אבן העוזר על הש"ס ו

ומה שהקשה מהרש"א על רש"י תפשוט ממתניתן דמשכהנים כו' לק"מ די"ל דמתניתן מיירי בהנך דלאו בני כפרה נינהו כגון טמא מת ושרץ, אבל מברייתא דמבואר זמנו צאת הכוכבים וא"כ תקשה במתניתן דלא נקיט מצאת הכוכבים., וע"כ צ"ל דקמ"ל אין כפרה מעכבת ומיפשט שפיר, אבל בלא ברייתא י"ל דאכילת כהנים בתרומה הוא זמן מה קודם צאת הכוכבים ואין לזמן ההוא שם מסויים וע"כ הוצרך מתניתן ליתן סימן באכילת כהנים וק"ל

ולענין קושיות התוספות על רש"י, י"ל כאשר בלא פי' רש"י קשה מ"ש התוספות ד"ה הא קמ"ל כו' הא תנינא חדא זימנא ע"ש, וע"כ צ"ל ע"פ דאיתא בפרק הערל דף ע"ד, דתנא דבי ר"י ס"ל עד אשר יטהר איירי בזב בעל שתי ראיות דלאו בר כפרה הוא, ואשר יטהר היינו שיערב שמשו ויאכל בקדשים, ולדידי' ע"כ צ"ל דזב בעל שלש ראיות דאיהו מחוסר כפרה דאסור בקדשים ילפינן מיולדת, אבל תנא דבי רב ס"ל עד אשר יטהר איירי בזב בעל ג' ראויות דמחוסר כפרה, ולפ"ז ע"כ זב מיולדת לא ילפינן כדאמר שם, והשתא עפי"ז א"ש, דאי לאו משנה יתירה סד"א לכ"ע וטיהר גברא, ודכ"ע זב מיולדת לא ילפינן, ולפ"ז לתנא דבי ר"י מוקמינן קרא דוהטהור בקדשים ממש, ואיצטריך לזב דלא ילפינן מיולדת ואליבי' אתיא מתניתן דהעריב שמשו, דהא בתרומה אין לנו לימוד מקרא לעכב בו כפרה, אבל לתנא דבי רב דעד אשר יטהר בזב מחוסר כפרה, ואייתר ובא השמש וטהר גברא, דע"כ אתי לתרומה דכפרה מעכבת בי', לכן קמ"ל משנה יתירה דגם לתנא דבי רב אין כפרה מעכבת וטהר יומא, וע"כ בעיא דבני מערבא נותן טעם לתנא דבי רב וק"ל

תוספות ד"ה משעה שעני תימא עני גופא כו', הקשה מהרש"א אמאי לא הקשו תוספות אמתני' דהכהנים נכנסין לאכול בתרומה מתי יתפללו הכהנים, ונ"ל דלק"מ דמתניתן ה"א דמיירי בפירות תרומה, דקי"ל דפירות רשאין לאכול אפילו בהגיע זמן תפלה (כמ"ש סי' רי"ב), אבל בעני הנכנס לאכול פתו עד שעומד לפטור מתוך סעודתו הקשו שפיר וק"ל

בא"ד כיון שבא זמן ק"ש כו' עד שיתפלל, עד כאן לשונו, לכאורה בפשיטות הוי מצא לאקשוי, כיון שזמן ק"ש משנכנס לאכול עד שעה שעומד לפטור מסעודתו א"כ מתי יוכל להתפלל, תו למה קשיא להתוספות מתי יתפלל כו', עד שיתפלל כו', הוה לן למימר מתי יקרא ק"ש כו' עד שיקרא ק"ש כו'

