אבן העוזר על הש"ס עח

כבר שלמו שכירות כל שנה ושנה סוף שנתן ליד המחזיק בבית. וע"כ אם יבואו לב"ד ויודו האמת שכבר פרעו להמחזיק שוב לא נאמין להם בעדותן כי נוגעין בעדותן הן. לכן בכיון אמרו שעדיין לא שלמו דהשתא הן נאמנין להעיד והן בטוחין בהמשכיר שלא יחזור ויתבע אותם בעד שכירות הבית. וא"כ איך נאמנים להעיד הא הן נוגעין בדבר כיון שדרים בבית זה ג' שנים. ובשלמא על הש"ס לק"מ בדין זה משום דהש"ס מוקי מתני' בהכי ועל מתני' דכאן לק"פ כיון דאיירי דאמרי למאן נתבינהו ע"כ יש להם מגו דאי בעי אמרו פרענו למערער השכירות ואז הוי שתקו ולא יצטרכו להעיד שקר מש"ה. וכמו שהקשו תוס' הכא דהשתא ליכא למימר כמו שתירצו התוס' דיראים לומר כן שמא יביא מחזיק עדים ויתבע מחדש מהם כירות הבתים כיון שהודו שלא פרעו למחזיק. דהא השתא חזינן דנקיטו אגר ביתא ואמרי למאן נתבינהו. הרי דאין יראים מהמחזיק שיתבע אותם מחדש וע"כ כיון דאין יראים ממנו שפיר להשוכרין מגו דאי בעי אמרי פרענו למערער ע"כ אין נוגעין בעדותן כלל. כן י"ל בש"ס דבא לפרש המתני' דחזקת הבתים דע"כ בהכי איירי והיינו משום דבימי המשנה עדיין לא נתקנה שבועת היסת ושפיר יש מגו דאי בעי אמר פרענו למערער לכן נאמנין להעיד. אבל השתא לדידן דר"נ תיקן לנו שבועת היסת א"כ מגו לא מהני להכשיר עדותן כמ"ש התוס' ע"כ נוגעין בעדותן הן כדפי' וצ"ע

דף פ"ה בתוס' ד"ה כל מקום כו' זיל קני כו' עכ"ל. והא דבעיא לקמן בכלי לוקח ברשות מוכר ולא א"ל זיל קני. צ"ל במדד קמבעיא לי' דבסימטא במודד כמאן דא"ל זיל קני דמיא אבל ברשות מוכר קמבעיא לי' במדד אי כא"ל זיל קני דמי או לא. וכן מבואר בהפוסקים במסקנא ומדד לכלי לוקח קנה ואי לא מדד צ"ל זיל קני. וברשות מוכר בכלי לוקח אי א"ל זיל קני קנה אבל במדד ולא א"ל זיל קני לא קנה משום דבעיא היא ולא אפשטא וכ"פ הטור סי' ר'. וזה דלא כמו שנדחק מהרש"א דבעי למימר בהדיא יקנה כליך והרי לפנים, דבסימטא ורשות מוכר מהני חד לשון זיל קני

