אבן העוזר על הש"ס עה

כילדותי' מסתברא מדקתני הנחשת קונה כסף. אא"ב הכסף קונה הזהב כו'. אא"א כספא לגבי דהבא טבעא הוי כו'. וקשה הא אפי' למ"ד הכסף קונה את הזהב נמי תקשה. השתא כסף דחריף הוי זהב לגבי מטבע הואיל וחשיבא. כסף דאיהו חשיב ואיהו חריף לגבי נחשת מבעיא: ותו קשה מאי ס"ד דרב אשי בהא דפריך כספא דאיהו חשיב ואיהו חריף מבעיא. אטו לא ידע דבאתרא דסגיין סגי נחשא טפי מכספא ומאי ק"ו איכא. וע"כ צ"ל דהש"ס ורב אשי לא ידעי כלל איזהו הוה חריף בימי התנאים רק מכח הקושיא שלרב אשי ומשני הש"ס די"ל לתרץ קושייתו ולומר דבימי התנאים הוי נמי סגיין טפי. אך איכא דוכתא בימי התנאים דלא סגיין כלל. וא"כ קשה מנא לי' לרב אשי אימא בימי התנאים היה כסף שוה בחריפות לנחשת. או ה"ל לש"ס לשנויי הכי. ע"כ מזה הוציאו התוס' דהש"ס סבר. דע"כ חשיבות דהכסף לא חשיב כל כך מנחשת דליהוי מש"ה טבעא לגבי נחשת. ע"כ בשלמא אי הכסף קונה את הזהב אשמעי' התנא בסיפא דחריפות דכסף משוה ליה טבעא לגבי נחשת. אבל משום חשיבות לא היה טבעא כדפי' והשתא פריך רב אשי דע"כ כסף חריף בימי התנאים יותר מנחשת. דאל"כ אמאי הוי כסף מטבע לגבי נחשת דחשיבות דכסף לא חשיב מעלה כדפי'. ומשני די"ל באתרא דסגיין סגיין טפי מכספא כמו שהיה בימי חכמי הש"ס כן היה בימי חכמי המשנה. והא דחשיבי פירי. משום דאיכא דוכתי דלא סגי כלל. פי' בימי חכמי התנאי' היה דוכתי דלא הוי סגיין כלל. אבל רב אשי לא הוי ס"ד למימר הכי. ומזה הוציאו התוס' דחשיבות דכסף לאו מעלה היא למיחשביה מש"ה טבעא. אבל רש"י ס"ל דחשיבות דכסף לגבי נחשת הוא מעלה כמו זהב לגבי כסף. וע"כ לא קשיא לרש"י קושית התוס' דלאו ק"ו הוא מנחשת. ומה שהוכיחו התוס' מן הסוגיא אפרש לקמן בשיטת רש"י לפנינו בטוב טעם אי"ה. ועפ"ז אברר בתוס' ד"ה למקח וממכר שהתוס' ורש"י שם אזלי לשטתן אי"ה

ע"ב תוס' בד"ה למקח וממכר כו' לכן נראה לפרש כו' עכ"ל עמ"ש מהרש"א בפי' התוס' אחר שתדע שבדינר זהב כ"ה דינרים כסף. אז בדינר כסף כ"ד איסרין משוערין. ר"ל אף דל"ב הן מקרי כ"ד ע"ש: ויש לתמוה על פירושו לפ"ז למה לי לידע כמה איסרין בדינר כסף הא ע"כ איסרין הוא דזילו. דהא ע"כ מיירי דנשארו כל כך דינרי' כסף בדינר זהב מאז ועד עתה. וע"כ איסרין הוא דזילו. דאי הדינר כסף הוקר א"כ גם הדינר זהב נתייקר. דהא יש בו עתה כ"ד דינרי' כסף יקרים שכל דינר כסף ל"ב איסרין. והדינר זהב הוא מידי דקיץ ואינו מתייקר. אלא ע"כ האיסרין הוזלו. וזה שדינר זהב אי אפשר להתייקר כבר למדנו מדחשיב כ"ה דינרי כסף בדינר זהב דמשער במידי דקיץ וצ"ע

