אבן העוזר על הש"ס עו

הנחשת כו' אלא א"א כו' למה לי' לאתנויי תו הנחשת קונה כו' עכ"ל: לכאורה דברי רש"י מתמיהים. תחלת לשונו הוא להקשות על סיפא דהכסף אינו קונה את הנחשת. ובסיום דבריו מפרש הקושיא על הרישא דהנחשת קונה את הכסף וצ"ע: ע"כ נלע"ד בכוונת רש"י דרש"י רוצה לתרץ בזה הא דהסוגיא לכאורה תמוה. וכבר כתבתי לעיל. חדא דמנ"ל לרב אשי דכסף חריף מנחשת אימא שויין הם כמ"ש לעיל: תו הא דאמר אא"ב כסף קונה זהב ניחא הא מ"מ קשה למה לי הנחשת כו'. ומ"ש לעיל בשטת התוס' לא ניחא ליה לרש"י כמ"ש לעיל: ע"כ מפרש רש"י בזה לתרץ כ"ז. והוא דקשיא לי' לרב אשי שני קושיות א' למה לי רישא דהנחשת קונה כו' השתא כספא לגבי דהבא כו'. תו קשיא לי' הכסף אינו קונה את הנחשת למה לי. השתא כסף אין קונה כסף. מכ"ש דהנחשת דאינו חריף כמו כסף דאינו קונה כסף את הנחשת. מיהו על קושיא שניה לחוד הוי י"ל דסיפא אשמעינן דאסימון של כסף נמי אין קונה מטבע נחשת. ואם תאמר למה באמת אין קונה. השתא זהב דהוי מטבע כמו כסף אפ"ה הוי כסף טבעא לגביה הואיל וחריף. מכ"ש אסימון כסף דאין מטבע כלל פשיטא דמטבע דנחשת הוי טבעא לגביה. י"ל שאני כסף דחריף גמור הוא לכן הוי טבעא נגד זהב אבל נחשת אינו חריף גמור כמו כסף. לכן אסימון כסף דחשיב לא הוי מטבע נחשת טבעא לגביה. הרי דמזה מוכח דע"כ כסף חריף טפי מנחשת. והשתא ה"ק רב אשי אא"ב הכסף קונה את הזהב היינו דאיצטריך כו'. פי' דהשתא י"ל דנחשת חריף מכסף. והא דנחשת קינה את הכסף י"ל משום דאזלינן בתר חשיבות. וא"כ איצטריך הכסף אינו קונה את הנחשת. אלא א"א זהב קונה את הכסף א"כ ליכא למימר נחשת חריף יותר מכסף. א"כ אמאי כסף אינו קונה את הנחשת. דמ"ש מזהב שקונה את הכסף משום דכסף חריף חשיב טבעא. נחשת נמי דחריף ליהוי טבעא. אלא צ"ל דנחשת אינו חריף יותר מכסף. והשתא קשה ממה נפשך. אי כסף חריף יותר מנחשת א"כ הנחשת קונה את הכסף למה לי. השתא כספא לגבי דהבא כו'. אלא ע"כ שוין הן בחריפות הכסף והנחשת. א"כ קשה למה לי הסיפא דהכסף אינו קונה את הנחשת מהיכי תיתי יקנה. דבשלמא אי כסף חריף יותר טפי מנחשת. י"ל כדפי'. דאשמעינן בסיפא אפי' אסימון כסף אינו קונה מטבע נחשת. ודקשיא למה באמת אינו קונה הא זהב קונה את הכסף. י"ל שאני כסף דחריף גמור טפי מנחשת. אבל אי כסף שוה לנחשת בחריפות. א"כ תו ליכא למימר דאסימון כסף אינו קונה מטבע נחשת. דקשה אמאי לא יקנה. הא ק"ו הוא מזהב שקונה את הכסף. אף דזהב חשיב מיניה וגם מטבע הוא. אפ"ה כסף טבעא הוי. מכ"ש נחשת דמטבע הוא ואסימון לאו מטבע הוא. כ"ש דליהוי נחשת טבעא. וא"כ הכסף אינו קונה למה לי ומשני לעולם נחשת חריף טפי מכסף. וע"כ איצטריך סיפא דהכסף אינו קונה. ודקשיא לך למה אינו קונה. משום איכא דוכתא דלא סגי כלל. זה נ"ל ברור בש"ס וברש"י ובתוספות בכל הסוגיא: שטת תגרי לוד

דף ג' חוס' בד"ה אי אמרת בשלמא כו' הנה בסוגיא זו נתקשו בה רש"י ותוס'. ופי' בתוס' דחו בעל המאור והרמב"ן. דזה לאו סברא הוא משום דלרבנן שניהם חוזרין. מש"ה חזרו מדר"ט. דהא מ"מ בדברי ר"ט עדיף להו. דשתות עצמו מחילה היא לר"ט:

תו ביתר משתות לר"ט כל היום ולרבנן לעולם חוזר על כן הסכימו לפי' רש"י. אך באמת גם פי' רש"י דחוק הוא. דה"ל להש"ס לפרש מי סברת שתות כיתר משתות כו' כמו שהקשו התוס' ואני הקטן אענה את חלקי לפרש פירוש מרווח וברור בס"ד. וזה דוודאי בזה לא היה הש"ס מסופק כלל. דגם מתחלה הי' הש"ס סבר דיתר משתות לר"ט כמו שתות עצמו לרבנן דמיא ושתות עצמו לר"ט כמו פחות משתות לרבנן דמיא. וכמו לרבנן אי מכר שוה ששים בשבעים אף דמצד המעות ליכא שתות. מ"מ כיון דמצד המקח הוי שתות הוי אונאה. ה"נ לר"ט אי מכר שוה חמשים בחמשים ומחצה או בחמשים ותשעה או בששים. אף שמצד המעות ליכא שיעור אונאה לר"ט. מ"מ כיון דמצד המקח הוי יתר משתות. הוי לר"ט אונאה. דיתר משתות לר"ט ממש כמו שתות עצמו לרבנן. והא דאמר שמחו בשתות עצמו. דלר"ט מחילה לא משכחת להו אלא אי מכרו שוה ששים בשבעים. דאז ליכא בצד א' מהשני הצדדים שיעור אונאה לר"ט. אבל אי מכרו שוה ששים בשבעים ופרוטה דאז הוא יתר משתות מצד המקח והוי שיעור אונאה מצד המקח גם לר"ט הוי אונאה כדפי'. ע"כ פריך שפיר אי ביטול מקח כדי שיראה. א"כ במאי שמחו מעיקרא ואי משום שתות עצמו דהיינו אי מכרו שוה ששים בשבעים. דלר"ט כוי מחילה. ולרבנן הוי אונאה. משום הא לא ה"ל לשמוח. דאם ימכרו שוה ששים בשבעים. דלר"ט חסר פרוטה. אז גם לרבנן הוי מחילה. וא"כ משום ריוח פרוטה א' לא היה משמחים בדר"ט. בשלמא אי ביטול מקח לעולם חוזר אתי שפיר הא דשמחו. והא דחזרו אחר כן. י"ל היינו משום דאם ימכרו שוה חמשים בששים דלר"ט הוי אונאה. דהא ה"ל שיעור אונאה מצד המקח. וגם לרבנן הוי אונאה דהא ה"ל שתות מצד המעות. א"כ בזה לרבנן הוי מחילה אחר כדי שיראה ולר"ט כל היום. בזה אין לומר. דזה הריוח הוא בצמצום דימכרו בפחות מעט. דזה אינו דהא אם ימכרו שוה חמשים בששים חסר פרוטה. או אם ימכרו שוה מחמשים בחמשים ותשעה או בחמשים ומחצה. כל זה לר"ט הוי אונאה ושיעורו לר"ט כל היום. אבל בדרבנן ניחא להו דיש להן תיקון למכור שוה חמשים בששים בצמצום. דאז הוי אונאה