דף פ"ו ברשב"ם ד"ה מדד עד שלא פסק לא קנה כו' ואית דמפרשי כו' וטעות היא בידם כו' עכ"ל. ואני ראיתי שרש"י היא האית דמפרשי הכי בע"ז דף ע"ב ואביא לקמן לשונו ובאמת שפירושו תמוה כמ"ש הרשב"ם. אבל נלע"ד להליץ בעד רש"י דאין כאן טעות בידו כמ"ש הרשב"ם. וזה דלשיטת הרשב"ם ותוס' קשה למה אמר דרישא מדד עד שלא פסק כו' משמע מדד ופסק קנה והתוס' נדחקו בזה: תו מאי פריך אימא קנה מטעם משיכה דפרקן והכניסו לביתו משמע דאלוקח קאי ותו בלא פרקן נמי יקנה לו רשותו מה לי בהמה מה לי כלי: ותו דלקמן אמר מכדי פירקן קתני כו' לרשב"ם הל"ל מכדי הכניסן לביתו קתני. מכל זה נלע"ד ברור דפירש"י עיקר וזה ע"פ מ"ש התוס' ד"ה כ"מ שיש רשות כו' דאם לא מדד ולא א"ל זיל קני וודאי לא קנה כלי דמוכר ברשות לוקח. כי קא בעי' ליה במדד ולא א"ל זיל קני אי מהני כאומר זיל קני או לא. וה"ה וודאי בכלי של מוכר ברשות לוקח נמי בלא מדד לא קמבעיא לי' דלא קני כי קמבעיא ליה במדד אי מהני אי לא: ועפ"י מה דאיתא בתוס' לעיל ד"ה לא בכליו דמוכר משמע מהכא דמשיכה מועלת ללוקח בכליו של מוכר כו' ע"ש. וכיון שאין לנו ראיה דליקני משיכה בכלי דמוכר אלא מההיא ברייתא דאיירי במדד. דהא הש"ס פשט משום דכלי של לוקח ברשות מוכר לא קנה וע"כ במדד איירי. לפ"ז י"ל דאין משיכה קונה בכלי של מוכר אלא במדד דהוי כא"ל זיל קני אבל לא מדד לא קנה משיכה בכלי דמוכר. כיון דאין לנו ראיה רק מברייתא זו דמיירי במדד י"ל הכי הכי: ועפ"ז א"ש דרבא פשוט שפיר מרישא דקתני בין פסק עד שלא מדד כו' מבואר הא מדד ופסק קני ושם ע"ג בהמה מיירי. הרי דכלי של מוכר ברשות לוקח קונה רשותו והיינו בפסיק' ומדידה דאילו בלא מדד לא מיבעיא לי' דלא קנה כדפי' בין בכלי מוכר ברשות לוקח בין בכלי לוקח ברשות מוכר. נמצא מזה פשוט דמדד קונה בכלי של מוכר ברשות לוקח דאין לומר דרישא איירי במדידת לוקח לכן במדד ופסק קונה במשיכה ולפ"ז הוי צריך לומר דבלא מדידה לא קנה במשיכה כיון דבכלי מוכר הוא וזה אינו, דע"כ במשיכת לוקח קונה אפילו בכלי של מוכר בלא מדידה דהא קתני סיפא פרקן והכניסן לתוך ביתו דג"כ בכלי של מוכר הוא ואפ"ה קונה במשיכה בלא מדידה הרי דע"כ במשיכ' אין צריך מדידה. וע"כ רישא דבעי מדיד' אפי' במדידת מוכר מיירי ורשותו הוא דקונה ש"מ כלי של מוכר ברשות לוקח קונה. ומשני במתאכלי דתומי וע"כ קונה בסיפא בלא מדיד' משום דהיה משיכה בלא כלי דמוכר אבל משיכה בכלי דמוכר בעי מדידה וא"כ י"ל דברישא במדידת לוקח מיירי ומשום משיכה הוא דקונה וכיון דבכלי של מוכר הוא בעי מדידה ולעולם כלי של מוכר ברשות לוקח אפילו במדידה אין קונה. והשתא מבואר בפירש"י דפי' בע"ז ד' ע"ב דברישא כתב דאם מדד ופסק קני לי' ביתו אבל פרקן אע"ג דלא מדד קניא לי' במשיכה עכ"ל ע"ש. הרי דפי' כפי דעת רבא כאן שפרשתי דברישא מדד ופסק קני לי' ביתו אבל סיפא פרקן דמשיכה לא בעי מדידה. זה נלע"ד ברור בש"ס וברש"י

דף קל"ד ע"ב גמרא הא נמי תנינא כו' יש לי אחים כו'. הא דהוצרך הש"ס להביא סיפא דיש לי אחים. נ"ל ע"כ דקי"ל דעד אחד נאמן לומר יש לו בנים להתיר' לשוק אפילו קרוב חוץ מבעל אי לאו דהיה לו מגו אין נאמן משום דסמכה על הבעל ולא דייקה כמ"ש הרמב"ם פ"ג ה' יבום. ולפ"ז מרישא דאמר יש לי בנים נאמן י"ל מש"ה תני דאמר כן כשעת מיתתו דר"ל דאמר כן לפטור את אמו מהיבום כשימות אביו דעד השתא שהיה חי היתה אמו בחזקת היתר לשוק כשימות אביו שהוא היה פוטרה ועתה בשעת מיתתו אמר יש לי בנים ע"כ כשימות אביו בנים פוטרים אמו מיבום לכן נאמן דע"א אפילו קרוב נאמן כדפי'. אבל מתני' דמיירי בבעל על אשתו דאין נאמן אלא משום מגו כמ"ש אבל מדתנן בסיפא יש לי אחים ע"כ באשתו מיירי פריך שפיר

ברשב"ם ד"ה ומשני התם דלא מוחזק לן כו' וצ"ע דאפי' אי אתי אח לאחר מכאן ויאמר אחוה דמיתנא אנא כו' הקשה מהרש"א דאנן קי"ל דאפילו ע"א אין נאמן לאוסר' ע"ש. ונ"ל לפרש דה"ק נ"מ בזה דאומר יש לי בנים נאמן לענין אי אתי אחד לאחר מכאן ואמר אחוה דמיתנא אנא ולא היה לו בנים וע"כ רוצה לכנוס אשת המת יבזה היה הדין נותן דממ"נ היה מותר לנושאה דאם אמת אמר שהוא אחיו של מת ראוי לו לייבמ' אי לא סמכינן עליו. אלא דלאו אחיו של מת היא. א"כ שרי' לו כמו דשריא לכל העולם דהיא בחזקת היתר לשוק אבל השתא דהבעל אמר יש לי בנים דאהני דבורא דבעל לאחזוקי לחזקי'. פי' הואיל ודבורו דבעל מסייעא לחזקה מהמנינן לבעל כאלו עדים העידו יש לו בנים לכן זה שאמר אחוה דמיתנא אנא מהימן לגבי נפשיה ושוויא אנפשיה חתיכה דאיסורא ואסור לכנסה כיון דבעל שאמר יש לי בנים מהימן ע"כ לאו כל כמיני' דההוא שאמר שאין לו בנים שיכנוס אותה. וההיא לשון שכתב רשב"ם בזה כן כתב רש"י שם בקידושין. וזה נלע"ד ברור בפירש"י וברשב"ם ולדינא

בתוס' ד"ה ליורשו פשיטא כו' שראוי ליורשו כו' עכ"ל. נ"ל דהתוס' לא ס"ל כפי' רשב"ם דהתוס' קשיא להו לפי אמת אין אמר שמואל לעיל ליורשו ולפטור כו' כיון דליורשו לא איצטריך הל"ל רק לפטור אשתו מיבום ותו דקדוק לשון הש"ס דהתם אמר דלא מוחזק לן באחי והכי אמר דמוחזק ליה באח. וצ"ל דה"פ דלמסקנא ה"ק הש"ס השתא דאתינן להכי דמתני' מיירי דמוחזק לן שיש לו אחין לפ"ז י"ל דגם ליורשו נמי איצטריך מתני' דהכא ולא קשיא פשיטא די"ל מתני' מיירי אע"ג דמוחזק ליה באח פי' עד היום היה זה מוחזק שהוא אחיו ועתה אמר עליו זה הוא בני לכן בזה הוא נאמן ליורשו אפי' נכסים שיפלו לו כשיהיה גוסס. כיון דעד היום היה מחזקינן ליה שהוא אחיו והוא ראוי ליורשו עם שאר אחיו נאמן עליו לומר זה הוא בני כמו שהוא נאמן על בנו שהוא בכור הואיל ועד היום היה נמי ראוי ליורשו. ה"נ כיון שעד היום הוא מוחזק שהוא אחיו ראוי ליורשו עם שאר אחיו לכן נאמן לומר זה בני וכן לפטור מן היבום במגו. אבל לפירשב"ם אפי' הוא בחזקת אחיו אין נאמן לומר שהוא בנו

ד"ה הואיל ובידו לגרשה כו' מ"מ חשוב מגו לפוטרה מיבם עכ"ל התוס' פי' משום הכי לא ריע האי מגו דמאי איכפת לי' כשימות הוא אם אשתו נשאת לכהן או לאחר עכ"ל הר"ן וכ"כ