אבן העוזר על הש"ס עג

עדים כלל. דלא כמ"ש הב"י וש"ע סי' קמ"א ד"ה ודע שמה שכתב הרמב"ם כו' דעידי אמירה בעי וז"א כו', והדברים ברורים בש"ס וברש"י ולדינא

תוס' בד"ה ר"א הוא כו' עכ"ל. ולעד"נ דלפירש"י הנ"ל א"צ לזה. אלא לעולם מיירי בדאיכא עידי חתימה. ודקשיא לך למה לי עידי קבלה י"ל כיון דנקרע הגט חיישינן שמא לא נתנו הבעל לידו. אלא באשפה מצאוהו כמ"ש התוס' והר"ן. דבשלמא לקס"ד דהמקשה. הכריח המקשה דע"כ אפי' נקרע הגט לא צריך מידי קבלה. דאל"כ תקשה במתני' איך מצטרפין עידי אמירה ועידי קבלה. הא הוי חצי דבר כמ"ש התוס'. ועכצ"ל דעידי אמירה לא צריכי לעידי קבלה א"כ קשה איך משכחת לה. אי בגט שלם גם לעידי אמירה אינן צריכין ביוצא הגט מתחת ידי שליש כדפי' לעיל. וע"כ משכחת בנקרע הגט אז בעי עידי אמירה ואין צריך עידי קבלה. הרי מבורר דאין צריך לעידי קבלה לכן פריך שפיר. וע"ז משני לעולם גם לעידי קבלה צריכין בנקרע הגט. דחיישינן שמא באשפה מצאוהו ולא מסר הבעל מעולם ליד שליש ודקשיא לך איך מצרפין עידי אמירה ועידי קבלה הא הוי חצי דבר. ע"ז משני דאתי כר"א דאמר עידי מסירה כרתי. וע"כ אם הגט שלם אין צריך לעידי אמירה. ולעידי קבלה צריכין שיהא הגט נמסר בפניהם. ואף דצריכין לבא להעיד בפני ב"ד. מ"מ צריכין שיהא הגט נמסר בפניהם אז. לכן כיון שהן אין צריכין לעידי אמירה נא הוי עידי קבלה נמי חצי דבר. לכן גם כשנקרע הגט מצטרפין עדותן. והשתא גם דעת רש"י כהר"ן דלהמסקנא בנקרע הגט צריך עידי קבלה. אך תחלה היה הכרח להמקשה במתני' דאין צריך עידי קבלה בנקרע. אבל להמסקנא חזר בו הר"ן

דף ס"ו ע"ב בד"ה כתב ידן הוא או כו' כאלו א"ל בפירוש כו' עכ"ל. לפ"ז צ"ל הא דפשיט מדר' יוסי דאיירי בג' דלא שייך האי טעמא כאלו, אמרו בפירוש. די"ל מדר"י נשמע לר"מ דיכתבו כתב הגט:

קשה לי דלפ"ז מאי הקשו התוס' בד"ה אמר לב' כו'. דה"ה בא' ה"מ למבעי כו' ע"ש. אימא בתנו לא קמיבעיא ליה דאף אם היה כוונתו שיכתוב אחר. מ"מ הוי מילי. דלא שייך לומר דהוי כאומר בפירוש. דהא י"ל דלא צריך כלל לעדי חתימה לר"א דס"ל עדי מסירה כרתי וקי"לן כוותי'. ושנים אלו שבפניהם יתן הגט כיון דקי"לן הן הן שלוחיו והן כן עדיו. ע"כ ה"נ הן הן עדי מסירה והן הן שלוחיו שיתנו הגט. וזה הוא חששא לחומרא אבל בכתבו מיבעי לי' שפיר אי כתב ידן וצוה לכם לחתום יכול אחד לכתוב דהוי כאומר בפי' כו'. והא דפשוט ממתני' דמיירי בתנו. היינו דמתנו לר"מ דר"מ דס"ל עידי חתימה כרתי דהוי כאומר כתבו:

תו קשה על התוס' כאן שכתבו דהא דלקמן דאמר אי ס"ל כתבו כת"י כו'. ה"ה דהמ"נ איפכ' אי ס"ל כתב הגט הוא הא כתב ידו כשר כו' הא יותר ניחא לי' למיפרך במאי דמבעי' לי' לשמואל בהדי' לעיל. אמר לשנים כתבו ותנו ואמרו לסופר לכתוב וחתמו הן כו' ולמה יפרוך המקשה מה דלא אמר שמואל ויניח מה דאמר שמואל בהדיא. וטפי ה"ל להתוס' להקשות על האבעיא גופא דה"ל למבעיא להיפך דכתבו הן ואמרו לאחרים לחתום בו':

ונלע"ד לפרש כוונת התוס' כאן דקשיא להו להתו' בהא דאמר אלימא מספקא ליה אי מילי מימסרן לשליח והא אמר שמואל כו'. אלא לשמואל הא קמבעיא לי' האי כתובו אי כתב ידן כו' מבואר דלא קשיא י' תו מדשמואל. והרי באמת מ"מ קשה מדשמואל. דהא אנן חזינן הא דפריך אח"כ ותיפשוט לי' ממתני' כו'. וקאמר היא גופא קמיבעיא ליה כתבו כת"י או כו'. ופריך מדסיפא דר' יוסי. ומשני לה. ואח"כ אמר ואי ס"ל דהאי כתובו כת"י כו' האמר שמואל מילי לא מימסרן לשליח כו'. הרי מבואר דחזר למיפרך אבעיא דלעיל מדשמואל דמילי נינהו. א"כ מאי אמר לעיל אלא לשמואל הא קמיבעי' לי'. משמע דתו לא קשיא מידי מדשמואל ואחר שהש"ס הפסיק לפשוט ממתני' חוזר למפרך על בעיא זו מדשמואל. זה הוא תמי' גדולה על הש"ס. וע"ז תירצו התוס' דהשתא לא קשיא לי' מדשמואל דהוי ממש כאומר בפירוש כו'. וזה מדוקדק בלשון הש"ס דקאמר אלא לשמואל הא קא מיבעיא לי' אי כתב ידן אי כתב הגט. ר"ל דהא כ"כ א"א להם לעשות שניהם יחד לכתוב ולחתום. רק א' מהם יכולין לעשות. או יכתבו הגט ואחרים יחתמו או יחתמו הן ואחר יכתוב. לכן הוי ממש כאומר בפירוש לומר לאחרים כך היה סובר הש"ס בתחלה. אבל אחר דפשיט לי' ממתני'. ומשני היא גופא קמיבעיא לי' אי הא דתנן במתני' הרי אלו יכתבו ויתנו. אי כתב הגט קאמר הן יכתבו כתב הגט. ולפ"ז אי במתני' לא מיירי כלל מחתימת הגט אלא דיכתוב א' מהם הגט. אך בענין החתימות לא מיירי כלל אנא יכולין לצוות לאחרים לחתום הגט. לכן ע"ז פריך המקשה הא מילי ננהו. דליכא למימר דהוי ממש אמרו לאחרים שיחתמו. דהא אפשר שא' מהם יכתוב הגט והשני יחתום ולא נתן רשות רק לומר לא' מהשוק שיחתום בעד שני. אבל א' מהם צריך שיחתום בעד א'. וא"כ זה שיאמרו לאחרים שנים מהשוק לחתום הגט זה מילי נינהו. הרי דעיקר קושית המקשה על זה אי כתב הגט הוא. והא דתנן במתני' יכתבו ויתנו. היינו א' מהם יכתוב הגט ובחתימה לא מיירי מתניתין. דאי מיירי מתני' ג"כ בחתימה דא' מהם יחתום. א"כ טוב לנו לומר דבשני העדים בשוה מיירי. דשניהם יחתמו הגט ולא מיירי מכתיבת הגט. אלא ע"כ אי מיירי בכתב הגט לא מיירי מתני' כלל מחתימת הגט. ויכול לחתום שנים מהשוק. פ"ז פריך מילי נינהו. דבזה לא הוי כמפרש. דהא י"ל א' יכתוב והשני יחתום. ועוד א' מהשוק יחתום עמו. ולפ"ז שפיר כתבו התוס' דה"מ למימר איפכא. כיון דבזה אי כתובו כתב ידן הוא אין פירכתו כלום. די"ל כאומר בפירוש דמיא. אלא עיקר הפירכא הוא. אי כתב הגט הוא איך יכול לחתום שנים מהשוק הא מילי נינהו. א"כ למה אמר אי כתב ידן הוא כו'. הל"ל איפכא אי כתב הגט הוא הא כתב ידן כשר אפילו לשנים אחרים. והא מילי נינהו דלא הוי כמפרש לחתום שנים מהשוק. אלא א' מהם יחתום ועוד א' מהשוק יחתום עמו. ומשני נעשה כאומר אמרו אף דלא הוי כמפרש. מ"מ כיון דלא הזכיר החתימה לא קפיד עליה והוי כאומר אמרו כמ"ש רש"י. וע"כ הוצרכו לתרץ לעיל דה"ה בתנו ה"מ למבעי'. והדברים ברורים כשמש