ע"כ נלעד"ל בדקדוק עוד בלשון התוס' דכתבו אינו יכול לפטור עצמו בכ"ד איסרין ולומר כו' עכ"ל. דהל"ל לא אמרינן הדינר הוא דאייקר אלא כו' או הל"ל להיפך תחלה היה ל"ב ואח"כ עמדו כ"ד. ע"כ נלע"ד לפרש דברי התוס' ע"פ הא דמבואר בהסוגיא דהנחשת ראוי להיות מטבע נגד כסף משום דסגי טפי מכספא. והא דהוי נחשת פירי משים דאיכא דוכתי דלא סגיין כלל. א"כ מבואר אלו הוי סגיין נחשת בכל העולם. כגון שאין המלכיות מקפידות זו על זו. ותקנו זה עם זה שמטבע שלהם תלך בכל העולם אפי' דנחשת. או שהיה מלך אחד על כל העולם אז דינא הוי דנחשת הוי טבעא לגבי כספא:

תו מבואר דהזול והיוקר תלוי בפירי ולא במטבע. והטעם דמסתמא המלך העושה מטבע דקדק מתחלה להעמידה על קצבה הנכונה וממוצעת שתשאר כן לעולם ע"כ משום הכי תלוי הזול והיוקר בפירי ולא במטבע. ועפ"ז הן דברי התוס' דזה אין צורך לאשמעינן דהאיסרין הוזלו והדינרים במקומן עומדין. דכבר ידעינן דנחשת קונה את הכסף דנחשת פירי הוי. ואיסרין הן מנחשת כמ"ש הרי"ף והרא"ש. וע"כ איסרין דפרי הוזלו. אך אי לא אשמעינן הברייתא מנין האיסרין שהן ראויות להיות בדינר משעה ראשונה שנתקנה הדינרין מטבעות בעולם. יש לחוש שמא בשעה שנתקן הדינר כסף היה ל"ב איסרין בדינר. ואחר כן היה סגיין פעם אחד נחשת בכל העולם שהמלכיות לא הקפידו זה על זה כדפי' והורשו שהאיסרין יסגו בכל העולם. ואז האיסרין הוי מטבע נגד דינר הכסף והדינר הוא פרי. וביני וביני הוזלו הדינרים כסף ונעשו כ"ד איסרין בכל דינר ונשארו כך עד היום בזמנינו ואח"כ חזרו המלכיות והקפידו זה על זה. ולא סגיין האיסרין בכל דוכתי. ואם כן נעשו האיסרין פרי נגד כסף. ממילא כשנעשה עתה ל"ב איסרין בדינר. ע"כ הדינר כסף נתייקר וחזר לתקונו הראשון. שדקדק המלך וקצב מתחלתו להיות ל"ב איסרין בדינר. וא"כ יכול זה לפטור עצמו בכ"ד איסרין. דיכול לומר אימר מתחילתו כך נתקן וכדפי'. לכן אשמעינן הברייתא דתחלת תיקונו היה כ"ד איסרין בדינר. ממילא אין זה יכול לפטור עצמו בכ"ד איסרין. דבוודאי האיסרין הוזלו. אבל אי הוי מתחלה ל"ב איסרין ואחר כך נעשה כ"ד. לא היה הברייתא צריכא לאשמעינן הא. דבלא"ה המוציא מחבירו עליו הראיה ויכול לפטור עצמו בכ"ד איסרין. זה נ"ל ברור:

מיהו לשטת רש"י זה הפי' אין נכון. דאפי' אי סגיין נחשא בכל העולם אפ"ה איסרין הוי פירי לגבי כספא. דכסף חשיב מנחשת והאי תנא אזיל בתר חשיבות דס"ל הכסף קונה את הזהב. אבל התוס' לשטתן דחשיבות כסף לא חשיב מעלה לגבי נחשת כדפי' לעיל. ולשטתן גם מכאן הוכרחו כן דהיכא דסגי נחשא עדיף מחשיבות כסף. ע"כ הקשו שפיר לעיל ע"א בד"ה הנחשת כו' על רש"י שם:

