אבן הראשה קכג

מש"ה כשבבאין בבת אחת שאין, כאן קדושה שקדם לה הוי בכור דדברי הרב שומעין. משא"כ הכא דבמכירתו הולד לארמאי נפקע בו קדושת בכורה בעצם ולא שייך דברי הרב כיון שפטורה מבכורה מצד הדין (ולפ"ז י"ל דסובר האו"ז כמ"ד למפרע קדוש). ואין להקשות מדקאמר היינו דבעי אילפא אמר על הלקט כו' דהא לפ"ז לא דמי לאמר על הלקט עם נשירת רובו יהא הפקר דאף אם נאמר הפקר הוה משום דממילא אין בו חיוב לקט וכדפרש"י דלא מחייב בלקט אלא כל שהוא אוכל ונשמר הכא דאין הקדש הולד פוער מבכורה אלא מפני שאינו חל על קדושה שקדם לו כיון שלא קדמה הקדושה דהא עם יציאת רובו הוא דהוי עולה ממילא בכור הוי וגם ישאר קושיית הקצוה"ח מהא דאמר על הלקט כו' דלא קשיא דהא עיקר הטעם דהפקר פטור מלקט הוא משום שאינו נשמר וילפינן מקצירך דדרכו להיות משומר ואין סברא לומר דברגע הראשונה שאמר להפקיר יהא חשוב תיכף כאינו נשמר דהא לא עבר עדיין זמן שלא היה נשמר ופטור ההפקר בא לאחר זמן אמירתו דאז נחשב כאינו נשמר כיון שהפקירו מקודם ודמי לקט לבכור דכמו דבבכור בעינן שקדושת העולה תחול מקודם רגע אחת ואז מפקיע קדושת בכורה שאינה יכולה לחול על קדושה שקדמה כמו כן אמרינן גם בלקט דבעינן שההפקר יחול רגע אחת מקודם ואז לא חל הלקט והא דמיבעי ליה אמר על הלקט וכו' לא מיבעי ליה משום דהפקר יפטור מלקט דזה אינו כיון שלא היה הפקר מקודם ומיבעי ליה כיון דעם נשירת רובו הוא דחל הלקט והוא אמר שיהא הפקר ג"כ באותו רגע איזה מהן חלה הא עדיף או הא אבל פשיטא דהלקט חל וכן גבי בכור שאמר יהא עולה נמי מיבעי ליה כיון דברגע יציאתו לעולם חלו שניהם הי עדיף שתחול אם קדושת העולה עדיפא דכליל הוא או בכור שקדושתו מרחם ופשיט אביי שפיר דקדושת התורה עדיפא מקדושתו בין לענין בכור בין לענין לקט דדברי הרב קודמין והוי בכור ולקט וכ"ז גבי בכור ולקט דחלו שניהם ובעי הי עדיף וגבי מוכר לארמאי שהמכירה פוטרת בעצם קדושת בכורה לא שייך לומר דברי הרב קודמין דכיון דנימא דהמכירה חלה אין כאן דברי הרב כלל דמעולם לא היה עליה קדושת בכורה

ועפ"ז יש ליישב קושיית רי"ט אלגזי פ"ג מבכורות לפום דפסק הרמב"ם דלמפרע הוא קדוש ומ"מ כתב דדוקא אמר על הבכור עם יציאת רובו יהא עולה הוי בכור אבל אמר עם יציאת מיעוטו הוי עולה דהא כתב הרמב"ם פ"ו מערכין שהאומר זה יהא הקדש מעכשיו לאחר ל' יום אם הקדישו בתוך הל' יום למזבח אינו קדוש וקיי"ל לענין קדושין דהאומר מעכשיו לאחר ל' יום ספק תנאה ספק חזרה הוא וכיון דלצד שהוא תנאה מתלי תלי קדושת בד"ה עד ל' יום ומ"מ אם הקדישו בתוך הל' יום אינו קדוש יקשה הא דהכא אע"ג שקדוש למפרע כיון דמתלי תלי קדושת בכור עד שיצא רובו קדוש קדושת עולה. ועפמ"ש י"ל דשאני הכא דכיון שקדם והקדישו עולה ושוב אין קדושת בכורה חלה על קדושה שקדם לה וגם דתקדיש כתיב ולא שכבר קדוש לא היה בה למפרע קדושת בכורה דדוקא כשחל עליו קדושת בכורה ביציאת רובו קדוש למפרע מיציאת מיעוטו משא"כ כשהקדישו בתוך ל' יום למזבח שלא נפקע בזה מה שהקדישו מעכשיו לאחר ל' יום לבד"ה דהא גם המקדיש קדשי מזבח לבד"ה ההקדש חל עליו ותפדה ויפלו דמיה לבדק הבית וא"כ לא חזר ובטל בזה, קדושת בד"ה שעליו וכיון שקדושה מעכשיו קדושת בד"ה אין קדושת מזבח חלה עליה ובלא"ה י"ל דכמו דניחא לצד שהוא חזרה משום דאין חזרה בהקדש אפי' תכ"ד ה"נ ניחא לצד שהוא תנאה אם לא יחזור בו תוך ל' כיון דל"מ חזרה ואינו חסר השלמת התנאי למעשה ההקדש אלא שעשה תנאי שאם יחזור בו לא יחול ההקדש אינו חל הקדושה למזבח שיחזור בזה מקדושה ראשונה משא"כ הכא שכיון שהקדישו עולה נפקע מעצמו למפרע קדושת בכורה וא"צ לחזרה כלל

