אבן העוזר על הש"ס נא

דמשלישי דרבנן עושין שני דרבנן, ה"ה משלישי דאורייתא עושין שלישי דאורייתא ועמ"ש לקמן

שם בגמרא אמר ר"י הכא בולד ולד עסקינן כו', לקמן (דף ט"ו ע"א) בתוס' ד"ה ולד טומאה דרבנן כו', הק' ר"י למ"ד אוכל מטמא אוכל לר"מ דאמר ולד טומאה דרבנן דמשקה לטמא מדרבנן לא הוי צריך ר' יהוד' לאוקמא בולד ולד, דבלא"ה הוי הוספת טומאה דאורייתא, ולעד"נ דלא קשה מידי דע"כ צריך לאוקמי בולד ולד דהא למ"ד אוכל מטמא אוכל בקדשים, צ"ל דה"ה משקין לטמא אחרים בקדשים נמי דאורייתא בין לפי' רש"י דיליף אוכל דמטמא אוכל מנבואת חגי דכתיב לחם ונזיד והרי שם נכתב נמי יין ושמן ובין לפי' ר"ת דיליף מוהבשר אשר יגע בכל טמא כו' ה"ה משקה שנטמא הרי הוא נמי בכלל טמא כמבואר בש"ס דף ט"ו, הרי למ"ד אוכל מטמא אוכל בקדשים ע"כ גם משקין מטמאין אחרים בקדשים, והא דמשקין אין מטמאין אחרים לר"מ היינו בחולין אבל בקדשים מטמאין לכ"ע, וא"כ אם נגע בשר קודש זה במשקין דהוא ולד הטומאה נטמא מן התורה בשר הזה, וא"כ קשה איך למד ר"מ משם חמץ בשש דמדרבנן, אלא ודאי ע"כ בולד ולד איירי ונגע משקין ראשון באוכל חולין דנעשה שני דרבנן וחזר ונגע בשר קודש זה באוכל חולין הוי בשר זה שלישי דרבנן אליבא דר"מ, וזה ברור בעיני

שם לאביי דאמר כו' ולרב אדא ב"א כו'. ונלע"ד לכאורה לתת טעם לפלוגתייהו דאביי ורבא על פי מה דמוקי לקמן במסקנא הא דאמר ר"מ מדבריהם למדנו היינו מדברי ר"ח. ור"מ לטעמי' דאמר משקין לטמא אחרים דרבנן ור"י לטעמי' דמדאורייתא עי"ש, ולפ"ז הא דאמר בולד ולד ע"כ חד מינייהו משקין, וע"כ בזה קמיפלגי אביי ורבא, אביי ס"ל שראשון היה משקה טמא ונגע באוכל חולין והאוכל נגע בבשר קודש הזה ונטמא לר"מ טומאה דרבנן כדפי' לעיל, דאין לומר דראשון היה אוכל טמא ונגע במשקין והמשקין נגעו בבשר קודש, דא"כ תקשה גם לר"מ נטמא הבשר מדאורייתא דהא בקדשים גם ר"מ מודה דמשקין מטמאין מדאוריי' כדפי' לעיל. ולפ"ז הוכיח אביי דע"כ בתרומה עושה כיוצא בו, לכן שפיר אמר ר' יוסי אינה נה היא המדה, דשאני התם דג' דאוריי' עושין שני דאורייתא, אבל איסור חמץ דרבנן בתרומה דבשש אסור לטמא מן התורה, דאי ס"ד דבתרומה אין עושה כיוצא בו, א"כ גם לר' יוסי מצינו למילף משם כמו דמשלישי דאורייתא עושין שני דאורייתא, ה"נ מאיסור חמץ דרבנן מטמאין תרומה טומאה דרבנן כיון דבתרומה אין עושה כיוצא בו, דכה"ג כתבו התוס' לקמן, ועמ"ש לקמן, אבל רבא ס"ל דראשון היה אוכל טמא ונגע במשקין והמשקין נגעו בבשר קודש, ומסתבר לרבא לאוקמי בהכי, דבזה מתורץ מה דקשיא לכאורה איך נרמז בדברי ר"ח דמיירי בנטמא במשקין, תו איך אמרה מתני' בולד טומאה כיון דבולד ולד איירי, אלא ע"כ בזה רמז לנו המשנה דמיירי דבשר קודש נטמא במשקין, דהרי ע"כ לא מיתוקמי אלא בולד ולד וקרי לי' ולד הטומאה אע"כ מיירי במשקין, לכן אף דולד ולד הוא מ"מ כיון דמשקין נעשים תחילה מדרבנן שפיר קרי ליה ולד הטומאה, ולפ"ז הוכיח רבא דע"כ בתרומה אין עושה כיוצא בו, דאל"כ קשה כיון שהבשר קודש נטמא במשקין ומשקין מטמאין אחרים מן התורה בקדשים לכ"ע, א"כ גם לר"מ נטמא בשר קודש מן התורה כמו לר' יוסי ובמאי קמיפלגי ר"מ ור"י, אע"כ בתרומה אין עושה כיוצא בו וע"כ אפילו מדרבנן אין עושה כיוצא בו, דבשלמא לרבינא דס"ל אפילו בקדשים אין עושה כיוצא בו, ע"כ נבואת חגי איירי מדרבנן ש"מ דמדרבנן עושה כיוצא בו, אבל לרב אדא דנבואת חגי מיתוקמי שפיר בקדשים איירי בדאורייתא, מהי תיתי לנו לומר בתרומה לעשות כיוצא בו מדרבנן, וכיון דע"כ בתרומה אפילו מדרבנן אין עושה כיוצא בו, לפ"ז הא ופליגי ר"מ ור"י לענין שריפת תרומה טהורה עם חמץ טמאה, וז"א לאוקמי פלוגתייהו דמיירי בהו שניהם אוכלין של תרומה כיון דאפי' מדרבנן אין עושה בתרומה כיוצא בו, אלא ע"כ חד מינייהו הי' משקין וע"כ החמץ הי' אוכלין תרומה טהורה, והתרומה טמאה היה יין או שמן, ובזה פליגי דר"מ לטעמי' דאמר משקין לטמא אחרים דרבנן, לכן יליף שפיר מדר"ח כמו דמשלישי דאורייתא עושין שני דאורייתא, ה"נ מאיסור חמץ בשש דמדרבנן עושין שני מדרבנן, לכן שורפין אוכלי תרומת חמץ טהורה עם משקין תרומה טמאה דנטמא תרומה מדרבנן לר"מ, אבל ר' יוסי אמר אינה היא המדה דמשקין לטמא תרומה מדאורייתא, ע"כ אין ללמוד לטמא חמץ דרבנן בטומאת משקין דאורייתא, הרי דמזה מוכח דבתרומה אין עושה כיוצא בו, דאם כן גם משקין מטמאין תרומה מן התורה לכ"ע, דהא לעשות כיוצא בו לטומאת משקין מחד קרא נלמוד כמ"ש לעיל, והא דסובר אבי דע"כ מיירי דבשר קודש נגע באוכל שני הוכיח זאת מדברי רב יהודה דמוקי למתניתין לקמן בנר של מתכת, ואי ס"ד דבשר קודש נגע במשקין, א"כ קשה מאי דוחקי' דרב יהודה לאוקמי בנר של מתכת, ודקשיא מאי הוסיף ר"ע אימא התם טמא וטמא, פי' תחלה היה שני דרבנן דהמשקין הוי תחילה מדרבנן והבשר נעשה שני דרבנן, ע"כ משני דרבנן עושין שני דאורייתא, אבל שמן שנפסל בטבול יום אפילו מדרבנן לא הוי שני לפסול תרומה, אלא ע"כ דמיירי מתניתין בבשר קודש שנגע באוכל וס"ל לר"י בתרומה עושה כיוצא בו, אבל רבא לשיטתו דהוא מתרץ לקמן קושיא זו על רב יהודה דמתני' קשיתי' כו', ולעולם דמיירי מתני' בבשר קודש שנגע במשקין כמו שהוכחתי לעיל לרבא מלשון המשנה, א לסוף המסקנא בס"ד אכתוב מה שנלע"ד ברור מה דפליגי רבא ואביי

