עץ יוסף על ויקרא רבה ה:ו

כהן משיח מכפר כו' אתא למימר טעמא למה הוקדמה פ' כהן משיח לפ' צבור וקאמר טעמיה משום דכהן משיח מכפר וצריך כפרה ולכן ראוי הוא להקדימו כמו שבמעשה פרו קודם לשל צבור מהאי טעמא כדתני ר' חייא הואיל ומשיח מכפר וצבור מתכפר וכו':

וכהן המשיח חוטא בתמיה. דאע"ג דבשוגג קמיירי מכיון דכ"ג קדוש לה' מחוייב להזהר טפי ולא ישגה:

עלובא מדינתא פי' עניה [מעריך] והמת"כ פי' חצופה היא העיר וחרפה היא שרופא שלה חולי בפודגרא והוא חולי בגידי הרגלים או בידים לא יוכלו להרפא. והכוונה שהיות הכה"ג חוטא סיבתו חטאת הדור שהיות רע למדינה כשמנהיג הדור חוטא. ולכן כשהדור חוטא מעמיד ה' לו פרנס שאינו הגון כדי שיטעו אחריו אנשי הדור. ור' לוי דריש לאשמת העם שמפני חטאת העם היה להם כ"ג חוטא: ודאיקוטטא כו' פי' שהצופה אין לו רק עין אחת וע"י שהוא חולה בעיניו לא יוכל להביט במצפה כראוי [מעריך]:

וסנגוריא כו' פי' שהסניגור נעשה קטיגור בדיני נפשות. וכל אלו משל אל היזק הדור כשפרנס מקולקל במעשיהו:

לאשמת העם לאשמת העם דריש לאשמת ב' מלות. ועל שבנא קאמר שימות באש עם סנחריב כדפירשתי לעיל:

הואיל והוא נהנה מן הקרבנות כצ"ל. דהשתא קמפרש הכהן המשיח יחטא בשבנא. וזהו שקאמר שתאכלנו האש מפני שנהנה מן הקרבנות הניתנים על האש:

אתון ושיילין כו' באו ושאלו אם מותר להעבירו מלפניהם שיום הכפורים היה ונסתפקו להם שאף שהלכתא כמאן דשרי בפ' פרה להציל את המת מפני הדליקה. אפשר דוקא טלטול מן הצד אבל לא טלטול גמור. השיב ר' חנינא שאין לדחות שום איסור יוה"כ מפני הכלבים בנדון זה כיון דמדידהו אכלי. ועי' בהג"א פ"ו דחולין סי' י"ג:

גוזל את הכלבים שהרי הטריפה בשכרן ניתנה להם משום ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו כדשנו במכילתא:

ארפון להון כו' הניחו לכלבים שמשלהם אוכלים. ארפון ל' הרף ממני:

ובקלוסין והכא נמי וידוי הנאמר על הקרבן הוי קלוס לה':