אבן העוזר על הש"ס לח

מים שהיו בה"ש חוץ לתחום אלא נקנו לבני עיר אחרת לכן צריך מחיצה של ברזל וזה ברור

דף נ"א ע"ב בד"ה ויצא עשיר כו' אלא ד"א עכ"ל, לכאורה קשה דזה סותר למ"ש התוס' לקמן דף ס' ע"ב בד"ה אין אלו כו', דאם לן בעיר אפילו אלפיים שלו כלו בתחלת העיר נחשבת לו כל העיר כד' אמות להלך את כולה, והביאו ראיה לזה שם, וראיתי בהגהות סמ"ק שכתב דדברי התוס' סותרים זא"ז, ולעד"נ פשוט דאין כאן שום סתירה דלקמן מיירי להדיא בנותן עירובו בפת וע"כ מדלא עירב ברגל רוצה להיות בה"ש בתוך העיר, ע"כ הואיל ושבת באויר מחיצות מבע"י לכן כל העיר נחשבת לו כד"א כדאיתא לעיל דף מ"ב (ע"ב). אבל כאן דהחשיך על התחום בה"ש ולא שבת באויר מחיצות מבע"י. בוודאי משום זה שהולך בלילה באמצע שבת להעיר ללין בה אין העיר נחשבת לו כד"א, וזה ברור. והא דפריך לקמן בסמוך (דף נ"ב ע"א) האי להקל להחמיר הוא, היינו אם נותן עירובו סמוך כ"כ לעיר בענין שכל העיר תוך תחום עירובו וזה נכון לדינא

