אבן העוזר על הש"ס נג

דאוכל פוסל אוכל מה"ת לכ"ע וכן משקה פוסל אחרים לכ"ע, וזה ברור בעיני

שם גמ' נימא קסבר ר"מ ולד טומאה דרבנן כו' עכ"ל, לכאורה הוא תמוה דהשתא סבר הש"ס דהוא דחיק לומר כן ואנן חזינן לר' יוחנן דמתרץ הכי במסקנא, תו הקשו התוס', בד"ה התם פסול וכו' ובד"ה דמדאורייתא, ותו במאי קמיפלגי ורבא דלעיל אי בתרומה עושה כיוצא בו, ובמאי קמיפלגי רב אדא ורבינא לעיל אליבא דרבא אי בקדשים עושה כיוצא בו, תו במה מחולק הש"ס דילן עם הירושלמי שמחליף דברי ר' יוחנן עם דברי בר קפרא, וגם דברי הירושלמי בעצמן הם תמוהין, ולשון הירו' הבאתי לעיל ומשם תראנו עי"ש, ולתרץ כל זה נלע"ד דבר ברור ולדעתי הוא האמת בס"ד, וזה ע"פ מה שנתבאר למעלה בתוס' בד"ה ואלו הכא פסול כו' עמ"ש שם הבאתי דברי התוס' דמס' מעילה דף ח', והעולה משם הוא זה דר' יוחנן בסוטה ס"ל דר"מ ס"ל אוכל הנוגע בטבול יום פוסל את הקודש מן התורה, ור' יוסי פליג וס"ל דאין פוסל הקודש אפילו מדרבנן, אבל רבא דמעילה ס"ל דר"מ ס"ל פוסל את הקודש מדרבנן וגם ר' יוסי לא נחלק על ר"מ בזה, עוד צריך להציע דבירושלמי פריך למ"ד ולד טומאה דרבנן לא בא ר"ע להוסיף אלא לפחות, ומשני בטבול יום דבית הפרס דרבנן, ואלו בש"ס דילן לא פריך מידי משמע דגם למ"ד ולד טומאה דרבנן נמי לא קשה מידי, משום דהש"ס לשיטתו דמוקי למתני' בנר של מתכת, לכן גם למ"ד דרבנן נמי י"ל דאשמעינן ר"ע דמשלישי עושין ראשון דאורייתא, אבל בירושלמי לא מוקי בנר של מתכת, ודפריך למ"ד ולד דרבנן משום דאלים קושייתו דר"ע בא לפחות לפ"ז: ועפ"ז אבאר דהמסדר הש"ס דילן דהוא רבינא הוא ס"ל דברי בר קפרא ודברי ר' יוחנן הן כמו שהן שנוין בש"ס בש"ס שלנו, לכן סבר רבינא לעיל אליבא דרבא מקרא מלא דבר הכתוב דאפילו בקדשים אין עושה כיוצא בו, אבל רב אדא בר אהבה דלעיל איהו קאי בשיטת הירושלמי, לכן פליג לעיל על רבינא וס"ל דבקדשים מודה רבא דעושה כיוצא בו, ובין רב אדא וירושלמי ובין רבינא וש"ס דילן שניהם קבלו דר' יוחנן אמר מדבריהם דר"ע ור"ח, ובר קפרא ור"ל אמרי מדבריהם מדברי ר"א ור"י וכן אין מחולקים בזה, ושניהם קבלו דר' יוחנן פליג עם בר קפרא ור"ל, דמר אמר בולד הטומאה דאורייתא, ומר אמר בולד הטומאה דרבנן, אלא הש"ס דילן ורבינא אמר דר' יוחנן אמר בולד הטומאה דרבנן, ובר קפרא ור"ל אמרי בולד הטומאה דאורייתא, ורב אדא וירושלמי סברי להיפך, דר' יוחנן אמר בולד הטומאה דאורייתא ובר קפרא ור"ל אמרי בולד הטומאה דרבנן, וכן ס"ל לכ"ע דאביי ורבא דלעיל בהא קמיפלגי, דרבא לשיטתו קאי דס"ל במעילה דלכ"ע לר"מ ולר' יוסי אוכל שנגע בטבול יום פוסל הקודש ומדרבנן, אבל אביי ס"ל כר' יוחנן דסוטה דפליג על רבא, וכן ר' יוחנן עם בר קפרא נמי בהכי קמיפלגי דר' יוחנן לשיטתו, אבל בר קפרא ור"ל ס"ל כרבא החולק על ר' יוחנן