ועפמ"ש י"ל קושיית התוס' ד"ה והמשתתף דהכא ממעטים שותפות ארמאי מבישראל ובחולין (קל"ה) קאמר בקרך וצאנך למה לי למעוטי שותפות ארמאי די"ל מתניתין אתי כרשב"ג דולדות קדשים בהויתן קדושין וליכא למעט הקדש מבכורה משום דתקדיש כתיב ולא שכבר קדוש כיון דבהויתן קדושין ואצטריך בקרך למעט הקדש ואצטריך למעט שותפות ארמאי מבישראל דמיעוט בקרך אתי להקדש וסוגיא דחולין אתי כרבנן דולדות קדשים במעי אימן קדושין ונוכל למעט הקדש משום דתקדיש כתיב ולא שכבר קדוש ומיעוטא דבקרך אתי למעט שותפות ארמאי אך אי נימא דבקרך ממעט של הפקר א"כ גם למ"ד במעי אימן קדושין ולא אצטריך למעט הקדש מבקרך לא אייתר לשותפות ארמאי דאצטריך למעט הפקר. ויקשה הגמ' דחולין (קל"ה) דפריך אלא בקרך וצאנך ל"ל דהא אצטריך למעט של הפקר ואין לומר דהש"ס כבר מייתי קרא דבכורות בקרכם וצאנכם לאתויי שותפות ומהאי קרא ג"כ יש למעט בקרכם ולא של הפקר ושפיר מקשה בקרך למה לי אלא דאתי לדייק מדנקט בקרך בלשון יחיד למעט שותפות ארמאי ולא נקט למעט שותפות הפקר דחדא מינייהו נקט או דמסתבר טפי למעוטי שותפות ארמאי דבשותפות הפקר אין להבעלים שותף בעצם או דבאמת גם שותפות הפקר ממעט מבקרך שני הכתוב בפרשה. דז"א דהא מצינו כמה פעמים בפרשה בקרך וצאנך וליכא למצוא מיעוטי בכל חדא וחדא אע"כ דלא ממעטינן מבקרך אלא מהאי דכתב גבי כל הבכור וכן דקדק רש"י בלשונו בקרך וצאנך דכל הבכור וכו' והיינו משום דקרא זה מיירי בדין קדושת בכור משא"כ שארי קראי ודוקא מלשון בקרכם דאף של שותפות יש לרבות הגם דלא כתיב גבי כל הבכור משום דעכ"פ מוכח מהלשון דאף של שותפות (עוי"ל דלמ"ד במעא"ק ול"צ למעט הקדש ע"כ ממעט הפקר ולמ"ד בהויתן קדושין בעי למעט הקדש והפקר חייב בבכורה)

ובגוף ענין פטור בהמת הפקר מבכורה שהביא מהרי"ט אלגזי והח"ס בתשובה שט"ז שי"ז] מהתוספתא ומהא דקאמר בבכורות (דף נ"ה) מה בנך אינו בלקוח אף צאנך כו' דה"ה שאינו בהפקר דומיא דבנך לכאורה משמע מהרמב"ם וטוש"ע שלא הזכירו הך דינא דלא סברי הכי ודס"ל שאין הפקר פוטר מבכורה. ומשום דליכא למימר מה בנך אינו בהפקר אף צאנך כן דאדרבה י"ל מה בנך אף כשאין עליו בעלים. דגם אי נימא דאבי הבן חשיב בעליו אכתי הא בכור אדם חייב לפדות עצמו אף כשכבר מת אביו] אף צאנך ישנו בבכורה גם כשאין להם בעלים. ובלא"ה הא אמרינן דילפותא דאף צאנך ובקרך אינו בלקוח ומתנה היינו לענין מעשר הגם דקרא בבכור כתיב ומשום דא"ק כן תעשה אם אינו ענין לבכור דליתא בעשיה דמרחם קדוש תנהו ענין למעשר בהמה. ובתוד"ה מה בנך הקשו דלעיל דרשינן לה לענין בכור כדאמר א"ק כן תעשה הוסיף לך הכתוב עשיה אחרת בשורך ותירצו דדרשינן בבכור משום דכתיב ביה קרא וכיון דאפקיה רחמנא בלשון עשיה דרשינן ליה למעשר משום דבבכור לא שייך קדושת עשיה. ולכאורה כוונת דבריהם ז"ל הוא דלענין מיעוט לקוח ומתנה מגוף הקדושה לא מוקמינן בבכור הקדוש מרחם וא"צ עשיה להקדישו וכיון שמשעה שנולד קדוש לא מסתבר למעט שלא ינהג הקדושה בלקוח ומתנה משא"כ לענין חיוב הטיפול בבכור בדקה ל' יום דשפיר יש להעמיד זה בבכור וא"כ גם לענין מיעוט הפקר מגוף הקדושה לא קאי קרא בבכור דליתיה בעשיה דמרחם קדוש ואי נימא ילפותא דמה בנך כו' גבי בכור יקשה דנימא מה בנך אינו בשותפות שאין לו אלא אב אחד אף