לרבנן והוי מחילה אחר כדי שיראה. וע"כ אף דלר"ט יש להם ריוח אם ימכרו שוה ששים בשבעים דלר"ט הוי מחילה. זה לא חשיב להם ריוח. דיכולין למכור שוה ששים בשבעים חסר פרוטה ובשביל ריוח פרוטה אחת לא איכפת לכו. אבל יותר ניחא להו בדרבנן אם ימכרו שוה חמשים בששים. דלר"ט הוי אונאה ושיעור לדידי' כל היום. ולרבנן הוי אונאה והוי מחילה אחר כדי שיראה. ובזה אף שיצמצמו מעט וימכרו שוה חמשים בששים חסר חציה. או בנ"ט או בנ"ח ומחצה דהוי יתר משתות מצד המקח. כל זה לר"ט אונאה הוי שיעורו כל היום. אבל לרבנן יש להו תיקון דימכרו שוה חמשים בששים אז לרבנן הוי אונאה דאחר כדי שיראה הוי מחילה. לכן ניחא להו בדרבנן טפי ואי משום יתר משתות דלרבנן לעולם חוזר י"ל דבין כל היום ולעולם ליכא נ"מ כל כך. אבל אי ביטול מקח כדי שיראה במאי שמחו. ואי משום שתות עצמו דהיינו שוה ששים בשבעים. יכולין למכור בשבעים חסר פרוטה ויהיה מחילה גם לרבנן. ומשני שמחו בשתות עצמו. פי' דגם תגרי לוד שכיחי דיטעו בפרוטה או בשתים. ובפרט מקח השוה סך רב אי אפשר להו לצמצם השומא לבל יחסר אף פרוטה. ע"כ לפעמים יכוונו שיהא אונאה פחות משתות. ויטעו בכל שהוא שיהיה באמת שתות בצמצום. ואז לר"ט מחילה הוי ולרבנן אונאה וכיון דלית להו ריעותא בדר"ט עדיפא להו חששא זו לשמוח בה. וכ"ש לדעת הה"מ דהוא סבר דס"ל משתות מקח עד שתות מעות כל זה הוי אונאה לשמואל דקי"לן כוותי'. דאתי שפיר טפי. דזה לר"ט הוי מחילה כגון מכר ששים בשבעים זה הוי בצמצום. דשבעים פחות פרוטה ליכא אונאה גם לרבנן. אבל אי מכר שוה חמשים בששים דלרבנן ולר"ט הוי אונאה. ולרבנן הוי מחילה אחר כדי שיראה. ולר"ט כל היום זה לאו בצמצום הוא. דהא אי מכר שוה חמשים בחמשים ושמונה ושליש ומשהו. וכן בחמשים ותשעה ועד ששים עצמו. כל זה לר"ט ולרבנן כוי אונאה. ולרבנן כדי שיראה ולר"ט כל היום זהו נלע"ד הקטן ברור כשמש בצהרים ואין כו שום דוחק בס"ד:

ומה שדקדקו התוס' על רש"י בהא דפריך בבעי' שניה אי ביטול מקח לעולם חוזר אמאי חזרו ואמאי ניחא ליה לעיל ולא קשיא ליה הא אי ביטול מקח לעולם חוזר אמאי חזרו. הגם דהבעל המאור והר"ן ס"ל דזה לאו קושיא היא דהסוגיא דלעיל קאי למסקנא דלקמן דביטול מקח לא שכיח. אבל לפירושי אתי שפיר ברווחא. דהפשטן דלעיל דפריך במאי שמחו ולא מסתבר ליה דישמחו בשביל שתות עצמו. ע"כ משום שהיה ס"ל דתגרי לוד לא טעי אפי' בפרוטה א'. ע"כ אין להם ריוח בדר"ט. דיכולין למכור פחות משתות פרוטה א'. דאז גם לרבנן מחילה הוי לכן אתי שפיר אי ביטול מקח לעולם חוזר הא דחזרו. משום דיש להם