שם רש"י בד"ה עני הוא דאקילו רבנן גבי' כו', ואין עמו פת כו' עכ"ל, מבואר דס"ל לרש"י דתרתי בעינן בא בדרך וגם אין לו פת. וכ"כ עוד רש"י לקמן בד"ה ומחשכין על התחום כו' דאין לך עני שאין לו מזון שתי סעודות עיי"ש, אבל הרמב"ם פסק (בפ"ז מה"ע הל"ג) הן אם בא בדרך אף שיש לו פת והן בביתו והוא עני, לשניהם יש דין עני וסובר הב"י בסי' ת"ט דרש"י והרמב"ם פליגי לדינא. ולפענ"ד א"א לומר כן, דא"כ קשה על הרמב"ם מאי ראי' הביא ר"י לדבריו מעניי כפר שיחין הא בעני גם ר"מ מודה לר"י. ועל דעת רש"י קשה מהא דאמר רב הונא לקמן איהו כיון דנפקא לי' לאורחא ה"ל עני כו', משמע דבדרך אף שיש לו פת הוי לי' דין עני. ותו דהא ר' יוסי בר"י ס"ל לקמן בסמוך (דף נ"ב ע"א) אפי' לא החזיק בדרך פסיעה א' הוי עני, והא בביתו אין לך עני שלא יהי' לו מזין ב' סעודות לרש"י, ואפ"ה לר' יוסי בר"י הוי עני, ומיניה נשמע לר' יהודה דעכ"פ בהחזיק בדרך אפילו יש לו פת כוי עני, ע"כ נלע"ד לומר דרש"י עם הרמב"ם לא פליגי לדינא כלל, והוא דרש"י פירוש דבריו הן אליבא דר"מ ובמקומו דר"מ סבר עיקר עירוב בפת, ע"כ בא בדרך ויש לו פת לא שייך להקל בו כיון דיש לו פת ורוצה לקנות שביתה במקום רגליו, למה לא יניח הפת שעמו בעירוב, וכן יושב בביתו אין לך עני אפי' הנוטל מן התמחוי שאין לו מזון ב' סעודות, ע"כ לא מהני אם ילך לקנות שביתה ברגליו, כיון דבלאו הכי ילך שם להחשיך בבה"ש, למה לא יטול פת עמו מזון ב' סעודות ויאכל שם תחלת הלילה סעודה אחת, כיון דבלא"ה מחשיך שם עד תחלת הלילה, ולמחר כשירצה לילך למקום שצריך לו דהא מש"ה הוא עירב שם, יאכל שם כשיגיע למחר במקום הזה הסעודה השנית, אבל בא בדרך ואין עמו פת בזה הקילו לר"מ לומר שביתתי במקומי, ע"כ שפיר מביא ר"י ראיה מעניי כפר שיחין שהן בביתם, ואין לך עני שאין לו מזון ב' סעודות א"כ ה"ל דין עשיר וכדפי', אבל הרמב"ם דבריו הן אליבא דהלכתא דאנן קייל"ן כר"י דעיקר עירוב ברגל, והחילוק שבין עני לעשיר היינו במקום פלוני, וע"כ אם בא בדרך ומכיר אילן דהקילו בו ולא הטריחו ללכת שם ברגליו, ע"כ ודאי דאין חילוק בין יש עמו פת לאין עמו פת, וכמו דבאין עמו פת לא הטריחו חכמים ללכת שם ברגליו, ה"ה ודאי ביש עמו פת לא הטריחו אותו חכמים ללכת שם עם הפת, וכן אם הוא בביתו אם הוא עני אף שיש לו מזון ב' סעודות, אין מחויב לשלוח לשם להניח העירוב בפת, דאם ישלח לשם מזון שני סעודות לא יהי' לו מה לאכול בשבת בביתו בלילה, ולא הטריחו חכמים לילך לשם ולאכול שם תחלת הלילה, כמו דלא הטריחו אותו חכמים לכ"ע אם אין לו אפי' מזון ב' סעודות, דלא חייבו אותו חכמים לילך ברגליו להחשיך שם בה"ש, לכן אף כשיש לו פת אינו מחוייב לילך לשם ולאכול שם הפת בתחלת הלילה, דאם ישלח פתו לא יהיה לו מה לאכול בביתו, וזה מדוקדק בלשון הרמב"ם ז"ל שכתב וז"ל (שם) בד"א בעני שאין מטריחין אותו, פי' אף כשיש לו מזון ב' סעודות אין מטריחין אותו שילך לשם לאכול בלילה סעודתו מאחר דאין לו כ"א מזון ב סעודות, ובזה מתורץ נמי הא דאמר ר' מאיר אנו אין לנו אלא עני, דזה הוא לכאורה לישנא יתירא דהא כבר אמר ר"מ העני מערב ברגליו הרי מבואר דוקא עני, תו מאי אנו דקאמר ר"מ, ולפי מ"ש א"ש דמלבד פלוגתייהו דפליגי במקומו, דר"מ ס"ל הקולא שהקילו בעני היינו במקומו ור"י סבר הקולא שהקילו בעני היינו במקום פלוני, אבל במקומו א' עני וא' עשיר, מלבד פלוגתא זאת פליגי עוד דלר"י דס"ל דהקולא שהקילו בו בעני היינו במקום פלוני, לדידיה עני לאו דוקא אלא אפי' בא בדרך ויש עמו פת נמי הקילו בו, נמצא דהקולא הוא בין לעני בביתו והן בדרך לעשיר, אבל לר"מ דס"ל דהקולא דעני הוא במקומו, לדידיה בא בדרך ויש עמו פת לא הקילו אלא דוקא עני בעינן, ולפ"ז שפיר אמר אנו אין לנו אלא עני, ר"ל לדידי דסבירא לי דהקולא במקומו, ע"כ אין לנו אלא עני אם בא בדרך בזה דוקא הקילו, אבל לר"י דהקולא הוא במקום פלוני לדידיה אפי' עשיר ובא בדרך נמי הקילו בו. ובזה מתורץ הא דפליג ר"מ על ר"י במשנה דלקמן (שם) ואמר כל שיכול לערב כו' ופי' רש"י (שם בד"ה כי פליגי לומר) דאף כשהחזיק בדרך הוי עשיר. ולכאורה במאי קמיפלגי אבל לפי מ"ש א"ש זה נ"ל ברור לדינא הן כשבא בדרך אף כשיש לו פת עמו, דכן מבואר דאמר בש"ס איהו כיון דנפק לאורחא ה"ל עני כו' והן בביתו ואין לו רק מזון שני סעודות, דכן משמע מדאמר עני אין עשיר לו, ואי הדבר תלוי בדרך לבד למה הזכירו עני ועשיר כלל, אע"כ אפי' עני בביתו הקילו בו כדפירש' כ"ו הוא ברור ואמת ברש"י וברמב"ם ומבואר כן בלשון משנתינו