ולענין מה שהקשו התוס' על רש"י כאן נלע"ד דבשטת רש"י לק"מ קושיית התוס' די"ל נ"מ בזה דאשמעינן ברייתא שיש כ"ד איסרין בדינר וכ"ה דינרים בדינר זהב הרי תקע"ו איסרין בדינר זהב. ע"כ אם הדיין אין יודע כמה איסרין בימיו בדינר כסף. אבל הוא יודע כמה איסרין יש בדינר זהב. שראה לפעמים שהיה פורטין דינר זהב באיסרין. וידע שיש תקע"ו איסרין בדינר זהב. ועתה ע"פ הברייתא ידע שיש כ"ד איסרין בדינר זהב. דאי אפשר לומר האיסרין הוזלו דא"כ ע"כ שגם הדינר זהב הוזל. דהא בדינר זהב צריך להיות תקע"ו איסרין הראויין. וכיון שהאיסרין כתיקונין ע"כ גם הדינר כסף כתיקונו. דאם הדינר אייקר והאיסרין במקומן זה א"א דהא כסף טבעא הוי לגבי נחשת. ע"כ שהדינר כסף הוא כ"ד איסרין. זהו כוונת רש"י והוא ברור:

מיהו יש ליישב דעת התוס' דהקשו על רש"י. היינו לפי שטתן דס"ל לעיל. ע"כ קשה להו איך ידע הדיין אימא פעם א' סגיין איסרין בכל העולם. ואז הוזל הדינר ונעשה כ' איסרין בדינר. ונשאר כן עד בימיו. ואיסרין נשארו במקומן תקע"ו בדינר זהב. אבל באמת לק"מ:

לרש"י לשטתו דאפי' סגיין נחשת בכל העולם אפ"ה נחשת הוא פרי לגבי כספא. דחשיב לההוא תנא דאזיל בתר חשיבות. זה ברור

שם בד"ה נעשה כאומר לו כו'. ול"נ לתרץ דקשה עוד לכאורה. הם היה באין לפני רבי חייא לשאול בנידון נתינת ריבית. והוא השיב זיל שלים לה טבין ותקילין דזה אין מענין השאלה כלל. אלא דמשמע דסתם דינרים שבימיהם לא היה בהם זהב טוב, כל כך. וגם לא היה משקלם במילואו כל כך כמו הדינרים שהלוותה לרב שהן הי' טבין יותר וגם תקילין. ולפ"ז י"ל דרב וודאי הוי ידע הא מתני' דהלכתא כרבנן. אך היה בידו סתם דינרין דלא היה טבין ותקילין כל כך. ובא רב עליה ממה נפשך או אני אשלם לה סתם דינרין דהן יוצאין נמי בהוצאה. ואי תאמר שזה לאו פרעון היא דבעינא לשלומי לה כמו שהלותה לי. א"כ ע"כ הדינרין סתם שהיה בידי חשובין לגבי הדינרים שאני חייב לה כמו שאין בידי. כיון דלא הוי בידי טבין ותקילין. וא"כ ה"ל ריבית וא"ל ר"ח זיל שלים לה טבין ותקילין. שצריך אתה ליתן לה כמו שהלוותה לך כדאי' בח"מ ס"ס ע"ד בטור. ואפ"ה חשיב יש בידו דנעשה כא"ל הלוויני כו'. כיון דדינרים סתם יוצאין נמי בהוצאה וסאה בסאה דרבנן חשיבא יש לו בידו

שם בד"ה א' משמונה באיסור כו' המ"ל בכולהו נ"מ לקדושי אשה כו' עכ"ל. צל"ע מאי קושיא דאי אמר לקדושי אשה הוי קשה למה הזכירה ברייתא כלל חשבון איסרין וחשבון דינרי כסף. לא ה"ל למימר רק כמה פרוטות הן בדינר זהב. ותדע דאל"כ ה"ל להזכיר נמי חשבון פונדיון ומעות. אלא כיון דלא נ"מ בהו לא חשיב להו. לכן צ"ל נ"מ למקח וממכר ועדיין הל"ל איסור א' מתקע"ו בדינר זהב ולא ה"ל להזכיר דינר כסף. לכן אמר נ"מ לפדיון הבן

שם רש"י בד"ה היינו דאיצטריך למיתני הכסף אינה קונה את