ונ"ל דידוע שמלאכתם כל היום היה בשדות, דכן אמר לקמן דף י"ז אני בעיר והוא מלאכתו בשדה, וכן דף ד' שלא יהא אדם בא מן השדה ואומר אוכל קמעה כו' אלא בא מן השדה כו', ואם כן זמן ק"ש משנכנס העני לתוך העיר מן השדה, לכן יש לומר דעל ק"ש לא קשיא להתוספות דיש לומר בכניסתו לעיר קורא ק"ש בהלוכו דהא קיימא לן קורין ק"ש במהלך, ואפילו פסוק ראשון שרי לקרות במהלך מדינא, אלא דמצוה מן המובחר לעמוד בפסוק ראשון (כמ"ש התוספת פרק היה קורא עיי"ש). אבל קושייתם מתי יתפלל דבעי להתפלל בעמידה, אך ע"ז הקושיא הייתי יכול לתרץ דלמא קורא ק"ש בלא ברכותיה בכניסת במהלך וכדפירשתי, ואחר גמר הסעודה קורא הברכות של ק"ש וסומך גאולה לתפלה אז ומתפלל, וכדאמר לקמן דף י' ע"ב דאם עבר זמן קריאת שמע ולא קרא מ"מ לא הפסיד הברכות של ק"ש ומברך אז ברכות של קיש (עיין באורח חיים סימן ס'), לכן משום הכי כתבו התוספות כיון שבא זמן ק"ש אסור לאכול עד שיתפלל תחלה, והיינו לפי מאי דמשני בסמוך דעני וכהן חד שעורא הוא, וע"כ הני תנאי לא ס"ל כר"י דאמר מפלג מנחה הוי לילה, ולא דריש ובשכבך כמ"ש התוספות לקמן ד"ה א"ל ר' יהודה כו', ודע מ"ש התוספות ד"ה א"ל ר"י כו' היינו לשיטת ר"ת דלעיל עמוד א' אזלי ועיין בהרא"ש

דף ח' ע"ב בתוספות ד"ה לא לעולם לילה הוא כו', והאי דנקיט לאחר עמוד השחר כו' עכ"ל, לכאורה אברייתא גופא ה"מ לכתוב הכי, וכ"ש שאין שייכות כאן בדבריהם, ונ"ל דאברייתא י"ל דבמתניתן (דלקמן מיירי לכתחלה דקורין שמע משיכיר ורשב"י אמר דיוצא י"ח והיינו בדיעבד אם קרא יצא י"ח, (וכה"ג חילק הרי"ף ז"ל) אבל אחר שכתבו התוס' דלרשב"י הוי לילה לענין תפילין דאסור להניח תפילין אז, ואנן קיימא לן בפרק היה קורא דאסור לקרות ק"ש בלא תפילין, ואם כן הא דתנן משיכיר בין תכלת לכרתי, ע"כ דוקא בדיעבד יצא, דאי לכתחלה אסור לקרות אז, כיון דאין יכול אז להניח תפילין, וא"כ ע"כ לאו דוקא כו'

שם בא"ד לאו דוקא לאחר עמוד השחר דהא צריך כו', עיין מש"כ הרי"ף ז"ל, ולעד"ן ברור דבדין הוא שיפליג רשב"י על מתני' דלקמן, דהא מבואר במנחות דף מ"ג דרשב"י סבר כסות לילה פטורה מציצית דכתיב וראיתם אותו פרט לכסות לילה, ופריך ורבנן דס"ל דכסות לילה חייבת בציצית האי וראיתם אותו מאי עביד להו, ומשני מבעיא ליה ראה מצוה זו וזכור מצוה אחרת ואיזהו זהו ק"ש כדתני מאימתי קורין את שמע משיכיר בין תכלת ע"ש, (ולפ"ז נ"ל) דמתניתי' דלקמן אתיא כרבנן דר"ש דס"ל כסות לילה חייבת בציצית, מייתר להו וראיתם אותו לומר ראה מצוה זו וזכור מצוה אחרת זהו ק"ש משיכיר בין תכלת כו', אבל רשב"י דס"ל וראיתם אותו מבעיא לפטור כסות לילה, ע"כ לדידי' סברא חיצונה היא משעלה ע"ה כיון דאיכא דקמו אז זמן ק"ש, דכתיב ובקומך לשון יחיד, ולעיל הוכחתי דגם ר"א דברייתא הכי ס"ל מאן דגני בבית אפל מיד בעלות השחר ליקום וליקרי, (ועיי"ש שהארכתי), וע"כ פסקינן כרשב"י כאן, דגם בכסות לילה פסקינן כר"ש (דאיהו רשב"י)