, ועתה אברר דברי, דאביי ס"ל לא שנו אלא בחולין אבל בתרומה עושה כיוצא בו, משום דס"ל כר' יוחנן דסוטה דס"ל דר' יוסי ס"ל דאוכל הנוגע בטבול יום אין פוסל את הקודש אפילו מדרבנן, לכן קשיא ליה על ר' יוסי דס"ל במתני' אין שורפין תרומה טמאה עם הטהורה, אמאי לא יליף מדר"ע דכמו דעושין מפסול דאורייתא טומאה דאורייתא, ה"ה דעושין מאיסור חמץ דרבנן טומאה דרבנן, דהיינו לשרוף אוכל תרומה טהורה בתרומה טמאה דאין טמא מדאורייתא, אלא ע"כ בתרומה נמי עושה כיוצא בו,, וא"כ ליכא למילף משם לעשות מאיסור דרבנן טומאה דאורייתא וע"כ משום דבתרומה עושה כיוצא בו ומזה הוכיח אביי סברתו, אבל רבא לשיטתו י"ל לעולם אין עושה כיוצא בו אפילו בקדשים, ודקשיא לך ר' יוסי ליליף מדר"ע, י"ל שאני התם דטמא היה השמן מתחלתו לפסול את הקודש מדרבנן לשיטת רבא, וגם ר"י ס"ל דאוכל דטבול יום פוסל את הקודש מדרבנן, זהו בין לר' אדא ובין לרבינא, אך פלוגתייהו בקדשים אליבא דרבא, זה תלוי בחילוף הסברות שבין הש"ס דילן והירושלמי, דהש"ס דילן דאיהו רבינא מוקי למתני' בנר של מתכת ולדידיה לכ"ע אין צריך לאוקמי הא דר"ע בטבול יום דבית הפרס דרבנן, אלא לכ"ע מיירי בטבול יום של תורה, לכן ר' יוחנן דס"ל דר"מ יליף מדר"ע ור"ח ע"כ לא ס"ל מתני' מיירי בולד הטומאה דאורייתא, דא"כ איך יליף ר"מ מדבריהם וכמ"ש הש"ס, ע"כ צ"ל לר' יוחנן דלר"מ איירי בולד הטומאה דרבנן, והא דמוקי ר"מ בדרבנן י"ל דקשיא ליה לר"מ מאי הוסיפו טומאה על טומאתו דר"ח, הא תחלה נמי שני הוי, ור"מ לא רצה לדחוק בולד ולד, דהא בולד הטומאה תנן לכן מוקי בולד דרבנן, והיינו שנגע בשר זה במשקין ונטמא מדרבנן ושפיר הוסיפו טומאה של דאורייתא על דרבנן, לכן יליף לחמץ דרבנן נמי משם ור' יוסי לשיטתו דמשקין נמי דאורייתא, וע"כ בולד ולד מיתוקמי, זה ס"ל לר' יוחנן, אבל בר קפרא ס"ל דמקרא מלא דבר הכתוב דאפילו בקדשים אין עושה כיוצא בו, וא"כ ע"כ לא מיתוקמי בולד הטומאה דרבנן, דהא מהיכי תיתי לן דטפי מסתבר לומר כמו באב הטומאה דהוא מדאורייתא, דומיא דהכי בולד הטומאה נמי בדאורייתא איירי, דליכא למימר דהשתא דמוקמינן בולד הטומאה דאורייתא צריכין למוקמי בולד ולד, זה אינו דהא גם אי הוי מוקמינן בולד הטומאה דרבנן אעפ"כ צריך לאוקמי בולד ולד, דאל"כ מה הוספת טומאה איכא דליכא למימר טומאה דאורייתא, דהא א"א לומר כן לרבא דס"ל דאפי' בקדשים אין עושה כיוצא בו א"כ ליכא הוספת טומאה דאורייתא כלל, וכיון דגם אי מיתוקמי בולד הטומאה דרבנן אפ"ה צ"ל בולד ולד, א"כ מהיכי תיתי לן לומר בולד הטומאה דרבנן, לכן שפיר פריך סתמא דהש"ס הוא רבינא נימא קסבר ר"מ בולד הטומאה דרבנן בתמיה דמהיכי תיתי לן לומר כן, ופי' רש"י דס"ל לההוא מקשה כמ"ד אין אוכל כו' אפילו בקדשים, והיינו כדפי' דסתמא דהש"ס דהוא רבינא הוא ס"ל דמהיכי תיתי לן לאוקמי בולד הטומאה דרבנן, אבל לר' יוחנן לק"מ דאיהו ס"ל אפילו בתרומה עושה כיוצא בו כדפי' וע"כ ק"ו בקדשים, א"כ משום הכי אוקי ר"מ בולד הטומאה דרבנן כדי דלא נצטרך לומר בולד ולד וכדפי', ואם תאמר כיון דר"מ מוקי בולד ממש וטמא מדרבנן א"כ מנא לי' לר"מ ללמוד ממנו חמץ, הא שאני התם דהיה טמא מדרבנן דהי' שני דרבנן, י"ל דס"ל לר' יוחנן דבדרבנן אין לחלק כמ"ש התוספות, כל זה הוא שיטת רבינא והש"ס דילן:

אבל הירושלמי ורב אדא ע"כ לשיטתן צריכין להפך דר' יוחנן דס"ל מדבריהם דר"ע ור"ח, ע"כ ס"ל בולד הטומאה דאורייתא, לכן ר"מ לשיטתו ור' יוסי לשיטתו, דר"מ קא קשיא ליה מאי הוסיף ר' עקיבא היינו הך משום הכי סבר דר"ע איירי בטבול יום דבית הפרס דרבנן, לכן יליף חמץ דרבנן מדר"ע, אבל ר' יוסי לשיטתו דס"ל דאוכל הנוגע בטבול:

יום אין פוסל את הקודש אפילו מדרבנן, וא"כ י"ל דלעולם בטבול יום דאורייתא איירי ודקשיא לך מאי הוסיף ר"ע, התם טמא היה מתחלה לפסול את הקודש, משא"כ בשמן טבול יום דלא הי' טמא לפסול את הקודש, לכן כיון דצ"ל לר' יוסי דבטבול יום דאורייתא מיירי לכן לא מצי למילף משם, ור"מ לשיטתו דס"ל אוכל שנגע בטבול יום פוסל את הקודש, לכן שפיר קא קשיא לי' לר"מ מאי הוסיף ר' עקיבא אלא ע"כ בטבול יום בית הפרס דרבנן

והשתא אתי שפיר לשון הירושלמי בדר' יוחנן וז"ל מדברי ר"ע ור' חנינא וכו' דמהפך דברי ר' עקיבא לר"ח, ולמ"ש אתי שפיר דעיקר לימודו של ר"מ מדר"ע דאיירי בטבול יום דרבנן מיני' יליף לחמץ דרבנן, אלא מדר"ע י"ל דאיירי בטבול יום דאורייתא, לכן איצטריך נמי דר"ח ואז קשה א"כ מאי הוסיף ר"ע וכדפי', אלא מזה מוכח דר"ע איירי בבית הפרס דרבנן ומיני' יליף לחמץ דרבנן אבל בר קפרא ס"ל כרבא החולק על ר' יוחנן, וס"ל בין ר"מ ובין ר' יוסי ס"ל דמדרבנן פוסל את הקודש ולפ"ז ליכא למימר דפליגי בהכי, לכן מוקי לה בולד הטומאה דרבנן וע"כ גם בטבול יום דבית הפרס דרבנן, והא דהוסיף ר"ע צ"ל דהתם מיירי בולד ממש והי' שני דרבנן, משא"כ בדר"ע היה שלישי דרבנן, ולפ"ז מדהוסיף ר"ע זאת ש"מ גם בדרבנן יש לחלק בין קיל לחמירא, וא"כ קשה מנא לי' לר"מ למילף משם הא בדר"ע ובדר"ח היה טמא לפסול את הקודש אלא ע"כ מדברי ר"א ור"י, נמצא דהירושלמי ע"כ צ"ל דר' יוחנן ס"ל בולד הטומאה דאוריי', דאי הוי מוקים לה בולד הטומא'