אבן העוזר על הש"ס מו

שביתה בבתים דהא חצירות רשות א' הן אפי' בבעלים הרבה וא"כ מה לי שמונח בחצירו במקום ד' או במקום שאין בו ד' הא לעולם אסורין כלים ששבתו בבתים להביאן לחצר אחרת. כמו דלהיפך כלים ששבתו בחצר אסורין להביא לבתים כדאמר הכא ובלבד שלא יורידו לבתים, א"כ כלים ששבתו בחצירו והביאן לחצר אחר ע"ג מקום שאין בו ד', פשיטא דאסור להביאן לבתים של חצר האחרת דשם ודאי אין הדבר תלוי בהנחת מקום שבחצר אי יש בו ד' או אין בו ד', דהא חצר ובית דבעל א' הם וע"כ ה"ה להיפך. ותו הא דאיתא בכל נוסחאות הש"ס וכן העתיק הב"י בסי' שע"ב ולשון זה ה"ק יש בו ד' על ד' עולין אין כו', ולשון זה תמוה הל"ל כלשון המשנה רחב ד' עולין אין כו', ולתרץ כל זה אציע לפניך מ"ש לקמן התוס' דף צ"ב (ע"א) בד"ה והא אר"י כו' עפ"י הכרח הסוגיא שם, דהא דבעי הש"ס לר' יוחנן שם לאוקמו סתם משנה דהכא אליבא דהלכתא, היינו לענין אי גזרינן אטו מאני דבתים. דכבר פליגי בי' תנאי פ' מי שהוציאו וכוי מחלוקת ואח"כ סתם דהלכה כסתם, אבל לענין חצירות וקרפיפות אי הוי רשות א' דפליגי ביה פרק כל גגות לקמן. ודאי י"ל לאוקמי מתניתין דהכא דלא כהלכתא דבזה אין הלכה כסתם דה"ל סתם ואח"כ מחלוקת עיי"ש. ולפ"ז י"ל דלרש"י בין רב ובין ר' יוחנן שוין בזה. דהיכא דאיסורו משום שלא עירבו והכל רה"י הוא, בזה החמירו יותר משל תורה, והיכא דאיסורו משום שני רשויות דחכמים דימוהו לרשויות של תורה בזה אדרבה הקילו בדבריהם והיינו הא דפרק כיצד משתתפין. דאל"כ יסתור הסוגיא דהתם אדהכא. וסברא ג"כ מוכרחת מהא דפ"ק דעירובין שהביאו התוס' גם ס"ל לרב ולרבי יוחנן דהכותל בראשו דינו כקרפף, וס"ל לר"י דע"כ מתני' דלא יורידו למטה א"א לומר הטעם משום גזירה אטו מאני דבתים דא"כ יהי' מחלוקת ואח"כ סתם דהלכה כסתם, ולר"י הלכה כר"ש דלא גזרינן. אע"כ צ"ל לא יורידו למטה לבתים, ומדנקט עולין ולא נקט מעלין מחצירן לראשו ש"מ דס"ל לתנא דאפי' מחצירן לראשו לא, משום דחצר וקרפף ב' רשויות הן, ואפ"ה אין הלכה כסתם בזה. משום דה"ל סתם ואח"כ מחלוקת דר"פ כיצד משתתפין וכדפי' בשם התוס' דפ' כ"מ, וע"כ איש דלא משני ר' יוחנן דנקט רוחב ד' משום סיפא דלא יורידו למטה לבתים. משום דבסיפא ע"כ הטעם הוא משום שלא עירבו, דאל"כ מאי איריא בכותל שבין ב' חצירות אפי' כותל שלו בחצירות נמי אע"כ למטה לבתים, וכיון דהאיסור הוא משום שלא עירבו לכן אין חילוק בין יש בו ד' לאין בו ד', דחכמים עשו חיזוק כדפי'. אבל בהא דנקט עולין אין אבל מעלין מחצירן לראשו לא. ע"כ הטעם הוא משום ב רשויות דחצר וקרפף ושם בעינן רוחב ד'. אבל באין בו ד' שרי, וע"ז פריך תנן עולין אין מעלין לא, פי' דע"כ מתניתין גם באין בו ד' מיירי מדתנן ובלבד שלא יורידו למטה