אבן העוזר על הש"ס סז

הוא דאתי. וקרא דוחגותם למעט עילת ראי' הוא דאתי. והא דאכתוב לה' לב"ש. צ"ל כדפי' לעיל דקרא אתי להתיר בהדי' צרכי גבוה, דהשתא השוחט עולת ראיה לא לקה כיון דניתר צרכי גבוה בהדיא לא אמרי' אהדרי' לאיסורא קמא. וה"ל לאו הבא מכלל עשה. משא"כ לב"ה דלא צריך קרא לזה. דכבר הותר בהדיא במתוך וכדפי' לעיל. ולההוא שטה צ"ל דס"ל לב"ה דאפי' שלא לצורך יו"ט כלל נמי שרי במתוך. דאל"כ אמאי צריך מיעוט לב"ה לעולת נדבה מלכם. ע"כ מש"ה ס"ל לכל האמוראים דלב"ה גם שלא לצורך יו"ט כלל שרי נמי במתוך. אבל רב יוסף דאיהו ס"ל לקמן דבשלמי נדבה פליגי תנאי אליבא דב"ה דמתני' אי קריבין ביו"ט אי לא. וקשיא ליה לרב יוסף להאי תנא דס"ל שלמי נדבה קריבין בי"ט לב"ה. א"כ למה לי וחגותם הא מלכם נפקא. וע"כ צריך רב יוסף לפרש דלב"ה לא ילפינן מלכם למעט גבוה מיני'. אלא מלכם ממעטינן רק גוים לחוד. וא"כ ברייתא דלקמן דהשיבו ב"ה דלכם אתי ולא לגוי הוא כפשטי' דלא ממעטין גבוה מיניה. וטעם פלוגתא דתנאי לענין שלמי נדבה לב"ה. צ"ל דע"כ ס"ל דלב"ה לא ממעטינן מלכם גבוה. אלא דלכם אתי ולא לגוים. דמר סבר הא דמרבינן מלה' כל דלה'. אפי' נדבה במשמע. לכן ס"ל דשלמי נדבה באמת שרי לב"ה. וקרא דוחגותם אתי למעט עולת נדבה כי היכי דל נטעה לרבות מלה' אפי' עולת נדבה. ואידך תנא ס"ל לא מרבינן מלה' אלא דומיא דחגיגה דחובה. לכן וחגותם לא איצטריך למעט עולת נדבה. דמהיכי תיתי להקריבה. דהא שלא לצורך י"ט כלל לכ"ע לא שרינן במתוך. ואי משום ריבוי דלה' הא לא מרבינן מיניה אלא חובה. אלא ע"כ וחגותם למעט שלמי נדבה אתי דאין קריבין בי"ט. ופלוגתא דב"ש וב"ה אליבא דרב יוסף צ"ל דבמתוך קמיפלגי דב"ש ס"ל לה' אתי להתיר צרכי גבוה בהדי'. דהשתא יצא עולת ראיה מכללא דלא תעשה מלאכה. ע"כ לא לקי עלה דהוי לאו הבא מכלל עשה וכדפי' לעיל. ע"כ ס"ל לב"ש דלכם אתי למעט שלמי נדבה. וקרא דוחגותם למעט עולת ראיה הוא דאתי. אבל ב"ה דס"ל מתוך. לכן בלא קרא דלה' יש עולת ראיה בכלל היתר במתוך. כיון דעולת ראיה הוא חובה ליום הוי צורך י"ט. ע"כ לה' להתיר עולת ראיה לגמרי הוא דאתי. וקרא דוחגותם למעט שלמי נדבה אתי. וא"כ לכם ע"כ למעוטי גוים הוא דאתי. הרי דלרב יוסף צ"ל ב"ש וב"ה דפליגי במתוך. היינו במתוך דומיא דעולת ראיה דחובה ליום. אבל שלא לצורך יו"ט מודו ב"ה דלא אמרינן מתוך. דאל"כ קשה למ"ד שלמי נדבה אין קריבין ביו"ט מנלי' הא. דאי מוחגותם הא איצטרך למעט עולת נדבה דלא תימא להתירו במתוך אלא ע"כ צ"ל דעולת נדבה דלית ביה צורך י"ט מודו ב"ה דלא אמרי' מתוך. ודוקא דומיא דעולת ראיה דחובה ליום. הוא דס"ל לב"ה מתוך. לכן ס"ל לרב יוסף לשטתו בהוציא אבנים לביה לוקה. והשתא א"ש לשון מתקיף רב יוסף כו' דהו"ל למימר א"ר יוסף כיון דמשיב אתקפתא דרבה:

ולפמ"ש ניחא דרב יוסף אתקיף על רבה וגם על רב יצחק. וס"ל דברייתא דהשוחט עולת נדבה לכ"ע אתי. דכיון דליכא צורך יום טוב לכ"ע לא אמרינן מתוך לכן לוקה גם לב"ה:

ולמה שכתבתי צ"ל לשארי האמוראים דס"ל דאליבא דב"ה לכ"ע שלמי נדבה אין קריבין בי"ט. ולכאורה קשיא עלייהו דהא ס"ל לאבא שאול ולר"א בר"ש לקמן דנדרים ונדבות קריבין ביום טוב. וא"כ גם אליבייהו צריך לומר דתנאי היא. יש לומר דוודאי מבואר הוא דתירוץ הראשון דהש"ס בדף י"ט לא ס"ל הא דאמר רב יוסף דתנאי היא. אלא צ"ל דס"ל דאבא שאול ור"א בר"ש ס"ל דקרא דלה' איירי בשלמי נדבה דומיא דחגיגה. דשלמים היא ויש בה אוכל נפש דהדיוט. ועולת ראיה אסור להקריבה אליבייהו. אבל לב"ה דמתני' דשרי עולת ראיה וודאי לכ"ע ס"ל לב"ה דמתני' דשלמי נדבה אין קריבין ביום טוב. וכל זה ברור ועמ"ש לקמן

בא"ד לכך נראה לפרש כו'. תמיה לי על שטת התוס' מהא דפ' כל הכלים דף קכ"ד ובפ' משילין (דף ל"ז ע"א) דרמי שם מתני' אהדדי לענין אם מקילין טלטול בי"ט טבי מבשבת. ומשני דלא קשיא הא ב"ש די"ט ושבת שוין בהוצאה והא ב"ה. והרי הא מתני' דר"פ משילין דע"כ שלא לצורך י"ט הוא אלא פסידא דממונא כדאי' להדי' בש"ס ר"פ משילין. וא"כ לא שייך כלל לפלוגתייהו דב"ש וב"ה דלא פליגי אלא בלצורך י"ט. אבל משום פסידא דממונא לא מקרי צורך י"ט. ותדע דהא מבואר במשנה די"ט הביאו הש"ס פ"ג דפסחים דף מ"ו דבהמה מסוכנת דפסידא דממונא הוא אם אין יכול לאכול הימנו כזית צלי מבע"י אסור לשחטה בי"ט. הרי מבואר דמשום פסידא דממונא לא אקרי צורך י"ט. לכן אסור להתוס' מדאורייתא ולרש"י מדרבנן. ע"כ קשה דלא שייך שם לפלוגתייהו דב"ש וב"ה כלל וצ"ע: ומה שהקשו התוס' על רש"י יש לתרץ. ובזה יתורץ ג"כ מה שתמהו הגדולים ז"ל בהא דמבואר בביצה דף ל"ג (ע"א) בטעמא דמתניתין דאין סומכין קדירה בבקעת בי"ט משום דלא נתנה עצים אלא להסקה. ובסוגיא דשבת דף קכ"ד (ע"א) מבואר דטעמא דמתני' הוא משום גזירה י"ט אטו שבת: ויש לתרץ דע"כ לרבה דס"ל כאן דטעמא דב"ה דס"ל אין הוצאה לי"ט. עכצ"ל דבאבנים מודו ב"ה דאסור מדרבנן. ועכצ"ל הטעם דגזרינן י"ט אטו שבת. ורבה לשטתו דס"ל נמי לקמן דף י"ח ע"א גבי טבילת כלים דגזרינן י"ט אטו שבת. אבל רב יוסף פליג עליו שם ולא ס"ל למיגזר י"ט אטו שבת כמו שאפרש שם בס"ד. לכן פריך כאן שפיר לשטתו לפלוג באבנים דכיון דלית להוצאה בי"ט עיקר מן התורה לא שייך כלל למיגזר בי'. דלא ס"ל לרב יוסף למיגזר י"ט אטו שבת. ע"כ סוגיא דשבת דקאי שם להדי' לעיל מינה אליבא דרבה. ורבה הא ס"ל דגזרינן י"ט אטו שבת. לכן אליבא דרבה קאמר הש"ס דטעמא דמתני' דאין מבקעין. דגזרינן י"ט אטו שבת. אבל סוגיא דביצה קאי לרב יוסף. ולפ"ז י"ל לרש"י דהסוגיא דפ' אלו עוברין קאי לרבה דס"ל דטעמא דב"ה דאין עירוב והוצאה לי"ט. אבל דכ"ע אית להו מתוך. מיהו למה שתרצתי אני לעיל גירסא הישינה אתי שפיר נמי הא דלקמן. דרב פפא דמשני שם הא ב"ש והא ב"ה לא ס"ל הא דרב יוסף כאן. אלא כרבה או כר' יצחק דאפי' שלא לצורך י"ט שרי לב"ה מן התורה. רק רבנן גזרו באבנים י"ט אטו שבת כשטת רבה דלקמן דף י"ח. והשתא א"ש דרב יוסף בסוגיא דשבת הנ"ל לא רצה לשנויי כדמשני ר"פ שם. הא ב"ש והא ב"ה אלא משני שם הא ר"א והא ר"י ע"ש. משום דלדידיה לא שייך שם פלוגתא דב"ש וב"ה כדפירשתי וכל זה ברור: סוף דבר יש לנו ראיה ברורה מסוגיא דשבת וביצה מדמשני הא ב"ש והא ב"ה דשלא לצורך י"ט כלל נמי שרי מדאורייתא. ודברי התוס' והרא"ש צל"ע. (ועיין ברש"ל שפשוט בעיניו דמשום פסידא דממונא לא. מקרי צורך י"ט כלל)

שם בד"ה דלמא בעירוב והוצאה קמיפלגי כו'. הא בלא"ה מותר כו'. כבר תמהו כל המפרשים בזה מאי קשיא להו להתוס'. הא וודאי צריכים לעירוב לטלטל כל מידי דלצורך י"ט כגון קטן למול וס"ת ולולב. ואמאי נדחקו לתרץ דהעירוב הוא כדי לטלטל מידי שלא לצורך י"ט כלל: והנלע"ד לפרש כוונת התוס' כאן משום דהוי קשי' להו להתוס' למאי אתקיף רבה דלמא בעירוב והוצאה פליגי. הא וודאי ניחא טפי לאוקמי פלוגתייהו במתוך: דהשתא ב"ש וב"ה לשטתן דלקמן קאי. דלב"ה דע"כ לכם למעט עולת נדבה אתי. וקרא דוחגותם למעט שלמי נדבה. ע"כ ס"ל לב"ה מתוך מדאיצטרך למעט עולת נדבה. אבל ב"ש ס"ל לכם למעט שלמי נדבה. וקרא דוחגותם למעט עולת ראיה אתי. אבל עולת נדבה לא צריך למעוטי דלא ס"ל לב"ש מתוך. אבל אי הוי פליגי בהוצאה בי"ט באיזה סברא יפלגו. ובפרט לגירסא הישינה דהתוס' דלא גרס קרא דירמיה: תו קשה לי לשון רב יוסף דאמר ש"מ בהוצאה שלא לצורך פליגי:. תו מי איכא למ"ד דבהוצאה לצורך פליגי. הא וודאי גם לרבה בהוצאה שלא לצורך פליגי. גם מ"ש התו' ע"ז וז"ל ש"מ בהוצאה שלא לצורך פליגי דב"ה סבר מתוך כו' אינו מובן. דהכי ה"ל להתוס' לכתוב ובמתוך קמיפלגי: עכנ"ל דהתוס' מפרשים דאתקפתא דרבה דפלוגתייהו הוא אי יש הוצאה לי"ט. דאז ב"ש וב"ה ג"כ לשטתן דלקמן קאי. וזה ע"פ מה דצ"ל בתוס' דהשיגו לקמן בד"ה ה"ג כו' על פי' ר"ת דהוצאת קטן דמתני' היינו לטיול ולא למול. ולכאורה קשה מנא להו לתוס' הא. וצ"ל דהוי קשיא להו להתוס' על הש"ס גופא. מנלי' לרב יצחק לעיל לאוקמי ברייתא דלא כב"ה. אימא דלא פליגי ב"ה אלא בדברים שחובה ליום כמו מילה ולולב וס"ת. אבל עולת נדבה שאין