אבן העוזר על הש"ס לב

אלא אחת נכנסת כו', ואלו בעלמא בעינן מצומצמות כדלעיל דף ג' (ע"ב), אבל לר"י י"ל דלעולם כאן נמי מצומצמות בעינן, אלא דכאן הרבותא הוא בפסין דהוי י"ג ושליש, לכן אשמעינן הברייתא רבקה נכנסת כו' ואתיא בין לר"י ובין לר"מ, ועיין מ"ש לקמן עפי"ז

שם ע"ב תוס' בד"ה שהן כעשר כו' מנין פרות עכ"ל, לכאורה הוא דחוק דהברייתא דכמה ראשה ורובה וכו' וכמה עובי' כו', ע"כ אמתניתין קאי דתנן מנין הפרות בהדיא, אבל לפי מ"ש רש"י והרמב"ם במתני' דר"י אמות שוחקות קאמר עיי"ש, ושיעור אמה שוחק נלע"ד דהוא אמה ורביעית טפח, דכן מצינו באמת שושן בפסחים דף פ"ו (ע"א) שהחזירו פועלים בבנין של הקדש על כל אמה ואמה, אמה ואצבע דהיינו גודל דהוא רביעית טפח, כדי שלא יבואו לידי מעילה אם יחזירו בצמצום, ולפ"ז מה לי איסור מעילה או שאר איסורין, לכן כל שאמרו למדוד בטפח שוחק שלא יגע באיסור מסתמא כן הוא אמה ורביעית טפח, ע"כ נקיט שהן עשר אמות לומר באמות שיערו חכמים, והיינו באמות שוחקות דה"ל י"ב אמות וב"ט וחצי, אבל ב' אמות שמרחיק הדיומד מבור אמות מצומצמות קאמר, דלאו באמות שיערו חכמים אלא שתהא פרה ראשה ורובה כו', ובהא דפי' רש"י י' אמות שוחקות, נ"ל דהוכחתו הוא מדפריך הש"ס כעשר הא עשר הויין, ומה פריך אימא כיון דיש יותר מעט מי' אמות כדאמר רבקה נכנסת כו' לכן אמר כעשר, אע"כ י' אמות שוחקות קאמר, וע"כ פריך הל"ל עשר, וכמו רוב אמות השנויין במשנה והן שוחקות כדפי' דף ג' ודו"ק, ועיין מ"ש לקמן עפי"ז

שם בד"ה בבור שתים עשרה כו' ולא דק עכ"ל, וקשה אימר דאמרינן לא דק לחומרא לקולא מי אמרינן לא דק

ונלע"ד לתרץ ע"פ מ"ש לעיל בשם רש"י והרמב"ם דאמות שוחקות מיירי מתניתין, וא"כ ר"י נמי י"ג שוחקות קאמר, דה"ל מצומצמות י"ג אמות וה"ט ורביע טפח ומשהו, לכן צ"ל בור י"ב אמות, דאז נשאר ריוח י"ד אמות חסר חצי טפח דהדיומדין לכל צד אמה שוחקות דהוא אמה ורביע טפח כדפריך, ואז הוי משהו יותר מהשיעור דבעי למיהוי הריוח לר' יהודה, לכן לכ"ע בעינן בזה פשוטין, וצ"ל דרב פפא איירי בכל אמות וה"ק בבור ח' אפילו שוחקות כו', בבור י"ב אפי' מצומצמות לא פליגי כו'. ובזה יש לתרץ הא דאמר ר"פ ברייתא לא שמיע לי' ונדחקו התוס'. לפמ"ש אתי שפיר דה"ק הך ברייתא דתני לעיל לפרש המתניתין רבקה נכנסת ורבקה יוצאת זו הברייתא לא שמיע לי', וע"כ סד"א דר"י בעי אמות מצומצמות דהא ס"ל קשורות וכדפרי' לעיל, ואשמעינן ר"פ דגם לר"י שוחקות בעינן ומש"ה דוקא בי"ב לא פליגי דבעי פשוטין, והיינו כפי' הבריית' וכפי אשר פרשתי למעלה עיי"ש, וזה ברור ודוק

דף כ"ב בד"ה חייבין עליה, וא"ת כיון דמסקינן כו' עכ"ל, ול"נ לתרץ קושיא זו ע"פ מה דאיתא לעיל (דף ו' ע"א) דפריך שם אמאי מהני דלתות לר"ה, והא תניא יתר ע"כ אר"י וכו', וא"ל אין מערבין רה"ר בכך, וכ"ת בכך הוא דאין מערבין הא בדלתות מערבין, והא א"ר יוחנן ירושלים אלמלא כו' והקשו התוס' (שם ע"ב) בד"ה והאמר וכו' והיכי פריך ארבנן מר' יוחנן דהא ר' יוחנן כר' יהודה ס"ל ומ"ש התוס' לתרץ דמדר"י נשמע לרבנן הוא דחוק דהא וודאי י"ל דלר"י דס"ל דרבים מבטלין מחיצות אף בשם ד' מחיצות לכן הוי ר"ה. אבל לרבנן דשם ד' מחיצות מהני לדידהו ודלתות שאין ננעלות הוין שם ד' מחיצות, ותו קשה למה פריך שם החלה מברייתא דיתר ע"כ אר"י כיון דמברייתא לק"מ כדקאמר וכ"ת בכך הוא דלא מיערבי הא בדלתות מיערבי כו', ה"ל למיפרך מיד מדר' יוחנן. ולתרץ כ"ז נלע"ד דמש"ה סידר הש"ס כאן הא דרמי דר"י אדר"י אחר התירוץ דכאן ולא ס"ל, לאשמעינן הא דמשני כאן ולא ס"ל, היינו למאי דס"ד דאין חילוק לרבנן בין יש שם ד' מחיצות או לא. אבל להמסקנא דלר"י ב' מחיצות דאורייתא. ע"כ ליכא לאוקמי הא דר"י כר"י. דהא ירושלים ב' מחיצות, גמורות הי' לה, וע"כ צ"ל להמסקנא דר"י כדרבנן ס"ל וע"כ לא אמרי רבנן אלא בשם ד' מחיצות אבל דלתות שאין ננעלות ליכא שם מחיצה עליה. וכמו שצ"ל לשיטת התוס' דלעיל לדעת המקשה שם. דע"כ לרבנן לא חשיבי דלתות שם מחיצות. והשתא אתי שפיר דלהמסקנא גם לר' יוחנן י"ל כאן וס"ל כדמסיק הש"ס דף כ"ד (עא) דלר"ל כאן וס"ל, והרי ר"א ור"י תרוייהו בחדא לישנא אמרי כאן הודיעך כחן של מחיצות וע"כ הוצרך הש"ס לעיל דף י' למיפרך תחלה מברייתא. דמיד לא הוי מצי למיפרך מדר' יוחנן, די"ל כדמוקי הש"ס מעיקרא כאן דר' יוחנן ס"ל כר' יהודה וא"כ לא מצי למיפרך מדר' יהודה לרבנן כדפרי', אבל לאחר שהביא הברייתא דשם מוכח דע"כ ר' יוחנן לא ס"ל כר"י. דהא ס"ל שם דשני מחיצות דאורייתא. וע"כ ר' יוחנן כרבנן ס"ל מברייתא מתבאר דרבנן מחלקין בין איכא שם ד' מחיצות או לא. ע"כ פריך שפיר מר' יוחנן לרבנן שם, וכן מתורץ מה שהקשו התוס' כאן ד"ה דרבנן כו' דלהמסקנא דר"י וירושלים לא מיתוקם כר' יהודה אלא כרבנן, ע"כ צריך לשנוי לרבנן כדמשני. וזה ברור. וזה הדר ס"ל להרי"ף והרא"ש דפסקו להא דר' יוחנן דר"ה לא מיערבא אל בדלתות ננעלות בלילה, והוא משום דר"י כרבנן ס"ל כדפרישת, ולעיל דף ו' כתבתי דרך אחר והוא להרמב"ם עיי"ש ודו"ק

