אבן העוזר על הש"ס ה

מאימתי קורין את שמע כו', כאן צווחו בו קמאי, ליתן טעם למנהגן של ישראל מקדמונים, שקורין שמע קודם צאת הכוכבים דלא כסתם משנה, ודברי רש"י ור"ת דחהו הרשב"א והרא"ש ז"ל עיי"ש, גם ר"י בתוספות רוצה ליתן טעם למנהגן, ועפ"י דבריו זמן ק"ש הוא זמן מיעוט פחות מרביעית שעה קודם צאת הכוכבים, אך הרשב"א השיב עליו דר"מ במקום ר' יהודא ור' אליעזר במקום ר' יהושע אינו משנה וגם סתם במתניתן וכו', ואני אענה את חלקי, ואברר בס"ד שעפ"י הלכה דאיפסקא להדיא בש"ס נהגו כן, ויתיישב בתוך דברינו כמה קושיות אשר נתקשו בסוגיא זו, הנה בדף ג' הקשו התוספות בד"ה למאן דגני כו', דקשיא דברי ר"א אהדדי, במתניתן ס"ל לר"א משיכיר בין תכלת לכרתי, ובברייתא אמר ר"א מאן דגני בבית אפל מיד בעלות השחר קורא ק"ש עיי"ש, תו דאמר רשב"י (דף ח') דקורא ק"ש של יום אחר שיעלה ע"ה ויוצא י"ח, והקשו שם הרי"ף והתוספות דהא במשנתינו מבואר דצריך להמתין לכל הפחות משיכיר בין תכלת כו' ונדחקו עיי"ש, ותו בבעי דאבעיא לבני מערבא לקמן אי בא השמש ביאת אורו הוא, דהסכמת כל הפוסקים לפרש דהיינו תחלת שקיעת החמה מהארץ, וכתבתי לקמן דיש לתמוה מאי קמבעיא להו, תפשוט ממתניתן דזמן ק"ש משכהנים אוכלין בתרומתן, ואי זמן אכילת תרומה תחלת שקיעה דהוא ד' מילין קודם צאת הכוכבים, איך אפשר דלהוי אז זמן שכיבה, דהא אפילו אחצי מיל קודם צאת הכוכבים פריך לקמן ור' מאיר שפיר קאמר ר"י לר"מ, (עמ"ש לקמן שם), תו לקמן אמר ר"א זמן ק"ש משקידש היום, ופירוש רב האי גאון הביאו הרשב"א בחידושיו דהיינו מתחלת השקיעה, ופי' הטעם משום דס"ל לר"א דאז הוא לילה דס"ל ובא השמש היינו ביאת אורו עיי"ש, ולכאורא ודאי כוונת הגאון דלא פי' הטעם משום וס"ל לר"א דאז ן שכיבה הוא, וכמו דכל התנאים פליגי בזמן שכיבה, וצ' משם דקשיא ליה להגאון דבתחילת שקיעת החמה ודאי לאו זמן שכיבה הוא כדפירשתי, לכן פי' הטעם דס"ל לר"א דבא השמש ביאת אורו הוא, וקשה לי דא"כ מאי פריך לקמן קשיא דר"א אדר"א, הא לדעת הגאון גם לר"א דברייתא זמן ק"ש משכהנים אוכלין בתרומה, ותו מדפליג ר' יהושע בברייתא על ר"א ואמר משכהנים נכנסין כו', משמע באכילת תרומה גופא לא פליגי, וכדי לתרץ כ"ז נלעד"ל עפ"י הא דמבואר לקמן בש"ס דף ח' ובפרט לפי פי' הרי"ף מבואר במלחמות וחידושי הרשב"א ז"ל, דע"כ משעלה ע"ה עד כדי שיכיר כו', איכא דשכבי ואיכא דקמי, ע"כ לכתחלה לא הוי זמן ק"ש, ואחר שיכיר כו' הוא זמן קימה לרוב העולם, ואף דאיכא דגנו הואיל ורוב העולם קמו הוי זמן ק"ש לכתחלה, כ"כ להדיא במלחמות וחידושי רשב"א שם והוא מוכרח שם, ועל פי מה שכתבתי לקמן דף ח' דבחנם נדחקו הרי"ף והתוספת בדברי רשב"י דודאי רשב"י פליג על מתניתן דלקמן, דמתניתן דלקמן ס"ל משיכיר כו' הוא כרבנן דרשב"י, אבל לשיטת רשב"י זמן ק"ש מיד שעלה עמוד השחר ועיי"ש שכתבתי בטוב טעם ודעת), ובזה ישבתי שם כל הקושיות שהקשו התוס' ופוסקים שם ע"ש, ועפי"ז י"ל דודאי פי' הגאון הוא אמת, דר"א דסבר בברייתא משקידש היום היינו מתחלת השקיעה, ונ"ל הטעם דס"ל לר"א כיון דאיכא דשכבי אז הוי שפיר זמן שכיבה, וכן למאי דאבעי' לבני מערבא דבמתני' זמן ק"ש מתחלת השקיעה י"ל אף דלרוב העולם, ודאי דלאו זמן שכיבה אז הוא, מ"מ כיון דאיכא דשכבי מיד בתחלת השקיעה הוי שפיר זמן שכיבה, והא דפריך לקמן ור"מ שפיר קאמר ר"י לר"מ ור"מ, ושם איירי בחצי מיל קודם צאת הכוכבים. י"ל משום הכי כפל הש"ס דבריו שם ור"מ שפיר קאמר ר"י לר"מ ור"מ דייקא דהא ר"מ סבר לקמן דף ט' דזמן ק"ש דשחרית הוא משיכיר כו', הרי דאף מיד שעלה ע"ה איכא דקמי אז כדפירשתי אפ"ה הואיל ורובא דעלמא לא קמו אז לא הוי זמן ק"ש, דזמן (ק"ש) [קימה[ לרובא דעלמא בעינן, וא"כ ה"ה וודאי בק"ש דערבית זמן שכיבה לרוב העולם בעינן. וכאן ברור הוא. דקודם צה"כ חצי מיל לאו זמן שכיבה לרוב העולם הוא, מש"ה פריך שפיר, אבל לר"א וכן על מתניתן לבני מערבא לא קשיא, די"ל דס"ל כרשב"י דלקמן דאין צריך זמן קימה לרוב העולם, וה"נ י"ל בתחלת שקיעה איכא דשכבי, והשתא לא קשיא מה שהקשו התוספת דברי ר"א אהדרי, די"ל דהא הש"ס משני תרי תנאי אליבא דר"א, נמצא דמתניתן ס"ל דר"א ס"ל דק"ש דערבית מצאת הכוכבים, הרי דבעי זמן שכיבה לרוב העולם, מש"ה ס"ל לר"א במתניתן בזמן ק"ש דשחרית משיכיר כו' דהוא זמן קימה לרוב העולם, אב ר"א דברייתא איהו ס"ל זמן ק"ש דערבית מתחלת השקיעה הרי דברור דלאו זמן שכיבה לרוב העולם הוא, ואפ"ה כיון דמיעוט שכבי הוי זמן ק"ש, ה"נ ס"ל לר"א בק"ש דשחרית מאן דגני בבית אפל מיד כשעלה. ע"ה לקרי ק"ש כיון דאיכא דקמי ס"ל לר"א כרשב"י דלקמן, והא דאמר הש"ס אבע"א רישא דמתניתן לאו ר"א הוא, י"ל דה"ק משום הך קושא דרישא דמתניתן אין צורך לומר תנאי היא, אבל מ"מ לפי האמת צ"ל בלא"ה דתנאי היא אליבא דר"א, ודומה לזה מצינו לעיל באיבעית אימא יליף מברייתו של עולם, דע"כ צ"ל דה"ק משום קושיא זו אין צ"ל דהתנא אקרא קאי, אבל מ"מ לפי אמת ע"כ צ"ל כתירוץ הראשון דלשם מפני הקושיא ראשונה דפריך שם, א"נ י"ל ודאי גם לאיבעית אימא צ"ל נמי תנאי הוא, אך דברישא מ"מ קשיא ליה למה רבי בעל המשניות הכניס עצמו בפלוגתא דתנאי להביא דין זה בשם ר"א דהוא שמותי ולחד תנא לא אמר ר"א מעולם, טפי עדיף ה"ל לרבי לומר דין זה בשם ר' יהושע דאיהו אמרה בוודאי, וגם הלכתא כוותי', מש"ה משני דרישא לאו ר"א היא. והנה הש"ס פסק לקמן להדיא הלכתא כרשב"י דק"ש דשחרית זמנו מיד שעלה ע"ה, דכן בדין לפסוק כרשב"י דקאי לשטתו דכסות לילה פטור מן הציצית, דשם הלכתא נמי כוותי' וכבר בררנו דר"א דברייתא דס"ל זמן ק"ש דערבית מתחלת השקיעה דהוא ד' מילין קודם צאת הכוכבים, בשיטת רשב"י קאי דזמן שכיבה וזמן קימה לא בעי לרובא דעלמא, ע"כ יפה הוא מנהגן של ישראל מקדמונים לקרות ק"ש מתחילת השקיעה דהוא שעה וחומש שעה קודם צאת הכוכבים, וראיה ברורה לכל זה ולפי' הגאון הנ"ל, דבתיקוני זוהר פסק לקרות ק"ש דלילה דוקא מתחלת שקיעת החמה ע"פ הסוד עיי"ש, הרי בעל תקוני זוהר דאיהו רשב"י לשיטתו דבש"ס דידן, דס"ל זמן ק"ש דשחרית מיד שעלה עמוד השחר וס"ל כר"א דברייתא, וזמן ק"ש דערבית לדידהו מתחילת השקיעה כ"ז ברור כשמש ודוק

ע"ב תוס' ד"ה דלמא ביאת אורו וכו' וי"ל דהכי פירושו כו' וכדברי תוספות אלו פירשו בעל המאור והרשב"א ז"ל, ויש לתמוה על פירושן דאם כן מה קמבעיא לבני מערבא תפשוט ממתניתן דזמן ק"ש משכהנים אוכלין תרומה, ואי מתחלת השקיעה איך אפשר דאז יהיה זמן שכיבה הא הוי ד' מילין קודם צאת הכוכבים, והרי אפי' חצי מיל קודם צאת הכוכבים אמר ר' יהודא לר"מ דלאו זמן שכבה הוא. ופריך הש"ס לקמן ור"מ שפיר קאמר ר"י לר"מ, ומאי פריך אימא בזה קמפלגי כי היכי דפליגי שאר תנאים, מאי דלמר לא הוי זמן שכיבה הוי זמן שכיבה לאידך, אלא ע"כ דפשוט הוא בעיני הש"ס דבזה א"א להסתפק ביה, דברור הוא דאז לאו זמן שכיבה הוא לכ"ע בחצי מיל קודם צה"כ, ומכ"ש ד' מילין קודם צה"כ פשיטא דלאו זמן שכיבה הוא, וזה ברור דמש"ה לא פירש רש"י פירוש זה.