעריב ובליל שלישי היה הגלות שנדמה ללילה ואחר חצות הלילה התחיל השעבוד רדו שנים פד עמוד השחר שאז נגאלו, ויש לבאר ולדקדק בחשבון השנים וחלקי השעה שיעלה הכל במכוון ובדקדוק. ויתכן לבאר בזה הכתובים בברית בין הבתרים, ויאמר אליו קחה לי עגלה משולשת ועז משלשת ואיל משולש וגו' המרמז למ"ש אוריאן תליתאי לעם תליתאי ע"י תליתאי כו' שהכל משולש בברית התורה שכרת ה' עם זרע אברהם. ואח"כ כתוב ויהי השמש לבוא ותרדמה נפלה על אברם והנה אימה חשכה גדולה נפלת עליו ויאמר לאברם ידע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה שראה במחזה הנבואה כאשר היה השמש של יום השני לבא ונטה להעריב ולהתחיל ליל יום השלישי כי בלילה ההוא יהיה חשך הגלות פ' שנה שהתחיל החשבון משנולד יצחק (ומצאת הכוכבים עד תחלת הברקת השחר יעלה ח' שנים לפי החשבון). ואחר זה כתוב ויהי השמש באה ועלטה היה והנה תנור עשן ולפיד אש אשר עבר בין הגזרים האלה, וריש ברכות בהא דכתיב ובא השמש וטהר פריך דלמא ביאת אורו הוא ומאי וטהר וטהר גברא ופרש"י שיאיר השמש ביום השמיני ויטהר ומשני א"כ לימא קרא ויטהר מאי וטהר כו' ע"ש וא"כ יתכן לפרש שראה במחזה הנבואה שהשמש באה ועלטה היה שהוא בעת התחלת הברקת השחר שמבשר ביאת השמש ועוד עלטה היה שלא האיר עוד היום ואך התחיל השחר להבריק ואז היה יציאת מצרים ומתן תורה שכתב בו ויעל עשנו כעשן הכבשן והוא אשר עבר בין הגזרים האלה. ועיין בשבת (דף פ"ו) שגם מתן תורה היה בעמוד השחר. ואח"ז כתוב ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית לאמר לזרעך נתתי את הארץ הזאת וגו' שהוא ביום השלישי אחר שהניצה החמה שאז נכנסו ישראל לארץ וירשוה. ובמד"ר שהראה לו ד' דברים כו' ומתן תורה כו'. והבית ראשון נבנה אחר ת"פ שנה לצאת ישראל ממצרים ובסוף ימי שלמה העריב שמשו של יום השלישי ומעמוד השחר של יום השלישי עד הערב שמשו היה לישראל אורה. (וע' בשל"ה על הכתוב יתחטא בו ביום הג' וביום הז' יטהר שהמחטא ומטהר עצמו בתורה שניתנה ביום השלישי יטהר באלף השביעי שכולו שבת. וע' בספרים שמתחלת קדושת שבת שתי שעות קודם חצות יום הששי והוא כמ"ש באותיות דר"ע והובא בספרים. ואולי זה כוונת הש"ס בפסחים (דף נ') עד שהסוס רץ ומציל ופרש"י כשיעור מרוצת הסוס עד חצי היום דהיינו עד חצי יום הששי). וידוע שמקצת תחלת היום ככולו [והיום חלוק מהלילה שלפניו לענין זה כמו בקדשים ועמ"ש התוס' בנדה דף ע"ב] ומראש יעד הי"ת שיהא האלף השלישי תורה ושבתחלת יום השלישי כבר יקדשו ויטהרו ישראל ויהיו מוכנים לקבל התורה ואילו עבר ח"ו רגע אחד מהתחלת יום השלישי בטומאה כשהיו עדיין במצרים לא יכלו לטהר עוד כל היום ההוא ונשקעו בטומאת מצרים ולא יכלו לקבל התורה. ולזאת כאשר בעמוד השחר של ט"ו ניסן שנת ב"א תמ"ח היה לפי חשבון יומו של הקב"ה כב"י (וכמ"ש בסנהדרין דף צ"ז) התחלת עמוד השחר של יום השלישי לא יכלו להתמהמה יותר אף רגע בטומאת מצרים ונחפזו לצאת ממצרים בלי התמהמה, וז"ש כי גרשו ממצרים והגם שאילו הסכים הי"ת שיתמהמהו עוד לא גרשו בחפזון, אמר ולא יכלו להתמהמה מטעם המבואר:

והנה השעבוד היה רק רד"ו שנה וכתוב ת' שנה לפי שהשלים קושי השעבוד כמ"ש רז"ל ואולי לזה אמר הי"ת לאברהם בלשון ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה בלשון דמשתמע שיהיו ת' שנה בעבדות ממש (ומשנולד יצחק לא היה עדיין בענוי ועבדות) ולא אמר לו בפירוש סכום שני השעבוד ושיהא שעבוד קשה ביותר, באשר העבד היודע נאמנה כי מהרה יצא חפשי ממאסרו לא יכבד עליו כ"כ גם שעבוד קשה ואכזרי בהיות לבו שמח ובטוח כי בעוד ימי מספר ישוב לחזות חיים נעימים ימי דרור וחופש, ולא כן בחשבו כי אבד ממנו כל תקוה ועד נצח יהיה אסיר בבור השבי ביד מציקיו כי אז יצרח מר מקרב לבו ולא ידע נוחם לנפשו. והנה זקני ישראל אף בהיותם עבדים ומשועבדים למצרים ידעו בקבלה נאמנה מאבותיהם את אשר אמר הי"ת לאברהם אבינו ע"ה ולזרעו אחריו וכמ"ש במדרש ולכך אמר הקב"ה למשה לך ואספת את זקני ישראל אמר להם פקד פקדתי א"ל מסורת היא בידם מיוסף שבלשון הזה אני גואלם לך אמור להם זה הסימן כו' מיד ושמעו לקולך למה שמסורת גאולה הוא בידם שכל גואל שיבא ויאמר להם פקידה כפולה גואל של אמת הוא ע"ש ואם אמר הי"ת לאברהם סכום שני השעבוד בבירור היו