אבן העוזר על הש"ס סו

דשמחת י"ט אלמוהו חכמים לדחות איסור דקר נעוץ. וע"כ שפיר איכא ק"ו כדפי': והשתא ניחא דבלא ר' יהודה ל"מ למפרך כלל. דהא בלא ר"י ה"א דעפר אין לו תיקון להכינו. וע"כ פלוגתא דב"ש וב"ה משום טלטול עפר מוקצה הוא כדפי'. וא"כ י"ל מתני' דכוי מיירי בכה"ג דפליגי ב"ש וב"ה במתני'. והיינו בדאית ליה עפר מוקצה ויש חילוק בין ספק לוודאי כדפי'. דבספק לכ"ע אין מכסין במוקצה. ודקשיא לך כיון דמוקצה חמיר מספק כיסוי. וספק כיסוי אלים משמחת י"ט. מכ"ש דמוקצה חמיר משמחת י"ט. ואמאי התירו ב"ש במתני' לשחוט ולכסות במוקצה. י"ל טעמא דב"ש הוא משום דהוי מכשירין שא"א לעשותו מבע"י דרחמנא שריא בי"ט. דהא לב"ש א"א להכין מבע"י שום דבר שיהא מוכן בי"ט לכסות בו. דהא אפר כירה ס"ל לב"ש דאין מכסין בו. דאפר לא מקרי עפר כדפי' לעיל. ועפר לאו בר מיעבד מעשה הוא להכינו מבע"י כדפי'. ע"כ רחמנא שריא בי"ט וכדפי'. ולעולם ספק כיסוי אין דוחה מוקצה ואין כאן ק"ו. ולק"מ על מתני'. אבל לרב יהודה דס"ל עפר יש לו תיקון להכינו מבע"י. וא"כ לדידי' ליכא למימר טעמא דב"ש הוא משום מכשירין. דהא ה"ל מכשירין שאפשר לעשותו מבע"י דאסור. אלא ע"כ דשמחת י"ט דוחה לאיסור דקר נעוץ לב"ש. ואיכא ק"ו דספק כיסוי דוחה לאיסור דקר נעוץ. ופריך שפיר לכסייה בדקר נעוץ. דע"כ כב"ש נמי אתיא. דאל"כ מאי איריא ספק כו'. וזהו שדקדק רש"י בד"ה ואם איתא שיש עפר מוכן כנ"ל: והשתא א"ש הא דאמר רב יהודה אפר כירה מאן דכר שמיה ורש"ל מחקו מהספרים: ולפענ"ד אין צורך למחקו. דרב יהודה לשטתו דוקא הוא דקשיא ליה הכי. משום די"ל שאפר כירה מוכן קאי אדלעיל אפלוגתייהו דב"ש וב"ה. דע"כ ב"ש מקיל בשמחת י"ט וב"ה מחמיר. וקשיא ליה לתנא הא איפכא שמעינן להו דב"ש מחמיר וב"ה מקיל בשמחת י"ט וכדפריך הש"ס לקמן דף ט'. וקושיא זו לא קשי' לי' לתנא אלא אחר ששנה דמודים ב"ה שאם שחט שיחפור בדקר ויכסה. דבשלמא אי הוי ס"ל לב"ה דאפי' אם שחט לא יחפור בדקר לכסות וע"כ הוי צ"ל דס"ל לב"ה דהעמידו חכמים איסור דחפירה בדקר לדחות מצות כיסוי. אז הוי שפיר י"ל דפלוגתייהו לאו בשמחת י"ט הוא. אלא דלב"ה דס"ל אם שחט ובטל מצות כיסוי לכן לא ישחוט. אבל ב"ש ס"ל ישחוט ויכסה. אבל אחר ששנה דמודים ב"ה שאם שחט שיחפור בדקר ויכסה. ע"כ פלוגתייהו בשמחת י"ט הוא לכן קשיא וע"ז השיב התנא לתרץ שאפר כירה מוכן. לכן ב"ה לשטתו דס"ל מכסין באפר כירה. ע"כ הוי מכשירין שאפשר לעשותו מבע"י. שהיה אפשר להכין אפר כירה מבע"י דאין צריך הכנה לכן אסור לב"ה. אבל אי הוי צריך הכנה לא הוי מהני בי' הכנה. דעפר לאו בר מעשה הוא וכדפי'. וב"ש לשטתיה דס"ל אין מכסין באפר כירה כדפי' לעיל. ועפר א"א להכינו והוי מכשירין שא"א לעשותו מבע"י דשרי. אבל רב יהודה איהו ס"ל עפר יש לו תיקון בהכנה לכן קשיא לי' אפר כירה מאן דכר שמיה כל זה ברור

שם ע"ב והא מדקתני סיפא כו' מכלל דרישא בדאית ליה כו' יש לתמוה דמסיפא לחוד ה"מ למפרך. וע"כ מחק מהר"ם הספרים ע"ש. ולעד"נ דה"פ. דמסיפא לחוד לא ה"מ למפרך. דה"מ לאוקמי בדאית ליה עפר מוקצה עסקינן. דגבי וודאי מכסין בו כמ"ש התוס' בשם הירושלמי. אבל ספק אין מכסין בו כדפי' לעיל. ע"כ פריך מכלל דרישא בדאית ליה עסקינן. ר"ל בשלמא בלא הך סיפא שפיר מתרץ לעיל דאיירי בדלית לי'. ודקשיא מאי איריא ספק אפי' וודאי נמי. י"ל דסד"א משום שמחת י"ט לשחטי' ולא לכסיי'. אבל השתא דסיפא ע"כ בדאית ליה מוקצה מיירי. תו ליכא לשנויי דרישא איירי גם בלית לי' מידי לכסות ביה דלא אמרי' לשחטיה ולא לכסיי'. וסיפא איירי גם באית לי' עפר מוקצה דאין מכסין בו. דא"כ קשה הך סיפא למה לי לאשמעינן דאין מכסין כוי במוקצה הא מרישא שמעינן לה. דאי ס"ד דמכסין כוי בעפר מוקצה. א"כ הדרה קושיא לדוכתא ברישא מאי איריא ספק אפי' וודאי נמי. דהשתא אין לומר דסד"א משום שמחת י"ט לשחטי' ולא לכסיי'. איך אפשר לומר כן הא יש ללמוד בק"ו דספק מצות כיסוי אלים לדחות שמחת י"ט דהשתא איסור מוקצה דוחה שמחת י"ט לפי מאי דקיל"ן דאפר כירה שהוסק בי"ט אין שוחטין בי"ט לכסות בו. הרי מוקצה דוחה שמחת י"ט. ספק כיסוי דחמיר ממוקצה לפי ההוה אמינא זו דמכסין כוי באפר מוקצה. מכ"ש דדוחה לשמחת י"ט. ואיך סד"א דמשום שמחת י"ט לשחטי' ולא לכסוי'. אלא מדאיצטרך למיתני רישא. ע"כ דאין מכסין כוי במוקצה דמוקצה חמיר מספק כיסוי וא"כ הך סיפא למה לי. אלא מדאיצטריך סיפא מכלל דרישא בדאית ליה עסקינן. וע"כ צ"ל כדפי' לעיל ודלא כרב יהודה ואז א"ש

שם תוס' בד"ה סוף סוף י"ט כו' עכ"ל יש לתרץ דכאן דרוצה לתרץ דברי ר' יהודה מרא דשמעתתא דמכניס עפר מלא קופתו כו'. דלא תקשה לי' ממתני' דכוי. ור"י הרי סבר לעיל דהא דתנן ומודים שאם שחט שיחפור בדקר ויכסה. והוא שיש לו דקר נעוץ מבע"י ע"ש. הרי דע"כ דסבר ר"י די"ט עשה ול"ת הוא לכן אין עשה דכיסוי דוחהו. ע"כ פריך סוף סוף י"ט לרב יהודה עשה ול"ת הוא. נמצא כיון דלר"י א"א לתרץ בהכי. א"כ תקשה ליה איך יתרץ למתניתין דכוי. לכן אליבא דרב יהודה הוצרך רבא לתרץ במ"א. זה נ"ל פשוט

דף י"ב בד"ה השוחט עולת נדבה כו' ר"ע היא כו' עכ"ל. אין לתרץ דהא וודאי ס"ל לר' עקיבא כב"ה דאמרי לקמן לה' לרבות כל דלה' אתי. א"כ צרכי גביה הותר בהדיא. לכן לא אמרינן דאהדרי' לאיסורא קמא כמ"ש התוס'. וא"כ לר"ע השוחט עולת נדבה אמאי לוקה. הא לאו הבא מכלל עשה הוא. לכן מוקי כב"ש דלא ס"ל לקמן הא דלה' דלרבוי אתי. דיש לומר דלא מרבה מלה' אלא דומיא דחגיגה דחובה כדאי' לקמן דף כ'. תדע דהא רבה אתקיף כדי לאוקמי ברייתא זו גם כב"ה וק"ל