לבתים. וקשה מאי איריא בכותל שבין ב' חצירות אפי' בכותל שלו בחצירו נמי, אע"כ אתי לאשמעינן אפי' באין בו רוחב ד', דאז משום קרפף שרי רק משום שלא עירבו אסור. ש"מ דסיפא דהיה בראשו פירות לאו ארוחב ד' דרישא קאי ואפ"ה תנן עולין אין מעלין לא, ומשני ה"ק יש בו ד' על ד' עולין אין כו' ר"ל הא דתנן רוחב ד' לא מיירי שכל הכותל על פני כל אורך הכותל היה רחבו ד'. אלא שיש בכותל במשך ד' טפחים שרחבו ד'. והיינו ד' על ד' ושאר משך הכותל אין ברחב ד' בהכי איירי מתני', ועל כן ניחא דהתנא מילתא דפסיקא נקט בין שריותא דעולין ובין איסורא דלא יורידו, וה"ק עולין בכל מקום שבכותל זה אפי' במקום שרחבו ד', ולאפוקי מדרב דאמר נא יזיז כו', ולא יורידו למטה אפי' מן המקום שאין רחבו ד' כיון דאיסורו הוא משום שלא עירובו לכן לא נקט מעלין משום דביה יש חילוק, דבמקום שיש ברחבו ד' אין מעלין ממנו, אבל במקום שאין ד' ברחבו מעלין נמי ממנו, וע"כ נקט ברישא רוחב ד', דעל המקום שבכותל שרחבו ד' עולין אין מעלין לא, אבל אי כל הכותל אין בו רוחב ד' הוי מצי למינקט נמי מעלין, במצא נתברר לנו דרב ור"י ל"פ בשום סברא בעולם, אלא כל חד פי' משנתינו ע"פ שיטתו, דודאי גם ר"י מודה לסברת רב דלא יזיז בו כמלא נימא דחכמים עשו חיזוק כו', אך לשטת ר' יוחנן דפסק הלכה כר"ש דאפי' עירבו לא גזרינן וא"כ רשאין לטלטל מחצר לחצר, ע"כ מאי בכך ששני רשויות שולטות בראש הכותל הא אין החצירות אוסרות זע"ז כלום בשלמא רב קאי לשיטתו דס"ל מחצר לחצר אסור מטעם דגזרינן, ע"כ לא יזיז בו כו'. וכן רב ל"מ לתרץ אלו מעלין מחצירן כו', דהא לרב האיסור מחצירן לראשו משום גזירה הוא ואיסורו משום. שלא עירבו, ע"כ אין שייך שם לחלק כן יש בו ד' לאין בו ד', דהא חכמים עשו חיזוק כו'. משא"כ לר"י דלא גזרינן כלל אלא איסורו משום ב' רשויות הוא, ע"כ לדידיה שייך לחלק בין יש בו ד' לאין בו ד', ואף דבספרי הרי"ף והרא"ש דידן ליתא בהו לשון זה יש בו ד' על ד', אלא ז"ל ה"ק יש בו ד' עולין, כו' מ"מ י"ל דמדשינה לשון המשנה רוחב ד' מבואר דר"ל יש בו בכותל מקום שרחבו ד' ויש בו מקום שאין ברחבו ד', אבל רוחב ד' משמע כל הכותל רוחב ד'. וליכא לאקשויי על זה דלפ"ז מאי פריך פרק כ"מ מדאמר אלו מעלין כו' אבל לאחלופי לא הא לפי מ"ש אמאי לא יחליף הא מחצר לחצר שרי, די"ל דרש"י נשמר מזה שם שכתב וז"ל אלו מעלין מחצירן וה"ה דמורידין אבל לאחלופי לא מדאמר התם ואזדא ר"י לטעמיה ומייתינן עלה להא דרב דימי דמקום שאין בו ד' בטיל לאלו ולאלו ובלבד שלא יחליפו עכ"ל, וכוונתו בזה שלא תטעה לפרש לאחלופי לא, שלא יחזור ויוריד למטה לחצר האחרת, וז"א כיון דע"כ מעלין מחצירן מיירי, ע"כ כתב וה"ה דמורידין, פי' דחוזרין ומורידין לחצר האחרת, והא