אבן העוזר על הש"ס נב

דפריך התם טמא וטמא כו' יש לנו שלי דרכים, דרך אחד מפרש רב אדא אליבא דרבא, ודרך האחד מפרש רבינא אליבא דרבא כל אחד יפרש פירוש לפי שיטתו, וזה ע"פ מה שפירשתי לעיל לרב אדא אליבא דרבא דע"כ מתני' מיירי דבחר קודש נטמא מתחלה במשקין שנגעו באוכל טמא ראשון, ולדידי' הכי פריך אימא התם טמא וטמא, פי' תחילה היה בשר קודש שרי דרבנן לפסול תרומה מדרבנן. דהמשקין נעשים תחלה מדרבנן ובשר זה שנגע במשקין נעשים שני דרבנן לכן עושין אותו שני דאורייתא, אבל הכא פסול ואין פוסל תרומה אפילו מדרבנן, ומשני רבא מתני' קשיתי' דא"כ הל"ל שנטמא בשרץ, ואי משום הך קושיא לחוד י"ל דר"ח ור"ע דאמרי מימיהם של כהנים פי' שמעולם כך היה, ור"ל אפי' כהנים שהיו בימי חגי דהיו טועים וסברי שלישי אין עושה רביעי בשרץ, וכ"ש שלישי דטבול יום דקיל טפי כמ"ש התוס', דפשיטא דאין עושה רביעי לדעת הכהנים ההם, ואפ"ה לא נמנעו מלהדליק שמן ההוא הפסול לבד, בנר שנטמא בטמא מת, פי' אפילו בטמא מת דידעי הכהנים דשלישי עושה רביעי כדפי' ואפ"ה עושין לשמן ההוא טומאה חמורה, דהשמן יטמא אחרים שיחזירו האחרים ויפסלו קודש, משא"כ אי הוי נטמא השמן בנר שנטמא בשרץ אז לא הי' מטמא השמן לאחרים אלא היה פוסל ולא טמא, כך י"ל בישוב קושיא זו, אך דלפ"ז דנקט טמא מת לרבותא ומימיהם של כהנים היינו אפילו שבימי חגי, הדרה קושיא לדוכתא היינו הך ומאי הוסיף ר"ע דהשתא תו אין לומר התם טמא היה שני דרבנן משום דמשקה הוי תחילה מדרבנן, שה אינו דהא זה היה מגזירת י"ח דבר דמשקין נעשה תחלה, ובימי חגי עדיין לא נגזרו י"ח דבר ואז הוי פסול וטמא, וא"כ מאי הוסיף ר' עקיבא, הוא הפי' אליבא דרב אדא אליבא דרבא, אבל לרבינא אליבא דרבא אין מקום לפי' הנ"ל הן בפירוש תירוצו של רבא, דלשיטת רבינא לא ס"ל לחלק בין מת לשרץ דגם במת טעו הכהנים ברביעי כמ"ש לעיל, וכן בפי' המקשה נמי הא לרבינא ע"כ לא מיירי שנטמא בשר קודש במשקה כדפי' לעיל, וע"כ חין לפרש התם טמא וטמא כפי' שפירשתי, ע"כ צריך רבינא לפי' אחר:

וזה ע"פ מ"ש לעיל דלרבינא ע"כ לא טעו הכהנים בימי חגי אלא בשלישי דתרומה דסברי דאין עושה רביעי בקודש, אבל בשלישי דקודש ידעי דעושה רביעי, וע"כ קרא דחגי איירי בתרומה דהוא ע"כ מדרבנן, די"ל דקדשים נמי הוא מדרבנן דמסתבר לומר מקרא מלא דבר הכתוב, ולפ"ז הכי פריך הכא פסול וטמא, פי' דר"ע אשמעינן אפי' כהנים שהיו בימי חגי דהוי סברי דשלישי דתרומה אינו עושה רביעי בקודש נמצא דשלישי פסול הוא ואפילו הכי מטמאין היו אותו לעשותו שני, ואף דר"ח נמי אמר מימיהם של כהנים ומשמע נמי אפילו כהנים שבימי חגי, י"ל התם טמא וטמא, פירוש בשר של קודש בזה לא טעו הכהנים וידעי דעושה רביעי בקודש וכדפי', וא"כ הוי טמא וטמא, אבל הכא בדר"ע היה שמן תרומה ובזה סברי דאין עושה רביעי והוי פסול, ואשמעינן ר"ע דאפ"ה לא נמנעו וטמאוהו ומהם אנו לומדים דאפילו פסול עושין טמא וה הוא כוונת רש"י לחלק בין שלישי דתרומה לשלישי דקודש, ר"ל לפי סברת הכהנים שבימי חגי כך הי' וכדפי', ומשני רבא מתני קשיתי' דא"כ דמימיהם של כהנים היינו אפילו כהנים שבימי חגי, א"כ קשה הל"ל שנטמא סתם, דהשתא תו ליכא למימר דאי הוי תנן שנטמא סתם סד"א דמיירי שנטמא בכלי שנטמא במשקין, דהא בימי חגי עדיין לא נגזרו י"ח דבר וזה הוא א' מי"ח דבר, ומדלא נקט שנטמא סתם כי היכי דלא תימא דאיירי שנטמא בכלי שנטמא במשקין, ע"כ דמתני' לא מיירי אלא אחר גזירת י"ח דבר, א"כ הדרה קושית היינו הך לדוכתא, נמצא דפירש"י כדפי' התם טמא וטמא, לכן בתירוצו של רבא דהל"ל שנטמא סתם זהו הפי' של רבינא אליבא דרבא, אבל הפירוש השני שפירשתי לעיל ועפ"י הפי' ההוא גירסת הש"ס הל"ל שנטמא בשרץ, זה הוא לרב אדא אליבא דרבא, אך רש"י פי' אליבא דרבינא דרבינא הוא בתראה וקיי"ל כוותיה:

והדברים ברורים בפרט לזכות רש"י דלא אשתמיט מיני' משנה דטהרות וזה ברור, ועמ"ש לקמן בפי' הפלוגתא דאביי ורבא ורב אדא ורבינא ותמצא נפלאות בעזה"י ואע"פ כן מ"ש כאן הוא נכון ואמת

תוספות בד"ה ואלו הכא פסול וטמא כו' מיהו תימא כו' עכ"ל, הנה בסוטה פרק כשם דף כ"ט הקשה שם ר' יוחנן תמיהת התוס' אלו, ושם מבואר דר"מ פליג עם ר' יוסי דר"מ סבר אוכל שנגע בטבול יום מטמא קודש ור"י סבר אינו מטמא קודש, ולפ"ז לא אתי שפיר הא דפריך כאן ומאי דוחקי' דר"י כו' הא בעי לשנויי גם לר"מ, אך במעילה דף ח' כתבו התוס' דרבא במעילה חולק על ר' יוחנן דסוטה, אלא ס"ל דגם לר"מ אין מטמא קודש מדאורייתא אלא מעלה בעלמא מדרבנן, ואליבי' י"ל דגם ר"י יוסי לא נחלק על ר"מ בזה וסבר ג"כ לטמא קודש מדרבנן, ולפ"ז י"ל כאן הא סוגיא זו אזיל לרבא, ולרבא לכ"ע אין מטמא קודש מן התורה, וכבר פירשנו הסוגיא לעיל ד"ה פסול וטמא כו' ולקמן אתרץ קושיא זו בשני דרכים בס"ד

שם בא"ד אף שמחליף שם כו', וז"ל ירושלמי שם בר קפרא אומר אב הטומאה ד"ת ולד טומאה דרבנן, ר' יוחנן אמר בין זה בין זה ד"ת, ר' יוחנן אמר מדבריהם מדברי ר"ע מדברי ר"ח סגן הכהנים, ר"ל אמר מדבריהם מדברי ר"א ור"י עמ"ש לקמן בפי' ירושלמי הזה בס"ד

דף טו בד"ה ולד טומאה דרבנן כו', הקשה ר"י כו' א"כ לר' יוסי כו' עכ"ל, מדבריהם מבואר דלר"מ לא קשה לר"י די"ל דמשכחת שלישי כגון שנגע בשר קודש באוכל שנגע במשקין ראשון, אבל מדברי רש"י נראה דגם לר"מ קשיא