שם ולרב אדא כו' אלא לרבינא כו', נ"ל דרב אדא ורבינא שניהם קיבלו מרבא דבתרומה אינה עושה כיוצא בו אך בקדשים פליגי. דרב אדא ס"ל טפי ניחא לן למימר בקדשים עושה כיוצא בו, דאז נבואת חגי איירי מדאורייתא בקדשים, ורבינא ס"ל ע"כ נבואת חגי איירי נמי בדרבנן, משום דקשה למ"ד לקמן אשתביש כהני דטעו כהנים ברביעי בקודש, איך שכחו ונעלם מהם דין רביעי בקודש לגמרי, או איך שאל הנביא אותם, מהיכי תיתי ישכחו הקבלה של ד' בקודש לגמרי, אע"כ צ"ל הוא שאל להם על שלישי בתרומה אי עושה רביעי בקודש, ובזה טעו הכהנים וסברי דוקא שלישי בקודש עושה רביעי, ולפ"ז צ"ל לחם ונזיד יין איירי בתרומה ושמן דרביעי הוא איירי בקודש, וכיון דע"כ חגי איירי נמי בדרבנן דהא בתרומה לכ"ע אין עושה כיוצא בו, וכיון דע"כ קרא בדרבנן איירי לכן מסתבר לומר מקרא מלא דיבר הכתוב דאפי' בקדשים אין עושה כיוצא בו, בשלמא רב אדא לא קשיא ליה איך טעו הכהנים ושכחו דין שלם דרביעי בקודש, די"ל דלא שכחו הקבלה אך סברי לחלק בין טומאת מת עושה רביעי בקודש ובין טומאת שרץ דאין עושה רביעי בקודש כדאמר לקמן להדיא בהסוגיא, אבל רבינא לשיטתו דאיהו לא סבר לקמן לחלק בין שרץ למת דאפי' במת נמי טעי ע"כ צ"ל כדפי', ולפי דברי רבינא ליכא למימר תו דמיירי אליבא דרבא בבשר קודש שנגע במשקין, דא"כ קשה מאי הוספת טומאה איכא כיון דתחלה נמי היה שני דרבנן, וכ"כ רש"י לקמן להדיא סוף דף ט"ו, וצ"ל דס"ל לרש"י דזה הוא דוחק לאוקמי מתני' דוקא קודם י"ח דבר, ולאחר י"ח דבר לא יהי' נ"מ כלל בעדותו, וצ"ל דס"ל לרבינא כר"ל דלקמן דמדבריהם מדברי ר"א ור"י, ועמ"ש בסמוך ליישב בזה בס"ד

ע"ב רש"י בד"ה נוקמה בנר של חרס כו' דאלו שמן קודש כו' עכ"ל, מדברי רש"י מבואר דס"ל מגע טבול יום מטמא קודש דכן ס"ל לחד מ"ד כמ"ש לקמן אי"ה, ותמיה גדולה על רש"י איך אשתמיט מיני' משנה ערוכה בפ' שני דטהרות דשלישי דתרומה מטמא קודש והביאו התוס', ותו הא דפי' רש"י בד"ה מתני' קשיתי' כו' דהל"ל שנטמא סתם, קשה דא"כ הוי סד"א שנטמא הכלי במשקין, וכ"כ מהרש"א, תו למה דחה רש"י גירסת הש"ס דהל"ל שנטמא בשרץ ודוחק למחוק כל הנסחאות, תו יש לדקדק בדברי רבא דמשני מתני' קשיתי' לרב יהודה כו', והא אנן חזינן דרב יהודה לאו משום קושיא זו מוקי לה בנר של מתכת אלא על קושית היינו הך הוא דמשני הכי, ע"כ צ"ל דהכי יהי' ההצעה רבא משני דמתני' קשיתי' לרב יהודה, אך אי משום קושיא זו לחוד יכילנא לתרץ דלא קשיא מידי, אך דלפ"ז קושית היינו הך הדרה לדוכתיה, והן כפי תירוצו של רבא והן כפי קושית המקשה