דף ע"ז גמרא חצירה מה שקנתה כו' עכ"ל. אמתני' לא קא קשיא לי' להש"ס. די"ל דילפינן לה מקרא מדכתיב ונתן בידה ולא כתיב ובידה יתנהו. ש"מ דה"ק רחמנא אפילו אם נתן הגט ברשותו ועם נתינת הגט נעשה רשותה אפ"ה הוי גט. והיכי דמי כגון שהיא נתנה לבעלה במתנה חצרה. כל זמן שתהא אשתו יהא חצרה שלו במתנה. ואם תתגרש ממנו יחזור החצר לרשותה. ע"כ אם זורק לה הגט בזה החצר. כיון דע"י הגט נעשה רשותה מיגרשא. ואי הוי כתיב ובידה יתנהו סד"א דבעינן ידה קודם נתינה. קמ"לן ונתן בידה אפינו אם נעשה ידה בנתינה זו מיגרשא. אבל אחר דאמר הש"ס דמגנב לא ילפינן. אלא מדלא כתיב ובידה יתנהו ילפינן דחצירה כידה. ע"כ פריך שפיר חצירה מה שקנתה כו'

ע"ב תוס' בד"ה מה שקנתה כו' ותדע דהא שני לעיל כו' עד בירושלמי עכ"ל. לפי מה שכתבו התוס' לעיל בד"ה ידה גופה כו' בתירוץ שני שם. אין ראיה לר"ת מהא דלעיל. דוודאי בפירי תליא מילתא כדאיתא בירושלמי דפריך מאכילת פירות. ואפ"ה ניחא. דתחלה פריך חצירה מה שקנתה אשה קנה בעלה ולא דמי לידה דליתא בעל כרחה דמצי אמרה איני ניזונית ואיני עושה. אבל חצירה איתא בעל כרחה דפירותיה לבעלה בעל כרחה. לכן משני דאמר לה דין ודברים אין לי בנכסייך. דבזה מצי האשה להפקיע פירותיה מבעלה. כגון אם תמכור גוף הנכסים לפירות לאחרים על כמה שנים שתרצה. וכיון דפירות דחצרה נמי ליתא בעל כרחה דמצי להפקיע כח בעלה ממנו כדפי'. לכן דמי ממש חצרה לידה. אבל לעולם אם אין לבעל פירות אף שאין יכולה למכור גוף הקרקע לא מקרי של בעל. זה נ"ל: מסכת בבא קמא

דף ג' ע"ב גמ' לרבא מיבעיא לי' לרב פפא פשיטא ליה הקשה