דף נ"ב ע"ב שם בד"ה אלא אפי' כו' ורישא ר"י היא עכ"ל, הנה אף שהמאור הגדול רש"י ז"ל נדחק בזה. לפענ"ד נראה ברור לתרץ קושית רש"י, דודאי בעלמא סבר ר"מ דהוי כבני עירו מדלא פליג שם ר"מ ברישא, והכא היינו טעמא דר"מ דאזיל לשטתו דסל לעיל דף ל"ה (ע"ב) דתחומין דאורייתא, וא"כ ע"כ ס"ל לר"מ באומר שביתתי במקום פלוני שהוא סוף תחום ביתו דמדינא קנה שביתה שם, דאל"כ איך יקילו חכמים ויתירו מה שאסור מן התורה לעבור בקום עשה, אלא ע"כ ס"ל דכשאמר שביתתי במקום פלוני מדינא קנה שם שביתה מן התורה, וא"כ בעשיר שהחמירו בו חכמים דלא קנה שביתה במקום ההוא, ע"כ היינו לחומרא שלא לילך רק עד סוף תחום ביתו, אבל לילך מעבר ביתו לצד השני ודאי דאסור, מאחר דמן התורה קונה שביתה במקום פלוני ההוא, וא"כ איך יקילו חכמים לעבור על איסור תורה לילך חוץ לאלפיים ממקום שביתתו שקנה שם שביתה מ התורה, ע"כ מש"ה הוי חמר גמל ואין יכול לילך רק ממקום פלוני לביתו, אבל לר"י ס"ל דתחומין דרבנן ובעני הקילו לומר שביתתי במקום פלוני, אבל בעשיר אוקמוה אדיניה וקנה שביתה בביתו. אבל בכל דוכתא דלא קנה שביתה מדינא, כגון הא דנתגלגל הרי זה כבני עירו גם לר"מ, זהו ברור כשמש

דף נ"ז ע"ב תוס' בד"ה התם לל"מ מלי כו', כתב רש"ל סוגיא זו א"א לפרש אלא לרבה בר ר' הונא עיי"ש, ויש לתמוה ע"ז דהא רבא הקשה לאביי בסמוך והא את הוא דאמרת כוותיה דרבא כו', וכיון דידע דסבר אביי כרבא ברי' דרבה בר"ה. למה הקשה לו אח"כ מה דלא קושיא היא אליביה. ותו למה הביא הרא"ש שני תירוצים אלו של התוס' והנ"מ היוצאה מבין התירוצים, הא אליבא דהלכתא אין נ"מ כלל לפי' רש"ל, וכן רי"ו הביא שני התירוצים והנ"מ דבינייהו, ומהרש"א ג"כ תירץ עיי"ש, ודבריו תמוהים דדוקא ביתר מאלפיים בעינן טעמא דאתי דרך בתים, ואפי' באתי דרך בתים פליגי לעיל, אבל באלפיים לכ"ע פשוט דא"צ לטעמא דאתי דרך בתים ואפ"ה שרי, דהא אפי' בפחות מד' אלפים בין ראשי הקשת דאין יכול לבא דרך בתים לאמצע היתר אפ"ה שרי לכ"ע וחשיב כעיר, כיון שאין רחוק יותר מאלפיים מהעיר, מלבד מה שפירושו בתוס' הוא דחוק, וגם קשה מה שהקשיתי דאין נ"מ לדינא בין שני תירוצי התוס', והרא"ש ורי"ו הביאן והנ"מ דבינייהו, ע"כ נלע"ד ברור דלחנם נדחקו גאונים אלו, דודאי הסוגיא אזיל אליבא דהלכתא, להכי פריך מהא דר' הונא דאמר אם יש ד' אלפים אמה והוא יותר מאלפיים בין קשת ליתר מודדין מהקשת, והכא דאיירי דיש אלפיים אמה בהריוח שיש מן האמצעי עד החיצונים ולא החיצונים בכלל