עץ יוסף על ויקרא רבה ה:ד

לחולת אנטוכיה פי' לסביבות של אנטוכיה. ובפ' ראה גרס לחולתא:

והוה תמן והיה שם:

פרנסה כל דבר צורך לענין מה נקרא פרנסה. ובירושלמי דהוריות גרס עבד מצותא בענין טובה:

ונתכרכמו פניו פי' ונכספו פניו:

חולנית ל' חולי:

בחצי שדהו בחציה הנשארת לו:

סימא אוצר טמון:

מה אבא יודן עביד מהו עושה ועניינו מה. הטובה היא:

דעבדין כו' דעזיין הוא אדון על עבדים ועזין וגמלים ושוורים:

מאן יכול כו' מי יכול לראות הסברות פניו כלומר אין אדם זוכה לראותו מפני גדולתו:

וקראו עליו כו' ירחיב לו ולפני גדולים ינחנו כצ"ל (רד"ל):

רמיי ל' רמאי ונבל. ולכן קאמר ח"ו כו':

במצוותא במצות צדקה:

כד הוון פסקין כו' כשהיה רואה שפסקו כל העם היה פוסק כנגד כולם. וזה רמאותו כדי שירבו הקהל בידעם שהוא יפסוק אח"כ כנגד כולם ולזה היו מרבים כדי שיהיו סבה שירבה זה על ידן. ומתחלה לא היה פוסק כנגד מה שיפסקו הקהל. דכל שלא ידע סך פסיקתם אין זה נדר דלא סמכא דעתיה והוה כאסמכתא בעלמא:

עבד פיסקא גזר שיפסקו לצדקה ליתנו לבית הכנסת של טבריה:

מן בנוי דסילכא מבניו של סילכה שם אדם מפורסם:

לפי מתנותך מרחיבין וזהו השמר לך פן תעזוב. וראה לחזקו ועי"ז ירחיב ה' אלהיך. ולא תדמה כי ע"י הפיזור יחסר לך. כי נהפוך הוא. כי אם מוסיף מוסיפין לו:

ורבו מביא פר. היפ"מ מגיה בירושלמי שלהי הוריות ורבו מביא שעיר:

לכל מעשיו ופר קודם לשעיר כצ"ל: