עץ יוסף על ויקרא רבה ה:ה

גופא כו' משום דמייתי לעיל שבנא אגב גררה גבי על גוי ועל אדם יחד. והשתא בעי למדרש קראי דידיה ולפרושי מילתא קאמר גופא אע"פ שאין דרך התלמוד לומר גופא אלא כשחוזר ומפרש המימרא שנזכרה תחילה:

גופא אם הכהן המשיח וגו' זה שבנא כו' כתב היפ"ת שטעות נפל בספרים בסדר האגדות. וסדרן כך הוא דבתר סיום סי' ד' צריך להתחיל סי' ו' דבר אחר אם הכהן המשיח יחטא משיח מכפר וצריך כפרה כו' עד וסנגוריא מקטרג בדיני נפשות. ואחר זה יתחיל סי' ה' גופא אם הכהן המשיח וגו' זה שבנא כו' עד סוף סי' ה' שסיים זה ישעיה וחזקיה. ואחר זה צריך להיות לאשמת העם לאשמת העם משל לשושטה כו' דאיירי בשבנא כמו שאפרש:

זה שבנא כלומר שהכתוב מרמז בזה שיהיו באחרית הימים שהכהן המשיח יחטא ועי"ז יגלו ישראל. וזהו שכתוב כאן לאשמת העם. וס"ל כמ"ד דשבנא כ"ג היה וכדכתיב ביה לך בוא אל הסוכן וגו' אשר על הבית היינו בהמ"ק. וס"ל שהיה כ"ג שהוא גדול שבמשרתי בהמ"ק. ור' יהודא ס"ל דאמרכל היה דהוא ממונה על כהני הבית (יפ"ת):

והלבשתיו כתנתך ואע"ג דאמרכל נמי הי' לובש כתונת ואבנט. על כרחך מה שנתחדש לאליקים היינו כתונת ואבנט מיוחדים והיינו של כ"ג דהיינו כתונת בד קדש שהיה לובש ביום הכפורים שהיה של כמה מינים. וכן אבנט של כ"ג לא היה דומה לשל הדיוט. דשל כ"ג דפשתן לחוד ושל הדיוט בצמר ופשתים:

וממשלתך אתן בידו והיינו אמרכל שממונה על כהני הבית שממשלתו גדולה טפי:

מן הדא סכנין מן העיר ששמה סכנין ודרש סוכן שהיה מסכנין:

קומים איספיסריאן נגיד על האוצרות שבבהמ"ק:

גלויי בר גלויי גולה בן גולה שהיה גר בארץ אחרת:

אי זה כותל בנית כאן. בבהמ"ק כדי שיזכה ויקבר באותו מקום שבהמ"ק שם שע"י הבנין הוא מוחזק באותה העיר. וכדמסיק לקמן צריך אדם שיהא לו מסמר כו':

בבית הכנסת כן הוא גי' הערוך. ופי' שעי"ז שיש לו יתד בבהכ"נ זוכה למקום בבית הקברות של אותה העיר. ובילקוט גרס קבוע בבית הקברות. וכתב היפ"ת שזה יתכן במקום שבונים בניינים וציונים גדולים בבית הקברות:

עשאו כמין שובך אחוצבי מרום קברו קאי דאתא למימר שהגביה מקום הקבורה כמין שובך ותקן קברו שם וזה דרך גדולה דאי לומר שהיה המקום גבוה מצד עצמו היינו חוקקי בסלע:

נחצב עליו שלא כו' וה"ק קרא שאע"פ שחוקקי בסלע משכן לקבורתו. לא מהני ליה שממרום נגזר שלא יקבר בא"י ואע"ג דמשמע מזה דבמקום אחר מיהת ניתן לקבורה ולקמן בסמוך קאמר תאכלנו אש י"ל שלא נשרף גופו לגמרי. או שלקה עם מחנה סנחריב שמתו בשרפת נשמה וגוף קיים כדאי' בש"ר פי"ח:

ארון שחקק באבן הסלע כמו ארון שישכיבוהו בתוכו כדרך המלכים והיינו משכן לו. דאי על הקבורה קאמר אמאי שני ולא קאמר קברו כדרישא:

כהדין תרנגולא מפרש גבר תרנגול כמו מקריאת הגבר דפ"ק דיומא (יפ"ת) והוזקק לזה דאל"כ מאי טלטלה גבר:

גלות בתר גלות פי' הרד"ק יסבב אותך ויהפך סביב כמו מצנפת. וזהו שאמר גלות אחר גלות. ואתא קרא זה להוסיף על קרא מטלטלך טלטלה גבר לומר שאפי' שילקה בצרעת לא יכופר לו אלא עדיין יהיה גולה:

מה הכדור הזה שקורין פילקע בל' לע"ז. המשחקים בו קולטין אותו מהאויר כשזורקין אותו ואין מניחין אותו שיפול לארץ. ואע"ג דלא כתיב ככדור. חסר כ"ף השימוש מפני כבדות הל' לבטא ב' כפי"ן יחד. ועי' עוד בתוס' פ' דיני ממונות:

זו כסיפא אפשר הוא כספיא המקום המוזכר (בעזרא ח' י"ז) בכספיא המקום. ולזה נתכוון רש"י בפי' ישעיה ע"ש:

על דעתיה דר"א כו' ע"ד דר"י כו' שמפרשים מרכבות כבודך היינו מה שהיה נהנה ומרבה כבודו. ופי' ושמה מרכבות כבודך וגו' כי שם יפרע חטאו בהנאתו ובבזיונו:

קלון בית אדוניך כו' ע"ד דר"י כו' מפרשים קלון בית אדוניך היינו מה שהיה מבזה:

והושיטוה ע"י זריקה:

מתחי דגירא פי' חבל שהוא מותח החץ כדי שיזרק בחזקה. ומ"ש המדרש שיואח היה ג"כ בקשר הרע עם שבנא אפשר שקבלה היה כן בידם:

לשני ישרי לב שעי"ז בקש להמיתם שכשידע סנחריב שב' אלו לבדם העומדים כנגדו יכעוס ולא ירחם עליהם שכיכבוש העיר: