אבן העוזר על הש"ס ע

דהא דעבדינן בין אמלא בין אחסר היינו כד מיקלע בחול. אבל בשבת לא עבדי כלל וא"כ יתלו במידי דשכיחא דבשבת איקלע. ולעד"נ לתרץ בשלמא השתא דכי מיקלע בשבת עבדינן למחר במוצאי שבת. נמצא דהתקנה כך היתה מתחילתה. דאי לא מצי עבדי ביומו עבדינן כל היכא דמצי למיעבד הן למחר או ליומא אחרא. ע"כ אי אתנוסי במוצאי שבת יעשו למחר בליל א' וידעו למחר. וכשלא יראו למחר ידעו דמלא הוא. אבל המקשה דפריך וליעבד בין אמלא ובין אחסר. וכי מיקלע בשבת לא יעשו כלום. נמצא הסימן הוא דוקא בההוא יומא גופא. וכל היכא דלא מצי למעבד ביומו תו לא עבדי כלל למחר או ליומא אחרא. לכן שפיר משני דמספקי להו דלמא איתנוסי הוא דאיתנוסי. וכל דלא מצי למיעבד ביומו תו לא עבדי כלל. זה נ"ל פשוט: מסכת מגילה

דף ג' ע"ב רש"י בד"ה את ל"ת דכתיב לא תוכל להתעלם כו' כגון זקן ואינו לפי כבודו עכ"ל. ותמה על זה הרא"ם בביאור סמ"ג שהרי מבואר בש"ס ברכות די"ט ע"ב. דמוקי הש"ס בלאו דלא תסור דרבנן. ואח"כ מותיב שם מוהתעלמת דכבוד הבריות דוחה אפי' איסור תורה. ומשני איסורא מממונא לא ילפינן ע"ש. ובאמת הוא לכאורה תמיה גדולה על רש"י: ונלע"ד לתרץ דרש"י יש לו הכרח לזה. דע"כ הא דמוקי הש"ס בברכות בלאו דלא תסור דרבנן. היינו דהש"ס לא ידע עדיין שם שיש מצוה של תורה שנדחית מפני כבוד הבריות. אבל אחר דמסיק שם דגבי ממונא דחינן איסור תורה מפני כבוד הבריות תו אין צריכין לדחוק לאוקמי בלאו דלא תסור דרבנן. אלא כפי פשט לשון לא תעשה שבתורה. והיינו לאו דלא תוכל כו' כך ס"ל לרבא דהכא. ויצא לרש"י זאת. משום דקשיא לי' לרש"י לפי מאי דפשיטא ליה להש"ס כאן מולאחותו דמת מצוה דוחה כל המצות של תורה בשב ואל תעשה וכמבואר נמי בברכות שם. ואפ"ה מיבעי' לי' לרבא במקרא מגילה שמא עדיף ממת מצוה משום דפרסומי ניסא עדיף. א"כ מאי הדר פשיט ליה מהא דגדול כבוד הבריות שדוחה ל"ת דרבנן דאף מקרא מגילה נדחה. דלמא הכל דוחה חוץ ממקרא מגילה דפרסומי ניסא עדיף שהרי הש"ס ידע נמי מתחילה דדוחה כל מצות שבתורה וכ"ש דרבנן אך במקרא מגילה מבעיא ליה. לכן פי' רש"י דרבא משמע ליה דלא תעשה שבתורה דקאמר היינו לאו דלא תוכל להתעלם. וס"ל לרבא הא דאמר מר גדול כבוד הבריות היינו פירושו כבוד מת מצוה. כדאמר לעיל מת מצוה עדיף דכבוד הבריות הוא. הרי דמת מצוה קרוי כבוד הבריות. ואמר גדול כבוד הבריות דהיינו מת מצוה שדוחה את ל"ת דלא תוכל להתעלם. כגון שיש לפניו מת מצוה לקבור וגם אבידה לחזור ולטרוח אחריה מת מצוה עדיף. וקשיא ליה לרבא מנ"ל למר הא. וע"כ צ"ל משום דכתיב והתעלמת פעמים שאתה מתעלם כגון זקן ואינו לפי כבודו. וקשה אימא כבוד תורה שאני. אלא ע"כ צ"ל דס"ל למר גדול מת מצוה כמו כבוד תורה. הרי מבואר דמת מצוה דוחה למקרא מגילה. דהא כבר קאמר לעיל בסמוך דכבוד תורה דוחה למקרא מגילה כדאמר שם כל שכן חנוכה ופורים. ופי' בתוס' אע"ג דעי"ז מבטל מקרא מגילה. הרי דכבוד תורה דוחה למקרא מגילה. וכיון דכאן מבורר דמת מצוה ככבוד תורה דמי שפיר נפשט בעי דרבא. זה נ"ל ברור בכוונת רש"י: מסכת סוכה

