אבן העוזר על הש"ס לא

סבר ר' יהודה היא ומ"ס ד"ה היא והוא שאלו יגוד העקמימות לא יהי' בין זה לזה ג', ואבבא דעגולה אמר דר"י היא ואין שם חולק ע"ז עיי"ש, הרי דסיפא דעגולה ר"י היא, אבל לרבנן פסולה, ובעקומה למ"ד דמוקי לה נמי כרבנן ע"כ מיירי מתני' כל שאלו יחתך ממנו העקמימות אין ביניהן ג' לכן כשירה, הא לאו הכי פסולה, הרי מבואר להדיא דלאו כהגאונים הנ"ל, ואין לומר דהש"ס שלנו חולק על הירושלמי בזה, דא"כ קשה איך פריך הש"ס פשיטא, כיון שראה הש"ס שלנו תלמוד ירושלמי הנ"ל החולק ע"ז ע"כ לאו פשיטא הוא, ע"כ נלע"ד ברור דאדרבה מהש"ס שלנו מוכח ומבורר כמו שמבואר בירושלמי, דלדבריהם קשה הא דפריך בעגולה הא תו ל"ל ולא פריך פשיטא, אלא ע"כ דס"ל להש"ס שלנו ג"כ דהא דעקומה ד"ה היא, ואיירי באין ג' בין זה לזה אף אלו יחתך העקמימות כדמוקי לה בירושלמי, לכן פריך פשיטא דלא יהא שניטל כבר העקמימות שבאמצע הקורה ונחסר חתיכה א' באמצע הקורה פחות מג"ט פשיטא דאמרינן לבוד ומאי קמל"ן בעקומה, ומשני שיצא חוץ למבוי, ופריך הא נמי פשיטא, ומשני מ"ד כו', ור' זירא אתיא ככ"ע. דכ"ע ס"ל דאם אין ג' בין זה לזה אמרינן לבוד, אבל בעגולה דר' יהודה היא פריך הא תו ל"ל הא כבר אשמעינן לה ר"י לעיל, ולפ"ז מראייתם מבואר דלא כדבריהם, והש"ס מדוקדק כדברי הירושלמי, וכן ס"ל לרש"י לדינא דסיפא ר"י היא, וכן משמע בתוס' ד"ה אתניי' כו', וכ"כ מהרר"י, ולפ"ז כ"ש ב' קורות המתאימות ואין בין זה לזה ג' דפסולה, ויש לתמוה על הש"ע שלא הביא דעת רש"י והתוס' ומהרר"י, אך הב"י כתב דהרא"ש הביא ראיה לדבריו מהש"ס, והנך רואה דאדרבה מראייתם מבואר להיפך וכדאי' בירו' וזה ברור

שם דף ט"ו לא ס"ד דההיא ברקא כו' עכ"ל, ואפילו הכי לא תקשה לרבא, די"ל דרבא לשיטתו דלעיל דף ג' ע"א דס"ל קורה משום מחיצה הוא א"כ כ"ש לחי, אבל האמוראים חולקים שם עליו, ומסקינן שם דקורה משום היכרא לכן ס"ל לרבא דה"ה לחי, ולפ"ז לתירוץ זה דרב ס"ל שם תנאי היא, ה"ה בלחי קמיפלגי לרבא, ומיהו ברש"י משמע דלרבא נשארה הקושיא

שם דף ט"ז ע"ב דרש ר"נ כו' ב' נותנין להם ב"ס כו' עכ"ל, ופי' הש"ג וב"ח ומ"א וט"ז בסי' ש"מ (ס"א) דאין נותנין לב' כ"א ב"ס לשניהם. ואני תמה עליהם דהא מבואר פ' כל הגגות דף צ"ג (ע"א), ונתבאר סי' ש"ס ס"ג דבג' קרפיפות והחיצונים פרוצים לאמצעי, והאמצעי מגופף נותנים להם בית שש לכ"א ב"ס, וקשה דלפי דבריהם ליתסרו החיצונים, דהא כ"א מהחיצונים נפרץ במילואו להאמצעי, ואויר האמצעי מייתרו דהוי כל חיצון עם האמצעי ד' סאין ונאסר מידי דהוה אקרפוף ב"ס שנפרץ במילואו לחצר וחצר יש לו גיפופין, דכתבו התוס' פ' עושין פסין דף ו"ה ד"ה וכי אויר המותר כו', דהחצר מייתרו לקרפוף להיות יותר מב"ס דהוי כרמלית גמור, ורשאין לטלטל מתוכו לכרמלית גמור ב' אמות בזה וב' אמות בזה עיי"ש, אלא ודאי נ"ל ברור דלשנים נותנים בית שש לכ"א ב"ס, ומה שהביא הט"ז ראיה מדברי ר' יוסי בר"י אינו ראיה כלל, דודאי ר"י בר' יהודה דס"ל בג' נעשו שיירא ונותנין להם בית שש, ע"כ בשנים אין נותנין לשניהם כ"א ב"ס, דאי נותנין לשניהם בית ד' סאין, א"כ מאי רבותא דג' דנותנין להם בית שש, אע"כ דמשום דס"ל דלב' אין נותנין לשניהם כ"א ב"ס, ע"כ כוי שפיר רבותא דלג' נותנין לכ"א ב"ס, אבל לר' יהודה דס"ל דלג' נותנין להם כל צורכן, מסתבר דלשנים נותנים לכ"א ב"ס דהיינו ד"ס, ותדע דאל"כ מנא ליה להש"ס דמוקי לר' יהודה דמתני' דלג' נותנין להם כל צורכן אימא ר' יהודה ס"ל כבריה ר' יוסי דלג' נותנין להם בית שש. אלא ודאי ס"ל להש"ס דמדאמר ר' יהודה לא התירו ליחיד כו', משמע הא לשנים נותנין להם ד"ס וא"כ לג' נותנין להם כל צורכן לר' יהודה

והשתא א"ש הא דר"נ שינה מלשון ר' יוסי בר"י דר"י בר' יהודה אמר לשניהם נותנין לו ב"ס, ואלו ר"נ דריש לב' נותנין להם ב"ס, אע"כ ר"י בר"י ס"ל דלשנים נותנין לו לא' ב"ס ואין מוסיפין בשביל השני כלום. אבל ר"נ אמר לשנים נותנין להם לכל א' מהם ב"ס, והיינו משום דקייל"ן ביחיד דלא כרבנן אלא כר' יוסי דאבוהו קאי בשיטתיה, ע"כ בשנים דר"י ס"ל לכ"א נותנין ב"ס כדפרי', דדוקא ליחיד אר"י לא התירו יותר מב"ס. קייל"ן בזה כר' יהודה דס"ל בזה כמו החכמים וכן מוכח מלשון רש"י דביחיד דוקא קייל"ן כר"י בר"י, ובסמוך אביא ראיה ברורה לזה עיי"ש

דף י"ז רש"י בד"ה לא פנוי מכלים כו' עכ"ל אבל המרדכי כתב דוקא אם הקיפו שבע צריך שלא יהי' ב"ס פנוי, אבל לא הקיפו כ"א שש סאין אפילו פנוי כמה סאין מותרין. ופסק כן בש"ע סי' ש"ס (ס"א). והט"ז תמה ע"ז (שם סק"ב) דהרי רש"י חולק ע"ז, ונלע"ד ברור דלדינא לא פליג רש"י על המרדכי, דרש"י הוא שפירש כן הברייתא דנשנית לחכמים ולדידהו שלשה שוין ליחיד. והרי ביחיד אם אין צריך אלא ב"ס והקיפו ד' סאין בטלו המחיצות. ע"כ ה"ה לג' נמי דינא הכי, אבל לדינא דקייל"ן כר' יהודה דלשנים נותנין לכ"א ב"ס כמ"ש לעיל בסמוך, א"כ ע"כ נותנין ב"ס לכ"א בלא זה הקולא שהקילו חכמים בשיירא ליתן כל צרכן, ע"כ לג' נותנין בית שש בלא הקולא שהקילו חכמים בשיירא, לכן אף שב"ס פנוי אפ"ה שפיר דמי, ודוקא זה הקולא שהקילו חכמים בשיירא ליתן כל צרכן לא הקילו אלא באין ב"ס פנוי, וע"כ אתי שפיר הא דהש"ס דקדק דוקא בהוצרכו לה' והקיפו בשבע אסור, דמבואר מזה הא אם הקיפו ששה אף אם ב"ס פנוי ש"ד, דהש"ס פסק כר' יהודה בזה, מיהו יותר מבית שש אף כשיש הרבה יותר מג' בני אדם, אם יש ב"ס פנוי אסור כיון דלחכמים וכן לר"י בר"י אסור, כללא דמילתא בדינים אלו דיש פלוגתא דר' יהודה וחכמים ור"י בר"י אזלינן בתר רובא, ובמקום ששנים מהשלשה מסכימים לדעה אחת הכי קיימא לן