דמשמע ליה אבל לאחלופי לא, היינו מדמייתי הש"ס להא דרב דימי עלה דמתניתין, משמע דאכותל שבין ב' חצירות נמי קאי אי דאוקמינא לה דיש בכותל מקום שרחבו ד' ויש ג"כ מקום בכותל שאין רחבו ד', אותו מקום שאין בו ד' בטיל לקרפף שבכותל דהיינו לאותו מקום שיש בו ד' ובטיל לחצר ומטלטלין מחצר או ממקום הכותל שיש בו ד' לאותו מקום שאין בו רוחב ד', אבל לאחלופי דהיינו מחצר לאותו מקום שאין בו ד' וממקום ההוא למקום שיש בו ד' אסור, ובזה אין איסורו ג"כ אלא משום ב' רשויות ושפיר קמדמי להו שם, וא"ש דפריך דברי ר"י אהדדי דשניהם מיירי מאיסור ב' רשויות. ולפע"ד היה נראה דאין צורך במה שנדחק רש"י בזה דמדמייתי עלה הא דרב דימי פריך, אלא דבע"כ צ"ל לאחלופי לא דאל"כ תקשה במתניתין ל"ל למיתני רוחב ד' כלל, הא בלא"ה ידעינן שיש חילוק בין יש בו ד' לאין בו ד', דאל"כ קשה הא דתנן ובלבד שלא יורידו למטה, מאי איריא בין ב' חצירות אפי' בכותל שלו בחצירו נמי אסור להוריד, דהכותל בראשו הוא כקרפף, וחצר וקרפף ב' רשויות הם מדאמר עולין אין מעלין מחצירן לא, אלא ודאי משנתינו איירי בכל הכתלים, הן שיש ברחבן ד' והן שאין ברחבן ד', ע"כ בכותל שבין ב' חצירות אפי' בכותל שאין בו ד' לא יוריד, דאי משום קרפף שרי באין בו ד' ובמעלין מחצירן יש חילוק, וע"כ ידעינן הכל, ורוחב ד' במתניתין למה לי, אלא עכצ"ל דמש"ה רצה התנא לדבר במתניתין בין ברישא ובין בסיפא בכותל אחד, רק במקום א' רחבו ד' ובמקום א' אין ברחבו ד'. ואשמעינן דאף. שיכול להעלות ע"י חילוף, שתחלה יעלה למקום שאין בו ד', ואח"כ יחזור ויטלנו משם ויניחנו במקום שיש בו ד', בזה נמי אסור הרי לאחלופי אסור זהו נראה לע"ד ברור ואמיתי בפירוש הסוגיא, וזהו כוונת רש"י בלי ספיקא,, וראיה ברורה עוד לזה, מדברי רש"י לקמן דף פ"ט (ע"א) בד"ה מאי לאו כו' עיי"ש, ודברי רש"י לשם תמוהים מאוד. ואין בידי לתרצן אלא עפ"י מה שכתבתי כאן, (עיימ"ש שם לבארו אי"ה), ועתה נתברר שדברי הטור אורח חיים סי' שע"ב שפסק וז"ל מפירות החצר מעלין לכותל וחוזרין ומורידין ממנו לחצר האחרת, מפירות הבתים אסור להעלות לכותל אפילו אין רחבו ד' עכ"ל. הם כנים ואמתים, והב"י תמה שם על הטור דהא ר"י פסק באין בו ד' שרי ור"י ע"כ איירי בבתים כמ"ש התוס', ע"כ דחה הב"י דברי הטור בשתי ידים ולא הביאו בש"ע, ושום אחרון לא הליץ בעדו, והנה עינינו הרואות ולא זר דשטת הטור הוא שטת רש"י והיא שטה ברורה ומרווחת בסוגיא כמו שהארכתי בס"ד דלשטה זו גם ר"י ס"ל דמבתים אסור. אפי' באין בו ד' דחכמים עשו, חיזוק כו', רק מפירות חצר יש חילוק למ"ד ב' רשויות הן, ואנן קייל"ן רשות ח' הן, וע"כ מפירות חצר לעולם שרי להענות ולהחזיר ולהוריד. כמ"ש בכוונת רש"י במ"ש דה"ה דמורידין כו'