אבן העוזר על הש"ס לד

אי יצטרך למהר ולחפוז וילך בב"א, לא יעשה איסור תורה דהא עקירה הוא מכרמלית, ואי לא יצטרך למהר כ"כ וילך פחות פחות מד"א פשיטא דברי, נמצא דזה אינו קרוב לאיסור תורה ולא גזרו בזה בה"ש, לכן שפיר נקט דוקא למעלה מי' דאינו עירוב, הא למטה מי' אפילו במופלג טובא הוי עירוב כדפרישת, וזהו כוונת רש"י במ"ש ולקמן פריך הא אי בעי כו', ר"ל דזה שכתבתי דאפי' במופלג טובא שרי, היינו למאי דס"ד דהמקשה דפריך והא אי בעי כו' דע"כ ס"ד דלמטה מי' הוי כרמלית, אבל למאי דמסיק הש"ס דאיירי דרבים מכתפין עליו למטה מי' והוי ר"ה גמור א"א לפרש כן, וגם אין צריכין לפרש הכי, אלא דמתניתין מיירי ברחוק עירובו רק ב' או ג' אמות ממקום שביתתו, אבל אי הוי יתר מד"א כיון דהוא ועירובו בר"ה ורחוק זה מזה ד"א, יש איסור של תורה להעביר ד"א בר"ה, ואפילו אם יטלטל פחות פחות מד"א גזרי בה"ש כיון דקרוב לאיסור של תורה הוא

, והשתא ל"ק קושיא זו דהוי קשיא לרש"י בקס"ד דהמקשה, דאמאי תנן למעלה מי' דאינו עירוב, הל"ל רבותא דאפילו למטה מי' נמי אינו עירוב וכגון שיש רחוק ממנו יתר מד"א, דל"ק מידי כיון דאיירי השתא דלמטה מי' הוי ר"ה גמור, א"כ כיון דהעירוב רחוק ממנו יתר מד"א בר"ה הוי איסור דאורייתא דהוי מעביר ד"א בר"ה א"כ שוה הוא כמו למעלה מי', דמה לי מרה"י לר"ה ומה לי מעביר ד"א בר"ה, א"כ לאו רבותא היא דשניהם שוין באיסור תורה, ואי משום שיש בזה תיקון דיכול לטלטל פחות פחות מד"א, למעלה מי' נמי יש תיקון בזה עוקר וזה מניח או יניח על כתיפו, אלא דבזה דקרוב לאיסור תורה גזרי בה"ש, בזה שניהם שוין דאין יכול לעשות התיקון דהתיקון קרוב לאיסור תורה, ע"כ להמסקנא ניחא דדוקא ברחוק רק ב' אמות או ג' אמות מיירי, אבל במופלג טובא אינו עירוב, וע"כ קרי ליה רש"י מושיט ולא מעביר דהא איירי דאינו רחוק ד"א ממקום שביתתו, אבל למאי דס"ד דהמקשה דפריך והא אי בעי כו'. דע"כ קס"ד דלמטה מי' הוי כרמלית, שפיר הוי קשיא לי' לרש"י דלפ"ז אמאי נקיט מתניתין למעלה מי' דהוי עירובו ברה"י אינו עירוב דהוא איסור תורה, הל"ל רבותא דאפילו למטה מי' דהוי עירובו בכרמלית ואם יטלנו למקום שביתתו ליכא איסור תורה, אפ"ה אינו עירוב אי רחוק ממנו יתר מד"א, לכן צריך רש"י לפרש דלמאי דס"ד צ"ל דאפילו במופלג טובא הוי עירוב, משום דאיירי בכרמלית וגם יוליכנו פחות פחות מד"א, ע"כ אינו קרוב לאיסור תורה בזה ולא גזרו בזה בה"ש, וזה ברור, והשתא אתי נמי שפיר מ"ש רש"י לקמן