ואפ"ל דרש"י לשיטתו דיליף אוכל דמטמא אוכל מדרבנן מלחם ונזיד דחגי, לכן י"ל דוקא אם שני אוכלים של קדשים דומיא דהתם בזה דוקא גזרו, אבל לא בא' מהם חולין, וא"כ א"א לומר לר"מ שבשר זה נגע באוכל, דאז גם מדרבנן לא נטמא לכ"ע כיון דאוכל חולין היה, אבל ר"י לשיטתו דיליף מוהבשר אשר יגע כו', ובסמוך אתרץ בסברא זו פירש"י ע"ש, ולע"ד נראה לתרץ כל הקושיות שהקשו התוס' ורש"י בהסוגיא, גם לקמן הקשה רש"י עוד לר"מ איך משכחינן רביעי בקודש, וכן קשה על ר' יוסי ויש תיובתא מינה למ"ד אין אוכל מטמא אוכל, ונראה לע"ד דאפילו למ"ד אין אוכל מטמא אוכל, היינו דאין מטמא אוכל כיוצא בו להיות טמא לפסול אחרים, אבל אוכל פוסל את האוכל דכתיב והבשר אשר יגע בכל טמא וגו', וכן מוכח לשון דאין עושה כיוצא בו טמא, הרי דאין ממעט אלא מטומאה כיוצא בו, לכן פוסל גם תרומה דכה"ג כתבו התוס' לעיל, וכן לר"מ דס"ל דאין משקין מטמאין אחרים מן התורה מ"מ פוסלין את הקודש, ותדע דלקמן דף ט"ז ע"א פריך לשמואל דאמר דכן מלטמא אחרים הא כתיב והבשר אשר יגע גו', ואמאי לא פריך זה על ר"מ גופא דאמר משקין לטמא אחרים דרבנן, ולא פריך נמי על מ"ד אין אוכל מטמא אוכל בקדשים אלא ע"כ כדפי', דבאמת לכ"ע פסול מדאורייתא, ולא פריך אלא לשמואל דאמר דכן משמע טהור לגמרי

, והשתא מתורץ קושית רש"י דלקמן ור"י בתוס' כאן דלמ"ד אוכל אין מטמא אוכל איך משכחת במתני' דמשלישי עשו שני, דהא ע"כ היה שני דרבנן ומאי הוספת טומאה איכא, די"ל דמיירי דנגע בשר זה באוכל שנטמא במשקין, ואפ"ה לר"י אינה היא המדה דשאני התם דהיה פסול מדאורייתא דהאוכל נטמא במשקין ופוסל בשר קודש זה מן התורה, אבל לר"מ בשר קודש זה טהור לגמרי מן התורה, ועפ"ז מתורץ קושית התוס' דלעיל בד"ה התם פסול כו' למ"ד אין אוכל כו' נוכל למילף להוסיף שני דרבנן אדרבנן, די"ל דלק"מ דתחלה היה דרבנן ועושין ממנו פסול מן התורה

, וכן הא שהקשה התוס' בד"ה באב הטומאה כו' אהא דאמר באב הטומאה דאורייתא למ"ד אין אוכל כו', נמי י"ל דאל"כ מנלן לעשות מדרבנן פסול של תורה, וכן הא דמוקי בולד ולד וכתב ר"י בתוס' זה דלר"מ לא איצטרך להכי למ"ד אוכל מטמא אוכל, נמי י"ל דאי הוי מוקי בולד והיינו ע"כ בשר קודש שנגע במשקין הוי פסול מן התורה, ומנ"ל לר"מ ללמוד משם חמץ דמותר מן התירה, לכן מוקי בולד ולד דג"כ בשר הקודש מותר מן התורה

, וכן מה שהקשה ר"י בד"ה דמדאורייתא כו' ובד"ה ולד טומאה כו' נמי לפ"ז לא קשה מידי, וע"כ א"ש דמשכחינן רביעי מה"ת