ועפ"ז מתורץ מה שתמהו התוספות וכל הפוסקים על רשב"י קמא, דהל"ל פעמים אדם קורא שני ק"ש אחר ע"ה, ועל רשב"י בתרא הקשו, דהל"ל פעמים שאדם קורא שני ק"ש קודם הנץ החמה, ותו קשה למה רשב"י קמא קורא אחר ע"ה לילה, ורשב"י בתרא קורא אותו יום, ולמ"ש אתי שפיר, וזה דרשב"י סבר ק"ש של יום מצותה לכתחלה משעלה ע"ה עד נץ החמה, דמשום הכי קורין ותיקין דוקא קודם נץ החמה, כמ"ש תר"י ע"ש, וכ"כ הרמב"ם פ"א דק"ש, אבל בדיעבד יוצא גם אחר נץ החמה, וק"ש דלילה לכתחלה זמנה בלילה ולא ימתין עד אחר שיעלה ע"ה, דהא לפי מ"ש לקמן אחר שיעלה ע"ה אסור לקרות ברכות ק"ש, ועכ"פ השכיבנו לא יאמר לכ"ע, ותו כיון שהגיע זמן ק"ש דיום אינו נכון לקרות אז של לילה, ע"כ לכתחלה דוקא קודם שיעלה ע"ה צריך לקרות ק"ש דלילה, אבל בדיעבד אם קרא ק"ש דלילה אחר שעלה ע"ה יצא

והנה סוף פרק קמא דמגילה אמרינן כל הדברים שמצותן ביום מצותן לכתחלה אחר הנץ החמה, וכולן שעשו משעלה ע"ה יצא עיי"ש, הרי לכתחלה קודם נץ החמה הוי לילה לענין עשיית דברים שמצותן ביום, אבל מדינא ודאי הוי יום גמור, ולפי"ז י"ל רשב"י קמא איירי במצות שני ק"ש (דיום) בלכתחלה לכן של לילה דוקא קודם עמוד השחר ושל יום אחר ע"ה, וקורא אותו לילה לרבותא אף דלענין לכתחלה בדברים הנעשים ביום הוי אחר ע"ה לילה, אך לענין ק"ש דבזמן שכיבה תליא מילתא, יכול לקרותה לכתחלה אז, ורשב"י בתרא איירי בשני ק"ש בדיעבד, דשל לילה אם קרא אחר ע"ה יצא ושל יום אחר הנץ החמה יצא בדיעבד, דלכתחלה קודם נץ החמה בעינן כדפי', ואמר יום לרבותא אף דמדינא יום גמור הוא לכל המצות, אפ"ה יוצא בק"ש דלילה אז, כ"ז ברור. וליכא לאקשוי לפי מ"ש, דסברא חיצונה היא היכי דליכא קרא, דמיד משעלה ע"ה קרינן ק"ש, הא איכא מ"ד לקמן משיכיר בין זאב לכלב בין חמור לערוד, ומשיכיר חבירו ברחוק ד"א, ולהני תנאי ליכא קראי, ואפ"ה ס"ל דלא למיקרי מיד בעלות השחר לא קשיא ולא מידי, דכבר פירשו בירושלמי מ"ד לקמן משיכיר בין זאב לכלב ומ"ד בין חמור לערוד חד שעורה הוא, ושניהם ס"ל כמ"ד משיכיר בין תכלת לכרתי דאידי ואידי חד