אבן העוזר על הש"ס מה

הגוי ויגרמו לעשות יחיד במקום גוי, דהרי אפי' אם לא יערבו לכאן מחצר האחר וגם בחצר האחר גופא לא יערבו בתוכה, אפ"ה רשאין לטלטל מחצר האחר כלים ששבתו בחצר האחר אל חצר זה ולמבוי כדלקמן דף צ"א, וא"כ בלא"ה לא יירא היחיד מן הגוי כיון שבני חצר האחר ישתמשו בכאן במבוי זה עם הכלים אשר שבתו בחצירן, אבל בפתוח חצר האחר לביתו של זה דקייל"ן ק דף צ"ב אפי' כלים ששבתו בחצר אסור להוציא לבית חצר אחר בלא עירוב, וע"כ אם לא יערבו לכאן אסור להשתמש כלל בחצר זה ולמבוי ויירא יחיד מהגוי לכן אסור לערב יחד במקום גוי) לכן א"ש דנקט להתירו דרך פתחים. לומר דאיירי דוקא בפתוח לביתו של זה משום דרב איירי גם בחצר אחר הפתוח לביתו של זה, ואשמעינן דוקא לבית זה אבל לחצר זה לא וכדפירשתי, זה נ"ל ברור:

וזה שכתבתי הוא לשטת רש"י והתוס', אך באמת פירושן הוא דחוק, חדא למה אמר שצדו א' גוי כו', הל"ל חצר א' ישראל וחצר א' גוי, תו לשון דלהתירו דרך פתחים למבוי הוא למותר ואין בו צורך כלל, ותו מבוי שצדו כו' אין מערבין אותו להתירו משמע אמבוי דרישא קאי, ולא הזכיר הש"ס כלל שיש בית אחר פתוח לבית זה כפי' רש"י. גם לשון אסור לעשות יחיד במקום גוי לא משמע כפירש"י, גם למה נקט דרך חלונות ולא דרך פתחים, תו דנקט דרך פתחים הל"ל דרך פתח, ע"כ הפי' ברור הנלע"ד הוא כמו שאפרש ושוב מצאתיו ברמב"ם שהוא פי' כן, וזהו מבוי שצדו פי' כל החצירות שמצדו א' הן של גוי וחצירות מצדו השנית הן של ישראל אין מערבין החצירות ישראל דרך חלונות שביניהם כדי שיהיה כולן כחצר א' להתירו להשתמש דרך הפתחים למבוי להיות יחיד במקום גוי, והיינו לפי מה דקייל"ן כדר"א ב"י דגוי אין אוסר עד שיהא ב' ישראלים אוסרין זע"ז, ואמרינן ריש פרקין אין עירוב מועיל במקום גוי, הרי דעיקר תקנת חז"ל היתה דהגוי מבטל העירוב, ע"כ איתא ר"ס שפ"ב דאב ובנו בחצר א' אין הגוי אוסר עליהם כיון שאין צריכין עירוב, הרי שבמקום שהגוי אין יכול לבטל העירוב אין יכול לאסור והוי כמו יחיד במקום גוי לכן בזה דקיי"ל סומכין על עירוב במקום שיתוף, ע"כ כיון דעירבו דרך חלונות ונעשו כולן א' ע"י עירוב שאז אין הגוי יכול לבטל עירובן אשר עירבו בחצירן דרך חלונות שביניהם ואין צריכין לשתף במבוי, ע"כ הוי כמו יחיד במקום גוי, אפ"ה אמר דאסור לעשות מן רבים יחיד במקום גוי, כיון דאם לא יערבו דרך חלונות צריכין לכתחילה לשתף במבוי, והא דנקט דרך חלונות, דרב לשטתו דס"ל לעיל חצירות הפתוחות זו לזו דרך פתחים כולם כחצר א' הן ולא ניתר המבוי בלחי, אבל דרך חלונות הוי שפיר ב' חצירות פתוחין למבוי כמ"ש התוס' לעיל בהיפוך הדף, וקאמר ה"א טעמא דרב כו', פי' סד"א אפי' פתוחין זה לזה דרך חלונות נמי מקרי חצר א', תרתי למה לי פי' למה אמר רב דין זה בגוי, ה"ל לאשמעינן דין זה במבוי ישראלים לבד דדרך חלונות הוי חצר א', ע"כ משני ה"א דירת גוי כו', וזה דלא כמו שנדחק ג"ס ת"ת להרמב"ם עיי"ש, והשתא לפי' הרמב"ם למסקנא נמי דירת גוי לא שמה דירה דאל"כ למה נקט דרך חלונות, וראיה ברורה לפירוש זה מן הירושלמי בפירקן, וז"ל מבוי שצדו א' גוי וצדו א' ישראל, רב הונא אמר רב עירבו דרך פתחים הגוי אוסר עליהם ור' יוחנן אמר אפילו עירבו דרך חלונות אין הגוי אוסר עליהם עכ"ל, ונ"ל דר"י לשטתו דלעיל דף ע"ב (ע"א) דפסק כרבנן דסומכין על עירוב במקום שיתוף וא"כ אין צריכין לשתף במבוי והגוי אין יכול לבטל עירובן שבחצר, לכן אין הגוי אוסר עליהם דאפי' עירבו דרך חלונות אין צריכין שיתוף כ"ש דרך פתחים נעשו כחצר א' ורב הונא בשם רב ס"ל כר"ג אמר רב דלעיל שם דפסק הלכה כר"מ דאפי' בפת אין סומכין על עירוב במקום שיתוף, וצריכין שיתוף במבוי לכן גוי אוסר עליהם, אבל רב יהודה אמר רב בש"ס שלנו הוא לשטתו, דר"י אמר בשם רב לעיל דף ע"א (ע"ב) דהלכה כר"מ דוקא ביין, אבל בפת כ"ע ל"פ דסומכין, וע"כ לכ"ע סומכין על עירוב במקום שיתוף דהא סתם עירוב הוא בפת וא"כ מן הדין כוין כיחיד במקום גוי, אלא חכמים אסרו לעשות יחיד במקום גוי כיון דלכתחלה בעינן לשיתוף במבוי וזה ראיה ברורה למ"ש לעיל דף ע"א לפרש גירסת ר"ח ז"ל (שם בתוספות ד"ה דלא עבדינן כו') דלפירושו ס"ל לרב יהודה שם סומכין על סתם עירוב בפת במקום שיתוף, וברור הוא דרש"י וכל הפוסקים הוי מפרשים פי' זה דהרמב"ם, אך הם לשטתן דלא גרסי שם גירסת ר"ח ז"ל, ע"כ מפרשים פירש"י דלשם, דר"י ס"ל נמי דאין סומכין על עירוב במקום שיתוף, וא"כ כיון דצריכין לשיתוף במבוי פשיטא דגוי אוסר עליהם ע"כ אין מקים לפי' זה, אבל הרמב"ם דידע מגירסת ר"ח וכפי שפרשתי שם א"ש הן ש"ס דילן והן ירושלמי