דף ב' ע"ב תוס' בד"ה כר' זירא כו' דאפי' רחבה טובא לא כו' עכ"ל:

התוס' הוכיחו בפשיטות דברחבה טובא נמי לא שלטא בי' עינא. אבל רש"י נדחק וכתב וז"ל דאי משום שלטא ביה עינא בטפי מד"א פורתא כו'. וצריך עיון באיזה סברא מחולק רש"י עם התוס':

תו מחולק רש"י עם התוס' בגירסא. דרש"י גרים בשלמא דר' יאשי' פליגא כו' והתוס' גורסים לא פליגי. וגירסת התוס' אין לה הבנה כלל. תו מחולק רש"י עם התוס' לקמן ריש דף ג' בתוס' ד"ה לא נצרכא אלא לקיטונית כו'. דהתוס' כתבו שם דמיירי דארוכה טובא ורש"י לא ניחא לי' בזה שם:

ע"כ נלע"ד ברור. דהיסוד הוא בזה דהתוס' מחולקים עם רש"י בגירסא. דרש"י כתב בדברי רב הונא אמר רב ה"ג מחלוקת שאין בה אלא ד"א על ד"א אבל יש בה יותר מד"א על ד"א כו'. אבל התוס' לא גרסי ד"א על ד"א אלא ה"ג מחלוקת שאין בה אלא ד"א אבל יש בה יותר מד"א ד"ה כשירה. ע"כ ס"ל לרש"י דה"פ מחלוקת דר"י ורבנן בד"א על ד"א. פי' בין באורך בין ברוחב לא הי' יותר מד"א. אבל יש בה יותר מד"א על ד"א. פי' היה אורכה יותר על ד"א אפי' רוחבה רק ד"א ד"ה כשרה. אבל התוס' ס"ל דהש"ס לא מיירי באורכה של סוכה כלל אלא ברוחבה מיירי. וה"ק מחלוקת שאין בה אלא ד"א ברוחבה. ואף שאורכה יתר מד"א טובא אפ"ה פליגו. אבל יותר מד"א גם ברוחבה ד"ה כשירה. וע"כ לא הזכירו בתוס' ד"ה יש בה יותר מד"א כו' מאורך הסוכה כלל רק רוחבה. וכי היכא דס"ל לרב הונא ביתר מד"א בוודאי כן ס"ל לרב חנן ביתר מז' טפחים. נמצא התוס' דלקמן שפיר מתרצי לשטתייהו קושית רש"י דסוכה של הילני מלכה הי' ארוכה טובא. ואפ"ה מביא ר' יהודה ראיה לדבריו. דהא התוס' ס"ל לרב הונא ברוחבה ד"א אפי' היה אורכה טובא פליגי ר"י ורבנן. וה"ה לרב חנן ברוחבה ז' טפחים ואורכה טובא פליגי. אבל רש"י ל"מ לתרץ שם הכי לשטתו. דמדהביא ר"י ראיה לדבריו משם. ע"כ סוכת המלכה הי' דומיא דפלוגתייהו דלא הי' יותר מז' טפחים על ז' טפחים. ע"כ הקשה רש"י שפיר בהא דאמר כמאן כר' זירא כו' והשתא א"ש הא דמחולק שם רש"י עם התוס'. דהתוס' לשטתו הוכיחו שפיר. דאי ס"ד דטעמא באם רוחבה יותר מד"א הוא כיון דהסוכה בולטת והולכת מלמעלה מנגד פניו