אבן העוזר על הש"ס נה

הנאת במשמע, ע"כ לר"מ קאי ולא לר"י, דהא לר"י אין במשמע לא תאכל רק אכילה, וא"כ מנלי' להש"ס לעשות פלוגתא בין חזקי' לר' אבהו דהא חזקיה ע"כ לר"י קאי ור"א ע"כ לר"מ קאי אלא ע"כ ר' אבהו גם לר"י קאי, דגם לר"י הוא לאו גמור, לכן הקשו שפיר אותו למה לי, אבל למסקנא דסוגיא די"ל חזקי' ור"א גם אליבא דר"מ פליגי כדפי', ודאי שפיר י"ל דלר"י אותו הוא לאו הבא מכלל עשה ור"א קאי לר"מ: ותדע דע"כ צ"ל דאותו אתי לאשמעינן דהוא לאו הבא מכלל עשה לר"י למסקנא, דאל"כ קשה למה לי אותו לר"י תיפוק לי' מדאיצטרך נזרו ותרומתכם וקצירכם ולכם, דלר' אבהו נפקא מינייהו היתר הנאה, מדאיצטרכו כל הני להיתר הנאה ש"מ דלא תאכל הנאה במשמע, אלא וודאי אותו אצטריך דאין בהו לאו כ"א עשה דאותו הוא מיעוט, והשתא מיושב הא דהקשו ריב"א וכן הר"י בא"ד, ולא תירצו דסתם מתני' ר"מ היא דהתיר ליתן לגוי מתנה, וכן ס"ל לר"מ פ' ג"ה יש בגידין בנ"ט כדפי' לעיל, אבל לפי מ"ש ע"כ סבר ר"מ ג"ה אסור בהנאה לחזקיה דאל"כ למה לי היתר הנאה דנבילה לחזקי' כדפי', והשתא להמסקנא דאת חזקי' לכ"ע אתי שפיר תמיהת התוס' לקמן ד' כ"ג (ע"א) בד"ה שאני התם כו', כל זה ברור

שם בד"ה חולין שנשחטו בעזרה כו' א"א לפרש בע"א כו' עכ"ל נ"ל לפרש כוונת התוס' ע"פ מ"ש לעיל דבשלמא למאי דקיימינן השתא דחזקי' ור"א לא פליגי אליבא דר"מ אלא אליבא דר"י, א"כ ע': אותו אתי למימר דבשאר איסורין הנאה בכלל לא תאכל, לכן שפר י"ל לאו דאורייתא לאסור בהנאה, דמסתבר יותר למימר דאותו ממעט שאר האיסורין הנאמר בהם לא תאכל דגם איסור הנאה במשמע, משא"כ חולין בעזרה דלא כתיב בי' לא תאכל, אבל להמסקנא דקשה למה לי אותו תיפוק לי' מדאיצטרך למכתב נזרו ולכם וכל הנהו קראי למישרי בהנאה, ע"כ צ"ל דאותו הוא לאו הבא מכלל עשה והוי מיעוט, א"כ ע"כ צ"ל דחולין בעזרה לאו דאורייתא, דאל"כ מהיכי תיתי לא נמעט מאותו נמי חולין בעזרה, כיון דלהמסקנא צריך לומר דאין הנאה במשמע דקרא, וזה ראיה ברורה למה שפירשתי לעיל בכוונת התוס' שם

רש"י בד"ה אותו אתה כו' עד ונכבד הכלב כו' ובד"ה ור"מ כו' עכ"ל, נ"ל דס"ל לרש"י דוקא לר"י צ"ל האי סברא דאיצטרך למצוותו, דאל"כ קשה אותו למה לי, וכיון דלר"י מוכרח לומר כן, לכן א"א למילף כל האיסורין מדאיצטריך היתר נתינה ומכירה בנבילה, די"ל דאיצטריך לאשמעינן הא דאין הקב"ה מקפח שכר כל בריה וכיבדה לכלב מלגר ונכרי, דנבילה לגר וגוי וטריפה לכלב, אבל לר"מ אין צריך לומר סברא זו, דלמצוותו ע"כ לא ס"ל האי סברא לר"מ, לכן שפיר יליף כל האיסורין מדאיצטריך בנבילה היתר הנאה, והשתא אתי שפיר הא דפרש"י לקמן דלחזקי' איצטריך לר"מ להקדים, משום דלחזקי' ס"ל דלכ"ע אית להו האי סברא דאיצטריך למצוותו, לכן גם בנבילה איצטריך להא, ע"כ י"ל או להקדים. דאי לא כתיב או לא הוי דרשינן למצוותו, אלא הוי אמינא דאתי שאין צריך להקדים, ועמ"ש עפ"ז לקמן

שם בד"ה חולין שנשחטו בעזרה כו' בפ"ב דקידושין עכ"ל, לכאורה דברי רש"י תמוהין וסותר למ"ש רש"י עצמו בפ"ב דקידושין (שם), דפי' שם לאו דאורייתא לא שחיטתו ולא אכילתו עיי"ש, ולמ"ד דאורייתא פי' שם עיקר איסורו דאורייתא עיי"ש

וע"כ נלע"ד דקשי' לי' לרש"י ע"פ שטתו דפרשתיו לעיל בסמוך דלחזקיה א"ל דגם לר"מ י"ל להקדים איצטרך ולכ"ע לא ילפינן מנבילה. א"כ תקשה לחזקי' מדר"ש דאוסר ג"ה בהנאה. ועכצ"ל דס"ל לרש"י דילפינן מאותו כל האיסורין, ואי לאו קרי דלא יאכל בשור הנסקל וחמץ סד"א אותו אתי למעט שור הנסקל וחמץ, אבל ג"ה ילפינן ק"ו מחלב דשרי בהנאה. לכן איצטריך לא יאכל בשור הנסקל וחמץ, ע"כ אותו איצטריך לג"ה, וכיון דס"ל לר"ש ג"ה ילפינן מאותו ע"כ ס"ל לר"ש חולין שנשחטו בעזרה לאו דאורייתא, לפ"ז קשה לרש"י דהא ר"ש ס"ל בפ"ב דקידושין חולין בעזרה דאורייתא, לכן פירש"י כאן לאו דאורייתא היינו איסור הנאתו, ושם פירש דלר"ש עיקר איסורו דאורייתא לכן אין קידושיו קידושין, כמ"ש הרא"ש שם, וליכא לאקשויי מנלי' לרש"י הא, אימא דילפינן מנבילה לר"מ ולר"ש כמו לר' אבהו, ואיצטריך הקרי דלא יאכל בשור הנסקל וחמץ למי זר דנבילה איצטריך לגיד הנשה דלא נילף ק"ו מחלב כדפי', י"י דהוי קשה לרש"י קושית ריב"א והר"י בתוס' ד"ה ור"ש כו' דמר ני' ע"כ דלא כר"י אתיא, ועכצ"ל דאתיא מתני' כר"מ כדפי', לכן עכצ"ל דלר"מ ס"ל ג"ה מותר בהנאה וזה ברור ועוד נ"ל לתרץ פי' רש"י דבזה מתרץ קושית הרשב"א בתו' ד"ה חולין כו' הא דבת"כ איצטריך מיעוט לחולין שנשחטו בעזרה דאינו בשריפה מכלל דאסור בהנאה מן התורה, אבל לפירש"י לק"מ ע"פ מה דאיתא לקמן דף כ"ד (ע"ב) דיליף דבשר בחלב. אסור בהנאה מק"ו מערלה שלא נעבדה בו עבירה ואסור בהנאה ק"ו בב"ח דנעבדה בו עבירה, והקשו התו' פ' כל הבשר דף קט"ו ע"ב מה לערלה שכן בשריפה, ותירצו דילפינן מחמץ לרבנן דר' יהודה דאין חמץ בשריפה דוקא, ולר' יהודה דס"ל דחמץ בשריפה דוקא ילפינן גם שריפה מק"ו משם עיי"ש, לכן כאן דקיימינן בדר' יהודה דס"ל חמץ בשריפה דוקא לכן אי לאו המיעוט דבת"כ, סד"א למילף חולין בעזרה דנעבדה בו עבירה מערלה דאסור בהנאה וגם שריפה הוי ילפינן משם, אבל השתא דנתמעט משריפה תו ליכא למילף יושם, דמה להנך שכן בשריפה לכן חולין בעזרה שרי בהנאה מן התורה, ומזה מוכרח רש"י לפרש דחולין בעזרה מן התורה אסור באכילה, דאל"כ קשה למה לי למעטו בת"כ ש משריפה, דהא ליכא למילף חולין בעזרה משם כנ"ל, די"ל חורש בשור וחמור יוכיח כמ"ש התוס' לקמן דף ך"ד שם, וחורש בשור וחמור ילפינן ק"ו ממעשה שבת דשרי פ' כל הבשר (שם ע"א) אבל אי חולין בעזרה אסור באכילה ליכא לממר הכי. דמה לחורש בשור וחמור שכן מותר באכילה כמ"ש התוס' לקמן דף ך"ד בד"ה אמרת ק"ו כו' עי"ש

תוס' בד"ה והרי דם ובד"ה הרי מים ובד"ה ואימא כמים כו' עכ"ל, הנה התוס' הבינו דגה לר' אבהו ס"ל דהיקשא אתי לכדר' חייא ב"א דדם שאין נשפך כמים אינו מכשיר, ומ"מ יליף נמי להא מה מים מותרין כו' משום דאין היקשא למחצה

והוכיחו זאת מדפריך ואימא כמים הניסכים כו', דע"כ ר"ל מהכא לא מצינן למילף היתר הנאה דדם, וע"כ קא קשיא להו הא ע"כ להיתרא אתי וע"כ קרא דחיק ומוקי אנפשיה דבמים המותרים משתעי קרא דאל"כ קרא למה לי, אלא הוכיחו התו' דגם לרבי אבהו ס"ל דהיקשא אתי לכדר' חייא ב"א כדפי', וע"כ הקשו התו' אע"ג דדם קדשים כו' ולכן הוצרכו התו' תרץ דגילוי מילתא בעלמא הוא

ולפענ"ד נראה ברור לתרץ שלשה קושיות שהקשו התוס' בג' דבורים אלו, והוא דוודאי גס דם בכלל נבלה הוא כמבואר במס' שבת הביאו התוס', לכן לא פריך המקשה על' דם חולין דליתסר, משום דהוא בכלל נבילה שהותרה בהנאה והיא ודמה הותרה, אלא דפריך מדם קדשים דתנן אלו ואלו כו' דבדם קדשים איירי, והרי דם קדשי' אין בכלל היתר הנאה דקרא, דנבילת קדשים אסורה בהנאה, וע"כ אין בכלל לגר אשר בשעריך תתננה דקרא דהא אסורה בהנאה, ע"כ דם קדשים דיש לאו באפי נפשי' עלי' ליתסר בהנאה, ומשני דכתיב תשפכנו כמים וע"כ לקדשים איצטריך. דאלו לחולין לא צריך קרא דהותרה בכלל נבילה. וע"ז פריך ואימא כמים הניסכים וקרא לחולין איצטריך דסד"א דשרי בהנאה הואיל ובכלל נבילה הותרה נמי דם, לכן איצטריך קרא לאוסרו והוציאו מכלל נבילה דקרא, וזה ברור וראיה לדברי דדם הוא בכלל בשר מדאמר לקמן (ע"ב) בשור הנסקל את לרבות הנאת עורו ולא אמר לרבות דמו דסד"א בשרו אין דמו לא: ומהא דאיצטריך בשרץ לומר דמצטרפין דמו ובשרו לטומאה כדאיתא פ"ק דכריתות ותו מדאיצטריך בחולין דף קי"ז (ע"ב) למעט דם קדשים מאכילתו בטומאת הגוף והרי התם כתיב בשר זבח שלמים ש"מ דדם בכלל בשר הוא וכ"ש דהוא בכלל נבילה דקרא. זה נ"ל ברור ואמת

דף כ"ג בד"ה שאני התם כו', פי' דע"כ חזקיה כר"י הגלילי נמי אתי דאמר לקמן (ע"ב) דחזקי' ור"א פליגי בשור הנסקל לדברי הכל כו', ומ"ש מהרש"א א"כ קשה ל"ל קרא למישרי חלב לר"י הגלילי, לק"מ דאיצטריך משום דכתיב בחלב נבילה ואכול