דף ל"ד ע"א בד"ה ל"א שמעתי כו' עד דל"מ למשקליה ולאיתוייה לראש המגדל ונמצא מעבירו ד"א בר"ה עכ"ל, והוא תמוה כדפי', אבל לפמ"ש א"ש דבלשון ראשון דלמטה מי' הון כרמלית לא מצי רש"י לפרש דמעביר ד"א בר"ה, דהא יכול לטלטל פחות פחות מד"א, והיינו כיון דהעקירה מכרמלית וגם מטלטלו פחות פחות מד"א אינו קרוב לאיסור תורה, אבל בלשון השני דמיירי דלמטה מי' הוי ר"ה והעקירה מר"ה, בזה וודאי אסור לטלטל אפילו פחות פחות מד"א כדפי', לכן כתב דל"מ לאיתוייה לראש המגדל, ר"ל לפי שראש המגדל נוטה מאוד לארץ וא"א שינוח על ראש המגדל כלום כיון שמוטה לארץ מאוד יפול ממנו, וע"כ צריך להניחו שם בארץ בר"ה, ע"ז אמר ונמצא מעבירו ד"א בר"ה דאז אפילו פחות פחות מד"א אסור כדפי', דבר"ה ס"ל לרש"י דאסור פחות פחות מד"א, ולפ"ז מתורץ נמי מה שהקשו שם בתוס' בד"ה או בראש המגדל כו' וקשה כו' עכ"ל, ולפי מ"ש בכוונת רש"י לק"מ, דכיון שהוציא דרך אויר ר"ה לרה"י הוי שבות חמור שמא יעמוד מעט בר"ה ויוציא מר"ה לרה"י, לכן א"ש הא דפי' רש"י דהמגדל היה גבוה הרבה, דאז אף שהוא עומד בראש המגדל א"א לו להושיט ידו למטה מי', וע"כ צריך לילך דרך ר"ה וחיישינן שמא יעמוד מעט בר"ה כדפרישית, אבל אם אין גבוה רק י' יכול להושיט ידו מראש המגדל ולא הוי רק שבות קיל כמ"ש התוס', כ"ז נלע"ד ברור בכוונת רש"י שהוא האמת בכוונתו והוא כן וברור לדינא העולה מזו דאסור לטלטל פחות פחות מד"א בר"ה גם בבה"ש גם לרש"י, וכן מכרמלית לר"ה אם מעביר ד"א ברה"ר אפי' מטלטל בב"א מכרמלית לר"ה עד שיניחנו בבה"ש וכן מכרמלית לרה"י דרך רה"י כ"ז אסור בבה"ש לדידן אבל מכרמלית לר"ה ומעבירו בר"ה יתר מד"א אך שמטלטל פחות פחות מד"א זה שרי בבה"ש, כ"ז נתבאר ממ"ש וה' יאיר עינינו בתורתו

שם בא"ד ואע"ג דבאגודו בידו איכא נמי איסורא דרבנן עכ"ל,. תמיה לי דלק"מ על רש"י לפי מ"ש התוס' עצמן לקמן דף צ"ח (ע"א בד"ה אלא כו') ותוס' שבת דף ה' (ע"ב בד"ה היה כו') דאין איסור באגודו בידו בכרמלית, והביאו שם ראיה ברורה מהש"ס לקמן דף ק"ג (ע"א) דאפי' שבות ליכא בזה וצל"ע

ע"ב גמרא דקאי בכרמלית כו', ורבי היא כו', הקשה בתוס' יו"ט ובס' ת"ח תמה ע"ז דהו"ל להתנא לאשמעינן דין זה ג"כ באילן דאיירי ברישא, דאם עומד האילן בכרמלית אפילו גבוה ק' אמה ה"ז עירוב עיי"ש, ונ"ל דלק"מ דבאילן אפילו לרבנן דרבי הוי עירוב, הואיל וא"א לטלטל העירוב מן האילן כ"א דרך מקום פטור דהוא למעלה מי בר"ה, ובזה לא גזור אפי' בשבת כדאיתא ברש"י (ד"ה אבל כו') ובתוס' (ד"ה רבי יהודה כו') פרק הזורק דף ק"א (ע"א) עיי"ש