יתר מד"א לכן שלטא בי' עינא. א"כ קשה ממ"נ. אי הקפידה התורה דבכ"מ שעומד האדם תוך הסוכה בעינן שיהא עיניו שולטת בהסכך. א"כ מאי מהני שהוא יותר מד"א. הא מ"מ כשהאדם עומד באמצע הסוכה שאז אין בולט מכנגד פניו יתר מד"א הרי לא שלטא ביה עינא. וכ"ש כשהוא עומד תחת קצות הסוכה שאין מן הסוכה בולט מנגד פניו כלום פשיטא דלא שלטא ביה עינא. אלא ע"כ דלא הקפידה התורה דיהא שלטא ביה עינא בכ"מ שהאדם עומד בהסוכה. אלא סגי כשהאדם עומד במקום א' בהסוכה לשלטא ביה עינא. כגון אם עומד בקצה הסוכה ופניו לחלל הסוכה שכל הסוכה בולטת והולכת מלמעלה מנגד פניו וע"כ ביתר מד"א שלטא ביה עינא. א"כ אמאי ס"ל לרב הונא ברוחבה ד"א ואורכה טובא יתר מד"א פסולה לרבנן וכדפי' בשטת התוס'. והרי אלו עומד בקצה אורך הסוכה ואורך הסוכה כולה בולטת והולכת מלמעלה מנגד פניו. נמי שלטא ביה עינא. אלא ע"כ אפי' אורכה טובא יותר מד"א והבליטה בולטת מנגד פניו אפ"ה לא שלטא ביה עינא א"כ אפי' רחבה טובא נמי לא שלטא ביה עינא. דוודאי לא מהני לזה חלק הרוחב שמן הצדדין מה שרחב יתר מד"א. שזה חלק הרוחב אינו הולך נגד פניו לומר דמש"ה שלטא ביה עינא. אבל רש"י לשטתו דלרב הונא אי אורכה, יתר, מד"א אפי' רוחבה ד"א ד"ה כשירה. ע"כ שפיר י"ל דטעמא הוא משום דשלטא ביה עינא אם האורך יותר מד"א ובולטת מנגד פניו. מש"ה הוצרך להוכיח דבטפי פורתא מד"א לא שלטא ביה עינא:

והשתא א"ש בגירסת בשלמא דר' יאשי' דלקמן. דרש"י גרס בשלמא דר' יאשי' פליגא משום דאינהו יהבי שיעורא במשכא. פי' באורך הסוכה אם אורך הסוכה יתר מד"א כשירה. ואיהו לא יהיב. וס"ל דמסתמא מתני' מיירי בין סוכה גדולה ובין קטנה. ואינהו סברי דמתני' סתמא מיירי גם בדפנות מגיעים לסכך אבל התוס' ס"ל גם אינהו לא יהבי שיעורא באורך הסוכה. דהא אפי' אורך הסוכה טובא אם רחב רק ד"א פסולה. ע"כ גרס ר"ח לא פליגי וה"פ דלכאורה קשה על רבי יאשי' למה פליג על דברי רב חנן ורב הונא. דהא ר' יאשי' צריך לדחוק ולומר דמתני' לא מיירי אלא באין הדפנות מגיעות לסכך. טפי ניחא לאוקמי כר"ח ור"ה דמיירי בכל גווני. ואי משום דגם לרב חנן ורב הונא נמי צריכין לדחוק