, ועתה לפי' הרמב"ם נתברר מה שמהרי"ק נסתפק הביאו ב"י בסי' שצ"א בחצר ישראל אי חשוב במבוי כמו יחיד במקום גוי אם לסמוך בזה על הרא"ש והטור, וכאן נתברר מן הסוגיא לפי' הרמב"ם דאי לאו דאסרו לעשות יחיד במקום גוי הוין כל החצירות כחד חצר והוין יחיד במקום גוי, וכן מבואר בירושלמי להדיא דר' יוחנן ס"ל דאין הגוי אוסר המבוי עליהם, ועכצ"ל משום דע"י עירובן הוי כולם יחיד במקום הגוי. וע"כ לא פליג רב על ר' יוחנן, אלא דרב לשטתו דפסק גם בפת אין סומכין על עירוב במקום שיתוף כדפי', ומכאן נמי ראיה ברורה למ"ש הרא"ש וש"ע ר"ס שפ"ב ס"ג דחצר ישראל וחצר גוי הפתוחים זה לזה אין אוסרים לטלטל מזה לזה, והטעם כדפי' דכל שאין הגוי מבטל העירוב ישראל נעשה יחיד במקום גוי כל זה נ"ל ברור בעיני

דף ע"ז בד"ה עולין אין כו' וה"ה ברוחב ד' עכ"ל, לכאורה דבריהם תמוהין, דלמאי דס"ד דרוחב ד' שוה לאין בו ד' א"כ ר' יוחנן אין מתרץ כלל קושית המקשה, ונ"ל דה"פ דהמקשה קס"ד דאי הוי ס"ל לר' יוחנן דאסרי אהדדי ודאי לא הוי פליג ר"י עלי' דרב, דחכמים עשו חיזוק כו', כיון דהכל הוי רה"י אלא שלא עירבו, כמ"ש התוס' בד"ה הב"ע כו'. אך דס"ל לר"י כיון דלא ניחא תשמישתיא שם לא אסרי אהדדי, ומה"ט דלא ניחא תשמישתא שם, מש"ה חשיב כמו קרפף כמ"ש התוס'. ע"כ אסור להעלות לכותל שרחבו ד' כמ"ד חצר וקרפף ב' רשויות הם, אבל באין בו ד' אלו מעלין מכאן כו'. דכיון דלא אסר אלא מטעם קרפף דהוי ב' רשויות, הוי ממש כמו בין כרמלית לרה"י דהוי מקום פטור לכ"ע באין בו ד' כמ"ש התוס', ע"כ פריך שפיר מדתנן עולין לו מכאן ובלבד שלא יורידו למטה. דע"כ גם באין בו ד' מיירי, דאל"כ מה איריא בכותל שבין ב' חצירות. אפי' בכותל חצירו נמי אסור להורידו כמ"ש התוס' לעיל, אלא ודאי מתניתין אתי לאשמעינן גם באין בו ד', דאז בכותל שלו הוי שרי, ובכותל שבין ב' חצירות אסור להוריד לחצר אחרת מטעם דשכיחי שם כלי בתים, דהא שרי להעלות שם כלי בתים הואיל ואין בו ד', וכלי בתים שהעלו שם ודאי אסור להוריד לחצר אחרת דלהחליף אסור, ע"כ אטו מאני דבתים אסרי הכל, וכיון דסיפא איירי באין בו ד'. ש"מ דעולין אין מעלין לא גם באין בו ד', ומשני ה"ק רחבו ד' עולין אין כו', וכיון דסיפא ברוחב ד', ע"כ הא דלא יורידו למטה לאו מטעם קרפף קאסר, דא"כ אפי' כותלו נמי, אלא מטעם דאסרי אהדדי, ואפ"ה א"ש דאם אין בו ד' מעלין נמי, והיינו משום דאזדא ר"י לטעמיה דבאין בו ד' הוי מקים פטור אפי' היכא דאיסורו משום דלא עירבו דלא כרב

שם רש"י בד"ה מעלין מחצירן לראשו כו' עכ"ל מלשונו מבואר דמפרש דמיירי להעלות מחצרן ולא מבתים, ולכאורה תמוה דקשה קושית התוס' מפרק כל גגות ע"כ נלע"ד דיש לרש"י שיטה אחרת דהוי קשה לרש"י טובא בסוגיא חדא אמאי דחוק ר"י לשנוי דנקט רוחב ד' משום דיוקא דעולין אין כו'. טפי ה"ל לשנוי דנקט רוחב ד' משים דבעי למיתני בהדיא בסיפא ובלבד שלא יורידו למטה, ואלו באין בו ד' אנו מורידין כו'. תו תמהו התוס' מאי קס"ד דהמקשה איך לא ידע החילוק בין יש בו ד' לאין בו ד' ותירוצם הוא דחוק. תו הכא אמר בדרבנן עשו חיזוק כו', ובפרק כיצד משתתפין אמר להיפך ברשויות דרבנן הקילו, ועכצ"ל כמ"ש התוס' דהיכא דאיסור משום שני רשויות הקילו יותר והיינו הא דפ' כ"מ. והיכא דאיסורו משום דלא עירבו חמור יותר משל תורה. וא"כ מאי פריך שם דברי ר' יוחנן אהדדי באם שרי להחליף ברשויות דרבנן. הרי לפ"ז אין ענין זה לזה כלל, תו קשה במאי דפריך שם אהא דאמר ברשויות דרבנן שרי להחליף, מהא דהכא דאוסר ר"י להחליף מאני דבתים לחצר אחר דרך מקום פטור שבחצירו, דהא ודאי כאן לא שייך להתיר להחליף דהא עיקר איסורו הוא משום שהכלים קנו