דף ל"ה ע"א תוס' בד"ה בעי סכינא כו' דטלטול סכין כו' עכ"ל, ולענד"נ דרש"י ס"ל דדוקא בחד שבות לא גזרי בה"ש אבל על ב' שבותים גזרי נמי בה"ש (ושוב מצאתי שכ"כ הרע"ב בפי' המשנה בפירקן דבב' שבותים גזרי בה"ש לכ"ע) לכן לר"א דאיכא לדידיה ב' שבותים שבות דמטלטל ושבות דמיחזי כסותר ובונה דיעבור שני שבותים בפעם אחת וודאי גזרי בה"ש, והשתא מתורץ מה שהקשו התוס' לעיל, דף ל"ד ע"ב בד"ה והא אמר ר' זירא כו' דהוי מצי לאוקמי כרבי כו, דשם יש ב' שבותים שבות דמיחזי כסותר ושבות דמוקצה, והרי בברייתא פרק המביא דף ל"א (ע"ב) אמר שם ומודים חכמים לר"מ בחותמות שבקרקע דבי"ט שרי לחתוך, הרי דשייך סתירא באוירא דלבני יותר מחותמות שבקרקע, ובחותמות קייל"ן בשבת דאסור משום סתירה, ח"כ ק"ו באוירא דליבני דשייך בי' סתירה, והשתא מתורץ דברי הטור או"ח סי' שצ"ד שפסק דבאוירא דליבני אסור לסתור בה"ש ותמהו עליו, ולפמ"ש פסק הטור כרש"י, מקשין העולם על פי' הרע"ב הנ"ל מהא דלעיל דף ל"ב ע"ב, דגבי למטה מי' על האילן דעירובו עירוב מבואר שם ברש"י ובתוס' דיש שני שבותים, א' שמשתמש. באילן וא' דמפיק מכרמלית לר"ה, ואפ"ה לא גזרי שם בה"ש ותקשה על פי' הרע"ב הנ"ל, ונ"ל דלק"מ, דדוקא היכי דשני השבותין באין ביחד בבת אחת ממש, כמו בהא דלעיל דמיחזי כסותר וגם אז מטלטל המוקצה ועובר על שני השבותים ביחד. בזה גזרי בה"ש, אבל לעיל בשעה שנוטל עירובו ועוקרו מהאילן ומשתמש במחובר, עדיין לא קעבר על שבות השני דהוצאה מכרמלית לר"ה, דהא ודאי עקירה בלא הנחה מן הכרמלית אפי' משום שבות ליכא, אלא בשעה שמוציאו לר"ה והניחו שם אץ קעבר על שבות דמכרמלית לר"ה, ואז תו אין משתמש במחובר, ע"כ כיון דשני השבותים אין באין בבת אחת אלא בזה אחר זה, לא גזרי בזה בה"ש, דעל כל שבות הבא לבדו לא גזרי בה"ש, ובמס' ביצה דף י"ח הוכחתי שם שכן דעת רש"י דבב' שבותים גזרו בה"ש עיי"ש. ובזה יש לתרץ דעת רש"י במנחות דף צ"ז (ע"א) גבי סידור הקנים אין דוחין את השבת, והקשו עליו התוס' מס"פ כל הכלים, ובמ"ש מתורץ דבמקדש לא גזרי על שבות אחד, אבל על ב' שבותים גזרי עיי"ש ודוק. וכן במקלות בפסחים דף ס"ד (ע"ב) דקשה נמי שם על פי' רש"י (בד"ה שחל להיות בשבת) מס"פ כל הכלים הנ"ל, ולפמ"ש אתי שפיר עיי"ש ודוק

שם ע"ב ברש"י ד"ה כל בין השמשות כו' מערב שבת הוא עכ"ל, כ"כ רש"י לקמן (דף ל"ו ע"א) ד"ה סוף היום כו' עיי"ש, ודבריו צ"ע דהא פ' במה מדליקין דף ל"ה מבואר דבה"ש ספק כולו מן היום או כולו מן הלילה, לכן מבואר שם אם עשה מלאכה בכל בה"ש דע"ש אין חייב חטאת שמא כולו יום הוא וכן בעשה מלאכה כל בה"ש דמוצאי שבת אין חייב שמא כולו לילה הוא, אא"כ עשה מלאכה בכל בה"ש דע"ש ובמ"ש דחייב ממ"נ עיי"ש, ולפ"ז הא דאמר סוף היום קונה עירוב אי בה"ש כולו לילה קונה עירוב סוף היום, דהוא קודם התחלת בה"ש דאז יש איסור מלאכה דהוספה מחול על הקודש, לכן קייל"ן אם עירובו למעלה מי' ברה"י והוא בר"ה אינו עירוב. ותו קשה לי דלפי' רש"י ותוס' דברי ר' ירמיה תמוהים, דכיון דנטמא וודאי מבע"י א"כ מה הוא