דף כ"ד בד"ה סנדל כו' עיין מ"ש בחידושי פ' אלו קשרים עיי"ש

דף כ"ח ע"ב בד"ה וכי אויר כו' וד"ה זימנין כו' לכאורה היה נראה לתרץ בשלמא בדברי ר' זירא י"ל דאשמועינן דאפי' נפרץ בשבת דאי משום דנפרץ במלואו אמרינן שבת שהותרה הותרה, אבל כיון. דיתר מב"ס הוי כאלו לא היה מחיצה דהא כרמלית הוא. ולא אמרינן בכזה שבת שהותרה הותרה כדאמר לעיל דף ך' (ע"א) גבי יבשו מים בשבת בפסי ביראות, דלא אמרינן שבת שהותרה הותרה, והרי פסי ביראות רה"י הוא מדאורייתא. ואפ"ה כיון דרבנן שויי' כרמלית הוי כחסרון מחיצה דלא אמרינן שבת שהותרה הותרה כמ"ש ס"ס שס"ה, אבל לר' חסדא ל"ל הכי דס"ל לקמן דף צ"ג (ע"ב) דלא אמרינן שבת שהותרה הותרה, וצריכין לומר כדי ליישב דברי התוס' דלא תירצו כן, דמשום שלא הוקף לדירה אמרינן מ"מ שבת שהותרה הותרה כדאיתא לקמן דף ס"ד מחיצה היא אלא שמחוסר דיורין. והיינו עפ"י מה דקייל"ן בספר עבודת הקודש להרשב"א דיתר מב"ס שלא הוקף לדירה, ותחלת שבת שבתו בו ג' ומת א' בשבת אמרינן שבת שהותרה הותרה, ועכצ"ל דמחיצה גמורה היא אך שמחוסרת דיורין. דאלו שבתו בה ג' שרי לטלטל בכולה

, העולה מזה לדינא דאם נפרץ בשבת אל הקרפוף יתר מב"ס או לגינה רחב' מוקפת מחיצו' אין אוסרת דשבת שהותר' הותרה ודוק

דף ל"א ע"ב בד"ה וניחוש כו' וי"ל דהתם סומך כו' עכ"ל, פי' וכאן לא סמיך עליו לגמרי אלא נתנו לקטן דלאו בר דעת הוא, ובוודאי לא יעשה מעשה לסמוך על עירוב זה, ויחיש לעצמו דלמא לא ממטי ליה הקטן ע"כ ממנע ולא עביד, והשתא אתי שפיר הא דלא תירצו התוס' בד"ה והיכא כו' ג"כ אמילתא דר' יחיאל דאמאי לא אתמר מילתי' אמתניתין, משום דמתניתין לק"מ למאי דס"ל דקטן מהימן והוי ממש כמו גדול, ע"כ יסמוך עליו לכן חזקה דעושה שליחות, וא"ש נמי הא דהקשו התוס' על רש"י לעיל בד"ה כאן מהא דפריך וליחוש דילמא לא שקיל מיניה הא איכא שקיל יחזיר, והרי למאי דס"ד אפילו בגדול ליכא חזקה ק"ו בקטן דיחזור לו למחר ולא מיד, ותו מה קושייתם שם הא יש חילוק בין סמיך לגמרי עליו דמיירי בו רש"י שם, אע"כ דהתם נמי מקרי סמיך לגמרי כיון דקטן מהימן ודוק

שם בד"ה כאן בע"ת כו' ועוד לפירושו משמע כו' עכ"ל, לכאורה י"ל דרש"י ס"ל דמתניתין מיירי אפי' בעומד ורואהו דומיא דסיפא אם אמר לאחר כו' דאוקמי בהכי לקמן, ומש"ה צריך ליתן טעם דלא אלים למיקני, ומש"ה א"ש מה שהקשו התוס' ד"ה וליחוש כו' ולפי' רש"י לק"מ כיון דרישא בעומד ורואהו איירי ואפ"ה אינו עירוב, ודומיא דהכי דייקינן דביד פיקח הרי זה עירוב והיינו אם עומד ורואהו ודו"ק

שם בא"ד אם לא בעומד ורואהו עכ"ל. ולי קשה עוד לרש"י דהא לקמן דף ל"ד (ע"א) אמר שם דביו"ט ובשבת לפי' רש"י שם מן הדין אי קרא שם עירוב על הפת, אף שאינו מוליכו למקום שביתתו הואיל ומצי לאמטויי כמאן דאמטויי דמיא, אך שגזרו בזה עיי"ש, וא"כ קשה כיון דאמטויי קטן לשם אמאי לא יהא עירוב, הא יכול לילך שם ולקנות שביתה כיון דבין השמשות מונח שם העירוב. ע"כ נ"ל דלא קשה לרש"י דשאני, התם דע"כ מיירי דעומד בביתו ואומר בזה העירוב יקנה לי שביתה שם כדאיתא סי' תי"ו (ס"ב) דאם לא אמר כן לא הוי עירוב, מש"ה מהני הואיל ומצי לאמטויי שם כו', וא"כ בההוא דנתנו לקוף כו', ע"כ מיירי