ומזה ראיה ברורה למ"ש לעיל דלדידן בשנים נותנין לכ"א ב"ס ודלא כאחרונים הנ"ל, כל זה נלע"ד ברור ואמת לדינא ודו"ק

שם תוס' בד"ה עירב דרך כו' וראיה מפרק הזורק כו' עכ"ל, הקשה מ"א סימן שנ"ה (ס"א סק"ט) וסימן שע"ד (ס"א סק"א) מהתוס' פרק הזורק והניח בצ"ע, ועיין מ"ש בחידושי פרק הזורק דלא קשה מידי

דף י"ח בד"ה בור לחוד כו' אלא שהיה מדקדק כו' עכ"ל, לכאורה הוא דוחק דבלישנא קמא סתם המקשה ולא פירש כמו בלישנא בתרא, וגם המתרץ סתם דבריו ולא פי', גם לפי זה לא יהיו הלשונות מחולקים כלל בשום דבר

ע"כ נ"ל לומר לפי מה שכתבו התוס' לעיל בסמוך ד"ה אפילו כו' די"ל שני טעמים לרבנן דפליגי על ר"י במתני' וס"ל אפי' בית עשרה כורים, או משום דחשיבי מוקף לדירה הואיל וראויין לשתיית אדם, או דאף אי לא חשיבי דירה אפ"ה בעולי רגלים הקילו, ונ"מ דלטעם הב' אפי' בבור דלא חזיא לשתיית אדם נמי דינא הכי

ולפי זה י"ל לישנא קמא ס"ל טעמייהו דרבנן הוא משום דחשיבי מוקף לדירה, ולפ"ז קס"ד דהמקשה דהא דר"י בן בבא אמר באר הרבים, הוא משום דאזיל לשיטתו דס"ל במשנתינו דלקמן (דף כ"ג ע"א) אפי' קרפוף פחות מב"ס בעינן שיהא מוקף לדירה ק מש"ה בור לא חשיב היקף לדירה דלא חזי לאדם, אבל מתני' ר יהודה היא דהוא אמרה, ור"י הא פליג שם על ר"י כ"ב וס"ל דב"ס לא בעי היקף לדירה, מש"ה לדידי' בור ובאר שוין דאין לומר משום דפסקי, דהא לטעם זה בבור הרבים נמי הדין כן, וס"ל למתני' לאשמעינן רבותא דבורות הרבים, דלמאן דחייש דילמא פסקי ה"ל בורות הרבים רבותא טפי מבאר, אלא ע"כ לא ס"ל למתני' האי חששא דפסקי כלל, ומשני באר לחוד דתשמיש חזי לאדם בעינן, והא דלא תני חנניא חבלים לבור ופסין לבאר, י"ל דאתי לאשמעי' דס"ל כרבנן דמתניתין דבאר דחזי לאדם אפילו בית י' כורים ובור דוקא ב"ס, ומש"ה לא נקטו להו בהדי הדדי, אבל לישנא בתרא ס"ל טעמייהו דרבנן הוא דבעולי רגלים הקילו ולעולם לא חשיבי מוקף לדירה, ובע"כ המקשה ידע לחלק בין באר לבור כדאמר ר"י ב"ב במשנתינו, וע"כ משום דתשמיש החזי לאדם בעינן, אך דפריך מדלא קתני חבלין לבור ופסין לבאר, דהא שניהם שוין למ"ד אפילו י' כורין משום דהקילו בעולי רגלים

דף י"ט רש"י בד"ה רבקה נכנסת כו' ולא פרה כו' עכ"ל, פי' דלא תימא פרה נכנסת כו', והא דתנן קשורות הוא סיום דברי ר' יהודה, ור"י הא ס"ל מצומצמות בעינן, והא דתנן אחת נכנסת ואחת יוצאת הוא ענין בפני עצמו וסתם מתני' ביא דר' מאיר אמרה, וכל א' אזיל לשיטתו, דר"מ שקיבל מרבו ג' בקר, עכצ"ל דהרבותא הוא כאן בפסין דלא בעינן מצומצמות