בא"ד ותימא הואיל ומוקמינן כו'. יש לתרץ תמיהת התוס' דע"כ הא דפליגי לקמן ב"ש וב"ה. דב"ה ס"ל לה' כל דלה' וב"ש לא ס"ל. וע"כ צ"ל דב"ש לשטתו ס"ל דאי לא כתיב לה'. סד"א השוחט עולת ראיה ביום טוב לוקה משום דאהדרי' לאיסור קמא. אבל השתא דנכתב לה' להתיר בהדי' כל צרכי גבוה. לכן לא אמרינן אהדרי' לאיסורא קמא והוי לאו הבא מכלל עשה דאין לוקה. אבל ב"ה לשטתו דס"ל מתוך. ע"כ בלא קרא דלה' אשכחן היתרא בהדי'. אלא ע"כ לה' להתיר עולת ראיה לגמרי אתי. וע"כ א"ש הא דאין לוקה לב"ש על עולת ראיה. אך דלא הוי בכלל היתרא דלה' אלא דומיא דחגיגה דחובה כדפי' לעיל ודוק

שם בד"ה ה"ג רש"י אלא מעתה כו' הנה רש"י ותוס' נדחקו כאן. משום דקשיא להו על גירסא הישינה בהא דלרב יוסף לוקה לב"ה בהוציא אבנים בי"ט. משום דכל שלא לצורך יו"ט נא אמרינן מתוך. ולעיל מבואר בשוחט עולת נדבה מותר לב"ה אף שהוא שלא לצורך יו"ט. וכן אמר ר' יוחנן גבי מבשל ג"ה בי"ט. שהוא לצורך י"ט ואפ"ה הותר מן התורה. משום הכי הגיה רש"י. והתוס' נדחקו לתרץ: ולפענ"ד נראה לתרץ דרב יוסף לשטתו אזיל לכן ס"ל דבצורך יו"ט דוקא הוא דאמרינן מתוך. אבל שאר האמוראים ס"ל דאפי' שלא לצורך י"ט אמרינן מתוך. וזה עפ"י הא דמבואר לקמן דף י"ט (ע"א) דלעולא דאמר דשלמי נדבה גם לב"ה אין קריבין בי"ט. ופריך עליה מברייתא. ומשני הש"ס שם. דלפי התירוץ ההוא לכ"ע שלמי נדבה אין קריבין בי"ט לב"ה. ורב יוסף משני שם דאשכחן תנא הסבר כעולא. וע"כ דתנאי הוא אליבא דב"ה ע"ש. ולפ"ז י"ל דשאר אמוראי לא ס"ל תירוצא דרב יוסף שם. אלא ס"ל תירוץ של הש"ס דשם. וע"כ דכלהו תנאי ס"ל אליבא דב"ה דמתני' דשלמי נדבה אין קריבין בי"ט. ולפ"ז הא דהשיב ב"ה לב"ש לקמן דף כ' (ע"ב) בברייתא שם דאיצטרך לכם ולא לגוים לאו דוקא. דה"ה דאיצטריך לב"ה למעט מלכם ולא לגבוה וכ"כ שם התוס' (בד"ה לכם כו') ע"ש. וע"כ צ"ל משום דתרתי ש"מ מלכם דהי מנייהו מפקית. ולפ"ז צ"ל דב"ש וב"ה אזלי לשיטתן. דלב"ה איצטריך לכם למעט עולת נדבה דסד"א דשרי במתוך. וקרא דוחגותם אתי למעט שלמי נדבה ולה' אתי להתיר עולת ראיה דסד"א כיון דממעטינן מלכם עולת נדבה ולא אמרינן מתוך. ממילא נתמעט נמי עולת ראיה דלא נאמר מתוך אצל גבוה. קמל"ן לה' דשרי. אבל לב"ש ס"ל דלא איצטריך מיעוט לעולת נדבה. משום דלב"ש לא ס"ל מתוך. ע"כ לכם למעט שלמי נדבה